פיוט "אשר הניא"
בפיוט "אשר הניא" (הנאמר - לפחות אצל האשכנזים - לאחר קריאת המגילה בליל פורים) נאמר על המן: "ולא זכר רחמי שאול, כי בחמלתו על אגג נולד אוייב", דהיינו שהמן רצה להשמיד את עם ישראל, ולא זכר את חסדו של שאול שלא הרג את אגג, ובשל כך לא נכרת עמלק - והמן עצמו נולד כתוצאה מכך. שאלני אדם: מה בדיוק אנחנו מצפים מהמן - לאהוב את עם ישראל בגלל ה"חסד" הזה של שאול? הרי נכון, שאול לא הרג את אגג - אבל את כל שאר אנשי עמלק הוא כן הרג, וגם את אגג עצמו שהוא השאיר חי - שמואל (שגם הוא חלק מעם ישראל) כן הרג (ולפי חז"ל זה היה אפילו יום למחרת). אז בסדר, בגלל אותו יום המן חי - אבל בגלל זה שלא ישנא את עם ישראל? כמובן עניתי לו שבכל זאת המן צריך לדעת שהוא חי בזכות העיכוב הזה בהריגת אגג, אבל אני בעצמי לא מרגיש שהתשובה הזו מספקת. אם נתאר לעצמנו, רק לשם המחשה, שבאים - להבדיל - למישהו, והורגים 90% מהעם שלו, אבל את הסבא שלו משאירים חי - האם אפשר לצפות שהוא לא ישנא את מי שהרג כל כך הרבה מעמו? מה נאמר לו, תאהב את זה שהרג רבים מעמך, כי בזכות שהוא השאיר את הסבא שלך חי אתה נולדת? (כמובן שאין הנידון דומה לראיה, וכאן זה מעשה מוסרי ונכון להרוג את עמלק - שהרי הקב"ה ציווה על כך וכו'. אבל השאלה מצד הרגשתו של אותו-אדם-שהרגו-לו-את-בני-עמו-והשאירו-רק-את-הסבא-שלו).
| מס. התגובה | תוכן התגובה |
|---|
| 1. | צוות שטייגן (17/07/2018 18:45:28) | | סגור |
|
