תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
זקן המשגיחים הגאון הצדיק רבי גדליה אייזמן זצוק"ל
הגאון הצדיק רבי גדליה אייזמן זצוק"ל המשגיח דישיבת קול תורה למעלה מיובל שנים. הלוויתו יצאה במוצאי שבת "האזינו" תשע"ב, מישיבת 'קול תורה' בירושלים ונטמן בהר המנוחות. מצורף כאן ההספדים מאת הרבנים הגאונים שליט"א. וכן קווים לדמותו, ת.נ.צ.ב.ה.
מאת ועד הידידים
ההספדים במסע ההלוויה:
הגאון הצדיק המשגיח זצ"ל ינק את תורתו ועיצב את אישיותו המיוחדת על משנת רבותיו הגדולים ענקי הרוח גדולי הדור הקודם מרן המשגיח דפוניבז' הגאון הצדיק רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, מרן בעל ה"ברכת שמואל" זצ"ל ומרן רבי אייזיק שר זצ"ל ראש ישיבת סלבודקא, מהם שאב את יסודות עבודת האדם בעולמו, על אדניהם עוצבה אישיותו, ועל דרך חינוכם עלתה דמותו הייחודית והמיוחדת של עובד ה' בעמקות נדירה כטופח על מנת להטפיח דורות של אלפי תלמידים.
המשגיח זצ"ל התייחד בהתבוננות תמידית בעבודת ה', תבע מעצמו ולפיכך גם מתלמידיו לחיות מורמים, וכי דרכו של "בן עליה" הינה עמל ויגיעה בעומק עבודת ה'. כל חייו חי כעובד ה' ללא ויתור עצמי, וראה בתפקידו אחריות כבדה שלא התירה לו פשרות. כהונתו רבת השנים לוותה במסירות נפש מתוך התמדה בלתי נתפסת למחויבותו של "משגיח".
במשך למעלה מיובל שנים נשא המשגיח זצ"ל את עול טיפוח תלמידיו להעמידם בקרן אורה, ולגדלם על מבועי המוסר ושלמות האדם, והטה שכמו לסבול עול שגשוגם הרוחני במסירות מופלאה, וגם לאחר שהפסיק את כהונתו בפועל, עוד האציל מרוחו הגבוה ורום מעלות מידותיו על כל סובביו.
בשנים האחרונות עבור לגור בבית בנו הרה"ג ר' יוסף שליט"א כאשר הוא ורעייתו תחי' שישמשוהו במסירות ובנאמנות וזכו למצוות כיבוד הורים בהידור רב. גם בשנים אלו המשיך המשגיח זצ"ל את סדר יומו העמוס בשקידה עצומה בתורה ובמוסר, בעיון ובהעמקה, ונהג בקפידה רבה כבשנותיו הצעירות בכל הנוגע לזמני תפילות וסדרי לימוד.
בליל שבת קודש האזינו - שובה נפטר באופן פתאומי בבית, וכוחות ההצלה שהוזעקו למקום נאלצו לקבוע את פטירתו. חיש עברה השמועה מפה לאוזן בישיבת קול תורה הסמוכה וברחבי שכונת בית וגן, ורבים באו לומר פרקי תהילים בסמוך לבית.
עם צאת השבת עת היוודע השמועה המרה, התעטף עולם התורה באבל ויגון על פטירתו של האי גברא רבא שרום רוחו היווה מקור השפעה רבת רושם לכל בן עליה, ודמותו רבת ההוד הזהירה על כל סובביה היאך נבנית אישיותו של עובד ה' במלוא מציאותו.
לקראת מסע הלוויה שנערכה במוצאי שבת קודש בשעה 10 מרחבת ישיבת קול תורה, השחירו רחובות האזור מהמון אדם, שהגיע לכבד את המשגיח זצ"ל בכבודו האחרון.
מסע ההספדים נפתח בפרקי תהילים שהציבור זעק בתפילה לבורא העולם לעורר רחמיו על עמו.
ראשון המספידים היה ראש הישיבה הגאון רבי משה יהודה שלזינגר שליט"א שאמר, כי נסתלק מעימנו אדם גדול המעמיד הגדול של רוח הישיבה. גדול בגדלות של תורה להכניס אותה למהות החיים. וגם שנים רבות לאחר שהפסיק לכהן בישיבה הוא היה הגברא דמיסתפינא מיניה, ותמיד חשבו מה דעתו ומה עמדתו בדבר זה או אחר. באבות נאמר כי הלומד מאחד אפי' אות אחת קוראו רבו ואלופו. מרבינו הגדול למדנו הבנה שמכאן נלמד איזה עומק טמון באות אחת מהתורה הק'. כל דבריו היו מעומק הדעת מעומק הלב ומעומק הרגש. דברים שנאמרו מתוך הבנת הלב וצירוף של מח ולב נכנסו לליבם של התלמידים ועל זה הם נבנו וגדלו. אותה רוחו שהעמידה את רוח הישיבה הפך לבריח התיכון שמחזיקה ומקיימת עד היום הזה את רוח הישיבה להתבונן בעומק הדעת ובישרות על החיים. רוחו הגדולה תעמוד לזכות הישיבה עד יקומון ישני עפר.
אחריו נשא דברים תלמידו הגאון רבי יהושע נויבירט שליט"א מח"ס שמירת שבת כהלכתה וראש ישיבת "חכמת שלמה", באמרו, נפלה עטרת ראשנו, מורנו ורבנו. למעלה מחמשים שנה זכיתי להיות במחיצתו, וזכורני מסירות נפשו למען תלמידי הישיבה, הדיוק במצוות, הדיוק לא לבייש אף אחד, ויתרה מזאת, גם במצוות שבין אדם למקום. כמה הוא זכה לעזור לזולתו. זכורני את מסירות נפשו למען הישיבה אפי' בתקופת הפגזים, הקפיד על הזמן ולא לאחר אפי' בדקה אחת.
המשגיח לא לבש איצטלא של רבנן ואצלו העיקר היה לעשות רצון הבורא. כאן המקום להודות לבנו יחידו ולרעייתו ששימשו אותו במסירות נפש, ה' יברך אותם.
מסירות נפשו של המשגיח עבורנו הייתה גדולה ואנו כולנו בניו, ועלינו להודות לו על כל השנים שנהנינו מזיוו, ולבקש סליחתו, מורנו ורבנו, אם ח"ו פגענו מבקשים אנו סליחה ומחילה, ושיהיה מליץ יושר על הישיבה על המשפחה ועל כלל ישראל. ומחה אלוקים דמעה מעל כל פנים.
הגאון רבי עזריאל אויערבך שליט"א רב קהילת חניכי הישיבות בית וגן פתח בדברי הספד, למי יש כח הדיבור לדבר על אחד יחיד ומיוחד משרידי דור העבר, אבל מי יכול להעיד - עשרת ימי תשובה, הם יכולים להעיד על האי גברא רבא העשרה ימים האלו שזכור לכל הלמידים ולכל בני הישיבה ששמעו אותו, הימים האלה, איך שהרים אותם אצל כל תלמיד ותלמיד בעבודת ה' וביראת ה'. אנחנו מתקרבים ליום הכיפורים ועל זה חז"ל אומרים מה יוה"כ מכפר אף מיתת צדיקים מכפר. השיא של כפרה ביוה"כ זה היה הקרבת הקטורת שכיפרה על הדיבור, על לה"ר וכדו'. וביוה"כ זה היה לפני ולפנים ומבאר המהר"ל שזה כיפר אפי' על אבק לה"ר. כאן אנו מתייחדים עם צדיק מושל ביראת ה', שעבודת ה' שלו הייתה מתוך הכל. לא ניתן להקיף את כל הגברא רבא, אבל כח הדיבור שלו היה שידע את העת לחשות והעת לדבר שהיה כל כולו רק ביראת ה', אם בשיחותיו הקדושות והגבוהות ואם אפי' בשיחת חולין שלו, שכל הבא במחיצתו הושפע מהדיבורים שכל כולו יראת שמים. לעומת זאת הוא ידע בדיוק למדוד את הדיבור של העת לחשות. פה קדוש. מה יוה"כ הקטרת מכפר הצדיק הזה נזהר בפיו, הוא היה קטרת בשבלינו. וחז"ל בר"ה אומרים לנו על היום הזה של הסתלקות גדליה בן אחיקם ששקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלוקינו. בביהמ"ק היה כל כולו יראת שמים, שמי שרק ראה את עבודת הכהנים בביהמ"ק היה מכוון ליראת שמים. עוד נשאר צדיק שעוד נתן את אותה השפעה של ביהמ"ק ועל זה דווה ליבנו כחורבן בית אלוקינו. עוד זכו לשמוע ממנו את מה שמסר את אותה יראה מדור העבר הוא השפיע הרבה יראה מהדור העבר. וזה גדולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלוקינו.
זכורה לי הידידות הקשר והאהבה שהיה בין אדוני אבי מרן רה"י זצ"ל עם המנוח, הרבה שיחות היו ביניהם שיחות על כל תלמיד ותלמיד, ואבא ראה בו בר דעת גדול מאד, דעה קנית מה חסרת, כל כולו היה דעה, הוא בא מדור דעה והביא עימו את הדעת הגדולה. אני בא בשם שכונת בית וגן, כשמשה רבינו שלח לרגל את הארץ הוא שאל היש בה עץ אם אין. היש בה אדם כשר שמגן על המקום. היה לנו עד עכשיו עד הרגע האחרון אותו גברא רבא שרק להסתכל עליו להיות במחיצתו אפי' בלא שום דיבור הושפענו ליראת שמים. העץ הגדול הזה שגדל בשם טוב ובתורה וביראת שמים ועבודת ה' נגדע מאתנו, בוודאי שבשם השכונה אנו צריכים לבקש מחילה אע"פ שכולנו חיינו עם הערכה גדולה לאישיות הגדולה והמפוארת הזו.
הקב"ה יתן שהגברא רבא הזה רבי גדליה זצ"ל ימליץ טוב ראשית על המשפחה, על הבן יחיד ששימש אותו במסירות נפלאה, בכיבוד אב בהידור. ועל כל אותם מסביב ששירתו אותו במסירות. על הישיבה הקדושה ועל השכונה הקדושה ועל כלל ישראל, ובילה המוות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים. אמן.
אחריו ספד מנהלה הרוחני של הישיבה המשגיח הגאון רבי יצחק ירוחם בורודיאנסקי שליט"א, ופתח כי עליו לבקש מחילה מהקהל הקדוש ומחילה ממרן המשגיח זצ"ל, שכל השנים שהייתי בקרבתו עמדתי לפניו באימה ויראה כעבדיה קמיא מריה חרד לשמוע כל מוצא פיו. אז היאך אוכל לעמוד כאן ולדבר בעת הזאת, רק חזקו עלי דברי חברי שעלי לומר כמה מילים, האמת הרבה יש הרבה מה לדבר, רק אומר כמה מילים.
וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא, כל זמן שעדיין היה חי אחד מהשבטים, יעקב אבינו עוד היה חי. כל זמן שראינו את המשגיח זכרונו לברכה מסתובב עימנו אז כל כולו היה חי, אז הוא עמד לנגד עינינו עם כל גדולות עם כל תוארו ומפעלו הגדול, ועתה גם זאת לא נוכל לראות, וימת יוסף. אבל קשה הפרידה מהמשגיח זצ"ל, ולא רק הוא, כשראינו אותו ראינו את רבותיו ורבי רבותיו, שכיחיד במינו מסר את שרשרת יסודות תורתם ודרכי החינוך שקיבל מהם לדור הבא. עתה שצריכים להיפרד ממנו זו בכייה גדולה של וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא.
אצל שאול המלך מצינו שהקב"ה השתבח בפני מלאכי השרת "ראו ברייה שבראתי בעולמי", וזאת מפאת שנהג שלא כמנהגו של עולם, ששכנע את הטבע הגשמי שלו לגמרי, תחת הנפש החכמה. וזהו הצלם אלוקים בתפארתו, כי זהו עיקר הכוונה בבריאת האדם כדברי הרבינו יונה שזה בא מיראת שמים וזהו כבוד שמים.
והנה הבורא נפח באפי נשמת חיים חכמת לב וטוב השכל, אפשר לתאר את החכמת לב וטוב השכל שזכינו לראות אצל המשגיח, שליטתו בכל מכמני החכמה, בכל שאלה ידע מה לומר, וביותר, טוב השכל - כח ההכרעה, מה נדחה מפני מה, בין דברים גדולים ונשגבים, ותמיד נעזרנו במעלותיו אלו. אבל גדלות האדם ה"ברייה שבראתי בעולמי" שהקב"ה מתפאר בה את למשול בגוף ובכל תולדותיו, השליטה בכל תנועה והליכה כולה חכמה ואין לגוף מה לדבר שם. כשהמשגיח הסתובב כאן בינינו אז הקב"ה קרא בכל יום ויום למלאכי השרת ואמר "ראו ברייה שבראתי בעולמי" תראו את הצלם אלוקים בתפארתו. זה מה שכתוב שבשעה שאדם עושה מעשים שכולם מתפעלים ממעשיו הנאים, מי לא התפעל ממעשיו ומהנהגותיו ואמר אשרי אביו שלימדו תורה ואשרי רבו שלימדו תורה, והקב"ה אומר ישראל עבדי אתה אשר בך אתפאר. זאת ראינו אצל המשגיח זכרונו לברכה היכן למד והגיע לדרגות כאלו בתורה ומכוחה הגיע לכאלה דרגות.
אנו יודעים מי לימדו חכמה, רבו היה עבודת וחכמת המוסר מגדולי המוסר, תראו מה המוסר עשה. כך ראינו בעינינו וכעת העולם בלי המשגיח זהו עולם אחר. שאלתי אותו פעם בקשר לאדם גדול שהיה מחוסר הכרה והגיע זמנו לצאת מן העולם וביקשו להתפלל עליו, ושאלי האם להתפלל על אדם במצב כזה, שהקב"ה יאריך ימים כאלה. וענה לי המשגיח ברוב חכמתו שכאשר אדם חי בעולם הזה הוא חלק מכלל ישראל, וגם אם הוא לא עושה כלום, הרי שהוא לוקח חלק מזכויות כלל ישראל וע"כ אריכות ימיו ירבו לו זכויות וכדאי שיחיה בעולם. אף אנו נאמר, כל זמן שהמשגיח היה כאן בעולם הוא היה חלק מכלל ישראל וזכויותיו שלו הועילו לכלל ישראל שהיו עשירים מזכויותיו, מזכויות של "ראו ברייה שבראתי בעולמי". את הר"ה עברנו עם המשגיח ועתה לקראת יוה"כ אנו נגשים בלי המשגיח. בלי זכויותיו עימנו. הקב"ה לקח אותו לקראת עשי"ת, כאשר הייתי בישיבה רבנו רבי יחזקאל זצ"ל רצה לעורר אותי ואמר לי שהמשגיח של קול תורה קיבל את הכיוון בעבודה בשנה אחת, ומאותה שנה הוא עולה ועולה עד שכיום הוא מעמיד תלמידים מפוארים כתלמיד השיבה שיצאו תחת ידו. הקב"ה רוצה לעורר אותנו כעת "ראו ברייה שבראתי בעולמו" תראו מה ניתן לעשות עם עבודה ועמל בדרך הנכונה, כל אחד יכול לגדול לאדם גדול, וזו עבודת עשי"ת שלנו.
אמרתי כבר כמה פעמים לבן היקר להר"ר יוסף שכל יום אנו חייבים לו ולביתו הכרת הטוב על מה שהם מחזיקים את המשגיח בביתם ובאופן מהודר ומיוחד. ושהמשגיח ימליץ טוב בעדם.
ומבקשים אנו שכמו שהמשגיח מסר נפש למען הישיבה כל השנים הוא העמיד את יסודות הישיבה ובכך היא ממשיכה הלאה, שיתפלל מלמעלה הישיבה תמשיך הלאה על יסודות אלו, שתגדל תלמידים להיות תלמידי חכמים גדלים בתורה ובמידות טובות, ושיהיה מליץ יושר על כל הישיבה ועל כל עולם הישיבות ושיפסקו מעימנו כל גזירות קשות.
לפני תחילת הספדו של הגאון רבי יהודה עדס שליט"א ראש ישיבת "קול יעקב" ותלמידו של המשגיח זצ"ל, הכריז חתן המנוח הגאון רבי שלמה ברויאר שליט"א מנהל רוחני בישיבת "בית מתתיהו" כי הגאון שליט"א ביקש למסור כי מזה כשלושים שנה גזר על עצמו שלא לדבר בציבור ולפיכך נמנע פעמים רבות מלהספיד גם גדולי תורה זצ"ל, ועתה מבקש את מחילתם ומחילת בני משפחתם ומבהיר שפשוט הוא החילוק שעתה עומד ומספיד.
הגאון רבי יהודה עדס שליט"א פתח ואמר, אומרים חז"ל תלמיד חכם שמת שמים בוכים. נשאלת השאלה הרי כתוב רוכב ערבות שש ושמח בבוא אליו נפש צדיק מדוע א"כ מדוע שמים בוכים. שמעתי מהרב עובדיה הדאיה זצ"ל שביאר שבשעה שמשה רבינו עלה לשמים להוריד את התורה, אמרו מלאכי השרת "ה' תנה הודך על השמים" וזאת מכיוון שברגע שירדה תורה לעולם חל הכלל של "לא בשמים היא" בשמים כבר לא יכולים לחדש. תלמיד חכם שמחדש חידושים הוא מגדיל את התורה, וברגע שנפטר השמים בוכים כי כבר אין מי שיגדל את התורה כמו שהיה עד עכשיו.
ישנם כאן שני נושאים, נפש צדיק, ויש נושא של שמים בוכים. בנוגע לנפש צדיק אני מבקש מחילה גדולה מנשמתו של המשגיח שהוא יודע שאינני יכול הספיד אבל טענו שכלפי התלמידים זה לא ראוי.
הרב גבריאל לרר זצ"ל סיפר לי לפני כחמישים וחמש שנה, שהבין מהמשגיח ששיחה שלא אוחז בדרגתה הוא לא מדבר, מעשיו מרובים מחכמתו, וסיפר שלפני כששים שנה המשגיח עמד בתפילת הימים הנוראים שחרית ומוסף בלא כל תנועה ותנודה, ובעיניו ראה על השולחן שלולית של דמעות. האישיות של המשגיח של נפש צדיק ונקי אין מילה שמגדירה אותו יותר טוב מצדיק ונקי. וכל מה שנאמר לא ימצה אותו, כי אין לנו תפיסה בנקיות שלו ובצדקות שלו, בעמקות שלו ובביקורת העצמית של עצמו, הוא דיבר מתוך עצמו אל עצמו, נקודת האמת הייתה יסוד חייו. ענוותנותו הייתה בלתי ידוע לרבים, פעמים רבות הוא אמר לי לא שומעים ואין תועלת מהשיחות שלי, ותשובתי הייתה שהמשגיח יבוא לישיבת "קול יעקב" ויראה את הכבוד העצום למוסר ולתפילות ומהיכן זה הגיע לשם אם לא בזכות המשגיח.
מתלמידיו שחיו בדרגות רוחניות גבוהות ניכר היה שגדלו אצל המשגיח רבי גדליה.
בחלק של שמים בוכים, סיפר לנו מרן ר' דוד פוברסקי זצוק''ל שאחר פטירתו של החפץ חיים אמרו שמכיוון שכידוע מחז"ל שבבית דין של מעלה יושבים ודנים גדולי הדור אזי יש להתחזק בשמירת הלשון. אין ספק שהמשגיח ישב לדון בבית דין של מעלה ועתה אלו ימי דין ומאד יחמירו בעניין של לימוד המוסר. עמוד המוסר, עמוד העבודה והעמקות בעבודת ה' בטהרת הלב, שהסתלק היום, זה מה שמדאיג אותנו, וזהו החילוק משאר ההספדים שלא נאמרו עד היום. והמסר שיכולים לעשות נחת רוח למשגיח שה' יזכה אותנו לקבל על עצמנו את לימוד המוסר האמיתי. בשעתו המשגיח מסר שיחה ביום שלישי שיחה של שעה וחצי וכן במוצש"ק, לאחר מכן התפללו מעריב ברצינות ואח"כ ישבנו שעה שלימה לחזור על כל השיחה.
המשגיח הקפיד מאד על השמירה על סדרי הישיבה, בעודי נער קמתי בבוקר לפני ותיקין ללמוד עם אבי ע"ה את סוגיות הנלמדות בישיבה כך שהיתי בקיא בהם יותר מכולם, והיה מחייב שאלך לנוח מעט אחרי התפילה, כך שאיחרתי לסדר בכרבע שעה. אמרו זאת למשגיח ששאלני על כך, והסברתי לו את המציאות. אמר המשגיח לגבי סדרי הישיבה זה כלום! הרי אם תקום ללמוד זוהר תבין שאני צודק, כך גם לגבי שאר הדברים.
שהמשגיח ימליץ טוב על משפחתו, על ישיבת קול תורה וכל תלמידיה, ועל כל עולם התורה, ואבקש בשמי ומדין זכין בשם כולם מחילה מנשמת המשגיח, אין היכי תמצי שהיה אפשר לעמוד בכבודו בייחוד שנהג בפשטות ללא גינוני כבוד. ושיהיה שליח לפני הבורא ית' שנזכה לתשובה שלימה.
הגאון רבי אברהם ארלנגר שליט"א מח"ס ברכת אברהם, שכיהן שנים רבות כר"מ בישיבת קול תורה, פתח ואמר, מצוות ההספד היא להרים קול ולבכות על מה שחסר רוחניות בעולם. עומדים אנו לפני מיטתו של המשגיח שעיצב את דמותה של הישיבה בעשרות שנותיה הראשונות. הוא אמר פעם לתלמיד שיכתוב בבין הזמנים את השיחות שנאמרו במשך הזמן, ענה הבחור שאיננו זוכר, אמר המשגיח אני זוכר את השיעורים ששמעתי מרבי ברוך בער מזה עשרות שנים. הוא אמר לי פעם שאם יכול להיות שחמשה בחורים חסרים מהישיבה ואינני חש מכך אינני ראוי להיות משגיח, ומרוב לחץ האחריות נאלץ ליטול תרופות כי חש את מחויבותו המלאה לתפקיד.
איחור בן ארבע דקות רק העיף בו מבט שאמר הרבה, אולם איחור של שבע דקות כבר הצדיק מצידו גערה בבחור כי סבר שזה הורס את הישיבה, והכל מעומק לב אוהב.
המשגיח בנה את התורה והתפילה בישיבה, כאשר אירע ובחור התפלל קצת במהירות, ניגש המשגיח בעצמו לעצב את סדר התפילה ודמותה הנכונה. בשעת השיחה היה צריך להיות בביהמ"ד שקט מוחלט אם מאן דהוא דיבר מיד הפסיק בדיבורו. שיחותיו היו מערכות בנויות ביסודות המוסר, ותמיד אמר שיחה חדשה שהושקע בה עבודה מחודשת, וכששאלתיו האם יש כ"כ הרבה דברים לדבר, ענה שהיסודות הינם אותו דבר, אלא בכל פעם ישנה הסתכלות מחודשת והתבוננות מחודשת בדברי חז"ל.
ואותו ראש המדברים כאשר החליט להפסיק בתפקידו, גזר שתיקה מוחלטת ולא נאות לדבר, והיה לפלא איך מסוגל אדם שבכל מקום נשא דברים מסוגל כעת לשבת בשקט ולא לדבר. ולדעתי זאת הייתה עבודת הענווה שלו, היות ובתור משגיח בשיטתו היה זה בדרך של רבי אליעזר, וכשהרגיש שזה לא עובד ביחד עם הכנעת עבודת המידות שלו, הוא הפסיק לגמרי, עבד על עצמו והפך להיות אדם אחר מן הקצה אל הקצה.
קרה פעמים שתלמידים התקשו לפתוח את אשר בליבם ונגשו לנסות ולדבר, היה הוא זה באומנות תפקידו, שפתח צוהר עבורם, והיה מורגש כי מכיר את הקושי שבליבם, ולהדריך אותם בדרך הנכונה.
כאשר ראה בחורים שרוצים לפטפט, ובבהמ"ד תחת השגחת המשגיח, התקשו בכך, אזי הם ניגשו לאוצה"ס. וכשמצאם שם בכך, העיר להם, אתם נמצאים לפני כל כך הרבה ספרים שמשקפים עמל ויגיעה בתורה, ואתם באים כאן להתבטל.
יש לייקר כל דקה של זמן, כל תפילה וכל סדר לימוד. לגדול בתורה ויראת שמים, מי שזוכה לזה, יכול להגיע לבית של מעלה ולהתקבל שם לרצון. מיתת צדיקים מכפרת, ואנו בימי תשובה, העולם זקוק לכפרה אולם זה צריך לבוא עם תשובה.
נבקש ממנו מחילה, ונבקש שיהיה מליץ יושר על הישיבה הקדושה הזאת. שתמשיך עוד רבות בשנים עם רבני הישיבה ברוח הנהגתו שהשריש בה.
לאחריו נשא דברי הספד תלמידו הגאון רבי ישראל גנס שליט"א ר"מ בישיבת קול תורה, עומדים אנו לפני מיטתו של מורנו ורבנו, ואם יש בנו איזו לחלוחית ביראת שמים, ובעבודת האדם בין אדם למקום ובין אדם לחבירו, הכל ממנו. רבנו הגדול מרן רה"י זצ"ל היה הרבי שלנו בתורה ובהלכה, אבל בעבודת האדם היה זה המשגיח שהשריש בנו את כל העבודה.
העניין בצום גדליה היה "כבתה גחלת ישראל". לפני שנים אמר לי המשגיח הגאון הצדיק רבי שלמה וולבה זצ"ל שבדור זה ישנם שלושה בעלי מוסר, המשגיח של חברון הגאון הצדיק רבי מאיר חדש זצ"ל, המשגיח של תורה אור הגאון הצדיק רבי זיידל אפשטיין זצ"ל והמשגיח של קול תורה. והיום בצום גדליה "כבתה גחלת ישראל" ועל זה אנו מתאבלים.
וכעניין שאמר הגאון הרב עדס שליט"א, בשנת תשנ"ה נפטר רבנו מרן רה"י רבי שלמה זלמן זצ"ל ובער"ה תשנ"ו אמר מרן הרב שך זצ"ל את הרגשתו "מה ידון אותנו רבי שלמה זלמן, גם על גאונות בתורה וגם על בין אדם לחברו". ומה נאמר אנו, על מה ידונו אותנו.
רק יש עיצה אחת, אותה אומר היערות דבש שאם בשעת ההלוויה כל אחד לוקח משהו מהנהגותיו של הצדיק, והקב"ה זיכה את המשגיח בזכות הרבים של ימים אלו שמתעוררים בתשובה.
נפגשתי עם חבר שלמדתי עימו בישיבה והוא יצא למסחר, וסיפר לי שמזה ארבעים שנה הוא משתדל להקפיד על מה שהמשגיח אמר לו כשיצא מהישיבה תשמור תמיד על תפילה כראוי כמו בן ישיבה. כמה גדולה הייתה השפעתו של המשגיח.
אנחנו במצב של שברון לב, והרופא לשבורי לב ירפא אותנו. מחר נאמר בסליחות עזוב נא בן אדם עזוב. עזוב את הבלי העולם, כך לימד אותנו המשגיח. שיהיה מליץ יושר, ונזכה ובילה המוות לנצח במהרה בימינו, אמן.
הגאון הצדיק רבי דן סגל שליט"א תלמיד המשגיח זצ"ל פתח בקול בוכים, ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. לספוד זה לדבר ממעלות האדם, ולבכות זה בכי מבלי לפרט. כשהלב חש את ההעדר וההפסד. לספוד, אינני יודע אם אפשר בכלל, כי מי הכיר את המשגיח שמחד היה כ"כ נתון וגלוי לרבים, אולם הוא היה כולו נסתר כולו פנימיות עד שלא שייך לתאר, ההעלם היה רב על הגלוי. הוא היה בחינה של איש אלוקים, חציו מעלה אלוקים, חציו ומטה איש.
זה היה המשגיח, איש לאחרים ואלוקים לעצמו. עקבנו פעמים רבות כשהביאו לו ארוחות לחדרו, וכשהוציאו את הארוחה כמעט ולא היה שינוי. ועל זה התקיים כל היום. פעם אמר, כבר מזמן איבדתי את חדוות החיים, היינו מה שהעולם נהנים ומתענגים במהלך חייהם. ולא שאיבד ח"ו את שמחת החיים. "מה אני" אמר על עצמו "אני מעיל קצר דהוי", אלו היו השגותיו.
כשבאתי להזמינו לחתונתי הוא שאל אותי, מה אתה צריך אותי, יש לך את כל המזרח של פוניבז', אמרתי לו, אבא גם יכול לטעון לבנו טענה זו "יש לך את כל המזרח של פוניבז'".
מהות של משגיח זה הקרבת עצמו, ולאו דווקא גשמית אלא גם הקרבה רוחנית, שיכל לגדול בהרבה והשקיע במסירות לתלמידים שלא ניתן לתאר. הוא יכל להגיד לבחור "כל הלילה לא ישנתי, חשבתי רק ממך" חשב מה הוא יכול לשפר אותו, לגדל ולרומם אותו יותר. החשבונות שתופסים מקום אצל בני אדם, זה כלל לא דיבר אליו.
לא סתם אמר לי הרבי רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל, נוסע בחור צעיר מוורשא לקמניץ, מי יכל לתאר ולהעריך מה יצא ממנו, ותראה מה יצא ממנו, אלו תלמידים יוצאים ממנו. ומורנו המשגיח רבי יחזקאל זצ"ל אמר, אני לא מצליח עם תלמידי, רבי גדליה מצליח עושה ופועל.
רבי גדליה במסירות נפשו, בדרגתו ובשיעור קומתו לקח תלמידים צעירים ממש ילדים לטפל בהם, כשראשו היה בשמים. כולם יודעים איך הוא הנהיג את הישיבה והיאך הוא בנה אותה, ולעצמו לא לקח כלום. כמובא בזוהר ששבת לא לקחה לעצמה כלום וע"כ יכולה להשפיע על כל העולם. בבחינת כל העולם ניזון בשביל חנינא בני ולחנינא די לו בקב חרובים.
איזו עוצמת קשר היה בינו למרן רה"י ר' שלמה זלמן זצ"ל, כל אחד השפיע על חלקו של השני, אולם הם גם שמרו על גבולות של תפקיד משנהו, ומטרתם אחת היא, לגדל ולרומם את התלמידים.
עם ישראל נמצא במצב שנדרש לנו רחמים גדולים, זה לא פשוט שכמה גדולי ישראל שנלקחו לאחרונה, הי"ת יעזור שיהיה מליץ יושר על כל כלל ישראל.
בנו יחידו הרה"ג ר' יוסף שליט"א ביכה בכאב את האובדן הגדול, וציין מספר נקודות עיקריות בחיי המשגיח זצ"ל. בדבריו ציין את מורשת שלושה דורות שמרוכזים באישיותו, ושהיה נסתר באופן מושלם.
מצאנו בכתובים מה שכתב בשנות העשרים, לא יאומן, היאך התייחס להבלי העולם הזה ללא שום ממשות, ואין בהם שום חיות. וכשמצא הגדרה זו באיזה ספר הוא השתפך בהתלהבות בחשיבות הספר, וזו בחינה של קונה עולמו בשעה אחת, כי לא נאלץ להתמודד מול כל רצון ורצון. זו לא הגדרה של אדם גדול, אלא אדם גבוה, הוא היה מרומם.
אבא תמיד תבע מתלמידיו אך התבטא "אני אומר לכם? אנחנו מדברים ביחד", כך אכן חי בביקורת עצמית תובענית ביותר. כשהחליט לעזוב את תפקידו באופן רשמי, כי סבר שכבר אין בכוחו לתבוע מתלמידיו.
רבי ראובן רוזובסקי התבטא שהוא היה הבעל מוסר החשוב ביותר שהוציאה ישיבות ליטא. אבא שחזר את שיחותיו של המשגיח רבי יחזקאל זצ"ל מספר שנים לאחמ"כ שיחה אחר שיחה בע"פ. והוא גם התייחס אליו כחבר ולא כתלמיד.
המשגיח מרן רבי אליהו לופיאן זצ"ל ישב בשיחותיו בשורה הראשונה כתלמיד לפני רבו, ושמעתי שהתבטא "מחלקו יהיה חלקו". אבא ביקר בקביעות את מרן בעל החזון יחזקאל זצ"ל, וסיפר לי אחד מבאי הבית "תדע לך שהרב מדבר עם אביך דברים שלא מדבר עם אף אחד".
הוא אמר לי פעם, שבמשך שנים לא הייתה שיחה אחת שלא הזכיר משהו מעניין התפילה, כי נושא זה היה בנפשו.
כן הודה בחמימות לכל המשמשים את המשגיח זצ"ל במסירות ובנאמנות. ושזכותו הגדולה תעמוד לישיבה שאותה נשא כאשר ישא האומן את היונק.
לאחמ"כ יצאה מסע ההלוויה רגלית להר המנוחות. רושם רב היה עת נשאו את המיטה חשובי תלמידיו, שהם עצמם מרביצי תורה ויראה לתלמידים מזה שנים רבות, ואחריהם צועדים אלפים רבים שליווהו למנוחת עולמים.
ת.נ.צ.ב.ה.
- הגאון רבי משה יהודה שלזינגר שליט"א
- הגאון רבי יהושע נויבירט שליט"א
- הגאון רבי עזריאל אויירבך שליט"א
- הגאון רבי יצחק ירוחם בורודיאנסקי שליט"א
- הגאון רבי יהודה עדס שליט"א
- הגאון רבי אברהם ארלנגר שליט"א
- הגאון רבי ישראל גנס שליט"א
- הגאון רבי דן סגל שליט"א
- הגאון רבי יוסף אייזמן שליט"א
ההספדים בישיבה בימי השבעה, ח' תשרי תשע''ב:
להורדת כל ההספדים לחץ כאן [91 מ"ב]
הגאון הצדיק רבי גדליה אייזמן זצוק"ל המשגיח דישיבת קול תורה למעלה מיובל שנים.
נולד בפסח שני י"ד אייר תר"ע בפולין, לאביו הר"ר אברהם זצ"ל מחסידי אלכסנדר.
בשנים תרפ"ח – תר"צ למד בישיבת קלעצק שם כיהן כמשגיח מרן המשגיח דפוניבז' הגאון רבי יחזקאל לווינשטיין זצוק"ל עימו קשר קשרים הדוקים גם בשנים מאוחרות יותר עת קבע עימו לימוד קבוע במשך שנים רבות. שם גם הכיר את מרן ראש הישיבה בעל ה"אבי עזרי" זצוק"ל, גם עימו שמר על קשר בשנים מאוחרות יותר כאן בארה"ק.
לאחמ"כ גלה למקום תורה לישיבתו של מרן בעל ה"ברכת שמואל" זצוק"ל בקמניץ, שם זכה לקרבתו הרבה ולחיבתו היתרה והפך להיות תלמידו המובהק. שם למד בין השנים תר"צ ועד תש"א.
בשנות המלחמה ברח מאימת הצבא ועלה לעיה"ק ירושלים, באותה תקופה נשא את רעייתו מ' חנה ליבא ע"ה לבית אידלמן מוולינא, משפחה מקומית מיוחסת שבנם היה משמשו בקודש של מרן הגרח"ע זצוק"ל.
עם עלותו לארה"ק הצטרף לחבורת התלמידים הקרובה למרן ר' אייזיק שר זצוק"ל והיה ממקורביו שזכו לטיפוחו האישי.
בשנת תש"ד נקרא לכהן כמשגיח הישיבה הק' קול תורה, תפקיד זה נשא בעוז ובגאון למעלה מיובל שנים בשנים הראשונות לצידם של ראשי הישיבה מרנן הרב שלזינגר והרב קונשטט זצוק"ל ולאחמ"כ לצידו של מרן רה"י הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצוק"ל.
בתפקידו כמשגיח זכה לעצב את אישיותם של התלמידים בהתייחסו באופן אישי לכל אחד ואחד מהתלמידים, אותם הכיר בייחודיותו והתהלך כנגד רוחו של כל אחד מתלמידיו הרבים, כאשר רבים מהם היו ניצולי מחנות השמד וחלקם התגלגלו בגפם עד הגיעם לישיבת "קול תורה" המעטירה.
את שיחותיו הכין בעמל ויזע רב, ובהם בנה יסודות מוסר איתנים ומוצקים, בהיותו מעמיק בעיון רב ולומד את דברי חז"ל לעומקם ולשורשם. שיחותיו היו ערבות לשומעם אשר היטו אוזן ופתחו ליבם לתוכן השיחות שפתחו בפניהם צוהר עיוני ועמוק לדברי חז"ל.
בשנים האחרונות ליקטו בני המשפחה כמה משיחותיו בענייני ימים נוראים שנכנסו לקורת גג אחת בספר "גידולי מוסר", שהתקבל בשמחה של תורה בקרב לומדי תורה.
אורחות חייו של המשגיח רבי גדליה זצ"ל, היו ביטוי מופלא לתורת המוסר אותה הנחיל לתלמידיו, תמיד הילך בצעדים מדודים ושקולים, דיבורו שקול חושב ומתבונן כדרכה של קעלם הידועה.
עבודת התפילה שלו הייתה פרק מיוחד בעבודת ה', כבן המתחטא בפני קונו מתוך ריכוז מיוחד.
משנתו ותורתו תמיד היו מתוך התבוננות עמוקה בעבודת ה' וחפץ להשיג הוא ותלמידיו "שלמות בעמל ויגיעה, ולא לחיות פשוט", כלשונו הטהור.
זכה להעמיד ליגיונות של תלמידי חכמים שלימים רבים מהם הפכו למרביצי תורה ומוסר, והמשיכו בתורה שלמדו מפיו להעניק לתלמידיהם אחריהם.
חייו היו מתוך תחושה של "ואני קרבת אלוקים לי טוב" ותמיד הדגיש וציין בפני תלמידיו את כוח ההטבה שהבוי"ת מעניק לנו בניו, ואנו מחויבים לעבדו מתוך הכרת טובו גדלותו ורוממותו של הבורא ית'.
לאחר שהחליט להפסיק את תפקידו כמשגיח, המשיך להשפיע מרוחו והאציל מדמותו הרמה לתלמידי ישיבת "קול תורה" אשר בתמידות רבה נגשו להתייעץ עימו בעבודת ה', עת הגיע לתפילות ולסדרי המוסר בישיבה הק'.
בשנים אלו הנהלת הישיבה הק' נהגה להיוועץ עימו בנושאים חינוכיים הקשורים לישיבה ולהנהגתה, וכן אברכים רבים ומרביצי תורה מצאו אצלו מקום לקבל יסודות תורה ומוסר מתוך הארת פנים מיוחדת אותה העניק בנדיבות לפונים הרבים.
במשך שנים רבות הסתגר רוב שעות היום ושקע בלימוד התורה בעיון והעמקה, כך גם נהג בשנות זקנתו המופלגת לה זכה ללמעלה ממאה שנות חייו, שלא נס ליחו משקיעה בלימוד תורה ומוסר כדרכו בקודש רבות בשנים.
ת.נ.צ.ב.ה.
הגאון הצדיק המשגיח זצ"ל ינק את תורתו ועיצב את אישיותו המיוחדת על משנת רבותיו הגדולים ענקי הרוח גדולי הדור הקודם מרן המשגיח דפוניבז' הגאון הצדיק רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, מרן בעל ה"ברכת שמואל" זצ"ל ומרן רבי אייזיק שר זצ"ל ראש ישיבת סלבודקא, מהם שאב את יסודות עבודת האדם בעולמו, על אדניהם עוצבה אישיותו, ועל דרך חינוכם עלתה דמותו הייחודית והמיוחדת של עובד ה' בעמקות נדירה כטופח על מנת להטפיח דורות של אלפי תלמידים.
המשגיח זצ"ל התייחד בהתבוננות תמידית בעבודת ה', תבע מעצמו ולפיכך גם מתלמידיו לחיות מורמים, וכי דרכו של "בן עליה" הינה עמל ויגיעה בעומק עבודת ה'. כל חייו חי כעובד ה' ללא ויתור עצמי, וראה בתפקידו אחריות כבדה שלא התירה לו פשרות. כהונתו רבת השנים לוותה במסירות נפש מתוך התמדה בלתי נתפסת למחויבותו של "משגיח".
במשך למעלה מיובל שנים נשא המשגיח זצ"ל את עול טיפוח תלמידיו להעמידם בקרן אורה, ולגדלם על מבועי המוסר ושלמות האדם, והטה שכמו לסבול עול שגשוגם הרוחני במסירות מופלאה, וגם לאחר שהפסיק את כהונתו בפועל, עוד האציל מרוחו הגבוה ורום מעלות מידותיו על כל סובביו.
בשנים האחרונות עבור לגור בבית בנו הרה"ג ר' יוסף שליט"א כאשר הוא ורעייתו תחי' שישמשוהו במסירות ובנאמנות וזכו למצוות כיבוד הורים בהידור רב. גם בשנים אלו המשיך המשגיח זצ"ל את סדר יומו העמוס בשקידה עצומה בתורה ובמוסר, בעיון ובהעמקה, ונהג בקפידה רבה כבשנותיו הצעירות בכל הנוגע לזמני תפילות וסדרי לימוד.
בליל שבת קודש האזינו - שובה נפטר באופן פתאומי בבית, וכוחות ההצלה שהוזעקו למקום נאלצו לקבוע את פטירתו. חיש עברה השמועה מפה לאוזן בישיבת קול תורה הסמוכה וברחבי שכונת בית וגן, ורבים באו לומר פרקי תהילים בסמוך לבית.
עם צאת השבת עת היוודע השמועה המרה, התעטף עולם התורה באבל ויגון על פטירתו של האי גברא רבא שרום רוחו היווה מקור השפעה רבת רושם לכל בן עליה, ודמותו רבת ההוד הזהירה על כל סובביה היאך נבנית אישיותו של עובד ה' במלוא מציאותו.
לקראת מסע הלוויה שנערכה במוצאי שבת קודש בשעה 10 מרחבת ישיבת קול תורה, השחירו רחובות האזור מהמון אדם, שהגיע לכבד את המשגיח זצ"ל בכבודו האחרון.
מסע ההספדים נפתח בפרקי תהילים שהציבור זעק בתפילה לבורא העולם לעורר רחמיו על עמו.
ראשון המספידים היה ראש הישיבה הגאון רבי משה יהודה שלזינגר שליט"א שאמר, כי נסתלק מעימנו אדם גדול המעמיד הגדול של רוח הישיבה. גדול בגדלות של תורה להכניס אותה למהות החיים. וגם שנים רבות לאחר שהפסיק לכהן בישיבה הוא היה הגברא דמיסתפינא מיניה, ותמיד חשבו מה דעתו ומה עמדתו בדבר זה או אחר. באבות נאמר כי הלומד מאחד אפי' אות אחת קוראו רבו ואלופו. מרבינו הגדול למדנו הבנה שמכאן נלמד איזה עומק טמון באות אחת מהתורה הק'. כל דבריו היו מעומק הדעת מעומק הלב ומעומק הרגש. דברים שנאמרו מתוך הבנת הלב וצירוף של מח ולב נכנסו לליבם של התלמידים ועל זה הם נבנו וגדלו. אותה רוחו שהעמידה את רוח הישיבה הפך לבריח התיכון שמחזיקה ומקיימת עד היום הזה את רוח הישיבה להתבונן בעומק הדעת ובישרות על החיים. רוחו הגדולה תעמוד לזכות הישיבה עד יקומון ישני עפר.
אחריו נשא דברים תלמידו הגאון רבי יהושע נויבירט שליט"א מח"ס שמירת שבת כהלכתה וראש ישיבת "חכמת שלמה", באמרו, נפלה עטרת ראשנו, מורנו ורבנו. למעלה מחמשים שנה זכיתי להיות במחיצתו, וזכורני מסירות נפשו למען תלמידי הישיבה, הדיוק במצוות, הדיוק לא לבייש אף אחד, ויתרה מזאת, גם במצוות שבין אדם למקום. כמה הוא זכה לעזור לזולתו. זכורני את מסירות נפשו למען הישיבה אפי' בתקופת הפגזים, הקפיד על הזמן ולא לאחר אפי' בדקה אחת.
המשגיח לא לבש איצטלא של רבנן ואצלו העיקר היה לעשות רצון הבורא. כאן המקום להודות לבנו יחידו ולרעייתו ששימשו אותו במסירות נפש, ה' יברך אותם.
מסירות נפשו של המשגיח עבורנו הייתה גדולה ואנו כולנו בניו, ועלינו להודות לו על כל השנים שנהנינו מזיוו, ולבקש סליחתו, מורנו ורבנו, אם ח"ו פגענו מבקשים אנו סליחה ומחילה, ושיהיה מליץ יושר על הישיבה על המשפחה ועל כלל ישראל. ומחה אלוקים דמעה מעל כל פנים.
הגאון רבי עזריאל אויערבך שליט"א רב קהילת חניכי הישיבות בית וגן פתח בדברי הספד, למי יש כח הדיבור לדבר על אחד יחיד ומיוחד משרידי דור העבר, אבל מי יכול להעיד - עשרת ימי תשובה, הם יכולים להעיד על האי גברא רבא העשרה ימים האלו שזכור לכל הלמידים ולכל בני הישיבה ששמעו אותו, הימים האלה, איך שהרים אותם אצל כל תלמיד ותלמיד בעבודת ה' וביראת ה'. אנחנו מתקרבים ליום הכיפורים ועל זה חז"ל אומרים מה יוה"כ מכפר אף מיתת צדיקים מכפר. השיא של כפרה ביוה"כ זה היה הקרבת הקטורת שכיפרה על הדיבור, על לה"ר וכדו'. וביוה"כ זה היה לפני ולפנים ומבאר המהר"ל שזה כיפר אפי' על אבק לה"ר. כאן אנו מתייחדים עם צדיק מושל ביראת ה', שעבודת ה' שלו הייתה מתוך הכל. לא ניתן להקיף את כל הגברא רבא, אבל כח הדיבור שלו היה שידע את העת לחשות והעת לדבר שהיה כל כולו רק ביראת ה', אם בשיחותיו הקדושות והגבוהות ואם אפי' בשיחת חולין שלו, שכל הבא במחיצתו הושפע מהדיבורים שכל כולו יראת שמים. לעומת זאת הוא ידע בדיוק למדוד את הדיבור של העת לחשות. פה קדוש. מה יוה"כ הקטרת מכפר הצדיק הזה נזהר בפיו, הוא היה קטרת בשבלינו. וחז"ל בר"ה אומרים לנו על היום הזה של הסתלקות גדליה בן אחיקם ששקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלוקינו. בביהמ"ק היה כל כולו יראת שמים, שמי שרק ראה את עבודת הכהנים בביהמ"ק היה מכוון ליראת שמים. עוד נשאר צדיק שעוד נתן את אותה השפעה של ביהמ"ק ועל זה דווה ליבנו כחורבן בית אלוקינו. עוד זכו לשמוע ממנו את מה שמסר את אותה יראה מדור העבר הוא השפיע הרבה יראה מהדור העבר. וזה גדולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלוקינו.
זכורה לי הידידות הקשר והאהבה שהיה בין אדוני אבי מרן רה"י זצ"ל עם המנוח, הרבה שיחות היו ביניהם שיחות על כל תלמיד ותלמיד, ואבא ראה בו בר דעת גדול מאד, דעה קנית מה חסרת, כל כולו היה דעה, הוא בא מדור דעה והביא עימו את הדעת הגדולה. אני בא בשם שכונת בית וגן, כשמשה רבינו שלח לרגל את הארץ הוא שאל היש בה עץ אם אין. היש בה אדם כשר שמגן על המקום. היה לנו עד עכשיו עד הרגע האחרון אותו גברא רבא שרק להסתכל עליו להיות במחיצתו אפי' בלא שום דיבור הושפענו ליראת שמים. העץ הגדול הזה שגדל בשם טוב ובתורה וביראת שמים ועבודת ה' נגדע מאתנו, בוודאי שבשם השכונה אנו צריכים לבקש מחילה אע"פ שכולנו חיינו עם הערכה גדולה לאישיות הגדולה והמפוארת הזו.
הקב"ה יתן שהגברא רבא הזה רבי גדליה זצ"ל ימליץ טוב ראשית על המשפחה, על הבן יחיד ששימש אותו במסירות נפלאה, בכיבוד אב בהידור. ועל כל אותם מסביב ששירתו אותו במסירות. על הישיבה הקדושה ועל השכונה הקדושה ועל כלל ישראל, ובילה המוות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים. אמן.
אחריו ספד מנהלה הרוחני של הישיבה המשגיח הגאון רבי יצחק ירוחם בורודיאנסקי שליט"א, ופתח כי עליו לבקש מחילה מהקהל הקדוש ומחילה ממרן המשגיח זצ"ל, שכל השנים שהייתי בקרבתו עמדתי לפניו באימה ויראה כעבדיה קמיא מריה חרד לשמוע כל מוצא פיו. אז היאך אוכל לעמוד כאן ולדבר בעת הזאת, רק חזקו עלי דברי חברי שעלי לומר כמה מילים, האמת הרבה יש הרבה מה לדבר, רק אומר כמה מילים.
וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא, כל זמן שעדיין היה חי אחד מהשבטים, יעקב אבינו עוד היה חי. כל זמן שראינו את המשגיח זכרונו לברכה מסתובב עימנו אז כל כולו היה חי, אז הוא עמד לנגד עינינו עם כל גדולות עם כל תוארו ומפעלו הגדול, ועתה גם זאת לא נוכל לראות, וימת יוסף. אבל קשה הפרידה מהמשגיח זצ"ל, ולא רק הוא, כשראינו אותו ראינו את רבותיו ורבי רבותיו, שכיחיד במינו מסר את שרשרת יסודות תורתם ודרכי החינוך שקיבל מהם לדור הבא. עתה שצריכים להיפרד ממנו זו בכייה גדולה של וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא.
אצל שאול המלך מצינו שהקב"ה השתבח בפני מלאכי השרת "ראו ברייה שבראתי בעולמי", וזאת מפאת שנהג שלא כמנהגו של עולם, ששכנע את הטבע הגשמי שלו לגמרי, תחת הנפש החכמה. וזהו הצלם אלוקים בתפארתו, כי זהו עיקר הכוונה בבריאת האדם כדברי הרבינו יונה שזה בא מיראת שמים וזהו כבוד שמים.
והנה הבורא נפח באפי נשמת חיים חכמת לב וטוב השכל, אפשר לתאר את החכמת לב וטוב השכל שזכינו לראות אצל המשגיח, שליטתו בכל מכמני החכמה, בכל שאלה ידע מה לומר, וביותר, טוב השכל - כח ההכרעה, מה נדחה מפני מה, בין דברים גדולים ונשגבים, ותמיד נעזרנו במעלותיו אלו. אבל גדלות האדם ה"ברייה שבראתי בעולמי" שהקב"ה מתפאר בה את למשול בגוף ובכל תולדותיו, השליטה בכל תנועה והליכה כולה חכמה ואין לגוף מה לדבר שם. כשהמשגיח הסתובב כאן בינינו אז הקב"ה קרא בכל יום ויום למלאכי השרת ואמר "ראו ברייה שבראתי בעולמי" תראו את הצלם אלוקים בתפארתו. זה מה שכתוב שבשעה שאדם עושה מעשים שכולם מתפעלים ממעשיו הנאים, מי לא התפעל ממעשיו ומהנהגותיו ואמר אשרי אביו שלימדו תורה ואשרי רבו שלימדו תורה, והקב"ה אומר ישראל עבדי אתה אשר בך אתפאר. זאת ראינו אצל המשגיח זכרונו לברכה היכן למד והגיע לדרגות כאלו בתורה ומכוחה הגיע לכאלה דרגות.
אנו יודעים מי לימדו חכמה, רבו היה עבודת וחכמת המוסר מגדולי המוסר, תראו מה המוסר עשה. כך ראינו בעינינו וכעת העולם בלי המשגיח זהו עולם אחר. שאלתי אותו פעם בקשר לאדם גדול שהיה מחוסר הכרה והגיע זמנו לצאת מן העולם וביקשו להתפלל עליו, ושאלי האם להתפלל על אדם במצב כזה, שהקב"ה יאריך ימים כאלה. וענה לי המשגיח ברוב חכמתו שכאשר אדם חי בעולם הזה הוא חלק מכלל ישראל, וגם אם הוא לא עושה כלום, הרי שהוא לוקח חלק מזכויות כלל ישראל וע"כ אריכות ימיו ירבו לו זכויות וכדאי שיחיה בעולם. אף אנו נאמר, כל זמן שהמשגיח היה כאן בעולם הוא היה חלק מכלל ישראל וזכויותיו שלו הועילו לכלל ישראל שהיו עשירים מזכויותיו, מזכויות של "ראו ברייה שבראתי בעולמי". את הר"ה עברנו עם המשגיח ועתה לקראת יוה"כ אנו נגשים בלי המשגיח. בלי זכויותיו עימנו. הקב"ה לקח אותו לקראת עשי"ת, כאשר הייתי בישיבה רבנו רבי יחזקאל זצ"ל רצה לעורר אותי ואמר לי שהמשגיח של קול תורה קיבל את הכיוון בעבודה בשנה אחת, ומאותה שנה הוא עולה ועולה עד שכיום הוא מעמיד תלמידים מפוארים כתלמיד השיבה שיצאו תחת ידו. הקב"ה רוצה לעורר אותנו כעת "ראו ברייה שבראתי בעולמו" תראו מה ניתן לעשות עם עבודה ועמל בדרך הנכונה, כל אחד יכול לגדול לאדם גדול, וזו עבודת עשי"ת שלנו.
אמרתי כבר כמה פעמים לבן היקר להר"ר יוסף שכל יום אנו חייבים לו ולביתו הכרת הטוב על מה שהם מחזיקים את המשגיח בביתם ובאופן מהודר ומיוחד. ושהמשגיח ימליץ טוב בעדם.
ומבקשים אנו שכמו שהמשגיח מסר נפש למען הישיבה כל השנים הוא העמיד את יסודות הישיבה ובכך היא ממשיכה הלאה, שיתפלל מלמעלה הישיבה תמשיך הלאה על יסודות אלו, שתגדל תלמידים להיות תלמידי חכמים גדלים בתורה ובמידות טובות, ושיהיה מליץ יושר על כל הישיבה ועל כל עולם הישיבות ושיפסקו מעימנו כל גזירות קשות.
לפני תחילת הספדו של הגאון רבי יהודה עדס שליט"א ראש ישיבת "קול יעקב" ותלמידו של המשגיח זצ"ל, הכריז חתן המנוח הגאון רבי שלמה ברויאר שליט"א מנהל רוחני בישיבת "בית מתתיהו" כי הגאון שליט"א ביקש למסור כי מזה כשלושים שנה גזר על עצמו שלא לדבר בציבור ולפיכך נמנע פעמים רבות מלהספיד גם גדולי תורה זצ"ל, ועתה מבקש את מחילתם ומחילת בני משפחתם ומבהיר שפשוט הוא החילוק שעתה עומד ומספיד.
הגאון רבי יהודה עדס שליט"א פתח ואמר, אומרים חז"ל תלמיד חכם שמת שמים בוכים. נשאלת השאלה הרי כתוב רוכב ערבות שש ושמח בבוא אליו נפש צדיק מדוע א"כ מדוע שמים בוכים. שמעתי מהרב עובדיה הדאיה זצ"ל שביאר שבשעה שמשה רבינו עלה לשמים להוריד את התורה, אמרו מלאכי השרת "ה' תנה הודך על השמים" וזאת מכיוון שברגע שירדה תורה לעולם חל הכלל של "לא בשמים היא" בשמים כבר לא יכולים לחדש. תלמיד חכם שמחדש חידושים הוא מגדיל את התורה, וברגע שנפטר השמים בוכים כי כבר אין מי שיגדל את התורה כמו שהיה עד עכשיו.
ישנם כאן שני נושאים, נפש צדיק, ויש נושא של שמים בוכים. בנוגע לנפש צדיק אני מבקש מחילה גדולה מנשמתו של המשגיח שהוא יודע שאינני יכול הספיד אבל טענו שכלפי התלמידים זה לא ראוי.
הרב גבריאל לרר זצ"ל סיפר לי לפני כחמישים וחמש שנה, שהבין מהמשגיח ששיחה שלא אוחז בדרגתה הוא לא מדבר, מעשיו מרובים מחכמתו, וסיפר שלפני כששים שנה המשגיח עמד בתפילת הימים הנוראים שחרית ומוסף בלא כל תנועה ותנודה, ובעיניו ראה על השולחן שלולית של דמעות. האישיות של המשגיח של נפש צדיק ונקי אין מילה שמגדירה אותו יותר טוב מצדיק ונקי. וכל מה שנאמר לא ימצה אותו, כי אין לנו תפיסה בנקיות שלו ובצדקות שלו, בעמקות שלו ובביקורת העצמית של עצמו, הוא דיבר מתוך עצמו אל עצמו, נקודת האמת הייתה יסוד חייו. ענוותנותו הייתה בלתי ידוע לרבים, פעמים רבות הוא אמר לי לא שומעים ואין תועלת מהשיחות שלי, ותשובתי הייתה שהמשגיח יבוא לישיבת "קול יעקב" ויראה את הכבוד העצום למוסר ולתפילות ומהיכן זה הגיע לשם אם לא בזכות המשגיח.
מתלמידיו שחיו בדרגות רוחניות גבוהות ניכר היה שגדלו אצל המשגיח רבי גדליה.
בחלק של שמים בוכים, סיפר לנו מרן ר' דוד פוברסקי זצוק''ל שאחר פטירתו של החפץ חיים אמרו שמכיוון שכידוע מחז"ל שבבית דין של מעלה יושבים ודנים גדולי הדור אזי יש להתחזק בשמירת הלשון. אין ספק שהמשגיח ישב לדון בבית דין של מעלה ועתה אלו ימי דין ומאד יחמירו בעניין של לימוד המוסר. עמוד המוסר, עמוד העבודה והעמקות בעבודת ה' בטהרת הלב, שהסתלק היום, זה מה שמדאיג אותנו, וזהו החילוק משאר ההספדים שלא נאמרו עד היום. והמסר שיכולים לעשות נחת רוח למשגיח שה' יזכה אותנו לקבל על עצמנו את לימוד המוסר האמיתי. בשעתו המשגיח מסר שיחה ביום שלישי שיחה של שעה וחצי וכן במוצש"ק, לאחר מכן התפללו מעריב ברצינות ואח"כ ישבנו שעה שלימה לחזור על כל השיחה.
המשגיח הקפיד מאד על השמירה על סדרי הישיבה, בעודי נער קמתי בבוקר לפני ותיקין ללמוד עם אבי ע"ה את סוגיות הנלמדות בישיבה כך שהיתי בקיא בהם יותר מכולם, והיה מחייב שאלך לנוח מעט אחרי התפילה, כך שאיחרתי לסדר בכרבע שעה. אמרו זאת למשגיח ששאלני על כך, והסברתי לו את המציאות. אמר המשגיח לגבי סדרי הישיבה זה כלום! הרי אם תקום ללמוד זוהר תבין שאני צודק, כך גם לגבי שאר הדברים.
שהמשגיח ימליץ טוב על משפחתו, על ישיבת קול תורה וכל תלמידיה, ועל כל עולם התורה, ואבקש בשמי ומדין זכין בשם כולם מחילה מנשמת המשגיח, אין היכי תמצי שהיה אפשר לעמוד בכבודו בייחוד שנהג בפשטות ללא גינוני כבוד. ושיהיה שליח לפני הבורא ית' שנזכה לתשובה שלימה.
הגאון רבי אברהם ארלנגר שליט"א מח"ס ברכת אברהם, שכיהן שנים רבות כר"מ בישיבת קול תורה, פתח ואמר, מצוות ההספד היא להרים קול ולבכות על מה שחסר רוחניות בעולם. עומדים אנו לפני מיטתו של המשגיח שעיצב את דמותה של הישיבה בעשרות שנותיה הראשונות. הוא אמר פעם לתלמיד שיכתוב בבין הזמנים את השיחות שנאמרו במשך הזמן, ענה הבחור שאיננו זוכר, אמר המשגיח אני זוכר את השיעורים ששמעתי מרבי ברוך בער מזה עשרות שנים. הוא אמר לי פעם שאם יכול להיות שחמשה בחורים חסרים מהישיבה ואינני חש מכך אינני ראוי להיות משגיח, ומרוב לחץ האחריות נאלץ ליטול תרופות כי חש את מחויבותו המלאה לתפקיד.
איחור בן ארבע דקות רק העיף בו מבט שאמר הרבה, אולם איחור של שבע דקות כבר הצדיק מצידו גערה בבחור כי סבר שזה הורס את הישיבה, והכל מעומק לב אוהב.
המשגיח בנה את התורה והתפילה בישיבה, כאשר אירע ובחור התפלל קצת במהירות, ניגש המשגיח בעצמו לעצב את סדר התפילה ודמותה הנכונה. בשעת השיחה היה צריך להיות בביהמ"ד שקט מוחלט אם מאן דהוא דיבר מיד הפסיק בדיבורו. שיחותיו היו מערכות בנויות ביסודות המוסר, ותמיד אמר שיחה חדשה שהושקע בה עבודה מחודשת, וכששאלתיו האם יש כ"כ הרבה דברים לדבר, ענה שהיסודות הינם אותו דבר, אלא בכל פעם ישנה הסתכלות מחודשת והתבוננות מחודשת בדברי חז"ל.
ואותו ראש המדברים כאשר החליט להפסיק בתפקידו, גזר שתיקה מוחלטת ולא נאות לדבר, והיה לפלא איך מסוגל אדם שבכל מקום נשא דברים מסוגל כעת לשבת בשקט ולא לדבר. ולדעתי זאת הייתה עבודת הענווה שלו, היות ובתור משגיח בשיטתו היה זה בדרך של רבי אליעזר, וכשהרגיש שזה לא עובד ביחד עם הכנעת עבודת המידות שלו, הוא הפסיק לגמרי, עבד על עצמו והפך להיות אדם אחר מן הקצה אל הקצה.
קרה פעמים שתלמידים התקשו לפתוח את אשר בליבם ונגשו לנסות ולדבר, היה הוא זה באומנות תפקידו, שפתח צוהר עבורם, והיה מורגש כי מכיר את הקושי שבליבם, ולהדריך אותם בדרך הנכונה.
כאשר ראה בחורים שרוצים לפטפט, ובבהמ"ד תחת השגחת המשגיח, התקשו בכך, אזי הם ניגשו לאוצה"ס. וכשמצאם שם בכך, העיר להם, אתם נמצאים לפני כל כך הרבה ספרים שמשקפים עמל ויגיעה בתורה, ואתם באים כאן להתבטל.
יש לייקר כל דקה של זמן, כל תפילה וכל סדר לימוד. לגדול בתורה ויראת שמים, מי שזוכה לזה, יכול להגיע לבית של מעלה ולהתקבל שם לרצון. מיתת צדיקים מכפרת, ואנו בימי תשובה, העולם זקוק לכפרה אולם זה צריך לבוא עם תשובה.
נבקש ממנו מחילה, ונבקש שיהיה מליץ יושר על הישיבה הקדושה הזאת. שתמשיך עוד רבות בשנים עם רבני הישיבה ברוח הנהגתו שהשריש בה.
לאחריו נשא דברי הספד תלמידו הגאון רבי ישראל גנס שליט"א ר"מ בישיבת קול תורה, עומדים אנו לפני מיטתו של מורנו ורבנו, ואם יש בנו איזו לחלוחית ביראת שמים, ובעבודת האדם בין אדם למקום ובין אדם לחבירו, הכל ממנו. רבנו הגדול מרן רה"י זצ"ל היה הרבי שלנו בתורה ובהלכה, אבל בעבודת האדם היה זה המשגיח שהשריש בנו את כל העבודה.
העניין בצום גדליה היה "כבתה גחלת ישראל". לפני שנים אמר לי המשגיח הגאון הצדיק רבי שלמה וולבה זצ"ל שבדור זה ישנם שלושה בעלי מוסר, המשגיח של חברון הגאון הצדיק רבי מאיר חדש זצ"ל, המשגיח של תורה אור הגאון הצדיק רבי זיידל אפשטיין זצ"ל והמשגיח של קול תורה. והיום בצום גדליה "כבתה גחלת ישראל" ועל זה אנו מתאבלים.
וכעניין שאמר הגאון הרב עדס שליט"א, בשנת תשנ"ה נפטר רבנו מרן רה"י רבי שלמה זלמן זצ"ל ובער"ה תשנ"ו אמר מרן הרב שך זצ"ל את הרגשתו "מה ידון אותנו רבי שלמה זלמן, גם על גאונות בתורה וגם על בין אדם לחברו". ומה נאמר אנו, על מה ידונו אותנו.
רק יש עיצה אחת, אותה אומר היערות דבש שאם בשעת ההלוויה כל אחד לוקח משהו מהנהגותיו של הצדיק, והקב"ה זיכה את המשגיח בזכות הרבים של ימים אלו שמתעוררים בתשובה.
נפגשתי עם חבר שלמדתי עימו בישיבה והוא יצא למסחר, וסיפר לי שמזה ארבעים שנה הוא משתדל להקפיד על מה שהמשגיח אמר לו כשיצא מהישיבה תשמור תמיד על תפילה כראוי כמו בן ישיבה. כמה גדולה הייתה השפעתו של המשגיח.
אנחנו במצב של שברון לב, והרופא לשבורי לב ירפא אותנו. מחר נאמר בסליחות עזוב נא בן אדם עזוב. עזוב את הבלי העולם, כך לימד אותנו המשגיח. שיהיה מליץ יושר, ונזכה ובילה המוות לנצח במהרה בימינו, אמן.
הגאון הצדיק רבי דן סגל שליט"א תלמיד המשגיח זצ"ל פתח בקול בוכים, ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. לספוד זה לדבר ממעלות האדם, ולבכות זה בכי מבלי לפרט. כשהלב חש את ההעדר וההפסד. לספוד, אינני יודע אם אפשר בכלל, כי מי הכיר את המשגיח שמחד היה כ"כ נתון וגלוי לרבים, אולם הוא היה כולו נסתר כולו פנימיות עד שלא שייך לתאר, ההעלם היה רב על הגלוי. הוא היה בחינה של איש אלוקים, חציו מעלה אלוקים, חציו ומטה איש.
זה היה המשגיח, איש לאחרים ואלוקים לעצמו. עקבנו פעמים רבות כשהביאו לו ארוחות לחדרו, וכשהוציאו את הארוחה כמעט ולא היה שינוי. ועל זה התקיים כל היום. פעם אמר, כבר מזמן איבדתי את חדוות החיים, היינו מה שהעולם נהנים ומתענגים במהלך חייהם. ולא שאיבד ח"ו את שמחת החיים. "מה אני" אמר על עצמו "אני מעיל קצר דהוי", אלו היו השגותיו.
כשבאתי להזמינו לחתונתי הוא שאל אותי, מה אתה צריך אותי, יש לך את כל המזרח של פוניבז', אמרתי לו, אבא גם יכול לטעון לבנו טענה זו "יש לך את כל המזרח של פוניבז'".
מהות של משגיח זה הקרבת עצמו, ולאו דווקא גשמית אלא גם הקרבה רוחנית, שיכל לגדול בהרבה והשקיע במסירות לתלמידים שלא ניתן לתאר. הוא יכל להגיד לבחור "כל הלילה לא ישנתי, חשבתי רק ממך" חשב מה הוא יכול לשפר אותו, לגדל ולרומם אותו יותר. החשבונות שתופסים מקום אצל בני אדם, זה כלל לא דיבר אליו.
לא סתם אמר לי הרבי רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל, נוסע בחור צעיר מוורשא לקמניץ, מי יכל לתאר ולהעריך מה יצא ממנו, ותראה מה יצא ממנו, אלו תלמידים יוצאים ממנו. ומורנו המשגיח רבי יחזקאל זצ"ל אמר, אני לא מצליח עם תלמידי, רבי גדליה מצליח עושה ופועל.
רבי גדליה במסירות נפשו, בדרגתו ובשיעור קומתו לקח תלמידים צעירים ממש ילדים לטפל בהם, כשראשו היה בשמים. כולם יודעים איך הוא הנהיג את הישיבה והיאך הוא בנה אותה, ולעצמו לא לקח כלום. כמובא בזוהר ששבת לא לקחה לעצמה כלום וע"כ יכולה להשפיע על כל העולם. בבחינת כל העולם ניזון בשביל חנינא בני ולחנינא די לו בקב חרובים.
איזו עוצמת קשר היה בינו למרן רה"י ר' שלמה זלמן זצ"ל, כל אחד השפיע על חלקו של השני, אולם הם גם שמרו על גבולות של תפקיד משנהו, ומטרתם אחת היא, לגדל ולרומם את התלמידים.
עם ישראל נמצא במצב שנדרש לנו רחמים גדולים, זה לא פשוט שכמה גדולי ישראל שנלקחו לאחרונה, הי"ת יעזור שיהיה מליץ יושר על כל כלל ישראל.
בנו יחידו הרה"ג ר' יוסף שליט"א ביכה בכאב את האובדן הגדול, וציין מספר נקודות עיקריות בחיי המשגיח זצ"ל. בדבריו ציין את מורשת שלושה דורות שמרוכזים באישיותו, ושהיה נסתר באופן מושלם.
מצאנו בכתובים מה שכתב בשנות העשרים, לא יאומן, היאך התייחס להבלי העולם הזה ללא שום ממשות, ואין בהם שום חיות. וכשמצא הגדרה זו באיזה ספר הוא השתפך בהתלהבות בחשיבות הספר, וזו בחינה של קונה עולמו בשעה אחת, כי לא נאלץ להתמודד מול כל רצון ורצון. זו לא הגדרה של אדם גדול, אלא אדם גבוה, הוא היה מרומם.
אבא תמיד תבע מתלמידיו אך התבטא "אני אומר לכם? אנחנו מדברים ביחד", כך אכן חי בביקורת עצמית תובענית ביותר. כשהחליט לעזוב את תפקידו באופן רשמי, כי סבר שכבר אין בכוחו לתבוע מתלמידיו.
רבי ראובן רוזובסקי התבטא שהוא היה הבעל מוסר החשוב ביותר שהוציאה ישיבות ליטא. אבא שחזר את שיחותיו של המשגיח רבי יחזקאל זצ"ל מספר שנים לאחמ"כ שיחה אחר שיחה בע"פ. והוא גם התייחס אליו כחבר ולא כתלמיד.
המשגיח מרן רבי אליהו לופיאן זצ"ל ישב בשיחותיו בשורה הראשונה כתלמיד לפני רבו, ושמעתי שהתבטא "מחלקו יהיה חלקו". אבא ביקר בקביעות את מרן בעל החזון יחזקאל זצ"ל, וסיפר לי אחד מבאי הבית "תדע לך שהרב מדבר עם אביך דברים שלא מדבר עם אף אחד".
הוא אמר לי פעם, שבמשך שנים לא הייתה שיחה אחת שלא הזכיר משהו מעניין התפילה, כי נושא זה היה בנפשו.
כן הודה בחמימות לכל המשמשים את המשגיח זצ"ל במסירות ובנאמנות. ושזכותו הגדולה תעמוד לישיבה שאותה נשא כאשר ישא האומן את היונק.
לאחמ"כ יצאה מסע ההלוויה רגלית להר המנוחות. רושם רב היה עת נשאו את המיטה חשובי תלמידיו, שהם עצמם מרביצי תורה ויראה לתלמידים מזה שנים רבות, ואחריהם צועדים אלפים רבים שליווהו למנוחת עולמים.
ת.נ.צ.ב.ה.
|
