בנוסח ברכות השחר

נשאלתי מדוע בברכות השחר אנו מברכים "פוקח עיוורים", ולא מודים להקב"ה על החושים האחרים. כלומר לא מברכים "פוקח חרשים" (אמנם מברכים על שמיעת קול התרנגול, אבל לא על חוש השמיעה בכללותו), ולא "משיח אילמים" וכו' (אמנם יש חשיבות מיוחדת לחוש הראיה, וראוי לברך עליו, אך מנגד יש מעלה עצומה לשמיעה, וקי"ל "חרשו - נותן לו דמי כולו" וכו' וכו').