הגה"צ רבי שמעון גבאי זצ"ל

מאת הרב אלון ארביב שליט"א

שמעון הצדיק

שמענו והזדעזענו על הסתלקותו פתאום לגנזי מרום של האי גברא רבא, הגאון המקובל, הרב הדומה למלאך ה' שהאיר באור יקרות את עולם התורה במסירות הנפש לעם ישראל ובני התורה מקים עולה של תורה, בעירנו נתניה יע"א ומחוצה לו, שריד לדור דעה משיירי כנסת הגדול, תלמידו המובהק של מרן הגרב"צ אבא שאול זי"ע מושל ביראה, עמוס המוסר, פאר המדות גדול מרבן שמו, רבנו שמעון גבאי זצוקללה"ה

נאמר על אהרן הכהן ע"ה "ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל" (במדבר כ, כט), דמותו של אהרן היתה כה רבה ועצומה בקרב כל עם ישראל, עד שכל האומה הרגישה את צער וכאב אובדנו ולא פסקו מלבכותו במשך שלשים יום, מה שנתחדש בפטירתו של אהרון היה שהבוכים והדומעים היו אלו "כל בית ישראל", כל בית ישראל לגווניו, מפלגותיו ודעותיו.

אהרון איש החסד, עמוד האהבה, "לפי שהיה אהרן רודף שלום ומטיל אהבה בין בעלי מריבה ובין איש לאשתו (רש"י).

כך בעירנו נתניה, מסרבים להינחם על רבם הצדיק שהלך לעולמו ואותנו השאיר לאנחות, כולנו חשנו היטב על בשרנו ודמעתנו על לחיינו ביום המר והנמהר שני ו' בשבט עד כמה דומה מיתת הצדיק מוהר"ר שמעון זי"ע כשריפת בית מקדשנו, אוי לי יהמו מעי על ארון קודש חכם עדיף מנביא (בבא בתרא יב.) ומי כמוהו פה מפיק מרגליות, לומד ומלמד מנער ועד זקן, ודורש כתרי אותיות על קוץ הלכות תלי תילים במילות, עינינו יורידו דמעות, אשר על כן מוטל עלינו כבודו להספיד את מורנו זצ"ל, אין די לשבחיו אך לדרוש במעט מזעיר ממדותיו, אשר הוא מלא חסדים כרימון, מוכתר בכתר תורה, ים החכמה נהר דעה, וכתר ענוה וכתר שם טוב עולה על גביהן.

ידועה ומפורסמת הגמרא בבא קמא (יז.), תנו רבנן כשמת חזקיה מלך יהודה עשו לו כבוד גדול, ויצאו לפניו שלשים וששה אלף חלוצי כתף, ועשו לו הספד גדול, ופרשו לו ספר תורה על מיטתו, דהיינו קיים זה מה שכתוב בזה, רוצה לומר למד זה מה שכתוב בזה, ולא עוד, אלא שהרביץ תורה ברבים. ואמרו חכמים (סנהדרין צד:) שבדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו איש ואשה תינוק ותינוקת שלא היו בקיאים בטומאה ובטהרה. ועל כן הוא חסרונו של הדור.

הבכיה שלנו על מורנו הרב זצ"ל זה בחסרונו, לא בחסרון הגופני אלא בחסרון הרוחני של עירנו נתניה יע"א, שהרי ישראל לא בכו על חזקיה המלך שנפטר, אלא בשביל המעשה שעשה לבני ישראל שלימדם תורה, ועתה נותרו יתומים, אף אנן, נותרנו יתומים בהלקח מאיתנו מוהר"ר זצ"ל.

אזכיר מעשה מזעיר מעשיו שארע לפני מספר שנים, שהייתי עד לו בימי חורפי, ומכאן נבין מהי חסידות, ומה חסרנו. נשלחתי ע"י קרוב משפחתי להזמין את כב' הרב זצ"ל לדרוש בשבעה, וכשהגעתי לביתו שברחוב שרעבי, ביקש מהרבנית שתחי' כי תזמין בעבורו מונית, על מנת שיסיע אותנו לבית האבלים, בכיסי היו מעות מוכנות שניתנו לי, על מנת שאשלם בעבורו את המונית, אך המונית איחרה במקצת, והנה הגיע ידידו של הרב, מתומכי בית מדרשו, רבי גבריאל בן משה ז"ל, אשר ביקש לשאול את הרב שאלה מסוימת, ותוך כדי שהוא רואה שהרב מוכן לנסיעה, הציע את שירותו להסיע אותנו, אך הרב אמר לו נמתין כמה רגעים, הרי הזמנתי מונית, ואכן הגיעה המונית באיחור של 20 דקות, הרב התנצל (הדבר צריך להיות הפוך) כי הוא לא יכול לנסוע עם המונית, ובכל זאת הוא רוצה לשלם לנהג תשלום כאילו הוא הסיע אותנו, כי הרי המונית הגיעה לחינם! נהג המונית בראותו את האמת שנסוכה על פניו של רבנו זצ"ל, אמר שאין צורך, ובפרט שהוא גרם לאיחור רב. וכאן ראיתי את הויכוח שהיה בין הרב זצ"ל לנהג, הרב משכנע והנהג מסרב, וכל אחד מנסה להצדיק את חברו. עד שהרב ראה שנהג עקשן, דחף לו לתוך המונית את הכסף, וכאן הנהג התייאש מצדיקות הרב זצ"ל

אוי איזו אבידה גדולה איבדנו, על זה היה דווה לבנו, כמה מסירות ואהבה מיוחדת לתלמידיו שכינה אותם תמיד כבניו, זכות הצדיק תגן על בני משפחתו והרבנית וכל תלמידיו וכל תושבי נתניה שאיבדו אדם גדול וענק בעירנו יע"א. יהי רצון מלפניך ה' אלוקי שתגדור פרצותינו ופרצות עמך בית ישראל.