תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
כבוד המת גם בחלקים מן המת (ממצאים)
מאת הרה"ג הרב יעקב רוז'ה שליט"א, רב יחידת זק"א תל אביב
אדם מישראל שמת, אינו הופך להיות גוש בשר חסר ערך, אלא גם לאחר מותו יש בגופו קדושה, ואין הגוף רק נרתיק של קדושה ששימש לנשמה העילאית, אלא שהוא עצמו נתקדש גם בקדושה עצמית. קדושת גוף האדם דומה לספר תורה, והעומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע, כמו על ספר תורה שנשרף, ומטפחת של ספר תורה שבלתה, עושים אותה תכריכים למת. קדושה זו היא מיוחדת לגוף של יהודי, מצד הקדושה המיוחדת של ישראל, שקראם הקב"ה "גוי קדוש".
הדינים שקבעו חכמים הקשורים להתנהגות במחיצת המת, הם בין במת שלם ובין בחלקים ממנו.
כנזכר בגמרא בברכות: "תנו רבנן: המוליך עצמות ממקום למקום - הרי זה לא יתנם בדסקיא ויתנם על גבי חמור וירכב עליהם, מפני שנוהג בהם מנהג בזיון. ואם היה מתירא מפני נכרים ומפני לסטים - מותר, וכדרך שאמרו בעצמות כך אמרו בספר תורה. אהייא? אילימא ארישא - פשיטא, מי גרע ספר תורה מעצמות".
וכן במסכת שמחות: "המלקט עצמות והמשמר עצמות פטור מקרית שמע, ומן התפילה, ומן התפילין, ומכל מצות האמורות בתורה, ואם רצה להחמיר על עצמו לא יחמיר, מפני כבוד עצמות".
וכן נפסק בשולחן ערוך: המלקט עצמות, והמשמר את המת, והמוליך אותם ממקום למקום, פטור מקריאת שמע ומתפלה ומהתפילין, ומכל מצות האמורות בתורה, בין בחול בין בשבת, לא שנא עצמות קרובים לא שנא עצמות רחוקים, בין אם הוא בספינה או בדרך, ואפילו אם הם מלקטים רבים. ואם רצה להחמיר על עצמו, לא יחמיר, מפני כבוד עצמות.
ובשו"ת חתם סופר (חלק ב (יורה דעה) סימן שנג) כתב: "כי היכי דחיוב קבורת עצמות דאוריי' מהאי קרא כי קבור תקברנו ה"ה בזיוני המת ולועג לרש דנפיק נמי מהך קרא כי קללת אלקים קאי נמי אעצמות דכי בצלם אלקים עשה את האדם אין חילוק בין אדם שלם או אדם חסר ובעל מום שאיננו בצלם דמות יוצר ואין חילוק בין ספר תורה שלם לאות א' ממנו והן הכי נמי עצם מעצמות הקדושים שנברא בצלם אלקים אסור לנהג בהן מנהג בזיון".
וכן כתב בגשר החיים: "ואם יש אברים חלקיים או כזית מן המת, אף שבדינים ידועים אין להם הערך של מת שלם חייבים לכבדם ואסור גם כן לזלזל בהם".
ובשו"ת מנחת יצחק (חלק ט' סימן קכ"א) : "כנודע מדברי הפוסקים דהעצמות של מתים יש להם דין ספר תורה, ואסור לנהוג מנהג ביזיון וכו'. וסיים שם בברייתא וכדרך שאמרו בעצמות כך אמרו בספר תורה עיי"ש, הרי שמדמין ס"ת ועצמות להדדי. והתורה הקדושה כתבה ויקח משה את עצמות יוסף עמו, ורז"ל דרשו על זה חכם לב יקח מצות זה משה שכל ישראל נתעסקו בביזת הים והוא עסק בעצמות יוסף".
וכתב בשו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק ב סימן קנ): "והנה פשוט שאיכא ענין כבוד המת בשעת הקבורה אף שנשארו להקבר מהמת רק אברים".
אדם מישראל שמת, אינו הופך להיות גוש בשר חסר ערך, אלא גם לאחר מותו יש בגופו קדושה, ואין הגוף רק נרתיק של קדושה ששימש לנשמה העילאית, אלא שהוא עצמו נתקדש גם בקדושה עצמית. קדושת גוף האדם דומה לספר תורה, והעומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע, כמו על ספר תורה שנשרף, ומטפחת של ספר תורה שבלתה, עושים אותה תכריכים למת. קדושה זו היא מיוחדת לגוף של יהודי, מצד הקדושה המיוחדת של ישראל, שקראם הקב"ה "גוי קדוש".
הדינים שקבעו חכמים הקשורים להתנהגות במחיצת המת, הם בין במת שלם ובין בחלקים ממנו.
כנזכר בגמרא בברכות: "תנו רבנן: המוליך עצמות ממקום למקום - הרי זה לא יתנם בדסקיא ויתנם על גבי חמור וירכב עליהם, מפני שנוהג בהם מנהג בזיון. ואם היה מתירא מפני נכרים ומפני לסטים - מותר, וכדרך שאמרו בעצמות כך אמרו בספר תורה. אהייא? אילימא ארישא - פשיטא, מי גרע ספר תורה מעצמות".
וכן במסכת שמחות: "המלקט עצמות והמשמר עצמות פטור מקרית שמע, ומן התפילה, ומן התפילין, ומכל מצות האמורות בתורה, ואם רצה להחמיר על עצמו לא יחמיר, מפני כבוד עצמות".
וכן נפסק בשולחן ערוך: המלקט עצמות, והמשמר את המת, והמוליך אותם ממקום למקום, פטור מקריאת שמע ומתפלה ומהתפילין, ומכל מצות האמורות בתורה, בין בחול בין בשבת, לא שנא עצמות קרובים לא שנא עצמות רחוקים, בין אם הוא בספינה או בדרך, ואפילו אם הם מלקטים רבים. ואם רצה להחמיר על עצמו, לא יחמיר, מפני כבוד עצמות.
ובשו"ת חתם סופר (חלק ב (יורה דעה) סימן שנג) כתב: "כי היכי דחיוב קבורת עצמות דאוריי' מהאי קרא כי קבור תקברנו ה"ה בזיוני המת ולועג לרש דנפיק נמי מהך קרא כי קללת אלקים קאי נמי אעצמות דכי בצלם אלקים עשה את האדם אין חילוק בין אדם שלם או אדם חסר ובעל מום שאיננו בצלם דמות יוצר ואין חילוק בין ספר תורה שלם לאות א' ממנו והן הכי נמי עצם מעצמות הקדושים שנברא בצלם אלקים אסור לנהג בהן מנהג בזיון".
וכן כתב בגשר החיים: "ואם יש אברים חלקיים או כזית מן המת, אף שבדינים ידועים אין להם הערך של מת שלם חייבים לכבדם ואסור גם כן לזלזל בהם".
ובשו"ת מנחת יצחק (חלק ט' סימן קכ"א) : "כנודע מדברי הפוסקים דהעצמות של מתים יש להם דין ספר תורה, ואסור לנהוג מנהג ביזיון וכו'. וסיים שם בברייתא וכדרך שאמרו בעצמות כך אמרו בספר תורה עיי"ש, הרי שמדמין ס"ת ועצמות להדדי. והתורה הקדושה כתבה ויקח משה את עצמות יוסף עמו, ורז"ל דרשו על זה חכם לב יקח מצות זה משה שכל ישראל נתעסקו בביזת הים והוא עסק בעצמות יוסף".
וכתב בשו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק ב סימן קנ): "והנה פשוט שאיכא ענין כבוד המת בשעת הקבורה אף שנשארו להקבר מהמת רק אברים".
