כבוד המת גם בחלקים מהמת

בגמרא בברכות [י"ח ע"א]: תנו רבנן: המוליך עצמות ממקום למקום - הרי זה לא יתנם בדסקיא ויתנם על גבי חמור וירכב עליהם, מפני שנוהג בהם מנהג בזיון. ואם היה מתירא מפני נכרים ומפני לסטים - מותר, וכדרך שאמרו בעצמות, כך אמרו בספר תורה. אהייא? אילימא ארישא - פשיטא, מי גרע ספר תורה מעצמות.

 

וכן במסכת שמחות [י"ג א']: המלקט עצמות והמשמר עצמות פטור מקרית שמע, ומן התפילה, ומן התפילין, ומכל מצוות האמורות בתורה, ואם רצה להחמיר על עצמו לא יחמיר, מפני כבוד עצמות.

 

וכן נפסק בשולחן ערוך [יורה דעה סימן תג]: המלקט עצמות, והמשמר את המת, והמוליך אותם ממקום למקום, פטור מק"ש ומתפלה ומהתפילין, ומכל מצות האמורות בתורה, בין בחול בין בשבת, לא שנא עצמות קרובים, לא שנא עצמות רחוקים, בין אם הוא בספינה או בדרך, ואפילו אם הם מלקטים רבים. ואם רצה להחמיר על עצמו, לא יחמיר, מפני כבוד עצמות.

 

ובשו"ת חתם סופר [חלק ב' שנג יורה דעה]: כי היכי דחיוב קבורת עצמות דאורייתא מהאי קרא כי קבור תקברנו הוא הדין בזיוני המת ולועג לרש דנפיק נמי מהך קרא כי קללת אלקים קאי נמי אעצמות דכי בצלם אלקים עשה את האדם אין חילוק בין אדם שלם או אדם חסר ובעל מום שאיננו בצלם דמות יוצר ואין חילוק בין ספר תורה שלם לאות אחת ממנו והכי נמי עצם מעצמות הקדושים שנברא בצלם אלקים אסור לנהג בהן מנהג בזיון.

 

וכתב בגשר החיים [פרק ה סעיף ב]: ואם יש אברים חלקיים או כזית מן המת, אף שבדינים ידועים אין להם הערך של מת שלם, חייבים לכבדם ואסור גם כן לזלזל בהם.

 

ובשו"ת מנחת יצחק [חלק ט' עמ' קכא]: כנודע מדברי הפוסקים דהעצמות של מתים יש להם דין ספר תורה, ואסור לנהוג מנהג ביזיון, וכו'. וסיים שם בברייתא, וכדרך שאמרו בעצמות כך אמרו בספר תורה עיי"ש. הרי שמדמין ס"ת ועצמות להדדי. והתוה"ק כתבה ויקח משה את עצמות יוסף עמו, ורז"ל דרשו ע"ז חכם לב יקח מצוות זה משה שכל ישראל נתעסקו בביזת הים והוא עסק בעצמות יוסף.

 

כתב בשו"ת אגרות משה [יורה דעה ב סימן קנ]: והנה פשוט שאיכא ענין כבוד המת בשעת הקבורה אף שנשארו להקבר מהמת רק אברים.