צור קשרדלג על צור קשר
חיפושדלג על חיפוש
תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
הרה"ג יחיאל זאיד זצ"ל
מאת: עוזי ברק, 050-4100004
ביום ראשון לפני כניסת חג השבועות אלפים מתושבי העיר ליוו למנוחות את הרב הגאון יחיאל זאיד זצ"ל, רבה של שכונות 'קרית הרצוג' ו'פרדס כץ', שנפטר בגיל 69.
הרב יחיאל עלה בגיל צעיר מתימן עם אימו כשהיה יתום מאביו, עם הגעתו לארץ הוכנס ע"י השלטונות לבית יתומים של מוסדות חילוניים, לאחר תקופה נלקח משם ע"י הפעילים והוכנס לישיבת הדרום, שם עלה ונתעלה בתורה וביראת שמים בכוחות עצמו ועבר ללמוד בישיבת פוניבז' בבני ברק, התקרב לגדולי ישראל בצורה לא רגילה והיה מהמקורבים לרב דסלר ולמשגיח הרב יחזקאל לוינשטין.
כשהתחתן למד בכולל פוניבז', לאחר מכן מונה כשהוא בגיל צעיר לרבה של שכונות 'קרית הרצוג' ו'פרדס כץ', למעלה מארבעים שנה כיתת את רגליו בשבתות למסור דרשות לציבור.
היה יוצא בשעות המוקדמות של הבוקר לפני תפילת הנץ מביתו הנמצא בצד השני של העיר והיה עובר מבית כנסת לבית כנסת בשכונות 'קרית הרצוג' ו'פרדס כץ' בשביל למסור דרשות חיזוק בבתי כנסת, למרות שכבר לא היה צעיר בני משפחתו מספרים שהיה חוזר משם ומגיע לביתו כשכולו סחוט מזיעה ומאושר, היה אוכל את סעודת השבת וחוזר בחזרה לשכונות להמשיך את הדרשות עד מוצאי שבת, גם בימי חול היה נוסע לכל מקום ברחבי הארץ בכדי למסור דרשות, גם כשהיה לו קשה בגלל חולשתו המשיך ללכת ולכתת את רגליו. עידד הרבה אנשים ורבים העריכו אותו כאביהם.
בסלון ביתו היה שיעור קבוע בהשתתפות אנשים נוספים בכל יום מהשעה 19:00 ועד 22:00 שם למדו גמרא, משניות ורמב"ם, לפי סדר מסוים וסיימו שם עשרות מסכתות.
בני ביתו מספרים כי למרות שהיה מוסר שיחות חיזוק, תמיד אהב ללכת לשמוע שיחות בעצמו מבעלי מוסר ולהתחזק, הייתה לו אמונת חכמים גדולה ותמיד ציפה להיות עובד ה' באמת.
הבן אדם לחברו שלו היה מושלם, מספרים ששעה לפני פטירתו שאל, האם שילמו את הכסף לאמבולנס שלקח אותו לבית חולים ?.
תמיד היה עם ספר פתוח בידו, וכשהיה פוגש אנשים ברח' היה אומר להם חידושי תורה בשמחה יתירה.
לא רצה לערוך חופות מחשש שלא לבזבז זמן מלימוד תורה.
בתקופה האחרונה חלה והיה חלש מאוד, סבל ייסורים רבים ושאל מהו רצון ה' ולא דיבר על הייסורים עצמם. כאב לו שלא היה לו ישוב הדעת ללמוד כשהוא חלש, החמצן שלו זה הלימוד תורה, יומיים לפני פטירתו נלקח לבית החולים כשהספר לא מש מידו, ביום ראשון בבוקר איבד לפתע את הכרתו ונפטר בבית החולים תל השומר.
הקים משפחה לתפארת והותיר אחריו את בנו הרב הגאון חיים, ר"מ בישיבת 'נחלת שלמה' בב"ב, וחתנים הרב אליהו סיאני ר"מ בישיבת 'אורחות התלמוד', הרב דוד יגאלי רב שכונה בראשון לציון, והרבנים החשובים הרב עמנואל שרעבי והרב יוסף בן דוד.
במהלך הלוויה הספידהו, הרב שלמה קורח רבה של העיר בני ברק וזקן רבני תימן, הרב פנחס קורח רב קהילת שערי הלכה, הרב טורק ממוסדות 'שארית ישראל' בת"א, הרב שלמה צדוק רב שיכון ג', הרב צבי רוטנברג ראש ישיבת 'בית מאיר', הרב יחיאל תם רב בחולון, הרב צבי פוגל, הרב יהודה יוספי מגיד המישרים ובנו שאמר מילות פרידה מאביו.
הרב שלמה קורח זקן רבני תימן הספידו ואמר "למדנו ביחד בישיבת פוניבז' הייתה לו אהבת תורה ושמחה בתורה, הוא היה אומר שיחות בהתלהבות שזה הקרין על השני והיו רוצים לשמוע ממנו עוד ועוד".
שאר הרבנים הזכירו בדבריהם שכמה שהיה גדול היה מצניע את עצמו, בבחינת שייף עייל שייף נפיק ולא מחזיק טיבותא לנפשיה, הרעיף לכולם האהבה , וזכה להיות ממקורבים לגדולי ישראל כשהכל בפשטות ובענווה גדולה.
הלוויתו יצאה מביתו ברח' חזון איש 36 בהשתתפות רבנים, תלמידיו וקהל רב, לבית העלמין בחלקת ויז'ניץ בבני ברק.
ביום ראשון לפני כניסת חג השבועות אלפים מתושבי העיר ליוו למנוחות את הרב הגאון יחיאל זאיד זצ"ל, רבה של שכונות 'קרית הרצוג' ו'פרדס כץ', שנפטר בגיל 69.
הרב יחיאל עלה בגיל צעיר מתימן עם אימו כשהיה יתום מאביו, עם הגעתו לארץ הוכנס ע"י השלטונות לבית יתומים של מוסדות חילוניים, לאחר תקופה נלקח משם ע"י הפעילים והוכנס לישיבת הדרום, שם עלה ונתעלה בתורה וביראת שמים בכוחות עצמו ועבר ללמוד בישיבת פוניבז' בבני ברק, התקרב לגדולי ישראל בצורה לא רגילה והיה מהמקורבים לרב דסלר ולמשגיח הרב יחזקאל לוינשטין.
כשהתחתן למד בכולל פוניבז', לאחר מכן מונה כשהוא בגיל צעיר לרבה של שכונות 'קרית הרצוג' ו'פרדס כץ', למעלה מארבעים שנה כיתת את רגליו בשבתות למסור דרשות לציבור.
היה יוצא בשעות המוקדמות של הבוקר לפני תפילת הנץ מביתו הנמצא בצד השני של העיר והיה עובר מבית כנסת לבית כנסת בשכונות 'קרית הרצוג' ו'פרדס כץ' בשביל למסור דרשות חיזוק בבתי כנסת, למרות שכבר לא היה צעיר בני משפחתו מספרים שהיה חוזר משם ומגיע לביתו כשכולו סחוט מזיעה ומאושר, היה אוכל את סעודת השבת וחוזר בחזרה לשכונות להמשיך את הדרשות עד מוצאי שבת, גם בימי חול היה נוסע לכל מקום ברחבי הארץ בכדי למסור דרשות, גם כשהיה לו קשה בגלל חולשתו המשיך ללכת ולכתת את רגליו. עידד הרבה אנשים ורבים העריכו אותו כאביהם.
בסלון ביתו היה שיעור קבוע בהשתתפות אנשים נוספים בכל יום מהשעה 19:00 ועד 22:00 שם למדו גמרא, משניות ורמב"ם, לפי סדר מסוים וסיימו שם עשרות מסכתות.
בני ביתו מספרים כי למרות שהיה מוסר שיחות חיזוק, תמיד אהב ללכת לשמוע שיחות בעצמו מבעלי מוסר ולהתחזק, הייתה לו אמונת חכמים גדולה ותמיד ציפה להיות עובד ה' באמת.
הבן אדם לחברו שלו היה מושלם, מספרים ששעה לפני פטירתו שאל, האם שילמו את הכסף לאמבולנס שלקח אותו לבית חולים ?.
תמיד היה עם ספר פתוח בידו, וכשהיה פוגש אנשים ברח' היה אומר להם חידושי תורה בשמחה יתירה.
לא רצה לערוך חופות מחשש שלא לבזבז זמן מלימוד תורה.
בתקופה האחרונה חלה והיה חלש מאוד, סבל ייסורים רבים ושאל מהו רצון ה' ולא דיבר על הייסורים עצמם. כאב לו שלא היה לו ישוב הדעת ללמוד כשהוא חלש, החמצן שלו זה הלימוד תורה, יומיים לפני פטירתו נלקח לבית החולים כשהספר לא מש מידו, ביום ראשון בבוקר איבד לפתע את הכרתו ונפטר בבית החולים תל השומר.
הקים משפחה לתפארת והותיר אחריו את בנו הרב הגאון חיים, ר"מ בישיבת 'נחלת שלמה' בב"ב, וחתנים הרב אליהו סיאני ר"מ בישיבת 'אורחות התלמוד', הרב דוד יגאלי רב שכונה בראשון לציון, והרבנים החשובים הרב עמנואל שרעבי והרב יוסף בן דוד.
במהלך הלוויה הספידהו, הרב שלמה קורח רבה של העיר בני ברק וזקן רבני תימן, הרב פנחס קורח רב קהילת שערי הלכה, הרב טורק ממוסדות 'שארית ישראל' בת"א, הרב שלמה צדוק רב שיכון ג', הרב צבי רוטנברג ראש ישיבת 'בית מאיר', הרב יחיאל תם רב בחולון, הרב צבי פוגל, הרב יהודה יוספי מגיד המישרים ובנו שאמר מילות פרידה מאביו.
הרב שלמה קורח זקן רבני תימן הספידו ואמר "למדנו ביחד בישיבת פוניבז' הייתה לו אהבת תורה ושמחה בתורה, הוא היה אומר שיחות בהתלהבות שזה הקרין על השני והיו רוצים לשמוע ממנו עוד ועוד".
שאר הרבנים הזכירו בדבריהם שכמה שהיה גדול היה מצניע את עצמו, בבחינת שייף עייל שייף נפיק ולא מחזיק טיבותא לנפשיה, הרעיף לכולם האהבה , וזכה להיות ממקורבים לגדולי ישראל כשהכל בפשטות ובענווה גדולה.
הלוויתו יצאה מביתו ברח' חזון איש 36 בהשתתפות רבנים, תלמידיו וקהל רב, לבית העלמין בחלקת ויז'ניץ בבני ברק.