סתירה במשנ"ב

המשנ"ב בסי' קל"א סק"א כותב לגבי דיבור בין תפילה (=שמו"ע) לתחנון שהשו"ע כותב שזה אסור אז המשנ"ב מסביר ש"שיחה בעלמא לית לן בה" כלומר שיחה שלא מסיחה את הדעת מותרת (כך הסביר לי דיין אחד) ולעומת זאת המשנ"ב בסי' נ"א סק"ט כותב שאסור לדבר בין תפילה (=שמו"ע) לנפילת אפיים ולא מזכיר ש"שיחה בעלמא מותרת" ומשמע שאסור להפסיק בכלל וכן משמע בסי' ק"ח סקי"ב וא"כ מה הדין לכאו' למעשה?