בעניין עבירות שבין אדם לחברו אין יוה"כ מכפר

מובא בהלכה שעבירות שבין אדם לחברו אין יוה"כ מכפר עד שיפיסנו, ואפ' לא הקניטו אלא בדברים. יש להסתפק באדם שבייש את חברו ברבים, וכשבא לפייסו בערב יום הכיפורים אמר לו שאינו רוצה להתפייס עד שיפצהו בממון, נשאלת השאלה האם חובת הפיוס בעיוה"כ הוא רק בדברים, או שחובת הפיוס היא אף בממון, אם הנפגע מבקש ממון. מאחר שמצינו שהתורה החשיבה בושת כעילה לתביעה ממונית, והיא הנקראת דמי בושת, אשמח לשמוע תשובות או ראיות לכאן או לכאן.