מבעה - שן או עין?

במשנה בריש ב"ק נאמר "ארבעה אבות נזיקין – השור הבור המבעה וההבער". ובגמרא שם (ג:) נאמר – "מאי מבעה...שמואל אמר, מבעה זה השן, דכתיב איך נחפשו עשיו נבעו מצפוניו" וכו'. ופירש רש"י (ד"ה איגליין) – "...נבעו לשון גילוי, הלכך אמר מבעה זה השן, דמבעה לשון מגולה הוא – דהיינו שן שפעמים מגולה ופעמים מכוסה". ולכאורה קשה, מה ההוכחה ש"פעמים מגולה ופעמים מכוסה" הכוונה לשן – הרי גם העין היא לפעמים מכוסה (כשהאדם עוצם עיניו, או כשישן) ולפעמים מגולה. וא"כ אולי הכוונה לעין, ובאה המשנה לחדש שהמזיק את חבירו ע"י ראיית העין (כלומר בהיזק ראיה, כדאיתא בתחילת ב"ב) חייב לשלם על כך (ואין לתרץ שבהיזק ראיה אינו חייב לשלם, שלפי ההסבר הנ"ל זה גופא יהיה החידוש במשנה של ארבעה אבות נזיקין – שלמרות שהזיק רק ע"י המבעה, כלומר העין - משלם).