תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
הקמת מצבה
מאת הרה"ג הרב יעקב רוז'ה שליט"א, רב יחידת זק"א תל אביב
וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם: (בראשית ל"ה)
א. מקור מנהג הקמת מצבה
בשו"ת אגרות משה (יורה דעה ד' נ"ז) באר שהקמת מצבת רחל נעשתה על פי הדיבור: "והנה מצינו ענין המצבה בתורה אצל יעקב אבינו שהקים מצבה על קבורת רחל כדכתיב בפרשת וישלח (ל"ה, כ') ויצב יעקב מצבה על קבורתה. ואף שלא הוזכר בקרא זה שהיה זה ציווי השי"ת בנבואה, ודאי היה זה על פי ציווי השי"ת ולא עשה מאליו".
המלבי"ם מחלק בין מצבת רחל לבין מצבה רגילה:"המצבה שעושים על המתים הוא להזכיר מעשיו לדורות שלא ישכח מן הלב, וזה לא שייך ברחל, שהייתה עקרת הבית ושמה נזכר לזכר עולם בלעדי המצבה, וכבר אמרו אין עושים נפשות לצדיקים שדבריהם הם זיכרונם, והייתה המצבה רק להכיר מקום הקבורה לא להזכיר מעשיה, ועל זה נאמר שהציב מצבה על קבורתה לא עליה, ואמר היא מצבת קברת רחל לא מצבת רחל. ובזה נבדלה מצבה זאת מיתר מצבות שעושים על המתים, שענינם הוא להשאיר זכר המת שיהיה נזכר ע"י המצבה והמת נזכר ע"י המצבה, אבל פה היה בהיפך, שהמצבה נתקיימה לזכר עולם ע"י המת, וזה שאמר שהיא מצבת קבורת רחל. ועוד ששאר מצבות אין נזכרים רק בדור ההוא, אבל מצבה זאת ע"י שהיא מצבת קבורת רחל נשארה קיימת עד היום. שבכל דור ודור יחדשו אותה, למען ידעו קבורת רחל. ולמדו חז"ל שנקברה שם כדי שיתפללו ישראל על קברה בלכתם לגולה, אומר כי הציב מצבה כדי שתהיה קיימת עד היום באחרית הימים, שיצטרכו לדעת מקום קבורת רחל".
ב. על מי מוטלת החובה להקים מצבה
בשו"ת הרא"ש (כלל י"ג סימן י"ט) כתב: "ומה ששאלת, על האבן שנותנין על הקבר, אם הוא מצרכי הקבורה.
תשובה: האבן מצרכי הקבורה היא, וכל מה שנוהגים בו בני משפחתו הוא צורך הקבורה".
וכן כתב הרא"ש במסכת סנהדרין (פרק ו' סימן ב'): "וכל מה שרגילין לעשות למת בן גילו לפי משפחתו מוציאין מן היורשים כל צרכי הקבר. ואבן גולל למצבה".
ובשו"ת אגרות משה (יורה דעה ד' נ"ז) פסק: "במדינתנו כאן ובארץ ישראל איכא חיוב להקים מצבה על קבר האב והאם. ואף כשלא השאיר ירושה - החיוב קבורה הוא על בניו, וממילא גם המצבה הוא חיוב על הבנים אף כשלא השאיר ירושה, כמו עצם הקבורה. וכן הוא במדינות אחרות, כשמנהגם להקים מצבה על המת, דמחוייב הבן להקים מצבה כמו שמחויב בקבורה ובצרכי הקבורה".
ובשו''ת חיים שאל (חלק א' סימן ע"א) כתב: ''ואשר שאלת דחכם אחד מהגדולים ציוה ...גם לא יעשו לו מצבה ואמרת דגדולי העיר היו רוצים לשנות צואתו כי זה נראה כאלו מבזים אותו ורצית לשאול את פי בזה''.
תשובתו היא: ''ברם אשר ציוה שלא ישימו לו מצבה נראה דלא ישמעו לו בכל רק יעשו איזה מצבה קטנה שיש תיקון לנפש בזה לפי דברי רבינו האר''י זצ''ל כמבואר בשער המצות אשר סידר מהר''ש ויטאל פ' ויחי ע''ש באורך. ומשנתנו היא זו פ''ב דשקלים בונין לו נפש על קברו. ואלו נזכר החכם שיש בזה סוד ותקון לנפשו לא היה מצוה כך. כן נראה לי".
וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם: (בראשית ל"ה)
א. מקור מנהג הקמת מצבה
בשו"ת אגרות משה (יורה דעה ד' נ"ז) באר שהקמת מצבת רחל נעשתה על פי הדיבור: "והנה מצינו ענין המצבה בתורה אצל יעקב אבינו שהקים מצבה על קבורת רחל כדכתיב בפרשת וישלח (ל"ה, כ') ויצב יעקב מצבה על קבורתה. ואף שלא הוזכר בקרא זה שהיה זה ציווי השי"ת בנבואה, ודאי היה זה על פי ציווי השי"ת ולא עשה מאליו".
המלבי"ם מחלק בין מצבת רחל לבין מצבה רגילה:"המצבה שעושים על המתים הוא להזכיר מעשיו לדורות שלא ישכח מן הלב, וזה לא שייך ברחל, שהייתה עקרת הבית ושמה נזכר לזכר עולם בלעדי המצבה, וכבר אמרו אין עושים נפשות לצדיקים שדבריהם הם זיכרונם, והייתה המצבה רק להכיר מקום הקבורה לא להזכיר מעשיה, ועל זה נאמר שהציב מצבה על קבורתה לא עליה, ואמר היא מצבת קברת רחל לא מצבת רחל. ובזה נבדלה מצבה זאת מיתר מצבות שעושים על המתים, שענינם הוא להשאיר זכר המת שיהיה נזכר ע"י המצבה והמת נזכר ע"י המצבה, אבל פה היה בהיפך, שהמצבה נתקיימה לזכר עולם ע"י המת, וזה שאמר שהיא מצבת קבורת רחל. ועוד ששאר מצבות אין נזכרים רק בדור ההוא, אבל מצבה זאת ע"י שהיא מצבת קבורת רחל נשארה קיימת עד היום. שבכל דור ודור יחדשו אותה, למען ידעו קבורת רחל. ולמדו חז"ל שנקברה שם כדי שיתפללו ישראל על קברה בלכתם לגולה, אומר כי הציב מצבה כדי שתהיה קיימת עד היום באחרית הימים, שיצטרכו לדעת מקום קבורת רחל".
ב. על מי מוטלת החובה להקים מצבה
בשו"ת הרא"ש (כלל י"ג סימן י"ט) כתב: "ומה ששאלת, על האבן שנותנין על הקבר, אם הוא מצרכי הקבורה.
תשובה: האבן מצרכי הקבורה היא, וכל מה שנוהגים בו בני משפחתו הוא צורך הקבורה".
וכן כתב הרא"ש במסכת סנהדרין (פרק ו' סימן ב'): "וכל מה שרגילין לעשות למת בן גילו לפי משפחתו מוציאין מן היורשים כל צרכי הקבר. ואבן גולל למצבה".
ובשו"ת אגרות משה (יורה דעה ד' נ"ז) פסק: "במדינתנו כאן ובארץ ישראל איכא חיוב להקים מצבה על קבר האב והאם. ואף כשלא השאיר ירושה - החיוב קבורה הוא על בניו, וממילא גם המצבה הוא חיוב על הבנים אף כשלא השאיר ירושה, כמו עצם הקבורה. וכן הוא במדינות אחרות, כשמנהגם להקים מצבה על המת, דמחוייב הבן להקים מצבה כמו שמחויב בקבורה ובצרכי הקבורה".
ובשו''ת חיים שאל (חלק א' סימן ע"א) כתב: ''ואשר שאלת דחכם אחד מהגדולים ציוה ...גם לא יעשו לו מצבה ואמרת דגדולי העיר היו רוצים לשנות צואתו כי זה נראה כאלו מבזים אותו ורצית לשאול את פי בזה''.
תשובתו היא: ''ברם אשר ציוה שלא ישימו לו מצבה נראה דלא ישמעו לו בכל רק יעשו איזה מצבה קטנה שיש תיקון לנפש בזה לפי דברי רבינו האר''י זצ''ל כמבואר בשער המצות אשר סידר מהר''ש ויטאל פ' ויחי ע''ש באורך. ומשנתנו היא זו פ''ב דשקלים בונין לו נפש על קברו. ואלו נזכר החכם שיש בזה סוד ותקון לנפשו לא היה מצוה כך. כן נראה לי".
