הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ"ל

נצחו ארלים את המצוקים ושב ארון האלוקים ראש ישיבת מיר הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ"ל החזיר נשמתו הטהורה ליוצרו. הלוויתו תצא היום בשעה 12:00 בצהריים מהיכל ישיבת מיר בשכונת בית ישראל בירושלים לכיון הר הזיתים. ת.נ.צ.ב.ה.

מרב עונינו אבדנום...
דמעה רתוחה אחר מיטתו של צדיק הגאון הגדול רבי נתן צבי פינקל זצוק"ל

זעקות השבר, בכי ללא מעצורים...

תחושת יתמות נוראה - זה מה שחשים אלפים רבים עם זריחתה של השמש ביום ג', לשמע בשורת האיוב כי באה השמש בצהרים, הורם הנזר והוסרה העטרה בפתע פתאום בסילוקו לשמי רום של מורינו ראש הישיבה הגאון הגדול רבי נתן צבי פינקל זצוק"ל.

בעשרות בתי מדרשות ברחבי הארץ כולה, הסירו הבוקר בדמעות את פרוכת המסך, ומאות רבות מתהלכים בינות לעמודים אבלים ודוויים בתחושה נוראה כי 'יתומים היינו אין אב'. אין אלו בתי מדרשות סתם, אלא בתי היוצר שראש הישיבה חולל והקים יש מאין, והכל למען מטרה אחת - להרבות פעלים לתורה בישראל.

בשעת החימום, כשהמונים עוד מתקשים לעכל את הגזירה הנוראה שניחתה על עם הנצח בפתע פתאום, שח לנו חתנו שליט"א מנהמת לב קרוע ומורתח - אבא זצוק"ל, גילם באישיותו את כל השושלת המעטירה של 'מיר' - ליבו היה פתוח כאולם לכל דבר מצוה ותורה, כליבו הפתוח של מחולל הישיבה מרן הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זיע"א. ראשו היה תדיר אך ורק בעשרות השיעורים אותם הכין ומסר מידי שבוע בשבוע בכל היכלי התורה, כשכל שיעור מפכה בית מדרש שלם כפי שהיה נראה בית מדרש בשעת שיעורו של מרן הגאון רבי חיים שמואלביץ זצוק"ל. מוחו פעל כל העת בהרחבה גבולות התורה ללא שיעור, בהתקנת תקנות לרווחת הלומדים, במבצעים יחודיים שאמחד בהם הוא רק ההדרת התורה בכל כוחה, כפי שייסד לו חותנו מרן הגאון רבי בנימין ביינוש פינקל זיע"א. והריתחא דאורייתא, למרות חולשותיו בגופניות, בעת אמירת השיעור צהלתו על פניו, שאגת התורה הדהדה חלופות מקצה בית המדרש לקצהו האחר, עד שנדמה הדבר כאילו נשמע בחלל בית המדרש קולו הרהוט של מרן הגאון רבי נחום פרצוביץ זיע"א.

אך אצל הגאון רבי נתן צבי זצוק"ל לא היו אלו משימות, לא היו אלו רעיונות, זה היה סם החיים...

כשנחלש פעם והיה באפיסת כוחות מוחלטת, והיה הדבר לפני אמירת חבורה מיוחדת לבני חו"ל בסוגיא הנלמדת, ביקשה ממנו הרבנית שיוותר על 'החבורה' ויילך מעט לנוח, לאגור כח... השיב לה ראש הישיבה נחרצות, בנועם שפתותיו הדולקות - המנוחה שלי זה לומר את החבורה במלואה...

אנשי אמנה אבדו - איש אמת, שכל כולו היה למען העמדת האמת במלא הדרה וכוחה כל הימים. בכל שעות היממה, הכל ראו די מידת האמת היא ורק היא נר לרגליו בכל הליכותיו, להרבות פעלים לתורה ולשמים.

באים בכח מעשיהם - הוא היחיד שיכל לחולל מהפכות בסדר גודל שלא ידעו אבותינו מיני אז ומקדם, כי הוא בא בכח מעשיו, לא היו אצלו מגבלות, לא היו אצלו חסמים, כשחפץ היה לעשות דבר מה – הוא עשה, ויהי.

גבורים לעמוד בפרץ - גבור בנפש, למרות חלישות הגוף, כשנדרשו לעמוד בפרץ, איש לא יכל לעמוד למול דמעותיו הרותחות שנבעו ממקור המעיין הנובע, מליבו הטהור והרחום, עד שנרכשו הדברים היטב בליבותיהם של המוני תלמידיו.

היו לנו לחומה ולמחסה ביום זעם - אלפים רבים אמרו מידי יום ביומו, כי אמרנו בצילו נחסה, היש לנו מגן ראוי יותר ממנו... וכי הוא יהא לעזר ותרופה ביום זעם, ועתה הכל אבדנו בפתע פתאום.

זועקים אף בלחשם - לא אחת היה פותח את השיעור בלחש... קשה היה להאזין לדברותיו הראשונות, אבל מיד נתגבר כארי, וכח התורה הביאו עד מהרה לפסגה שלא היתה כמוה, עד כי חוליו לא ניכר כלל בעת אמירתה כנתינתה.

טרם קראוך עניתם - לב רחום, כילבו של אולם רחב ידיים, היה לבדו קורא לכל נצרך ומדוכדך, מיסך עליו בחמימותו ומיישר אורחותיו, עד כי לא נודעו הצרות כי באו אל קרבנה באותם אנשים, ואי אפשר לפורטם כי רבים הם.

לא השיבות פניהם ריקם - טרם נמצא האברך, שפנה למורו ורבו בבקשה, בפתיחת מסגרת חדשה בלימוד, בתוספת מילגה לאמירת חבורה, במבצע ייחודי חדש, מעולם לא השיב פני המבקשים אמת ריקם.

מרב עונינו אבדנום נאספו מנו בחטאינו - איך נפלו גיבורים, איך אבדו כלי מלחמה, הכלי המזוכך ביותר שאמרנו בצילה נחסה כל הימים, האיך עזב אותנו לאנחות, דוויים ואבלים כיתומים בלא אב.

 

מי יתן לנו תמורתו, כח התורה במלא הדרתה, מהפכת התורה שחולל בחצי יובל שנות כיהונו בראשות הישיבה, מאות אלפי שעות התורה שנוספו בפעליו כל השנים - הם אלו שיעמדו לנו לעזר ולתמיכה ביום פקודה, שהשבר לא ניתן לתיאור עלי נייר...

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

הרב מ. ברמן

דרשו \ שיחה במעונו של הגאון הגדול רבי נתן צבי פינקל שליט"א

 

 

* מתי מכין ראש הישיבה את שיעוריו הרבים שנמסרים לבני הישיבה * מהי מעלתם של ימי שישי שבת ללימוד * מה ראוי ללמוד בזמנים אלו יותר מכל * איזו 'קושיא' אין עליה תשובה... * על כל אלו ועוד זכינו לצקת מאורו של ראש הישיבה הגאון הגדול רבי נתן צבי פינקל שליט"א בשיחה במעונו בירושלים.

 

אחד מגדולי ראשי הישיבות, מקברניטי הטוויית דרכן ופריחתן, הינו הגאון הגדול רבי נתן צבי פינקל שליט"א ראש ממלכת התורה - ישיבת מיר, וחבר מועצת גדולי התורה.

כשמדובר בתוכנית ייחודית מבית היוצר של המפעל המרומם - 'דרשו', הפונה לכלל לומדי הישיבות די בכל אתר לקדם תוכנית ייחודית לתוספת לימוד ביומי דמעלי, אך טבעי הוא לקבל דעת תורה ויראה, מפי ראש הישיבה שליט"א, שיטווה בפנינו את הדרך אשר ילכון בה להגדיל תורהו להאדירה.

וכך בפתחו של זמן הקיץ, כשהמונים צובאים על דלתו של ראש הישיבה בציפיה לימנות על בני העליה הספונים באהלה של תורת מיר, ולהתקבל ליכנס בשעריה, ניאות ראש הישיבה לקבל משלחת של ראשי הארגון 'דרשו' שבאו לדון ולבקש את עצתו ודברי החיזוק למעו הגשמת מטרה נעלית זו של תוספת לימוד ביומי דמעלי בערבי שבתות ומוצאי השבת בהיכלי הישיבות.

בחרדת חיל נכנסו פנימה לחדרו של ראש הישיבה שליט"א, חברי המשלחת מטעם דרשו, הרב גרשון קרויזר שליט"א ראש אגף בני הישיבות ב'דרשו', ועמו הרב שלמה רוזנשטיין שליט"א מראשי הפועלים בקרב הארגון, ועמהם הרב הלל מן שליט"א המסייע בידי הארגון רבות, ומקורבו של ראש הישיבה שליט"א, ובפיהם הבקשה לקבל ממנו אורחות דעת, אודות ענין נשגב ורם ערך זה של הלימוד בשעות ובזמנים אלו, שכידוע לא רבים משקיעים זאת בלימוד התורה.

כבר בפתחה של ההתיעצות, הפתיע ראש הישיבה בשאלתו הרטורית -

'וכי יודעים אתם מתי מכין אני את שיעוריי אותם אני מוסר בפני בני הישיבה במשך ימי השבוע'?

התשובה לא איחרה לבא, וראש הישיבה אף משיב ואומר -

'את השיעורים שלי אני מכין ביום שישי בצהריים בערבו של יום השבת, זהו זמן מיוחד שבו יש לו לאדם נשמה יתירה והלימוד בו הוא רב חשיבות לרכוש יסודות אמת בתורתינו הקדושה'...

לשמע הדברים, עולה וצצה השאלה כפי שהציג זאת מקורבו הרה"ג הלל מן שליט"א - 'אם הזמן הוא כה מסוגל וכה חשוב ללימוד, מדוע בהיכלי הישיבות מאז ומקדם לא קבעו זאת כיום לימוד רגיל כיתר ימי השבוע'?

ראש הישיבה מהרהר, ומשיב מיידית - 'אין זו שאלה זו קושיא שכדרכה של הגמרא קושיא אין עליה תשובה...'.

לאחר מכן מבקש ראש הישיבה לומר דבר מה שהוא חשוב שכל בן ישיבה יקרא ויפנים זאת עמוק בליבו, וכה הם דבריו המאלפים:

'יש לידע ששבוע ימים מורכב משבעה ימים, ואין זה חמישה ימים, ועוד שני ימים שונים ונפרדים, וכשהשבוע מורכב משבעה ימים, יידע כל בחור שאם מבקש הוא לרכוש קנין אמת בתורה הקדושה, עליו להשקיע שבעה ימים ולהגות בתורה הקדושה מידי יום ביומו כולל בימי שישי ושבת'.

ושוב עולה השאלה שעלתה בקרב ראשי הארגון לא אחת, בזמני לימוד אלו האם עדיף שיעסקו הבחורים בלימוד ענינים אחרים ממה שנלמד במשך ימי השבוע בישיבה, או שעדיף לחזור ולשנן את הנלמד בישיבה במשך כל ימות השבוע?

- 'דעתי היא ברורה' משיב ראש הישיבה, 'יש לחזור ולשנן את הנלמד בישיבה במשך הזמן, ואם בן ישיבה יכין לעצמו תוכנית מפורטת של הספק חזרה ושינון של המסכת הנלמדת בישיבה, יוכל לרכוש בה ידיעה מקפת וקנין אמת. כך בישיבה אצלינו במיר, בצעתי לפני בני הישיבה, היות ובזמן הבא ישנם 17 שבועות עד החגים, והמסכת הנלמדת בישיבה היא מסכת גיטין שמנינה 89 דף, אם אדם יכין לעצמו תוכנית שבכל סוף שבוע ילמד וישנן כחמישה דפי גמרא מן המסכת, יוכל בסוף הזמן לרכוש ידע וקנין במסכת כולה, וצמיחתו הרוחנית תהיה רבה'.

לשאלת הרב קרויזר, אודות כאלו שעיתותם בידם וחוזרים הם על תלמודם בזמנים שונים, ובשל כך חפצים הם ללמוד ענינים אחרים שלא מסדרי הישיבה בזמנים אלו, השיב ראש הישיבה בהחלטיות: 'דעתי היא שעדיף הוא החזרה והשינון על החומר הנלמד, ואם ירצה יוכל לחזור על מה שלמד בזמן או בשנה קודמת, ובלבד שיחזור וישנן את תלמודו שכך ירכוש זאת לנצח'.

הרב רוזנשטיין מעלה בפני ראש הישיבה את הסוגיא של נתינת תמלוגים אודות הלימוד, אם יש בכך טעם לפגם, שאין הלימוד נעשה אך ורק למען הלימוד. וראש הישיבה משיב על אתר: 'מתוך שלא לשמה בא לשמה, ועל ידי כך יבואו להעמיק תלמודם וללמוד אף לשמה, אבל חשוב לסייע ולהמריץ בכדי שיבואו לעשות כן'.

ראש הישיבה מתבקש על ידי מקורבו הרב הלל מן להעביר מסר לאותם הרבים מתלמידי הישיבות הגבוהות בכל אתר, שלבטח יקראו את הדברים ויחפצו לדעת מהי דעתו של ראש הישיבה בפנייתו אליהם, כל אחד בשמו הטוב...

ראש הישיבה משיב בדבריו כשחיוך נהיר על פניו: 'יש לידע שימי שישי שבת זהו זמן של "שטייגען", ואם יידע האדם לנצלם, הוא יעלה במעלות היראה והידיעה בלימוד התורה, וראוי שהבחורים עצמם יתארגנו לכך ויסייעו בידי הארגון החשוב 'דרשו', לחזק ולרומם ענין נשגב זה, לקבוע זמנים אלו ללימוד ושינון תלמודם הנלמד במשך כל ימות השבוע, והנני תפילה שחפץ ה' בידכם יצליח להמשיך ולהגדיל תורה ולהאדירה, וכל הנמנים בכך יראו אך ברכה בעמלם...'.