לועג לרש

הנה מצינו בגמ' (ברכות ג:) דאין לדבר בד"ת תוך ד' אמות של מת משום לועג לרש. ולכאורה לפי המבואר בכל מקום שצדיקים אף לאחר מותם עוסקים בתורה בההוא עלמא, כמו בסוטה (ז:) גבי יהודה שקל וטרח בהלכתא וכו', וכן בברכות (סד.) שת"ח אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב ופריש רש"י שם מישיבה לישיבה, וכן בסנדהרין (צב.) דזוכה ומלמדה בעוה""ב, א"כ הו"ל להפוסקים לחלק בין ת"ח לשאר אינשי דבת"ח שרי לעסוק בתורה תוך ד' אמותיו, ולא כן משמע מסתימת לשון השו"ע ביו"ד סי' שדמ. והכי מוכח בתוס' ב"ק (טז:) דאף בת"ח אסור כה"ג. וכן מתבאר בשו"ת הרדב"ז ח"א (סי' רכד). ויש באמתחתי תירוץ עפ"ד תוס' מסויים, אך בכ"ז אשמח לשמוע עוד.