תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
הגאון רבי אליהו ברוך פינקל זצוק"ל
מאת: הרב ב. הלחמי
אבל כבד ירד על עולם התורה בכלל, ועל קהל אלפי בוגרי ובני ישיבת מיר המעטירה בפרט, עם היוודע דבר פטירתו של הגאון רבי אליהו ברוך פינקל זצ"ל, מראשי ישיבת מיר ומגדולי מעתיקי השמועה, שנלקח לבית עולמו בפתע פתאום ועלה בסערה השמימה אור ליום שני, בשנת השישים לחייו.
הלוויתו יצאה אתמול בצהרים מהיכלה של ישיבת מיר בירושלים, כשאלפים רבים מבני הישיבה, בני התורה בירושלים, ועמך ישראל בראשות גדולי ישראל שליט"א, ובראשם רבינו מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, ראשי ישיבות ואלפים מתלמידיו, צועדים אחר מיטתו עטופי אבל ויגון קודר.
הגאון רבי אליהו ברוך פינקל זצ"ל נולד בירושלים בחודש טבת תש"ח, לאביו הגאון רבי משה פינקל זצ"ל, בנו של מרן הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצ"ל, ראש ישיבת מיר, ולאמו ע"ה, בתו של הגאון רבי מרדכי דוד לוין זצ"ל, ראש ישיבת "עץ חיים" ובעל ה"דרכי דוד".
בבית גדול זה גדל והתחנך רבי אליהו ברוך פינקל זצ"ל, וכבר משחר ימי נעוריו ניכרו בו כשרונותיו המיוחדים והברוכים, והתמדתו העצומה בלימוד התורה הייתה היא לשם דבר, עליה עמל כל ימי חייו עד כלות נשימתו ממש. אביו, הגאון רבי משה זצ"ל, שימש כבעל-תפילה בבית מדרשו של מרן הגרי"ז מבריסק זצוק"ל, ובילדותו זכה להתפלל סמוך למרן זצוק"ל. בגיל 10 בלבד, לאחר שסיים את חוק לימודיו בתלמוד תורה "יבנה" בירושלים, נכנס ללמוד בישיבה לצעירים "תפארת צבי", שם עלה ונתעלה בעולמה של תורה, והתבלט עד מהרה כאחד המיוחדים והמצויינים שבבני הישיבה, וכבר בהיותו בן 11 שנים נהג היה לכתוב שיעורים ששמע ממרן הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל. כבר בילדותו היה מוסר 'חבורה' בלימוד במשך שלש שעות מדי שבוע בפני סבו הגדול מרן הגרא"י פינקל זצ"ל. ובהיותו כבן 12 שנים, החל למסור שיעור שבועי קבוע מדי שבת, בביתו של סבו הגאון רבי מרדכי דוד לוין זצ"ל, ראש ישיבת "עץ חיים".
זמן קצר לאחר שנכנס לעול המצוות החליט אביו להכניסו ללמוד בישיבה הגדולה דמיר בירושלים. סבו, מרן הגרא"י פינקל זצ"ל, ביקש מתלמיד הישיבה דאז, הגאון הגדול רבי חיים קמיל זצ"ל, שילמד עם נכדו בחברותא, והשניים שקדו על תלמודם זמן רב. בגיל 16, בעת שדיבר בלימוד עם הגאון הגדול רבי נחום פרצוביץ זצ"ל, מראשי ישיבת מיר, בתוך כדי הריתחא הציע רבי אליהו ברוך לפניו סברא בלימוד, ועל-כך הגיב הגר"נ זצ"ל: "נהיית למדן", ומאז היה דבוק במורו ורבו רבי נחום פרצוביץ זצ"ל עמו אף למד בחברותא יותר מעשור שנים. ולימים נודע אף כאחד מגדולי תלמידיו, ומעתיקי שמועתו הצרופה בשיא תפארתה.
בהמשך שם את פעמיו לעבר הישיבה בפוניבז', מרן הרב מפוניבז' זצוק"ל אמר כי יש לקבלו לישיבה ללא מבחן, משום שהוא נכדו של מרן הגרא"י פינקל זצ"ל. בישיבת פוניבז' עד מהרה התדבק ברבו מרן הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל, ובמשך שנה בה למד בישיבה עלה והתעלה במעלות התורה. זמן קצר לאחר שנכנס לישיבה פנה אליו הגאון הגדול רבי שלמה ברמן זצ"ל, מרבני הישיבה דאז, ושאלו האם יש לו חברותא. רבי אליהו ברוך זצ"ל שאלו: "האם יש לי חברותא עד היום או מהיום", ומני אז למדו במשך חודשים ארוכים מדי ערב בביתו של הגר"ש ברמן זצ"ל. מרן בעל ה"קהילות יעקב" זצוק"ל היה מגיע באותם ימים לביתו של הגר"ש לדון בענייני ציבור שונים, והגר"ש והגרא"ב פינקל זצ"ל היו משוחחים עמו ארוכות בלימוד, תוך שהם צוללים במעמקי ים התלמוד, למצא נתיבי אורה בה.
בהגיע לפרקו נישא עם רעייתו תלבחט"א הרבנית תחי' בת הרה"ח ר' שלמה גלמן שליט"א מארה"ב, ויחד בנו את ביתם על אדני התורה והיראה, וכך גידלו וחינכו את כל צאצאיהם באווירה דקדושה ועמל התורה. במשך חמש שנים לאחר נישואיו למד בחברותא במשך כל שעות היום עם מורו ורבו הגר"נ פרצוביץ זצ"ל, ובימי בין הזמנים היה לומד במשך שעות ארוכות עם ידידו הגר"ח קמיל זצ"ל. לפני כשלושים שנה, לאחר שהגר"נ פרצוביץ זצ"ל חלה ונבצר ממנו למסור שיעורים בישיבה, החל למסור שיעורים לבני ישיבת מיר, תמידין כסדרן, ובמשך עשרות שנות הרבצת תורה העמיד תורה לאלפים, ורבים הם תלמידיו ושומעי לקחו, הן בארץ ישראל והן בחוץ לארץ.
מדי תקופה בתקופה היה נוסע לארה"ב, אך בהוראת מרן ראש הישיבה הגרא"מ שך זצוק"ל נמנע מלטוס לגולה בימי הזמן, וכך היה שוהה מעבר לים בבין הזמנים של חודש ניסן. בשבועות אלו היה מוסר עשרות רבות של שיעורים בהיכלי הישיבות ובתי המדרשות הנודעים, בהשתפות המוני תלמידיו ומכיריו, ורבים מבני התורה בארה"ב.
מדי שנה בשבת-קודש פרשת חיי-שרה, היה מוסר בחדרו בישיבת מיר, במשך 4 שעות רצופות, שיחה מיוחדת עם הדרכה, עצות והנהגות מגדולי דורות העבר לבני הישיבה בענייני השידוכין, ותלמידיו היו תדיר מעידים כי עצותיו הועילו להם בעניינים אלו.
שיעוריו שנאמרו בעמקות והיקף נדירים, היוו שם דבר בעולם התורה כולו, מלבד עומק הפשט לדקדק בדבריהם של רבותינו הראשונים, הישרות המפעימה שנתגלתה בין בתריו - השמחה הייחודית שבה נאמרו הדברים היוו אוירה יחודית שלא היה בדומה לה, ותלמידיו שתו בצמא את דבריו ועלו במסילה העולה בנתיבות בתורה.
רבי אליהו ברוך היה קשור בעבותות של חיבה עם תלמידיו שאהבוהו כאב ממש, וכמים הפנים אל הפנים, אף רבי אליהו ברוך חש חיבה יתירה לכל תלמיד באשר הוא, כאילו היה הוא בנו יחידו, ושנים רבות אף לאחר שסיימו התלמידים ללמוד תורה מפיו, שמרו הם על קשר מיוחד זה בכל קצוות תבל, וממנו למדו עצה ותושיה בענינים רבים ושונים.
בחיי חיותו הספיק להוציא לאור שני ספרים: "אפריון שלמה", עם פסקי מרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל על חופה וקידושין, ו"פותח שער" על הלכות תשובה. כן הותיר אחריו מחברות רבות עם חידושי תורה בכל מרחבי הש"ס, מלאים נופת צופים בכל מקצועות התלמוד, עליהם עמל ביזע רב כל השנים.
עוד מימי עלומיו היה רבי אליהו ברוך קשור ודבוק ברבותיו גדולי ומאורי הדור בקשר עז בל ינתק, כך בצעירותו זכה להסתופף בצילם של מרנן הגרי"ז והגר"י אברמסקי, ולאחר מכן עם ראשי הישיבה הגרא"י פינקל, הגר"ח שמואלביץ, ומו"ר הגר"נ פרצוביץ, והיה אף קשור עם מרן הגרא"מ שך זצ"ל שרכש לו חיבה יתירה כל אימת שהיה שם פעמיו להיוועץ עמו, והיו צוללים במעמקי התלמוד כולו. וכמו כן היה דבוק במרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שממנו השכיל וקיבל כל ענין בהלךכה הצרופה, ולהבלחט"א היה מקורב למרן הגרי"ש אלישיב שליט"א שלזה זזה ידו מתחת ידו בכל עצה ושאלה שניקרו בדרכו לקבל אורחותיו ועצותיו.
ביום שני האריך את זמן הלימוד עם החברותא עד לשעה 9 בערב, ולאחר מכן נכנס להיכל הישיבה לשוחח בלימוד עם תלמידיו עד לשעה 11 בלילה. לאחר שהתפלל תפילת ערבית חזר לשוחח בלימוד עם התלמידים, שאחדים מהם אמרו לו כי נראה שאינו חש בטוב, אולם אמר כי הוא חש בעייפות. לאחר מכן נכנס לביתו שבבניין הישיבה כדי להמשיך לכתוב מחידושי תורתו, ולעלות על יצועו בהמשך הלילה, אולם לפתע חש שלא בטוב. בני משפחתו הזעיקו את מד"א לביתו, ובינתיים איבד את הכרתו. בכל אותו הזמן שניסו להצילו מאות מבני ישיבות מיר בירושלים ולייקווד בארה"ב, זעקו ואמרו פרקי תהלים לרפואתו, אולם כעבור זמן פשטה הבשורה המרה כאש בשדה קוצים על כי נלקח לישיבה של מעלה, כשהמוני תלמידיו, בכל אתר ואתר, ממררים בבכי למשמע הבשורה הקשה.
סמוך לשעה 11 לפני הצהרים הוכנסה מיטתו להיכל ישיבת מיר, הפרוכת הוסרה מארון הקודש, ובהיכל הישיבה וברחובות הסמוכים המתינו אלפים רבים, ובראשם גדולי התורה והמוני בני תורה. לאחר אמירת פרקי תהלים פסוק בפסוק, החל ראש הישיבה הגאון הגדול רבי נתן צבי פינקל שליט"א בדברי מספד קצרים. בבכי קורע לב קרא עליו את הפסוק "מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי", שזה היה כל ימיו וחייו של רבי אליהו ברוך זצ"ל, והוא איננו עמנו... כשהוא ממרר בבכי ניסה ראש ישיבת מיר הגאון הגדול רנ"צ פינקל שליט"א להמשיך בהספדו, אך ציין כי איננו יכול להספיד יותר.
הגאון רבי אריה פינקל שליט"א, ראש ישיבת מיר-ברכפלד אמר בהספדו - "אשרי האיש" זה האיש רבי אליהו ברוך זצ"ל שנסתלק לישיבה של מעלה, למקום לימודם של רבי חיים פרצוביץ זצ"ל, אביו רבי משה זצ"ל, סבו רבי אליעזר יהודה זצ"ל, רבי נחום פרצוביץ זצ"ל, רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל וכל רבותיו שלמדו איתו בעולם הזה, שאהבוהו אהבת נפש. רבו הגר"ש רוזובסקי זצ"ל אמר שהוא אינו "רבי אליהו ברוך קמאי", אלא "רבי אליהו ברוך בתראי". אשרי האיש, רבי אליהו ברוך זצ"ל, שלא הלך בעצת רשעים, לא נתן שיפריעו לו כלל, ובמושב ליצים לא ישב, כי אם בתורת ד' חפצו, זה היה חפצו והמציאות שלו: אחת שאלתי כל ימי חיי, וישב כל ימיו ודיבר בלימוד. מי שלא ראה עמל התורה כמו העמל של רבי אליהו ברוך זצ"ל, לא ראה עמל כל ימיו.
הגאון הגדול רבי שמואל אויערבאך שליט"א קרא עליו בבכי: תורה תורה חגרי שק, אוי נא לנו כי חטאנו, בא השמש בצהרים, שמש המאירה, דברים מאירים ומשמחים. רבי אליהו ברוך זצ"ל היה שמח בלימוד התורה כנתינתה מסיני וכצאת השמש בגבורתו, והרי ידוע שאין גבורה אלא מלחמתה של תורה, בבהירות. כלל ישראל איבד גדול בתורה, תלמיד-חכם ששם שמים התאהב על ידו, אוהב שלום ובורח מהמחלוקת כמו מאש.
הגאון רבי ברוך דב פוברסקי שליט"א, מראש ישיבת פוניבז', ביכה תמרורים בקוראו עליו את הפסוק "ותצא אש מלפני ד'... ותאכל את העולה". הישיבה היא קודש הקדשים ומשם יצאה אש ועל זה כל בית ישראל יבכו את השריפה. כל יום יוצאת בת-קול מהר חורב ואומרת: אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. מדוע נאמר "כי מציון תצא תורה" והבת-קול יוצאת מהר חורב, אלא כשזוכים לתורת אמת כנתינתה מסיני יוצאת בת קול מהר חורב. משה רבינו מסר נפשו לתורה 40 יום ולילה ואכל מהתורה, ורבי אליהו ברוך מסר נפשו וחייו למען התלמידים, היה ממעתיקי השמועה, שעובר כעת מישיבה של מטה לישיבה של מעלה, וימשיך שם לעסוק בתורה תחת כסא הכבוד.
ר' שמואל יעקב בורנשטיין זעק מנהמת ליבו: צר לי עליך אחי נעמת לי מאד, לא משה ידי מתוך ידו, כחבר נעורים שמוכתר בכל מידה נכונה, שלימות ממש, הוא ציין כי בפטירתו במעציבה חש הוא כאילו נאכל חצי בשרו שלו. רבי אליהו ברוך זצ"ל היה הרוח החיים בישיבת מיר רבות בשנים, ועוד בימי עלומיו היה ראש החבורה והמדברים בכל מקום.
אחרון המספידים היה בנו בכורו הרה"ג רבי אליעזר יהודה לייב שליט"א, מחשובי האברכים בישיבת מיר, שקרא על אביו את הפסוק: "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו", והביא את פרשת נדב ואביהו שעל אהרן נאמר "וידום אהרן". משה רבינו הספיד את נדב ואביהו ואמר לאהרן: "עכשיו שרואה אני שגדולים הם ממני וממך", ולא סיפר בשבחם וגדלותם, ועל אהרן נאמר "וידום אהרן". אי-אפשר לתאר את העריבות בלימוד, את המסירות נפש כפשוטו ללימוד תורה, את העמל יומם ולילה בתורה, וביקש מחילה מאביו בשם המשפחה כולה, ושיהיה למליץ יושר לרבנית תחי', משפחתו, בני הישיבה וראשיה.
משם יצאה מסע הלוויה ברחובות ירושלים עד להר המנוחות, שם נטמן בחלקת הרבנים.
הותיר אחריו את הרבנית תחי', אחיו רבי יצחק אייזיק שליט"א ובניו האברכים החשובים: רבי אליעזר יהודה לייב שליט"א, רבי מנחם משולם שליט"א, ר' נתן צבי שליט"א, והבה"ח מרדכי דוד הי"ו, יוסף מאיר הי"ו, נחום הי"ו, יחזקאל הי"ו, חתניו רבי יוסף פראנק שליט"א, ר"מ בישיבת "מעוז חייל", רבי מרדכי בורנשטיין שליט"א ורבי יעקב פאקטר שליט"א, ונכדים ההולכים בדרכו, דרך התורה והיראה, עמלי תורה ומרביצי תורה.
ת.נ.צ.ב.ה.
אבל כבד ירד על עולם התורה בכלל, ועל קהל אלפי בוגרי ובני ישיבת מיר המעטירה בפרט, עם היוודע דבר פטירתו של הגאון רבי אליהו ברוך פינקל זצ"ל, מראשי ישיבת מיר ומגדולי מעתיקי השמועה, שנלקח לבית עולמו בפתע פתאום ועלה בסערה השמימה אור ליום שני, בשנת השישים לחייו.
הלוויתו יצאה אתמול בצהרים מהיכלה של ישיבת מיר בירושלים, כשאלפים רבים מבני הישיבה, בני התורה בירושלים, ועמך ישראל בראשות גדולי ישראל שליט"א, ובראשם רבינו מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, ראשי ישיבות ואלפים מתלמידיו, צועדים אחר מיטתו עטופי אבל ויגון קודר.
הגאון רבי אליהו ברוך פינקל זצ"ל נולד בירושלים בחודש טבת תש"ח, לאביו הגאון רבי משה פינקל זצ"ל, בנו של מרן הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצ"ל, ראש ישיבת מיר, ולאמו ע"ה, בתו של הגאון רבי מרדכי דוד לוין זצ"ל, ראש ישיבת "עץ חיים" ובעל ה"דרכי דוד".
בבית גדול זה גדל והתחנך רבי אליהו ברוך פינקל זצ"ל, וכבר משחר ימי נעוריו ניכרו בו כשרונותיו המיוחדים והברוכים, והתמדתו העצומה בלימוד התורה הייתה היא לשם דבר, עליה עמל כל ימי חייו עד כלות נשימתו ממש. אביו, הגאון רבי משה זצ"ל, שימש כבעל-תפילה בבית מדרשו של מרן הגרי"ז מבריסק זצוק"ל, ובילדותו זכה להתפלל סמוך למרן זצוק"ל. בגיל 10 בלבד, לאחר שסיים את חוק לימודיו בתלמוד תורה "יבנה" בירושלים, נכנס ללמוד בישיבה לצעירים "תפארת צבי", שם עלה ונתעלה בעולמה של תורה, והתבלט עד מהרה כאחד המיוחדים והמצויינים שבבני הישיבה, וכבר בהיותו בן 11 שנים נהג היה לכתוב שיעורים ששמע ממרן הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל. כבר בילדותו היה מוסר 'חבורה' בלימוד במשך שלש שעות מדי שבוע בפני סבו הגדול מרן הגרא"י פינקל זצ"ל. ובהיותו כבן 12 שנים, החל למסור שיעור שבועי קבוע מדי שבת, בביתו של סבו הגאון רבי מרדכי דוד לוין זצ"ל, ראש ישיבת "עץ חיים".
זמן קצר לאחר שנכנס לעול המצוות החליט אביו להכניסו ללמוד בישיבה הגדולה דמיר בירושלים. סבו, מרן הגרא"י פינקל זצ"ל, ביקש מתלמיד הישיבה דאז, הגאון הגדול רבי חיים קמיל זצ"ל, שילמד עם נכדו בחברותא, והשניים שקדו על תלמודם זמן רב. בגיל 16, בעת שדיבר בלימוד עם הגאון הגדול רבי נחום פרצוביץ זצ"ל, מראשי ישיבת מיר, בתוך כדי הריתחא הציע רבי אליהו ברוך לפניו סברא בלימוד, ועל-כך הגיב הגר"נ זצ"ל: "נהיית למדן", ומאז היה דבוק במורו ורבו רבי נחום פרצוביץ זצ"ל עמו אף למד בחברותא יותר מעשור שנים. ולימים נודע אף כאחד מגדולי תלמידיו, ומעתיקי שמועתו הצרופה בשיא תפארתה.
בהמשך שם את פעמיו לעבר הישיבה בפוניבז', מרן הרב מפוניבז' זצוק"ל אמר כי יש לקבלו לישיבה ללא מבחן, משום שהוא נכדו של מרן הגרא"י פינקל זצ"ל. בישיבת פוניבז' עד מהרה התדבק ברבו מרן הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל, ובמשך שנה בה למד בישיבה עלה והתעלה במעלות התורה. זמן קצר לאחר שנכנס לישיבה פנה אליו הגאון הגדול רבי שלמה ברמן זצ"ל, מרבני הישיבה דאז, ושאלו האם יש לו חברותא. רבי אליהו ברוך זצ"ל שאלו: "האם יש לי חברותא עד היום או מהיום", ומני אז למדו במשך חודשים ארוכים מדי ערב בביתו של הגר"ש ברמן זצ"ל. מרן בעל ה"קהילות יעקב" זצוק"ל היה מגיע באותם ימים לביתו של הגר"ש לדון בענייני ציבור שונים, והגר"ש והגרא"ב פינקל זצ"ל היו משוחחים עמו ארוכות בלימוד, תוך שהם צוללים במעמקי ים התלמוד, למצא נתיבי אורה בה.
בהגיע לפרקו נישא עם רעייתו תלבחט"א הרבנית תחי' בת הרה"ח ר' שלמה גלמן שליט"א מארה"ב, ויחד בנו את ביתם על אדני התורה והיראה, וכך גידלו וחינכו את כל צאצאיהם באווירה דקדושה ועמל התורה. במשך חמש שנים לאחר נישואיו למד בחברותא במשך כל שעות היום עם מורו ורבו הגר"נ פרצוביץ זצ"ל, ובימי בין הזמנים היה לומד במשך שעות ארוכות עם ידידו הגר"ח קמיל זצ"ל. לפני כשלושים שנה, לאחר שהגר"נ פרצוביץ זצ"ל חלה ונבצר ממנו למסור שיעורים בישיבה, החל למסור שיעורים לבני ישיבת מיר, תמידין כסדרן, ובמשך עשרות שנות הרבצת תורה העמיד תורה לאלפים, ורבים הם תלמידיו ושומעי לקחו, הן בארץ ישראל והן בחוץ לארץ.
מדי תקופה בתקופה היה נוסע לארה"ב, אך בהוראת מרן ראש הישיבה הגרא"מ שך זצוק"ל נמנע מלטוס לגולה בימי הזמן, וכך היה שוהה מעבר לים בבין הזמנים של חודש ניסן. בשבועות אלו היה מוסר עשרות רבות של שיעורים בהיכלי הישיבות ובתי המדרשות הנודעים, בהשתפות המוני תלמידיו ומכיריו, ורבים מבני התורה בארה"ב.
מדי שנה בשבת-קודש פרשת חיי-שרה, היה מוסר בחדרו בישיבת מיר, במשך 4 שעות רצופות, שיחה מיוחדת עם הדרכה, עצות והנהגות מגדולי דורות העבר לבני הישיבה בענייני השידוכין, ותלמידיו היו תדיר מעידים כי עצותיו הועילו להם בעניינים אלו.
שיעוריו שנאמרו בעמקות והיקף נדירים, היוו שם דבר בעולם התורה כולו, מלבד עומק הפשט לדקדק בדבריהם של רבותינו הראשונים, הישרות המפעימה שנתגלתה בין בתריו - השמחה הייחודית שבה נאמרו הדברים היוו אוירה יחודית שלא היה בדומה לה, ותלמידיו שתו בצמא את דבריו ועלו במסילה העולה בנתיבות בתורה.
רבי אליהו ברוך היה קשור בעבותות של חיבה עם תלמידיו שאהבוהו כאב ממש, וכמים הפנים אל הפנים, אף רבי אליהו ברוך חש חיבה יתירה לכל תלמיד באשר הוא, כאילו היה הוא בנו יחידו, ושנים רבות אף לאחר שסיימו התלמידים ללמוד תורה מפיו, שמרו הם על קשר מיוחד זה בכל קצוות תבל, וממנו למדו עצה ותושיה בענינים רבים ושונים.
בחיי חיותו הספיק להוציא לאור שני ספרים: "אפריון שלמה", עם פסקי מרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל על חופה וקידושין, ו"פותח שער" על הלכות תשובה. כן הותיר אחריו מחברות רבות עם חידושי תורה בכל מרחבי הש"ס, מלאים נופת צופים בכל מקצועות התלמוד, עליהם עמל ביזע רב כל השנים.
עוד מימי עלומיו היה רבי אליהו ברוך קשור ודבוק ברבותיו גדולי ומאורי הדור בקשר עז בל ינתק, כך בצעירותו זכה להסתופף בצילם של מרנן הגרי"ז והגר"י אברמסקי, ולאחר מכן עם ראשי הישיבה הגרא"י פינקל, הגר"ח שמואלביץ, ומו"ר הגר"נ פרצוביץ, והיה אף קשור עם מרן הגרא"מ שך זצ"ל שרכש לו חיבה יתירה כל אימת שהיה שם פעמיו להיוועץ עמו, והיו צוללים במעמקי התלמוד כולו. וכמו כן היה דבוק במרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שממנו השכיל וקיבל כל ענין בהלךכה הצרופה, ולהבלחט"א היה מקורב למרן הגרי"ש אלישיב שליט"א שלזה זזה ידו מתחת ידו בכל עצה ושאלה שניקרו בדרכו לקבל אורחותיו ועצותיו.
ביום שני האריך את זמן הלימוד עם החברותא עד לשעה 9 בערב, ולאחר מכן נכנס להיכל הישיבה לשוחח בלימוד עם תלמידיו עד לשעה 11 בלילה. לאחר שהתפלל תפילת ערבית חזר לשוחח בלימוד עם התלמידים, שאחדים מהם אמרו לו כי נראה שאינו חש בטוב, אולם אמר כי הוא חש בעייפות. לאחר מכן נכנס לביתו שבבניין הישיבה כדי להמשיך לכתוב מחידושי תורתו, ולעלות על יצועו בהמשך הלילה, אולם לפתע חש שלא בטוב. בני משפחתו הזעיקו את מד"א לביתו, ובינתיים איבד את הכרתו. בכל אותו הזמן שניסו להצילו מאות מבני ישיבות מיר בירושלים ולייקווד בארה"ב, זעקו ואמרו פרקי תהלים לרפואתו, אולם כעבור זמן פשטה הבשורה המרה כאש בשדה קוצים על כי נלקח לישיבה של מעלה, כשהמוני תלמידיו, בכל אתר ואתר, ממררים בבכי למשמע הבשורה הקשה.
סמוך לשעה 11 לפני הצהרים הוכנסה מיטתו להיכל ישיבת מיר, הפרוכת הוסרה מארון הקודש, ובהיכל הישיבה וברחובות הסמוכים המתינו אלפים רבים, ובראשם גדולי התורה והמוני בני תורה. לאחר אמירת פרקי תהלים פסוק בפסוק, החל ראש הישיבה הגאון הגדול רבי נתן צבי פינקל שליט"א בדברי מספד קצרים. בבכי קורע לב קרא עליו את הפסוק "מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי", שזה היה כל ימיו וחייו של רבי אליהו ברוך זצ"ל, והוא איננו עמנו... כשהוא ממרר בבכי ניסה ראש ישיבת מיר הגאון הגדול רנ"צ פינקל שליט"א להמשיך בהספדו, אך ציין כי איננו יכול להספיד יותר.
הגאון רבי אריה פינקל שליט"א, ראש ישיבת מיר-ברכפלד אמר בהספדו - "אשרי האיש" זה האיש רבי אליהו ברוך זצ"ל שנסתלק לישיבה של מעלה, למקום לימודם של רבי חיים פרצוביץ זצ"ל, אביו רבי משה זצ"ל, סבו רבי אליעזר יהודה זצ"ל, רבי נחום פרצוביץ זצ"ל, רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל וכל רבותיו שלמדו איתו בעולם הזה, שאהבוהו אהבת נפש. רבו הגר"ש רוזובסקי זצ"ל אמר שהוא אינו "רבי אליהו ברוך קמאי", אלא "רבי אליהו ברוך בתראי". אשרי האיש, רבי אליהו ברוך זצ"ל, שלא הלך בעצת רשעים, לא נתן שיפריעו לו כלל, ובמושב ליצים לא ישב, כי אם בתורת ד' חפצו, זה היה חפצו והמציאות שלו: אחת שאלתי כל ימי חיי, וישב כל ימיו ודיבר בלימוד. מי שלא ראה עמל התורה כמו העמל של רבי אליהו ברוך זצ"ל, לא ראה עמל כל ימיו.
הגאון הגדול רבי שמואל אויערבאך שליט"א קרא עליו בבכי: תורה תורה חגרי שק, אוי נא לנו כי חטאנו, בא השמש בצהרים, שמש המאירה, דברים מאירים ומשמחים. רבי אליהו ברוך זצ"ל היה שמח בלימוד התורה כנתינתה מסיני וכצאת השמש בגבורתו, והרי ידוע שאין גבורה אלא מלחמתה של תורה, בבהירות. כלל ישראל איבד גדול בתורה, תלמיד-חכם ששם שמים התאהב על ידו, אוהב שלום ובורח מהמחלוקת כמו מאש.
הגאון רבי ברוך דב פוברסקי שליט"א, מראש ישיבת פוניבז', ביכה תמרורים בקוראו עליו את הפסוק "ותצא אש מלפני ד'... ותאכל את העולה". הישיבה היא קודש הקדשים ומשם יצאה אש ועל זה כל בית ישראל יבכו את השריפה. כל יום יוצאת בת-קול מהר חורב ואומרת: אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. מדוע נאמר "כי מציון תצא תורה" והבת-קול יוצאת מהר חורב, אלא כשזוכים לתורת אמת כנתינתה מסיני יוצאת בת קול מהר חורב. משה רבינו מסר נפשו לתורה 40 יום ולילה ואכל מהתורה, ורבי אליהו ברוך מסר נפשו וחייו למען התלמידים, היה ממעתיקי השמועה, שעובר כעת מישיבה של מטה לישיבה של מעלה, וימשיך שם לעסוק בתורה תחת כסא הכבוד.
ר' שמואל יעקב בורנשטיין זעק מנהמת ליבו: צר לי עליך אחי נעמת לי מאד, לא משה ידי מתוך ידו, כחבר נעורים שמוכתר בכל מידה נכונה, שלימות ממש, הוא ציין כי בפטירתו במעציבה חש הוא כאילו נאכל חצי בשרו שלו. רבי אליהו ברוך זצ"ל היה הרוח החיים בישיבת מיר רבות בשנים, ועוד בימי עלומיו היה ראש החבורה והמדברים בכל מקום.
אחרון המספידים היה בנו בכורו הרה"ג רבי אליעזר יהודה לייב שליט"א, מחשובי האברכים בישיבת מיר, שקרא על אביו את הפסוק: "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו", והביא את פרשת נדב ואביהו שעל אהרן נאמר "וידום אהרן". משה רבינו הספיד את נדב ואביהו ואמר לאהרן: "עכשיו שרואה אני שגדולים הם ממני וממך", ולא סיפר בשבחם וגדלותם, ועל אהרן נאמר "וידום אהרן". אי-אפשר לתאר את העריבות בלימוד, את המסירות נפש כפשוטו ללימוד תורה, את העמל יומם ולילה בתורה, וביקש מחילה מאביו בשם המשפחה כולה, ושיהיה למליץ יושר לרבנית תחי', משפחתו, בני הישיבה וראשיה.
משם יצאה מסע הלוויה ברחובות ירושלים עד להר המנוחות, שם נטמן בחלקת הרבנים.
הותיר אחריו את הרבנית תחי', אחיו רבי יצחק אייזיק שליט"א ובניו האברכים החשובים: רבי אליעזר יהודה לייב שליט"א, רבי מנחם משולם שליט"א, ר' נתן צבי שליט"א, והבה"ח מרדכי דוד הי"ו, יוסף מאיר הי"ו, נחום הי"ו, יחזקאל הי"ו, חתניו רבי יוסף פראנק שליט"א, ר"מ בישיבת "מעוז חייל", רבי מרדכי בורנשטיין שליט"א ורבי יעקב פאקטר שליט"א, ונכדים ההולכים בדרכו, דרך התורה והיראה, עמלי תורה ומרביצי תורה.
ת.נ.צ.ב.ה.
