והם מתפרנסים שלא בצער

בגמ' (קידושין פב:) – ר"ש בן אלעזר אומר מימי לא ראיתי צבי קייץ וארי סבל ושועל חנווני והם מתפרנסים שלא בצער וכו', ואני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער אלא שהרעותי את מעשי וקיפחתי את פרנסתי, עכ"ל הגמ'. ומבואר שמבחינת קשיי הפרנסה מצבם של בעלי החיים טוב יותר ממצבו של האדם. ולא הבנתי מה הכוונה שבעלי החיים מתפרנסים שלא בצער; הרי גם האדם יכול לחיות כמותם ולא יצטרך להתייגע בפרנסתו. למשל: החתולים מסתובבים חסרי כל, מחפשים אוכל בפחי האשפה, ישנים מתחת למכונית חונה ואין להם הגנה מלאה מהחום ומהקור וכו', והם באמת לא מתאמצים להתפרנס. אבל גם האדם – אם ירצה להיות חסר בית, לחפש אוכל באשפה וכו' – יוכל להיות פטור מטרדות הפרנסה ולא יצטרך ללכת לעבוד. אלא שהאדם רוצה לחיות בתנאים נוחים יותר, ורוצה בית ואולי מכונית, ביגוד ואוכל טוב וכו' - ולכן הוא צריך לעבוד, וא"כ מצבו טוב יותר ממצבן של החיות, שאין להם אפשרות כזו. א"כ איך הגענו למסקנה של "הרעותי את מעשי וקיפחתי את פרנסתי", אדרבא, מצבנו טוב מהחיות. [ואין לתרץ שהאדם זקוק לפרנסה, ואינו יכול לחיות בחוסר כל, ובעלי החיים יכולים. בדוגמא דלעיל – גם החתולים נצרכים לאוכל (תראו איך הם מזנקים כשמישהו זורק להם חתיכת בשר קטנה, ורבים ביניהם מי יאכלנה) וסובלים בימי הקרה מהקור וכו'].