קושיא בענין חדש

הירושלמי (הובא בתוס' קידושין לח. ד"ה אקרוב עומר) הקשה, שכאשר נכנסו בני ישראל לארץ ישראל הם לא אכלו מצה מתבואה חדשה [משום האיסור שיש לאכול תבואה חדשה לפני שעבר יום ט"ז בניסן שהוא יום הנפת העומר ואז הותר לאכול מתבואה חדשה]. והרי קיימ"ל שמצות עשה דוחה מצות לא תעשה, וא"כ תבוא מצות עשה של 'בערב תאכלו מצות' ותדחה את מצות לא תעשה של איסור אכילת חדש, וא"כ הרי היה אפשר להם לאכול מצה מתבואה חדשה.

 

ויש להקשות על קושייתו של הירושלמי, שהרי מבואר בגמ' בפסחים (לה.) שבפסח אפשר לצאת ידי חובה רק במצה שיש בה אפשרות של איסור 'בל תאכל חמץ' בלבד ולא עוד איסורים, אבל במצה כזו שיש בה עוד אפשרויות של איסור כגון מצה של טבל אינו יוצא בה יד"ח בפסח.

 

וא"כ קשה, הרי במצה שביאר הירושלמי שיכלו בני ישראל לאכול היה בה מלבד איסור של 'בל תאכל חמץ' גם איסור של 'חדש' וא"כ מאי שנא איסור חדש שסובר הירושלמי שאעפ"כ אפשר לצאת בו ידי חובת מצה, ממצה שיש בה גם איסור שטבל שמבואר בגמרא שאי אפשר לצאת בה ידי חובת מצה, וצ"ע.