מצווה הבאה בעבירה

במסכת ברכות פרק שביעי מבואר, שהאוכל דברי מאכל של איסור, אין מזמנים עליו, וביאר הרע"ב, משום שברכת המזון אחר אכילה של איסור, היא מצווה הבאה בעבירה.

 

ולא זכיתי להבין זאת, שכן אם המצווה היא האכילה, כשיאכל דבר איסור, הרי זו מצווה של אכילה הבאה בעבירה, שאוכל איסור, אבל כאן המצווה אינה האכילה, אלא הברכה, ומאחר שאכל ושבע, אף אם אכל דבר איסור, למה לא יברך על שביעתו, הלא בקיימו את מצוות הברכה אינו עושה איסור.

 

ולכאורה לולא דבריו, היה מקום לומר, שהכתוב "ואכלת ושבעת וברכת" מלמד, שלא נאמר חיוב "וברכת" אלא כשנוכל לומר לו "ואכלת", אבל אכילת איסור שאי לומר לו "ואכלת", אינה בכלל חיוב "וברכת", ולא משום מצווה הבאה בעבירה.

 

אודה למי שיאיר את עיני בביאור דברי הרע"ב.