תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
סעודת הבראה
מאת הרה"ג הרב יעקב רוז'ה שליט"א, רב יחידת זק"א תל אביב
"סעודת ההבראה" היא הסעודה הראשונה שעושין לפני האבל בשובו מקבור את מתו.
המונח "הבראה" הוא מלשון המקרא "להברות את דוד" (ש"ב ג' ל"ה). סעודה זו היא מאוכל שמביאים שכניו של האבל.
טעם לדבר:
1. האבל דואג ונאנח על מתו, ואינו חושש לאכול... על כן יאכילהו אחרים (פרישה ליו"ד סי' שע"ח).
2. סעודת הבראה היא מעין ניחום אבלים. מנחמים אותו בדברים המשככים את צערו.
3. ועוד טעם: כי אדם המצפה לשולחן חבירו - עולם חשוך בעדו, ובמצב כזה הוא האבל (מנהגי ישורון סי' רי"ב).
מצווה על שכניו שיאכילו את האבל משלהם בסעודה הראשונה. (ש"ע יו"ד סי' שע"ח).
בעבר נהגו להאכיל את האבל עדשים, שהם סימן אבלות על אבל וצרה וחורבן ביהמ"ק (פרקי דר"א פל"ה). הסיבה לבחירת מאכלים אלה היא - שהם מגולגלים ואין להם פה, לסימן המיתה שהיא כגלגל החוזר בעולם. ואין לאבל פה כי הוא שותק מכאב לב. ומצינו "ויזד יעקב נזיד", תנא אותו היום נפטר אברהם אבינו (שבלי הלקט הל' אבלות).
ועכשיו המנהג להאכיל את האבל ביצה מגולגלת, שגם כן עגולה ואין לה פה. וגם לרמז על התחיה, כאפרוחים הנולדים מביצה (מנהגי ישורון שם).
פרטי דינים הלכה למעשה:
א. הארוחה הראשונה שאוכלים האבלים לאחר הקבורה נקראת "סעודה הבראה" ואין האבלים אוכלים ארוחה זו משלהם אלא שכנים או קרובים מגישים להם משלהם.
ב. אם לא הברוהו או שהוא יחידי בעיר, יכול לאכול משלו ולא צריך לצער את עצמו. לאחר סעודת ההבראה הראשונה אוכל משלו אפילו ביום הראשון.
ג. נהוג להגיש בסעודת ההבראה מאכלים שצורתם עגולה: ביצה, כעכים, זיתים ושתיה קלה. בסעודה זו רצוי ליטול ידיים ולאכול פת.
ד. אם הלוויה הייתה ביום, אין חיוב בסעודת הבראה בלילה. ואם לא אכלו ביום הראשון אז פטורים.
ה. בערב שבת או ערב יום טוב אין דין סעודת הבראה לאחר חצות היום מפני כבוד שבת. ואם לא הברוהו בערב שבת או בערב יו"ט, לא יברוהו במוצאי שבת או מוצאי יו"ט. עושים סעודת הבראה בחנוכה ופורים. אין סעודת הבראה בערב פסח.
ו. אם הלוויה במוצאי שבת, מותר לאבל להבדיל על כוס משלו קודם שיאכל סעודת הבראה.
"סעודת ההבראה" היא הסעודה הראשונה שעושין לפני האבל בשובו מקבור את מתו.
המונח "הבראה" הוא מלשון המקרא "להברות את דוד" (ש"ב ג' ל"ה). סעודה זו היא מאוכל שמביאים שכניו של האבל.
טעם לדבר:
1. האבל דואג ונאנח על מתו, ואינו חושש לאכול... על כן יאכילהו אחרים (פרישה ליו"ד סי' שע"ח).
2. סעודת הבראה היא מעין ניחום אבלים. מנחמים אותו בדברים המשככים את צערו.
3. ועוד טעם: כי אדם המצפה לשולחן חבירו - עולם חשוך בעדו, ובמצב כזה הוא האבל (מנהגי ישורון סי' רי"ב).
מצווה על שכניו שיאכילו את האבל משלהם בסעודה הראשונה. (ש"ע יו"ד סי' שע"ח).
בעבר נהגו להאכיל את האבל עדשים, שהם סימן אבלות על אבל וצרה וחורבן ביהמ"ק (פרקי דר"א פל"ה). הסיבה לבחירת מאכלים אלה היא - שהם מגולגלים ואין להם פה, לסימן המיתה שהיא כגלגל החוזר בעולם. ואין לאבל פה כי הוא שותק מכאב לב. ומצינו "ויזד יעקב נזיד", תנא אותו היום נפטר אברהם אבינו (שבלי הלקט הל' אבלות).
ועכשיו המנהג להאכיל את האבל ביצה מגולגלת, שגם כן עגולה ואין לה פה. וגם לרמז על התחיה, כאפרוחים הנולדים מביצה (מנהגי ישורון שם).
פרטי דינים הלכה למעשה:
א. הארוחה הראשונה שאוכלים האבלים לאחר הקבורה נקראת "סעודה הבראה" ואין האבלים אוכלים ארוחה זו משלהם אלא שכנים או קרובים מגישים להם משלהם.
ב. אם לא הברוהו או שהוא יחידי בעיר, יכול לאכול משלו ולא צריך לצער את עצמו. לאחר סעודת ההבראה הראשונה אוכל משלו אפילו ביום הראשון.
ג. נהוג להגיש בסעודת ההבראה מאכלים שצורתם עגולה: ביצה, כעכים, זיתים ושתיה קלה. בסעודה זו רצוי ליטול ידיים ולאכול פת.
ד. אם הלוויה הייתה ביום, אין חיוב בסעודת הבראה בלילה. ואם לא אכלו ביום הראשון אז פטורים.
ה. בערב שבת או ערב יום טוב אין דין סעודת הבראה לאחר חצות היום מפני כבוד שבת. ואם לא הברוהו בערב שבת או בערב יו"ט, לא יברוהו במוצאי שבת או מוצאי יו"ט. עושים סעודת הבראה בחנוכה ופורים. אין סעודת הבראה בערב פסח.
ו. אם הלוויה במוצאי שבת, מותר לאבל להבדיל על כוס משלו קודם שיאכל סעודת הבראה.
