תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
הגר"מ ברנדסדורפר זצוק"ל
מאת שלמה קוק, קו עיתונות דתית
"אבא היה אומר: 'לאהוב כל יהודי' – זוהי קנאות אמיתית" (בניו של הגר"מ ברנדסדורפר סופדים לאביהם)
המאיר לארץ
כולם הכירו את דמותו של הגאון הצדיק רבי מאיר ברנדסדורפר זצ"ל, מגדולי מורי-ההוראה בדור האחרון, כמי שהיה שותף למאבקים של 'קנאות' שניהלה 'העדה החרדית' בירושלים ומחוצה לה * אולם השבוע, בעת שהגענו לבית האבלים וישבנו עם בניו ומקורביו, נחשפה בפנינו דמותו האמיתית: מידות אציליות וקנאות אמיתית מדורות קודמים, אותם ינק ממורו ורבו, בעל 'דברי אמונה' מתולדות-אהרן זצ"ל * "אבא היה אומר: 'אי-אפשר לשלול אחרים. לנו יש את השיטה שקיבלנו מרבותינו, אבל גם הם קיבלו מרבותיהם את שיטתם'. הוא היה פרומע'ר מצד עצמו, אבל מעולם לא ניסה להשפיע על אחרים להיות קנאים"
ילד בן 11, בעל פאות מסולסלות, נשלח על-ידי אמו לרכוש תרופה בבית-המרקחת בשכונת מאה שערים. שבועות אחדים קודם לכן עלתה משפחתו ארצה מבלגיה, מאימת הכורת שעלה על ערי היהודים באירופה.
הילד המתין בסבלנות בתורו. לפתע נכנס אדם מבוגר לבית-המרקחת. הוא הביט סביבו, ראה את הילד בעל הפאות, ולא חלם כי הוא מבין שפה אחרת מלבד יידיש. או-אז הוא הפטיר בצרפתית לידידו הרוקח: "יש לי סוד להגיד לך. אבל היות ואיני רוצה שישמעו, אני אומר לך את זה בצרפתית"...
הוא ביקש לפצוח בסודו, אבל הילד קטע את שטף דיבורו. "רק רגע", אמר בתמימות. "שלא תהיה כאן גניבת דעת, עליי לומר לך שאני מבין צרפתית"...
הרוקח יצא מכליו מהתפעלות ממידותיו של הילד וביקש את שמו. "מאיר ברנדסדורפר", אמר הילד. הרוקח ההמום לא התמהמה וטלפן לאמו של הילד, לתת לה אור של נחת מהבן-יקיר שלה.
כעבור 63 שנה, ליווהו רבבות בדרכו האחרונה כאחד מגדולי מורי-ההוראה שבדור.
שיעור ב'קנאות' אמיתית
בצהרי יום חמישי, בתום הלווייתו רבת-הממדים של הגאון רבי מאיר ברנדסדורפר זצ"ל, נראו בירושלים אלפי איש שבים לביתם, כשהם צועדים בכפיפות, בעצב שלא ניתן להסתירו. רבי מאיר היה בשר מבשרה של ירושלים. העדה החרדית וחסידות תולדות אברהם יצחק איבדו את הכתר שבראשן, אבל כולם איבדו מורה-הוראה מובהק, ששילב 'קנאות' עם מידות אציליות.
כולם הכירו את דמותו של 'ר' מאיר', מוותיקי הדיינים ב'בד"צ העדה החרדית', כמי שהיה שותף במערכות של 'קנאות' שניהלה 'העדה החרדית' בירושלים ומחוצה לה. אולם השבוע, בעת שהגענו לבית האבלים וישבנו עם בניו ומקורביו, נחשפה בפנינו דמותו האמיתית: דמות של צדיק המתחסד עם קונו ועם הבריות, ענק בהלכה, אציל במידות, וכן, גם 'קנאי', אבל 'קנאי' אמיתי, כזה שכל הליכותיו הן שיעור היסטורי בקנאות אמיתית של דורות עברו.
בבית פשוט וצנוע בפאתי מאה שערים, יושבים עשרת בניו של ר' מאיר בלבוש ירושלמי-מסורתי. מאות מנחמים באים ויוצאים בכל שעות היממה. המגוון גדול ומונה את כל העדות והחוגים. אין מקום לסיכה. תוך כדי השיחה שקיימנו עם הבנים, התקבלו טלפונים עם תנחומים מכל העולם.
"לפני כמה שבועות", פותח אחד הבנים, "הגיעו לאבא שני חסידי סאטמר ממונרו. הם ביקשו ממנו שיסביר להם מה זה קנאות. הרי אבא היה קנאי. אבא אמר להם: 'קנאות זה לאהוב כל יהודי'. הם היו בהלם. אבל כזה היה אבא. כל הדברים שלו נבעו מתוך אהבת ישראל. יש כאלה שהקנאות אצלם נובעת מתוך מידות אנוכיות של שתלטנות – כזו 'קנאות' אבא היה שולל מכל וכל. מתי 'קנאות' מותרת? רק אם הבסיס שלה היא לאהוב כל יהודי, ואז, מתוך האהבה הזו, אפשר לדאוג לכלל ולפרט".
אבא ניהל מערכות של 'קנאות'?
"אף פעם הוא לא ניהל מערכות. הוא בסך-הכל דיבר בעצרות מתוקף תפקידו כחבר הבד"צ. אבל זה לא היה אצלו העיקר. מעולם לא ראינו אותו קורא עיתונים וגם לא פשקווילים ומודעות רחוב".
אז איך הוא ידע על תוכן העצרות בהן התבקש לנאום?
"הוא היה פיקח מאוד".
הוא החדיר בבית 'קנאות'?
"ממש לא".
מה הוא החדיר?
"אהבת תורה ויראת שמים".
ספקות בהלכה ב'תפארת בחורים'
כשאנו שואלים את הבנים להשקפתו המדויקת של האב בכל הנוגע לקנאות, אנו מקבלים תשובה מפתיעה ביותר שמגובה במעשה שהיה עם מורו ורבו, האדמו"ר בעל 'דברי אמונה' מתולדות אהרן זצ"ל. "אבא היה אומר שאי-אפשר לשלול אחרים. הוא היה אומר: 'לנו יש את השיטה שקיבלנו מרבותינו, אבל גם הם קיבלו מרבותיהם את שיטתם'. שלא תבין אותי לא נכון. הוא היה פרומע'ר מצד עצמו, אבל הוא היה מבין את השני, היה מבין שלאחרים יש רבנים. מעולם לא ניסה להשפיע על אחרים להיות קנאים. הוא לא החדיר בבית קנאות".
והנה הסיפור: "באחד הימים נודע על אחד המוסדות הירושלמיים הוותיקים שבניגוד למוסכמות בחוגי העדה החרדית, נהג ולקחת כסף מהמדינה. בתגובה היו באים אנשי נטורי-קרתא ומפגינים מדי יום בפתח המוסד. הגיעו לשם גם שני חסידי תולדות אהרן. מנהל המוסד פנה לרבי מתולדות אהרן זצ"ל והתלונן עליהם. הרבי נזף בהם: 'אמנם אנחנו אוסרים לקחת כסף מהמדינה, אבל גם להם יש 'גדולים''.
"תלמידי חכמים אצלו היו בגג העולם", מוסיף אחד הבנים. "כשהיו באים אליו עשירים גדולים, הוא התנהג כלפיהם כפי שהתנהג עם כל אדם. אבל כשהגיעו תלמידי-חכמים מכל חוג שהוא, הוא היה יוצא מגדרו ומכבד אותם – והוא היה יודע לכבד"...
בניו יודעים לספר על קשריו עם גדולי ישראל, בנושאים ההלכתיים, וההערכה העצומה שרחשו כלפיו עמודי ההוראה של הדור האחרון, מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל ויבדלחט"א מרן הגרי"ש אלישיב. כשמדובר בר' מאיר – לא הייתה זו סתירה.
כשנתבקש מרן הגרי"ש לפני מספר חודשים להכריע בשאלות הלכתיות סבוכות שנוצרו בשיאו של הליך זיהוי החללים בפיגוע במומבאי, התבטא הגרי"ש: "ר' מאיר הוא הסמכות ההלכתית הטובה ביותר".
במשך תקופה, היה הגר"מ מתפלל בבית-מדרשו של מרן הגרי"ש, 'תפארת בחורים', שם היה שוטח בפניו, מפעם לפעם, את ספקותיו בהלכה. "אגב", אומרים בניו בהתלהבות, "מעניין מאוד שברוב הנושאים ההלכתיים, הפסיקות שלהם דומות".
"כשעלו על הפרק נושאים הלכתיים, לא היו אצלו חשבונות", מסביר מקורב ויודע לספר, כי כ"ק האדמו"ר מבעלזא שלח שליח מיוחד לר' מאיר בבקשה שיפקח על בנייתו של המקווה של בעלזא בבית-שמש... ר' מאיר, כמובן, נטל על-עצמו את התפקיד בתחושת שליחות והמקווה נבנה על-פי כל ההידורים.
ימים אחדים לפני ראש השנה, העביר האדמו"ר מבעלזא מסר לרבי מאיר, כי נכנס לשנה החדשה בשמחה, "בגלל שבנו את המקווה עם החומרות של ר' מאיר..."
ביתו היה פתוח לרווחה לכל מאן-דבעי. "אבא היה מקבל את כולם. היו מגיעים אליו גם דתיים לאומים, ואפילו מסורתיים. היה לו שם של פועל ישועות בנושא פוריות".
שולחן-ערוך ביידיש
כשאנו מנסים לרדת לפרטי-פרטים ולשמוע על מאחורי הקלעים של אותן פרשיות היסטוריות, מאבקים שנחרתו על אבני ירושלים, משיב אחד הבנים: "שמירת הלשון של אבא הייתה 'עבודה' מיוחדת. אם מחנך אמר דבר רע על אחד הילדים, הוא היה יכול לשמור את זה בתוכו במשך כמה שבועות עד שהגיעה שעת הכושר... בכלל, הוא שמר אצלו סודות כמוסים מהמערכות הציבוריות בהן היה שותף. היו באים אליו המונים. אבל מעולם לא שמענו ממנו, אפילו לא הבנים, לא מילה ולא חצי מילה. לכן כולם היו רגועים להפקיד באוזניו סודות...
"אני זוכר שבן-דוד שלנו נפטר בגיל צעיר באופן טראגי. אבא התאפק ולא סיפר לאמא... בכלל, הוא היה מרבה בשתיקה ואי- אפשר היה לתפוס איתו שיחות ארוכות...
"בסעודות שבת בבית, היה אומר דבר-תורה על הפרשה. גם היה לו ספר קיצור שולחן ערוך מיוחד מתורגם ליידיש, והוא היה מקריא ממנו הלכות, כדי שגם הנשים יבינו. ואחרי זה, הילדים היו יכולים לדבר ולהשתובב, והוא היה שותק.
"פעם שאלנו אותו למה הוא לא מספר כלום מהדברים שהוא עוסק בהם במהלך השבוע. והוא אמר ככה: בתחילת פרשת וירא כתוב שהקב"ה שלח את המלאך לבשר לשרה שעתיד להיוולד לה בן. נשאלת השאלה, הרי כבר בפרשה הקודמת, לך-לך, מופיע שהקב"ה בישר לאברהם שייוולד לו בן? אלא מה? אברהם אמר: אם הקב"ה רוצה ששרה תדע, הוא כבר ידאג להודיע לה... רואים מכאן שיהודי לא צריך לספר דברים שהוא שמע, אפילו לא בבית שלו... אבא היה אומר: אם הקב"ה רוצה שמישהו יידע, הוא כבר ידאג להודיע לו..."
שבע שנות 'שימוש'
בשלושת העשורים האחרונים, שמו הלך לפניו כאחד ממורי-ההוראה הבולטים בירושלים. בכל הנוגע להלכות נשים, מקוואות ושחיטה, הוא היה יחיד בדורו. עולם ההלכה התעשר בזכות החידושים וההידורים שהביא בסדרת ספריו 'קנה בושם'. כעת, מסתבר, כי את שמו הוא רכש בעבודה קשה כאשר לא וויתר לעצמו.
"במשך שבע שנים הוא היה הולך עם כל השאלות לגאב"ד העדה החרדית, רבי משה אריה פריינד זצ"ל... שבע שנים... היום אנשים עושים שימוש חודש-חודשיים וזהו... ויותר מזה: אמא סיפרה שבמשך עשרים שנה הוא לא פסק לעצמו. למרות שהיה מותר לו וכבר הורה לאחרים, לעצמו הוא לא רצה לפסוק..."
אחת ממהפכות ההידור בכשרות שהיו מזוהות עמו יותר מכל, היא בדיקת הריאות בעופות. "בזמנו", מספר אחד ממקורביו, "לא נהגו לבדוק את הריאות, סמכו על הרוב. ואז הגיע ר' מאיר עם הפסיקה החדשה. הוא היה צעיר, ורבים לעגו לו. אפילו מתוך 'בד"צ העדה החרדית' (הרבה לפני שהפך לדיין מן המניין) אמרו: 'מגיע רב צעיר ומביא חומרות'. אלא שהרבי מתולדות אהרן זצ"ל נתן לו גיבוי מלא ואף הורה במשך תקופה לא לאכול מהשחיטה שלהם.
"עד כדי כך שהיה קצב אחד מפורסם במאה שערים שלא רצה לקבל על עצמו את ההידורים של ר' מאיר, ויום אחד הפסיק לראות בעין אחת... בליל ראש השנה הוא בא לבקש שהרבי מתולדות אהרן יתפלל עליו... אמר לו הרבי: 'אם תעשה כרצונו של הרב ברנדסדורפר עם כל ההידורים, אז אני אעשה כרצונך ואתפלל עליך'... ר' מאיר לא ידע מזה... פתאום הוא שם לב שהקצב ההוא החל לסור למרותו וקרא לו שיבדוק אצלו את השחיטה... אחרי חצי שנה ר' מאיר שאל אותו מה קרה שיום אחד שינית דעתך? ואז הוא סיפר לו את הסיפור... העין שלו, דרך אגב, הבריאה...
"אבא חתר לאמת בלי פשרות ובלי לחשוש לכבודו", מספר הבן. "ומעשה בקצב אחר, שלא רצה לקבל עליו את חומרות הכשרות של אבא והוא אמר לו: 'אתה יודע מה? בוא נשאל את הרב פאדווא (שהתגורר באותם ימים בירושלים, ולימים הוכתר לגאב"ד 'כדתיא' בלונדון). נביא אותו לחנות, ורק אם הוא יפסוק כמוך, אתחיל לשמוע כחומרותיך, ואם לא – לא...
"אבא אמר לי: 'התפללתי לה' שאם אני צודק, אנא תגרום לכך שהרב פאדווא יפסוק כפי שאני פסקתי... ואם לא, שיגיד שאני טועה...' בסופו של דבר, הרב פאדווא אמר שמי שמתיר דבר כזה הוא מאכיל נבילות וטרפות... התפילה שלו התקבלה..."
'הלכות דעות' בכל הליכותיו
"אבא היה למדן עצום", מוסיף אחד הבנים. "אחרי האירוע המוחי שעבר, הדבר הראשון שדאג הוא לוודא כי הוא זוכר את הלימוד. הוא ביקש ממני לבחון אותו לראות אם הוא זוכר את המשניות בעל-פה.
"הוא היה יושב בטיש של הרבי מתולדות אברהם יצחק, ומתחת לשולחן היה מחזיק ספר ולומד. פעם אחת הגיע אחד האדמו"רים לטיש וראה אותו יושב ולומד מתחת לשולחן שולחן ערוך הרב הלכות נידה. הוא שאל אותו לפשר הדבר. ואבא השיב: 'מה לעשות, עליי לסיים מדי שבת את כל הלכות נידה'. ואחר כך היה חוזר הביתה ולומד כמעט כל הלילה, מלבד שעה-שעתיים שבהן היה ישן.
הבנים בהלם. הם לא היו מוכנים לרגע הזה כלל וכלל. "עד הרגע האחרון הוא למד סוגיה ביבמות. כמה דקות לפני שהשיב את נשמתו ליוצרה, עוד ישבו אצלו כאן אנשים עם שאלות הלכתיות סבוכות בנושאי פוריות. לפני שיצאו מהבית, הם נפרדו ממנו בשתיית 'לחיים'".
כשמתבקשים הבנים לסכם את דמות האב הגדול, הם אומרים: "הרמב"ם בהלכות דעות כותב איך תלמיד-חכם צריך להתנהג... מעבר לזה שהוא יודע את כל התורה כולה... אבא, כל התנהגותו ומידותיו היו לפי ההלכות האלה... אף פעם לא היה מושג אצלו לשתות בעמידה... או לערבב שני מאכלים... הוא היה מקבל את כל האנשים בסבלנות, במאור פנים. אין דברים כאלה".
***
מידותיו האציליות של ר' מאיר ליוו אותו מילדותו ועד שנתו האחרונה, גם כאשר היה בשיא גדלותו.
להגר"מ ברנדסדורפר זצ"ל ולסבתי, הרבנית יהודית קוק ע"ה הייתה דודה משותפת, הרבנית בילא כ"ץ ע"ה. לפני קרוב ליובל שנים התאלמנה מבעלה, הגאון רבי שלמה כ"ץ זצ"ל, דיין בית-הדין הרבני בפתח-תקוה. בניה ידועים כמרביצי תורה מובהקים בעולם הליטאי ומשתתפים ללא ספק בבחירות, אולם זה לא מה שמנע מר' מאיר להקפיד לבקר אותה מדי שנה, בערב השנה החדשה, בביתה שבבני-ברק.
בניו זוכרים זאת היטב ואף מוסיפים באוזנינו כי בערב ראש השנה האחרון, ביקש להגיע לביתה. משנודע לו כי היא שוכבת בבית-החולים על ערש דווי, לא וויתר, והגיע לבקרה במיטתה.
ימים אחדים לאחר-מכן, הלכה לבית-עולמה ורבי מאיר ספד לה בהלווייתה. חודשים ספורים לאחר-מכן, נסתלק אף הוא. חבל על דאבדין.
המאיר לארץ
כולם הכירו את דמותו של הגאון הצדיק רבי מאיר ברנדסדורפר זצ"ל, מגדולי מורי-ההוראה בדור האחרון, כמי שהיה שותף למאבקים של 'קנאות' שניהלה 'העדה החרדית' בירושלים ומחוצה לה * אולם השבוע, בעת שהגענו לבית האבלים וישבנו עם בניו ומקורביו, נחשפה בפנינו דמותו האמיתית: מידות אציליות וקנאות אמיתית מדורות קודמים, אותם ינק ממורו ורבו, בעל 'דברי אמונה' מתולדות-אהרן זצ"ל * "אבא היה אומר: 'אי-אפשר לשלול אחרים. לנו יש את השיטה שקיבלנו מרבותינו, אבל גם הם קיבלו מרבותיהם את שיטתם'. הוא היה פרומע'ר מצד עצמו, אבל מעולם לא ניסה להשפיע על אחרים להיות קנאים"
ילד בן 11, בעל פאות מסולסלות, נשלח על-ידי אמו לרכוש תרופה בבית-המרקחת בשכונת מאה שערים. שבועות אחדים קודם לכן עלתה משפחתו ארצה מבלגיה, מאימת הכורת שעלה על ערי היהודים באירופה.
הילד המתין בסבלנות בתורו. לפתע נכנס אדם מבוגר לבית-המרקחת. הוא הביט סביבו, ראה את הילד בעל הפאות, ולא חלם כי הוא מבין שפה אחרת מלבד יידיש. או-אז הוא הפטיר בצרפתית לידידו הרוקח: "יש לי סוד להגיד לך. אבל היות ואיני רוצה שישמעו, אני אומר לך את זה בצרפתית"...
הוא ביקש לפצוח בסודו, אבל הילד קטע את שטף דיבורו. "רק רגע", אמר בתמימות. "שלא תהיה כאן גניבת דעת, עליי לומר לך שאני מבין צרפתית"...
הרוקח יצא מכליו מהתפעלות ממידותיו של הילד וביקש את שמו. "מאיר ברנדסדורפר", אמר הילד. הרוקח ההמום לא התמהמה וטלפן לאמו של הילד, לתת לה אור של נחת מהבן-יקיר שלה.
כעבור 63 שנה, ליווהו רבבות בדרכו האחרונה כאחד מגדולי מורי-ההוראה שבדור.
שיעור ב'קנאות' אמיתית
בצהרי יום חמישי, בתום הלווייתו רבת-הממדים של הגאון רבי מאיר ברנדסדורפר זצ"ל, נראו בירושלים אלפי איש שבים לביתם, כשהם צועדים בכפיפות, בעצב שלא ניתן להסתירו. רבי מאיר היה בשר מבשרה של ירושלים. העדה החרדית וחסידות תולדות אברהם יצחק איבדו את הכתר שבראשן, אבל כולם איבדו מורה-הוראה מובהק, ששילב 'קנאות' עם מידות אציליות.
כולם הכירו את דמותו של 'ר' מאיר', מוותיקי הדיינים ב'בד"צ העדה החרדית', כמי שהיה שותף במערכות של 'קנאות' שניהלה 'העדה החרדית' בירושלים ומחוצה לה. אולם השבוע, בעת שהגענו לבית האבלים וישבנו עם בניו ומקורביו, נחשפה בפנינו דמותו האמיתית: דמות של צדיק המתחסד עם קונו ועם הבריות, ענק בהלכה, אציל במידות, וכן, גם 'קנאי', אבל 'קנאי' אמיתי, כזה שכל הליכותיו הן שיעור היסטורי בקנאות אמיתית של דורות עברו.
בבית פשוט וצנוע בפאתי מאה שערים, יושבים עשרת בניו של ר' מאיר בלבוש ירושלמי-מסורתי. מאות מנחמים באים ויוצאים בכל שעות היממה. המגוון גדול ומונה את כל העדות והחוגים. אין מקום לסיכה. תוך כדי השיחה שקיימנו עם הבנים, התקבלו טלפונים עם תנחומים מכל העולם.
"לפני כמה שבועות", פותח אחד הבנים, "הגיעו לאבא שני חסידי סאטמר ממונרו. הם ביקשו ממנו שיסביר להם מה זה קנאות. הרי אבא היה קנאי. אבא אמר להם: 'קנאות זה לאהוב כל יהודי'. הם היו בהלם. אבל כזה היה אבא. כל הדברים שלו נבעו מתוך אהבת ישראל. יש כאלה שהקנאות אצלם נובעת מתוך מידות אנוכיות של שתלטנות – כזו 'קנאות' אבא היה שולל מכל וכל. מתי 'קנאות' מותרת? רק אם הבסיס שלה היא לאהוב כל יהודי, ואז, מתוך האהבה הזו, אפשר לדאוג לכלל ולפרט".
אבא ניהל מערכות של 'קנאות'?
"אף פעם הוא לא ניהל מערכות. הוא בסך-הכל דיבר בעצרות מתוקף תפקידו כחבר הבד"צ. אבל זה לא היה אצלו העיקר. מעולם לא ראינו אותו קורא עיתונים וגם לא פשקווילים ומודעות רחוב".
אז איך הוא ידע על תוכן העצרות בהן התבקש לנאום?
"הוא היה פיקח מאוד".
הוא החדיר בבית 'קנאות'?
"ממש לא".
מה הוא החדיר?
"אהבת תורה ויראת שמים".
ספקות בהלכה ב'תפארת בחורים'
כשאנו שואלים את הבנים להשקפתו המדויקת של האב בכל הנוגע לקנאות, אנו מקבלים תשובה מפתיעה ביותר שמגובה במעשה שהיה עם מורו ורבו, האדמו"ר בעל 'דברי אמונה' מתולדות אהרן זצ"ל. "אבא היה אומר שאי-אפשר לשלול אחרים. הוא היה אומר: 'לנו יש את השיטה שקיבלנו מרבותינו, אבל גם הם קיבלו מרבותיהם את שיטתם'. שלא תבין אותי לא נכון. הוא היה פרומע'ר מצד עצמו, אבל הוא היה מבין את השני, היה מבין שלאחרים יש רבנים. מעולם לא ניסה להשפיע על אחרים להיות קנאים. הוא לא החדיר בבית קנאות".
והנה הסיפור: "באחד הימים נודע על אחד המוסדות הירושלמיים הוותיקים שבניגוד למוסכמות בחוגי העדה החרדית, נהג ולקחת כסף מהמדינה. בתגובה היו באים אנשי נטורי-קרתא ומפגינים מדי יום בפתח המוסד. הגיעו לשם גם שני חסידי תולדות אהרן. מנהל המוסד פנה לרבי מתולדות אהרן זצ"ל והתלונן עליהם. הרבי נזף בהם: 'אמנם אנחנו אוסרים לקחת כסף מהמדינה, אבל גם להם יש 'גדולים''.
"תלמידי חכמים אצלו היו בגג העולם", מוסיף אחד הבנים. "כשהיו באים אליו עשירים גדולים, הוא התנהג כלפיהם כפי שהתנהג עם כל אדם. אבל כשהגיעו תלמידי-חכמים מכל חוג שהוא, הוא היה יוצא מגדרו ומכבד אותם – והוא היה יודע לכבד"...
בניו יודעים לספר על קשריו עם גדולי ישראל, בנושאים ההלכתיים, וההערכה העצומה שרחשו כלפיו עמודי ההוראה של הדור האחרון, מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל ויבדלחט"א מרן הגרי"ש אלישיב. כשמדובר בר' מאיר – לא הייתה זו סתירה.
כשנתבקש מרן הגרי"ש לפני מספר חודשים להכריע בשאלות הלכתיות סבוכות שנוצרו בשיאו של הליך זיהוי החללים בפיגוע במומבאי, התבטא הגרי"ש: "ר' מאיר הוא הסמכות ההלכתית הטובה ביותר".
במשך תקופה, היה הגר"מ מתפלל בבית-מדרשו של מרן הגרי"ש, 'תפארת בחורים', שם היה שוטח בפניו, מפעם לפעם, את ספקותיו בהלכה. "אגב", אומרים בניו בהתלהבות, "מעניין מאוד שברוב הנושאים ההלכתיים, הפסיקות שלהם דומות".
"כשעלו על הפרק נושאים הלכתיים, לא היו אצלו חשבונות", מסביר מקורב ויודע לספר, כי כ"ק האדמו"ר מבעלזא שלח שליח מיוחד לר' מאיר בבקשה שיפקח על בנייתו של המקווה של בעלזא בבית-שמש... ר' מאיר, כמובן, נטל על-עצמו את התפקיד בתחושת שליחות והמקווה נבנה על-פי כל ההידורים.
ימים אחדים לפני ראש השנה, העביר האדמו"ר מבעלזא מסר לרבי מאיר, כי נכנס לשנה החדשה בשמחה, "בגלל שבנו את המקווה עם החומרות של ר' מאיר..."
ביתו היה פתוח לרווחה לכל מאן-דבעי. "אבא היה מקבל את כולם. היו מגיעים אליו גם דתיים לאומים, ואפילו מסורתיים. היה לו שם של פועל ישועות בנושא פוריות".
שולחן-ערוך ביידיש
כשאנו מנסים לרדת לפרטי-פרטים ולשמוע על מאחורי הקלעים של אותן פרשיות היסטוריות, מאבקים שנחרתו על אבני ירושלים, משיב אחד הבנים: "שמירת הלשון של אבא הייתה 'עבודה' מיוחדת. אם מחנך אמר דבר רע על אחד הילדים, הוא היה יכול לשמור את זה בתוכו במשך כמה שבועות עד שהגיעה שעת הכושר... בכלל, הוא שמר אצלו סודות כמוסים מהמערכות הציבוריות בהן היה שותף. היו באים אליו המונים. אבל מעולם לא שמענו ממנו, אפילו לא הבנים, לא מילה ולא חצי מילה. לכן כולם היו רגועים להפקיד באוזניו סודות...
"אני זוכר שבן-דוד שלנו נפטר בגיל צעיר באופן טראגי. אבא התאפק ולא סיפר לאמא... בכלל, הוא היה מרבה בשתיקה ואי- אפשר היה לתפוס איתו שיחות ארוכות...
"בסעודות שבת בבית, היה אומר דבר-תורה על הפרשה. גם היה לו ספר קיצור שולחן ערוך מיוחד מתורגם ליידיש, והוא היה מקריא ממנו הלכות, כדי שגם הנשים יבינו. ואחרי זה, הילדים היו יכולים לדבר ולהשתובב, והוא היה שותק.
"פעם שאלנו אותו למה הוא לא מספר כלום מהדברים שהוא עוסק בהם במהלך השבוע. והוא אמר ככה: בתחילת פרשת וירא כתוב שהקב"ה שלח את המלאך לבשר לשרה שעתיד להיוולד לה בן. נשאלת השאלה, הרי כבר בפרשה הקודמת, לך-לך, מופיע שהקב"ה בישר לאברהם שייוולד לו בן? אלא מה? אברהם אמר: אם הקב"ה רוצה ששרה תדע, הוא כבר ידאג להודיע לה... רואים מכאן שיהודי לא צריך לספר דברים שהוא שמע, אפילו לא בבית שלו... אבא היה אומר: אם הקב"ה רוצה שמישהו יידע, הוא כבר ידאג להודיע לו..."
שבע שנות 'שימוש'
בשלושת העשורים האחרונים, שמו הלך לפניו כאחד ממורי-ההוראה הבולטים בירושלים. בכל הנוגע להלכות נשים, מקוואות ושחיטה, הוא היה יחיד בדורו. עולם ההלכה התעשר בזכות החידושים וההידורים שהביא בסדרת ספריו 'קנה בושם'. כעת, מסתבר, כי את שמו הוא רכש בעבודה קשה כאשר לא וויתר לעצמו.
"במשך שבע שנים הוא היה הולך עם כל השאלות לגאב"ד העדה החרדית, רבי משה אריה פריינד זצ"ל... שבע שנים... היום אנשים עושים שימוש חודש-חודשיים וזהו... ויותר מזה: אמא סיפרה שבמשך עשרים שנה הוא לא פסק לעצמו. למרות שהיה מותר לו וכבר הורה לאחרים, לעצמו הוא לא רצה לפסוק..."
אחת ממהפכות ההידור בכשרות שהיו מזוהות עמו יותר מכל, היא בדיקת הריאות בעופות. "בזמנו", מספר אחד ממקורביו, "לא נהגו לבדוק את הריאות, סמכו על הרוב. ואז הגיע ר' מאיר עם הפסיקה החדשה. הוא היה צעיר, ורבים לעגו לו. אפילו מתוך 'בד"צ העדה החרדית' (הרבה לפני שהפך לדיין מן המניין) אמרו: 'מגיע רב צעיר ומביא חומרות'. אלא שהרבי מתולדות אהרן זצ"ל נתן לו גיבוי מלא ואף הורה במשך תקופה לא לאכול מהשחיטה שלהם.
"עד כדי כך שהיה קצב אחד מפורסם במאה שערים שלא רצה לקבל על עצמו את ההידורים של ר' מאיר, ויום אחד הפסיק לראות בעין אחת... בליל ראש השנה הוא בא לבקש שהרבי מתולדות אהרן יתפלל עליו... אמר לו הרבי: 'אם תעשה כרצונו של הרב ברנדסדורפר עם כל ההידורים, אז אני אעשה כרצונך ואתפלל עליך'... ר' מאיר לא ידע מזה... פתאום הוא שם לב שהקצב ההוא החל לסור למרותו וקרא לו שיבדוק אצלו את השחיטה... אחרי חצי שנה ר' מאיר שאל אותו מה קרה שיום אחד שינית דעתך? ואז הוא סיפר לו את הסיפור... העין שלו, דרך אגב, הבריאה...
"אבא חתר לאמת בלי פשרות ובלי לחשוש לכבודו", מספר הבן. "ומעשה בקצב אחר, שלא רצה לקבל עליו את חומרות הכשרות של אבא והוא אמר לו: 'אתה יודע מה? בוא נשאל את הרב פאדווא (שהתגורר באותם ימים בירושלים, ולימים הוכתר לגאב"ד 'כדתיא' בלונדון). נביא אותו לחנות, ורק אם הוא יפסוק כמוך, אתחיל לשמוע כחומרותיך, ואם לא – לא...
"אבא אמר לי: 'התפללתי לה' שאם אני צודק, אנא תגרום לכך שהרב פאדווא יפסוק כפי שאני פסקתי... ואם לא, שיגיד שאני טועה...' בסופו של דבר, הרב פאדווא אמר שמי שמתיר דבר כזה הוא מאכיל נבילות וטרפות... התפילה שלו התקבלה..."
'הלכות דעות' בכל הליכותיו
"אבא היה למדן עצום", מוסיף אחד הבנים. "אחרי האירוע המוחי שעבר, הדבר הראשון שדאג הוא לוודא כי הוא זוכר את הלימוד. הוא ביקש ממני לבחון אותו לראות אם הוא זוכר את המשניות בעל-פה.
"הוא היה יושב בטיש של הרבי מתולדות אברהם יצחק, ומתחת לשולחן היה מחזיק ספר ולומד. פעם אחת הגיע אחד האדמו"רים לטיש וראה אותו יושב ולומד מתחת לשולחן שולחן ערוך הרב הלכות נידה. הוא שאל אותו לפשר הדבר. ואבא השיב: 'מה לעשות, עליי לסיים מדי שבת את כל הלכות נידה'. ואחר כך היה חוזר הביתה ולומד כמעט כל הלילה, מלבד שעה-שעתיים שבהן היה ישן.
הבנים בהלם. הם לא היו מוכנים לרגע הזה כלל וכלל. "עד הרגע האחרון הוא למד סוגיה ביבמות. כמה דקות לפני שהשיב את נשמתו ליוצרה, עוד ישבו אצלו כאן אנשים עם שאלות הלכתיות סבוכות בנושאי פוריות. לפני שיצאו מהבית, הם נפרדו ממנו בשתיית 'לחיים'".
כשמתבקשים הבנים לסכם את דמות האב הגדול, הם אומרים: "הרמב"ם בהלכות דעות כותב איך תלמיד-חכם צריך להתנהג... מעבר לזה שהוא יודע את כל התורה כולה... אבא, כל התנהגותו ומידותיו היו לפי ההלכות האלה... אף פעם לא היה מושג אצלו לשתות בעמידה... או לערבב שני מאכלים... הוא היה מקבל את כל האנשים בסבלנות, במאור פנים. אין דברים כאלה".
***
מידותיו האציליות של ר' מאיר ליוו אותו מילדותו ועד שנתו האחרונה, גם כאשר היה בשיא גדלותו.
להגר"מ ברנדסדורפר זצ"ל ולסבתי, הרבנית יהודית קוק ע"ה הייתה דודה משותפת, הרבנית בילא כ"ץ ע"ה. לפני קרוב ליובל שנים התאלמנה מבעלה, הגאון רבי שלמה כ"ץ זצ"ל, דיין בית-הדין הרבני בפתח-תקוה. בניה ידועים כמרביצי תורה מובהקים בעולם הליטאי ומשתתפים ללא ספק בבחירות, אולם זה לא מה שמנע מר' מאיר להקפיד לבקר אותה מדי שנה, בערב השנה החדשה, בביתה שבבני-ברק.
בניו זוכרים זאת היטב ואף מוסיפים באוזנינו כי בערב ראש השנה האחרון, ביקש להגיע לביתה. משנודע לו כי היא שוכבת בבית-החולים על ערש דווי, לא וויתר, והגיע לבקרה במיטתה.
ימים אחדים לאחר-מכן, הלכה לבית-עולמה ורבי מאיר ספד לה בהלווייתה. חודשים ספורים לאחר-מכן, נסתלק אף הוא. חבל על דאבדין.
