מלכים א' פרק ו ל"ח ופרק ח' ס"ו, דברי הימים ב' פרק ז ח' וט'

ילמדנו רבינו !!!       

מלכים א פרק ו ל"ח ופרק ח' ס"ו,  דברי הימים ב פרק ז    ח' וט'

סוגית הש"ס  במועד קטן ט' א'   דאין מערבין ……    

פסיקתא בילקוט שמעוני  מובאים ב בני יששכר  מאמרי תשרי מאמר ה דרוש א, ומאמרי  מרחשון ובארבנאל שרצפתי

לפי סוגית הגמרא מה נגמר במרחשון? אם תיכף אחרי גמר הבנין היתה החינוך כיצד הגיעו  לירושלים "כל איש ישרא' " אף ממרחק של י"ב יום (אין שואלין גשמים עד ז חשון) ? מלשון הפסוק משמע שבל איש ישרא' הי' שם  כל ז'

ועיין בהגר"א (מק"ג מהדורת המאור)  ו' ל"ח     לכל דבריו פי' הגם שבהמ"ק  עצמו (אפילו כליא עורב, השואל) נגמר בתשרי בז' בו כידוע מ"מ שארי הדברים הנצרכים לבית הם נגמרו במרחשון וזה לכל דבריו        כל דבריו הם כולו מקשה  אם הוא מפרש לפי סוגית הגמרא,  מרחשון שקודם החינוך? או שלאחריה ?   מה נגמר בתשרי? ומה הם "שאר הדברים הנצרכים לבית" ולא לבנין שנגמרו במרחשון?  מה נכלל ב"ולכל משפטו"?  ומתי נגמרו?

עיין ברש"י כ"י (נדפס בש"ס  עוז והדר) ודילמא מינטרי לא מינטר לחנוכת  הבית  עד הרגל מפני שהמזבח בטל

 ע' פסוק ס"ד "ביום ההוא קדש המלך" הלא המזבח של מרע"ה עדיין קיים בגבעון והי' יכול להמתין לקדש את החדשה (הרי בנה משלו ולא משל הקדש )            שהוי לא משהינן- דמידע ידעי דהוי ערמה ועוד דהוי גנאי     אמאי הוי גנאי אם היא משום טירחא דציבורא הלא מצינו הרבה דברים שהתירו חז"ל משום טירחא דציבורא

מצודת דוד      מלכים א ח ס"ה שבעת ימים וכו'. בתחילה עשו שבעת ימי חנוכת הבית, ואחרי זה שבעת ימי החג, והרבו בהם בהקרבנות בעבור חנוכת הבית           הקריבו ( מה שהקריבו בחג הי' חובה או  נו"נ?) גם ביו"ט ?  ואם כוונתו לאכילת השלמים   הלא גם בשמ"ע אכלו שלמים שנקרבו בשביעי ונאכלים לשני ימים           מצודת דוד   דברי הימים ב פרק ז  ט    כי חנוכת המזבח, ר"ל כאשר השלימו לעשות שבעת ימי חנוכה ושבעת ימי החג, עשו עצרת כמשפט התורה      מה כוונתו ב " כמשפט התורה "?  ז' ימי החג הוראת שעה?             

מלבים     מלכים א' פרק ח' ס"ו ביום השמיני שלח את העם -     בשמיני עצרת פטרם מלהיות עמו ביחד כי כל הימים שבעה ושבעה היה חוגג בעבור כל העם לכבוד החינוך וזה נפסק בשמיני עצרת. ומזה הבינו דהשמיני רגל בפני עצמו ויברכו את המלך ברכה בפני עצמו. כמו שפרש"י בר"ה דף ד' וכמה מקומות שמה שאמרו דשמיני טעון ברכה בפני עצמו היינו ברכת המלך. ובכל זה לא יכלו ללכת בלילה לבתיהם דשמיני עצרת טעון לינה כמו שאמרו חז"ל בכמה מקומות. לכן אמר בדה"י שביום כג לחדש שלח את העם. רצה לומר שאז הרשה להם ללכת לאהליהם            מלבים   דברי הימים ב' ז' י'   וביום עשרים ושלשה - במלכים כתיב ביום השמיני שלח את העם ובאר עזרא שביום זה לא שלחם לאהליהם, כי שמיני עצרת טעון לינה רק שלחם חפשי מהחינוך ושם לא כתיב שלח לאהליהם וביום כ"ג אז שלחם לאהליהם  

מדברי המצודות והמלבים עולה שהי' ג' מדריגות  באותם ט"ו יום         א)ז' של חינוך לבד        ב) ז' עירוב של שמחת חינוך ושמחת רגל  ( אין מערבין?)       ג) שמיני רגל בפני עצמו

חיוב עלי' לרגל בזמן היתר הבמות ???  משכן שילה?

אברבנאל מלכים פרק ח'   (ב) …… ולפי שכל ישראל היו מחוייבים לבא לחוג לירושלים בחג הסכות, , …………והיו שתי תכליות בביאתם, אם חנוכת הבית ואם חובת הרגל בחג.

ע' במלבים מלכים א פרק ח' ב  בירח האיתנים בחג שהגם שלא הי' מוטל עליהם אז מצות עלי' לרגל (צ " ע למה לא,

לכה   "פ הקרובים לירושלים הרי נגמר הקדש) וראה מה שכ' בשמוא' א א'  שכל העם לא עלו משום בני עלי     עיין בשמוא' א א  בת"י מזמן מועד למועד     רש"י בשם מדרש   בדרך שהי' עולה בשנה זו וכו'       תדב"א פרק ח   ויהי איש אחד מן הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלקנה וגו׳ אלקנה היה עולה לשילה  ארבעה פעמים בשנה שלשה מן התורה ואחת שקיבל עליו הוא   וכן משמע ברבינו ישעי'      ורד"ק כתב ב' דרכים

יה"ר שנזכה להיות מהרואים את תשלומי ה' למרחשון בקיום ושלמו ימי אבלך.