תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
הרה"ג ר' משה יהודה זצ"ל
הספד ראש ישיבת פאר משה פ"ת
הגאון רבי משה פינטו שליט"א
על משגיח הישיבה הרה"ג ר' משה יהודה זצ"ל
צר לי עליך אחי, צר לי עליך ידיד נפשי, צר לי עליך החברותא מנעורי, צר לי עליך! קשה להספיד, קשה לדבר.
הגר"י בלזער זצ"ל בשעה שהספיד האת הגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל קרא עליו את מאמר הכתוב "הודו לה' קראו בשמו- הודיעו בעמים עלילותיו", כלומר בכדי להכיר בגדולת ה' אצל עם ישראל לא צריך לספר הרבה בגדולתו יתברך, אלא מספיק להזכיר שם שמים ומיד "הודו לה'"- מיד יודעים להכיר בגדולתו יתברך, משא"כ אצל הגויים "הודיעו בעמים עלילותיו", צריך גם להזכיר עלילותיו מעשיו ונפלאותיו ורק אז מכירים בגדולתו.
אמר הגר"י בלזער כשמספידים את הגר"ש קלוגר לא צריך לדבר בשבחו ובגדולתו בכדי להעריך את גודל האבידה, אלא מספיק לומר שאיבדנו את הגר"ש קלוגר הרי זה לבד כל ההספד. אותם הדברים אני אומר כאן לבני הישיבה ולבוגריה ולכל אלה שהכירו את פעלו, מספיק שאומרים "הרב משה יהודה לא נמצא"! זהו כל ההספד, אין צורך להוסיף במילים לתאר את מעשיו ומסירות נפשו לתורה וחינוך ילדי ישראל.
הפסוק אומר "דודי ירד לגנו לרעות בגנים וללקוט שושנים" מובא בגמ' מו"ק (כה:) "רוכב ערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק" ישנה שמחה גדולה בשמים שבאה לשמים נפש נקי וצדיק, גם בשעה זו שנאספנו כאן למספד, הרי שאצל הקב"ה זה בבחינת "שש ושמח על נפש נקי וצדיק ככלה חדשה", וביאר בזה זקן ראשי הישיבות מרן ראש הישיבה הגאון הרב שך זצוק"ל בשם הגאון רבי איסר זלמן זצ"ל כאשר קורה אסון אצל אדם צעיר שאשתו הולכת לעולמה ובבית נותרים ילדים קטנים יתומים, כל העול של הבית נופל על כתפי הבעל הצעיר, עובר זמן והבעל המטופל בילדים הנצרך לדאוג לפרנסתם ולמאכלם, מסרב בתחילה לשמוע כלל על האפשרות להינשא בשנית, רק כאשר הוא מוכרע ע"י קשיי הקיום והחיים, או אז הוא נענה להצעות להפצרות ונישא מחדש.
הבעל עורך אמנם את הנשואין ומכין עצמו לנישואיו כראוי, שהרי עליו לשחוק ולשמוח בחדוות הנישואין השניים לבל תפגע שמחתה של הכלה החדשה, אולם שעה קלה בטרם ילך לחופה, הוא נועל עצמו בחדרו ושם במסתרים הוא בוכה בכל כוחו וליבו, שם בחדר עולה דאגתו הגדולה לגורל ילדיו והחשש הגדול לעתידם בבית האמא החדשה.
כך כביכול אצל הקב"ה, שש ושמח ב"כלה חדשה הזאת" בנשמתו הגדולה של הרב הצדיק הרב משה יהודה זצ"ל נפש נקי וצדיק, אולם "במסתרים תבכה נפשי" במסתרים בוכה הקב"ה על צער האלמנה הצעירה הרבנית שתחי' שנשארה ללא מגן ותומך, "במסתרים תבכה נפשי" על הילדים הרכים שנמצאים בבית ללא אבא ומי ידאג לחינוכם לתורה ויר"ש, "במסתרים תבכה נפשי" על שלא הספיק לראות בחופת ילדיו, במסתרים תבכה נפשי על בני הישיבה הקדושה שאיבדו את "המשגיח" ששימש בה במלאכת שמים עשרות שנים והיו קשורים אליו בלב ונפש, אכן "דודי ירד לגנו לרעות בגנים וללקוט שושנים", את הפרח היפה ביותר, הנעים ביותר, הטוב ביותר שנלקח מאתנו.
מובא בספה"ק שברגע האחרון שלפני הפטירה של אדם עוברין לפני האדם כל רגע מחייו מה עשה בהם, מהרגע הראשון שנולד כל חודש כל שבוע כל יום כל שעה כל רגע ממה שפעל במשך שנות חייו... אוי! הרב משה יהודה, הרי מיום שפתח את עיניו הוא נמצא בעולמה של תורה, אפילו עוד קודם חתונתו היה איתנו בהיכל הישיבה בעבודת הקודש, הקים את ביתו כאחד מבני הישיבה ומהיום הראשון שהקים את ביתו כל ילדיו ידעו אבא נמצא בישיבה!, מה הוא ראה באחרית ימיו ברגע האחרון, ראה עשרות שנים של מסירות נפש והקרבה אין קץ לתורה ויראת שמים, עשרות שנים סדרים ולימוד תורה ללא הפסק, עשרות שנים שלא חיסר אפילו יום אחד מסדרי הישיבה לא מפאת מחלה ולא מפאת שמחה משפחתית, כולו היה שיחות חיזוק, השקפה נכונה, עיצוב אשיות, הקפדה על סדרי הישיבה, לחנך תלמידים בדרכי יושר...
הרב משה יהודה הינו מושג ייחודי בעולם התורה של "דמות משגיח"- מסירות ללא לאות הקרבה אינסופית והענקה ללא גבול... של דאגה ואכפתיות לבני הישיבה תמיד, היה מסתכל על בן הישיבה שהישיבה בשבילו זה אבא ואמא, צריל לתת לתלמיד את הדאגה והאהבה אפילו כשהיה מגיע לביתו בשעה מאוחרת בלילה היה ממשיך לדאוג לבני הישיבה.
וזהו המכוון בגמ' מו"ק (כ"ה:) הקב"ה "שש ושמח בבא אליו נפש נקי וצדיק" שאצל עשיר כשיש לו הרבה ממון ומתוסף לו עוד קצת אין לו שום שמחה יותר על ידי זה, אבל אצל הקב"ה אין הדבר כך דהרי בישיבה של מעלה יש שם כבר נשמות של אבותינו הקדושים, נביאים תנאים ואמוראים גאונים וצדיקים מדורות קדומים, וכשמגיע אצלו צדיק של דור זה השפל אע"פ כן יש לקב"ה ו שמחה...בנקודת ההתחדשות בעבודת ה' שיש בכל נשמת צדיק ונקי.
מובא בגמרא (ברכות מא) בשעה שהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן, אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו, היה מאריך באחד עד שיצאה נשמתו באחד, יצאה בת קול ואמרה: אשריך ר' עקיבא שיצאה נשמתך באחד.
ואומרת הגמ' (במנחות כט:) אמר רב יהודא אמר רב בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות של ס"ת, אמר לפניו רבש"ע מי מעכב על ידך, אמר לו אדם אחד יש, שעתיד להיות בסוף כמה דורות, ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילין של הלכות, אמר לפניו רבש"ע הראיתני תורתו הראני שכרו, אמר לו חזור לאחורך חזר לאחוריו ראה ששוקלין בשרו במקולין של בשר, אמר לפניו רבש"ע זו תורה וזו שכרה א"ל שתוק כך עלה במחשבה לפני.
שואלים ע"ז גדולי ישראל, הרי משה רבנו ראה את כל מה שעשו לרבי עקיבא, ראה שסורקין את בשרו במסרקות של ברזל, ואז לא שאל זו תורה וזו שכרה, מתי שאל זאת רק כאשר ראה ששוקלין את בשרו במקולין של בשר, ונשאלת השאלה מדוע? מדוע כבר ברגע הראשון שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל לא שאל משה רבנו זו תורה וזו שכרה?
אומרים בזה גדולי ישראל, מכאן יוצאת המסקנה שבשביל תורה צריך למסור נפש ואפילו אם סורקין את בשרו במסרקות של ברזל ושם לא שואלים זו תורה וזו שכרה, מתי שואלים זאת רק לאחר מיתה ששקלו את בשרו במקולין של בשר, ע"ז שאל משה רבנו מה הסיבה הרי לאחר מיתה לא שייך מסירות נפש. אוי! הרב משה יהודה, כולנו יודעים כמה נסרק בשרו מסרקות של ברזל של מסירות והקרבה עשרות שנים למען חינוך ילדי ישראל לתורה ויראת שמים. עשרות שנים שהדיר שינה מעיניו, לא ראה את ביתו ואת משפחתו בחגים ובשבתות וכו' הגשים את ייעודו האמיתי, סרק את בשרו במסרקות של ברזל למען התורה ללא אומר ודברים.
אביא בזה סיפור קטן שהיה איתו, לאחר שהיינו בישיבה מספר שבתות ברצף, ביקש ממני הרב משה אולי לשחרר את בני הישיבה לשבת חופשה בכדי שהשבת הבאה שהייתה שבת חנוכה ישארו בישיבה, ובכדי להשלים את השעות של הלימוד של השבת המליץ על משמר בליל שישי וביקש ממני למסור חבורה לבני הישיבה, ואכן כך היה, היה לימוד נפלא באותו הלילה, כמה הוא נהנה מאותו ליל שישי שהוא התרגש והתפעל כ"כ מהלימוד הזה, ולמחרת סיפר בהתפעלות מרובה לכל הרמי"ם בישיבה על הלימוד הנפלא שהיה, ובאותו יום שיש מר ונמהר לפני כניסת שבת קיבל אצ הארוע מוחי הראשון שקרה לו. לאחר שהתאושש ממנו וחזר להכרה הדבר הראשון שאמר לסובבים אותו, אני יודע למה פגעה בי מידת הדין, בגלל שהמלצתי על שחרור התלמידים לשבת חופשה, כך הוא ראה את חשיבות לימוד התורה, תמיד היה אומר "בית מדרש שהסדר מתחיל מאוחר יותר "בדקה אחת" הרי שמאה תלמידים המאחרים לא אחרו רק דקה, אלא אחרו במאה דקות של ביטול תורה"! זה היה המבט של "המשגיח".
לבני הישיבה ובני המשפחה קשה לומר דברי נחמה אולם חז"ל אמרו כבר על עשרה הרוגי מלכות ובראשם רבי עקיבא שצעקו מלאכי השרת זו תורה וזו שכרה, כמו שנאמר בפיוט הנאמר בחזרת הש"ץ דמוסף של יום הכפורים על בסיס דברי חז"ל "שרפי מעלה צעקו במרה זו תורה וזו שכרה וכו' ענתה בת קול משמים אם אשמע קול אחר אהפוך את העולם למים" וכו'
יש המבארים את הדברים על פי משל פריץ אחד נזקק לבגד מיוחד במינו לרגל נשף גדול שעמד לערוך לחבריו הפריצים, קנה אריג יקר מאד נתנו לחיט יהודי שהיה באחוזתו והורה לו לתפור בגד נאה ומהודר, היהודי השתדל בכל כחו ואכן שרתה הברכה בעמלו והצליח לתפור בגד שעין לא ראתה כמוהו. כאשר הופיע הפריץ בנשף לבוש בבגדי תפארת היללו הכל את מעשה האומנות שבתפירת הבגד הזה.
היה שם אדם אחד שעינו היתה צרה בכבוד שנתנו לחיט היהודי על שהצליח במלאכתו, הלך אותו האיש אל הפריץ ואמר לו האם נתת את לבך לכך שאורכו של הבגד היקר שנתת לחייט היה יותר ארוך מהבגד שיצא מתחת ידו, משמע אם כן שהיהודי לקח לעצמו חלק נכבד מהאריג היקר, מיד קרא הפריץ ליהודי ותבע ממנו להחזיר לו את כל שאריות האריג. השיב לו היהודי אדוני הפריץ לא לקחתי לעצמי שום פיסת בד הכל נמצא בבגד.
אלא שמאחר שישנם קיפולים רבים בבגד היה צורך בכל אורך הבד אף על פי שהבגד עצמו קצר יותר. אולם הפריץ נשאר בשלו היכן שארית הבד? חזר ושאל בתוקף, והיהודי בשלו הכל נצרך לצורך הקיפולים הרבים.
משראה החיט שאין הפריץ מבין את דבריו בקש ממנו שיפשוט את הבגד מעליו ואז תוכח צדקתו. פשט הפריץ את הבגד ומסרו לידי החייט והלה החל מיד לפרום את התפרים.
משראה זאת הפריץ, עלתה חמתו עד להשחית, וזעק מרה מדוע אתה עושה זאת? השיב החייט ראיתי שאינך מבין את דברי, והנך עדיין חושד בי והחלטתי לפרום את הבגד ולהראות בעליל שהבד שנתת לי נמצא כאן בשלימותו.
כך אמר הקב"ה למלאכים אם אינכם מבינים את גזרותי ושואלים "זו תורה וזו שכרה" אחזיר את העולם לתהו ובהו, ואז תראו את השתלשלות המאורעות מאז בריאת העולם ותבינו שהכל מחושב ומסודר ללא פגם. אין אנו מבינים ולא יודעים מדוע באה הגזירה הקשה הזאת, אבל דבר זה ברור בידנו "צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו". כולנו תפילה שיהיה מליץ יושר על האלמנה והיתומים, על הוריו הזקנים ועל כל בני הישיבה שלא נוסיף לדאבה עוד בלע המות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי ה' דבר. יהי זכרו ברוך.
הגאון רבי משה פינטו שליט"א
על משגיח הישיבה הרה"ג ר' משה יהודה זצ"ל
צר לי עליך אחי, צר לי עליך ידיד נפשי, צר לי עליך החברותא מנעורי, צר לי עליך! קשה להספיד, קשה לדבר.
הגר"י בלזער זצ"ל בשעה שהספיד האת הגאון רבי שלמה קלוגר זצ"ל קרא עליו את מאמר הכתוב "הודו לה' קראו בשמו- הודיעו בעמים עלילותיו", כלומר בכדי להכיר בגדולת ה' אצל עם ישראל לא צריך לספר הרבה בגדולתו יתברך, אלא מספיק להזכיר שם שמים ומיד "הודו לה'"- מיד יודעים להכיר בגדולתו יתברך, משא"כ אצל הגויים "הודיעו בעמים עלילותיו", צריך גם להזכיר עלילותיו מעשיו ונפלאותיו ורק אז מכירים בגדולתו.
אמר הגר"י בלזער כשמספידים את הגר"ש קלוגר לא צריך לדבר בשבחו ובגדולתו בכדי להעריך את גודל האבידה, אלא מספיק לומר שאיבדנו את הגר"ש קלוגר הרי זה לבד כל ההספד. אותם הדברים אני אומר כאן לבני הישיבה ולבוגריה ולכל אלה שהכירו את פעלו, מספיק שאומרים "הרב משה יהודה לא נמצא"! זהו כל ההספד, אין צורך להוסיף במילים לתאר את מעשיו ומסירות נפשו לתורה וחינוך ילדי ישראל.
הפסוק אומר "דודי ירד לגנו לרעות בגנים וללקוט שושנים" מובא בגמ' מו"ק (כה:) "רוכב ערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק" ישנה שמחה גדולה בשמים שבאה לשמים נפש נקי וצדיק, גם בשעה זו שנאספנו כאן למספד, הרי שאצל הקב"ה זה בבחינת "שש ושמח על נפש נקי וצדיק ככלה חדשה", וביאר בזה זקן ראשי הישיבות מרן ראש הישיבה הגאון הרב שך זצוק"ל בשם הגאון רבי איסר זלמן זצ"ל כאשר קורה אסון אצל אדם צעיר שאשתו הולכת לעולמה ובבית נותרים ילדים קטנים יתומים, כל העול של הבית נופל על כתפי הבעל הצעיר, עובר זמן והבעל המטופל בילדים הנצרך לדאוג לפרנסתם ולמאכלם, מסרב בתחילה לשמוע כלל על האפשרות להינשא בשנית, רק כאשר הוא מוכרע ע"י קשיי הקיום והחיים, או אז הוא נענה להצעות להפצרות ונישא מחדש.
הבעל עורך אמנם את הנשואין ומכין עצמו לנישואיו כראוי, שהרי עליו לשחוק ולשמוח בחדוות הנישואין השניים לבל תפגע שמחתה של הכלה החדשה, אולם שעה קלה בטרם ילך לחופה, הוא נועל עצמו בחדרו ושם במסתרים הוא בוכה בכל כוחו וליבו, שם בחדר עולה דאגתו הגדולה לגורל ילדיו והחשש הגדול לעתידם בבית האמא החדשה.
כך כביכול אצל הקב"ה, שש ושמח ב"כלה חדשה הזאת" בנשמתו הגדולה של הרב הצדיק הרב משה יהודה זצ"ל נפש נקי וצדיק, אולם "במסתרים תבכה נפשי" במסתרים בוכה הקב"ה על צער האלמנה הצעירה הרבנית שתחי' שנשארה ללא מגן ותומך, "במסתרים תבכה נפשי" על הילדים הרכים שנמצאים בבית ללא אבא ומי ידאג לחינוכם לתורה ויר"ש, "במסתרים תבכה נפשי" על שלא הספיק לראות בחופת ילדיו, במסתרים תבכה נפשי על בני הישיבה הקדושה שאיבדו את "המשגיח" ששימש בה במלאכת שמים עשרות שנים והיו קשורים אליו בלב ונפש, אכן "דודי ירד לגנו לרעות בגנים וללקוט שושנים", את הפרח היפה ביותר, הנעים ביותר, הטוב ביותר שנלקח מאתנו.
מובא בספה"ק שברגע האחרון שלפני הפטירה של אדם עוברין לפני האדם כל רגע מחייו מה עשה בהם, מהרגע הראשון שנולד כל חודש כל שבוע כל יום כל שעה כל רגע ממה שפעל במשך שנות חייו... אוי! הרב משה יהודה, הרי מיום שפתח את עיניו הוא נמצא בעולמה של תורה, אפילו עוד קודם חתונתו היה איתנו בהיכל הישיבה בעבודת הקודש, הקים את ביתו כאחד מבני הישיבה ומהיום הראשון שהקים את ביתו כל ילדיו ידעו אבא נמצא בישיבה!, מה הוא ראה באחרית ימיו ברגע האחרון, ראה עשרות שנים של מסירות נפש והקרבה אין קץ לתורה ויראת שמים, עשרות שנים סדרים ולימוד תורה ללא הפסק, עשרות שנים שלא חיסר אפילו יום אחד מסדרי הישיבה לא מפאת מחלה ולא מפאת שמחה משפחתית, כולו היה שיחות חיזוק, השקפה נכונה, עיצוב אשיות, הקפדה על סדרי הישיבה, לחנך תלמידים בדרכי יושר...
הרב משה יהודה הינו מושג ייחודי בעולם התורה של "דמות משגיח"- מסירות ללא לאות הקרבה אינסופית והענקה ללא גבול... של דאגה ואכפתיות לבני הישיבה תמיד, היה מסתכל על בן הישיבה שהישיבה בשבילו זה אבא ואמא, צריל לתת לתלמיד את הדאגה והאהבה אפילו כשהיה מגיע לביתו בשעה מאוחרת בלילה היה ממשיך לדאוג לבני הישיבה.
וזהו המכוון בגמ' מו"ק (כ"ה:) הקב"ה "שש ושמח בבא אליו נפש נקי וצדיק" שאצל עשיר כשיש לו הרבה ממון ומתוסף לו עוד קצת אין לו שום שמחה יותר על ידי זה, אבל אצל הקב"ה אין הדבר כך דהרי בישיבה של מעלה יש שם כבר נשמות של אבותינו הקדושים, נביאים תנאים ואמוראים גאונים וצדיקים מדורות קדומים, וכשמגיע אצלו צדיק של דור זה השפל אע"פ כן יש לקב"ה ו שמחה...בנקודת ההתחדשות בעבודת ה' שיש בכל נשמת צדיק ונקי.
מובא בגמרא (ברכות מא) בשעה שהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן, אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו, היה מאריך באחד עד שיצאה נשמתו באחד, יצאה בת קול ואמרה: אשריך ר' עקיבא שיצאה נשמתך באחד.
ואומרת הגמ' (במנחות כט:) אמר רב יהודא אמר רב בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות של ס"ת, אמר לפניו רבש"ע מי מעכב על ידך, אמר לו אדם אחד יש, שעתיד להיות בסוף כמה דורות, ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילין של הלכות, אמר לפניו רבש"ע הראיתני תורתו הראני שכרו, אמר לו חזור לאחורך חזר לאחוריו ראה ששוקלין בשרו במקולין של בשר, אמר לפניו רבש"ע זו תורה וזו שכרה א"ל שתוק כך עלה במחשבה לפני.
שואלים ע"ז גדולי ישראל, הרי משה רבנו ראה את כל מה שעשו לרבי עקיבא, ראה שסורקין את בשרו במסרקות של ברזל, ואז לא שאל זו תורה וזו שכרה, מתי שאל זאת רק כאשר ראה ששוקלין את בשרו במקולין של בשר, ונשאלת השאלה מדוע? מדוע כבר ברגע הראשון שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל לא שאל משה רבנו זו תורה וזו שכרה?
אומרים בזה גדולי ישראל, מכאן יוצאת המסקנה שבשביל תורה צריך למסור נפש ואפילו אם סורקין את בשרו במסרקות של ברזל ושם לא שואלים זו תורה וזו שכרה, מתי שואלים זאת רק לאחר מיתה ששקלו את בשרו במקולין של בשר, ע"ז שאל משה רבנו מה הסיבה הרי לאחר מיתה לא שייך מסירות נפש. אוי! הרב משה יהודה, כולנו יודעים כמה נסרק בשרו מסרקות של ברזל של מסירות והקרבה עשרות שנים למען חינוך ילדי ישראל לתורה ויראת שמים. עשרות שנים שהדיר שינה מעיניו, לא ראה את ביתו ואת משפחתו בחגים ובשבתות וכו' הגשים את ייעודו האמיתי, סרק את בשרו במסרקות של ברזל למען התורה ללא אומר ודברים.
אביא בזה סיפור קטן שהיה איתו, לאחר שהיינו בישיבה מספר שבתות ברצף, ביקש ממני הרב משה אולי לשחרר את בני הישיבה לשבת חופשה בכדי שהשבת הבאה שהייתה שבת חנוכה ישארו בישיבה, ובכדי להשלים את השעות של הלימוד של השבת המליץ על משמר בליל שישי וביקש ממני למסור חבורה לבני הישיבה, ואכן כך היה, היה לימוד נפלא באותו הלילה, כמה הוא נהנה מאותו ליל שישי שהוא התרגש והתפעל כ"כ מהלימוד הזה, ולמחרת סיפר בהתפעלות מרובה לכל הרמי"ם בישיבה על הלימוד הנפלא שהיה, ובאותו יום שיש מר ונמהר לפני כניסת שבת קיבל אצ הארוע מוחי הראשון שקרה לו. לאחר שהתאושש ממנו וחזר להכרה הדבר הראשון שאמר לסובבים אותו, אני יודע למה פגעה בי מידת הדין, בגלל שהמלצתי על שחרור התלמידים לשבת חופשה, כך הוא ראה את חשיבות לימוד התורה, תמיד היה אומר "בית מדרש שהסדר מתחיל מאוחר יותר "בדקה אחת" הרי שמאה תלמידים המאחרים לא אחרו רק דקה, אלא אחרו במאה דקות של ביטול תורה"! זה היה המבט של "המשגיח".
לבני הישיבה ובני המשפחה קשה לומר דברי נחמה אולם חז"ל אמרו כבר על עשרה הרוגי מלכות ובראשם רבי עקיבא שצעקו מלאכי השרת זו תורה וזו שכרה, כמו שנאמר בפיוט הנאמר בחזרת הש"ץ דמוסף של יום הכפורים על בסיס דברי חז"ל "שרפי מעלה צעקו במרה זו תורה וזו שכרה וכו' ענתה בת קול משמים אם אשמע קול אחר אהפוך את העולם למים" וכו'
יש המבארים את הדברים על פי משל פריץ אחד נזקק לבגד מיוחד במינו לרגל נשף גדול שעמד לערוך לחבריו הפריצים, קנה אריג יקר מאד נתנו לחיט יהודי שהיה באחוזתו והורה לו לתפור בגד נאה ומהודר, היהודי השתדל בכל כחו ואכן שרתה הברכה בעמלו והצליח לתפור בגד שעין לא ראתה כמוהו. כאשר הופיע הפריץ בנשף לבוש בבגדי תפארת היללו הכל את מעשה האומנות שבתפירת הבגד הזה.
היה שם אדם אחד שעינו היתה צרה בכבוד שנתנו לחיט היהודי על שהצליח במלאכתו, הלך אותו האיש אל הפריץ ואמר לו האם נתת את לבך לכך שאורכו של הבגד היקר שנתת לחייט היה יותר ארוך מהבגד שיצא מתחת ידו, משמע אם כן שהיהודי לקח לעצמו חלק נכבד מהאריג היקר, מיד קרא הפריץ ליהודי ותבע ממנו להחזיר לו את כל שאריות האריג. השיב לו היהודי אדוני הפריץ לא לקחתי לעצמי שום פיסת בד הכל נמצא בבגד.
אלא שמאחר שישנם קיפולים רבים בבגד היה צורך בכל אורך הבד אף על פי שהבגד עצמו קצר יותר. אולם הפריץ נשאר בשלו היכן שארית הבד? חזר ושאל בתוקף, והיהודי בשלו הכל נצרך לצורך הקיפולים הרבים.
משראה החיט שאין הפריץ מבין את דבריו בקש ממנו שיפשוט את הבגד מעליו ואז תוכח צדקתו. פשט הפריץ את הבגד ומסרו לידי החייט והלה החל מיד לפרום את התפרים.
משראה זאת הפריץ, עלתה חמתו עד להשחית, וזעק מרה מדוע אתה עושה זאת? השיב החייט ראיתי שאינך מבין את דברי, והנך עדיין חושד בי והחלטתי לפרום את הבגד ולהראות בעליל שהבד שנתת לי נמצא כאן בשלימותו.
כך אמר הקב"ה למלאכים אם אינכם מבינים את גזרותי ושואלים "זו תורה וזו שכרה" אחזיר את העולם לתהו ובהו, ואז תראו את השתלשלות המאורעות מאז בריאת העולם ותבינו שהכל מחושב ומסודר ללא פגם. אין אנו מבינים ולא יודעים מדוע באה הגזירה הקשה הזאת, אבל דבר זה ברור בידנו "צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו". כולנו תפילה שיהיה מליץ יושר על האלמנה והיתומים, על הוריו הזקנים ועל כל בני הישיבה שלא נוסיף לדאבה עוד בלע המות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי ה' דבר. יהי זכרו ברוך.
