מצוות השתיה בפורים

הגמ' אומרת שחייב אדם לבסומי בפורים עד דלא ידע, וכידוע, ישנה מחלוקת האם הכוונה שישתכר ממש, או שישתה יותר מכפי הרגלו. ונראה לי לומר שכוונת הגמ' היא שישתה יותר מכפי הרגלו, ולא שכרות ממש, משום שהביטוי "בסומי" הכוונה שתיה מועטה, ורק הביטוי "לרוות" משמעו שכרות. כמו למשל, מובא בהלכה שיש לקדש את הלבנה דווקא במוצ"ש, כאשר הוא מבושם, וברור ששם אין הכוונה כאשר הוא שיכור, שאין עניין להשתכר בשבת, אלא כאשר הוא שתה מעט יותר מכפי הרגלו, והוא הדין בפורים, שמספיק לשתות מעט יותר מהרגלו, ולא להשתכר ממש.