תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
המלאך רפאל
סיפור מהחיים בעין יהודית מרגש ומחזק, כולל מאמר "זכרון רפאל" דברי חיזוק ואמונה לעילוי נשמת הילד רפאל שמיר ז"ל בן יבלחט"א רון אברהם ודורית שיחיו. נלב"ע ביום שבת קדש כד' תשרי, ה' תשס"ח (שנת השמיטה) ת.נ.צ.ב.ה
פתיחה
ילדה קטנה נכנסה למטבח בצהרי היום, היא הייתה מופתעת לראות את אמה עומדת ליד השיש, סכין ובצל בידיה ודמעות זולגות מעיניה. הילדה נבהלה מעט. אולם מתוך הדמעות חייכה אליה האם ואמרה לה: "אל תדאגי בתי, אומנם עיני דומעות קמעה, אך מדמעות אלו עוד תראי שתצא ארוחה מיוחדת"...
כעבור מס' ימים, עברה אותה ילדה במטבח אחר, וראתה קבוצה גדולה של בנות קולפות בצל ו"בוכות", קולפות ודומעות, אולם היא הבחינה שגם בין לבין הן שוחקות. או אז הבינה אותה ילדה כי כאן אין מכינים סתם ארוחה, גם לא סעודת שבת. כאן מן הסתם לפי כמות הבצל והדמעות, מכינים שמחה גדולה מאוד!
אם נשווה את דורנו לסיפור זה, אין ספק שתואם מצב דורנו לחלקו השני של הסיפור, חיים אנו בדור שכמעט כל אדם ללא יוצא מן הכלל נמצא בים של דמעות, יסורים וקשיים.
לכאורה טובע הוא באין סוף קשיים ונסיונות. והוא עומד ושואל את עצמו, כיצד אתמודד, ומדוע?
עלינו לזכור, כי ישנה מטרה וישנה תכלית, וללא ספק שדמעות אלו מכינים לו "שמחה" אמיתית.
בורא עולם, מתוך רחמים, רוצה להטיבו ולפי הקשיים, אפשר להבין עד כמה גדול השכר שמכינים לו ועל כן כדאיים הם הקשיים בשביל האוצרות הנצחיים.
אולם יתירה מכך, אדם שבמשך חייו ישתדל לקבל את נסיונותיו וקשייו באהבה ושמחה , יוכל להפוך את אותם קשיים , את אותם דמעות, לקרן אור גדולה, לדמעות של שמחה כבר בעצם הניסיון.
אח יקר, אחות יקרה!
לפניך מוגש סיפור מהחיים, אמיתי, לא סיפור מעובד, אלא דברים היוצאים מן הלב ממש, בלי מחיצות, דברים כהוויתם, המראים כיצד דמעות של צער וקושי נהפכו לשמחה, לאורה ולהתרוממות הנפש.
אנו מקווים שתפיקו את מירב התועלת מסיפור זה, ודברים היוצאים מן הלב, אין ספק שיהיו נכנסים ללב!
דברי ההספד בלוויה של רפאל ז"ל
"הצור תמים פועלו כי כל דרכיו משפט, א-ל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא"
רפאלי היקר!
קיבלנו אותך לפני שבע וחצי שנים בדמעות, וכעת אנו נפרדים ממך בדמעות.
קיבלנו אותך בדמעות כי לא הבננו את המתנה הגדולה שהקב"ה נתן לנו אותך.
נולדת במוצאי שביעי של פסח, והשבת את נשמתך הטהורה יום לאחר שמחת תורה.
השבת את נשמתך בשנה השביעית- בחודש השביעי (תשרי) – ביום השביעי, בליל שבת לאחר חצות לילה בשעה השביעית של הלילה שהוא זמן עילוי גדול של הנשמות.
איננו יודעים חשבונות שמיים, שכבת בבית החולים החל מיום לפני ראש השנה, עד לאחר שמחת תורה.
כמה חיזוק שהיה בזכותך, איזה ימים נוראים, איזה ראש השנה, איזה יום כיפור, עשרת ימי תשובה, סוכות, כמה התחזקות הייתה בזכותך , בברכות, בברכת אשר יצר, בצניעות, עשרת ימי תשובה, סוכות, מי יודע איזה נשמה גבוהה וחשובה הייתה כאן.
רפאל!
סבלת ייסורים קשים במשך שבע וחצי שנים, וכעת נשמתך הטהורה הגיעה למנוחה, למנוחה האמיתית והשלימה.
עכשיו אתה מאושר, אנחנו בטוחים שאתה שמח, שטוב לך, וגם אנו מצטרפים ושמחים בשמחתך.
אלא שכעת אנו בוכים, ועל מה אנו בוכים?
לא עליך, הרי לך טוב!
אנו בוכים על עצמנו, על הזכות הגדולה שהייתה לנו , וכעת נגמרה ולא ממשיכה.
כמה התרוממנו בזכותך באמונה, כמה אור שהיה בבית בזכותך, כמה ברכה שנכנסה לבית בזכותך מכל הכיוונים, כמה חסד שהיה בבית, וכעת אתה הולך למנוחות ועוזב אותנו לאנחות.
אבל, רפאל היקר....
השארת לנו דבר שיישאר לנו לנצח נצחים, אנו מאמינים באמונה שלמה שכל מה שהקב"ה עושה זה לטובה, הרי ממך למדנו!
אתה רוממת אותנו וראינו בזכותך איך דמעות שנראות כואבות, בסוף הכול נהיה טוב, מתהפך לטובה.
הקב"ה לא עושה רע, אין מהקב"ה רע, זה אתה לימדת אותנו, שגם דבר שנראה כאילו רע, לבסוף רואים שהקב"ה עושה רק טוב.
לכן, גם כעת אין לנו שום קושיות על הקב"ה, ואנו לא שואלים למה, אנו יודעים ובטוחים שהקב"ה עושה רק טוב.
רפאלי היקר!
עד עכשיו, שבע וחצי שנים היית צריך אותנו, כעת אנו צריכים אותך.
איננו יודעים איזה נשמה גבוהה היית, אולי לאחר מאה ועשרים נזכה לראות מי היית, אולי תנא, אולי אמורא, אולי מהראשונים , אולי אחד מגדולי הדורות.
לכן, אנו עומדים ומבקשים ממך, שתעמוד נא בתפילה על עם ישראל.
עם ישראל במצב קשה הן ברוחניות והן בגשמיות, צריכים הרבה רחמים.
תעמוד נא בתפילה על כל העוזרים והמסייעים שעזרו לנו וליוו אותנו במשך שבע וחצי השנים, הסבא והסבתא משני הצדדים, אחים, אחיות, קרובי משפחה.
על המתנדבות המסורות שבאו לעשות חסד אתך ואתנו.
תעמוד נא בתפילה על אמא היקרה שטיפלה בך במסירות נפש ממש, רצה איתך ממקום למקום, שלחה אותי ללמוד תורה ונשארה לטפל בך.
וגם תעמוד נא בתפילה עלי שהשתדלתי בך ואהבתי אותך ומי יודע אם יצאתי ידי חובה כלפיך.
תעמוד נא בתפילה על הבית שימשיך להיות מלא אורה ושמחה וברכה.
ת . נ . צ . ב. ה
מאמר" זיכרון רפאל"
דברי חיזוק ואמונה לעילוי נשמת רפאל שמיר ז"ל בן יבלחט"א רון אברהם נ"י
הולך אדם לתומו ברחוב, לפתע נזרקת עליו אבן, כתוצאה מכך פניו נחבלו קשות והוא החל שותת דם..
לגודל תדהמתו וכאבו, הוא מביט על הרצפה ורואה שהאבן הזאת היא בעצם יהלום מיוחד במינו.
נעצר אותו אדם וחושב לעצמו, נכון שכעת אני חבול ושותת דם, אך יחד עם זאת אם ארים את היהלום, אנקה אותו ואמכור אותו , הרי שגם אוכל להתעשר עושר רב וגם לרפא את החבלה שבפניי. אמנם כעת אני כואב וחבול, אבל עומדת בפני הזדמנות פז להתעשר וממילא אף לרפא את המכה.
אך מנגד..
אם אנהג בטיפשות ואבכה על חבלתי ועל כאבי ולא ארים את אותו יהלום שנזרק עלי, הרי שאני עלול להפסיד מכל הכיוונים;
שכן גם אשאר פצוע וחבול, כואב, וגם אפסיד עושר עצום ורב.
כמובן שאותו אדם הרים את היהלום, התעשר ממנו, וגם הצליח בקלות לרפא את חבלתו כשבדיעבד התברר לו מאוחר יותר שאף "החבלה" לא הייתה נוראה כ"כ.
משל זה, פותח וממחיש למעשה את סיפור חייו של רפאל בננו היקר ז"ל.
מרגישים אנו חובה לאותה נשמה טהורה ששהתה בצל קורתנו לספר על העושר הרב שזכינו בגללה, ויהי רצון שיהיו דברים אלו לעילוי נשמתו הטהורה.
אמונה
לכל אדם בעולם הזה יש פחות או יותר מהלך טבעי ורגיל של סדר מסוים בחיים; תקופת הילדות, בחרות, נישואין, גידול ילדים...
אף אנו זכינו להגיע לשלב הנישואין כדת משה וישראל, אולם לצלוח לשלב הבא היה כבר קשה.
בתוך כך חלפה לה שנה ועוד שנה בה אנו מצפים לפרי בטן, ואין.
התפילות מתגברות והופכות להיות יותר בבחינת "מעומקא דליבא", מכתתים רגלנו לקבל ברכות מרבנים, תפילות בקברי צדיקים, הולכים לרופאים, לטיפולים, ואולם עדיין אין אור בקצה המנהרה.
כך חולפות להן 7 שנים לא קלות בכלל. אולם לאחר אותן 7 שנים מגיעה הבשורה הטובה; הגיע שלב ההריון ב"ה. [ יש לציין שהיה זה כחודש לאחר שהתחלנו ללמוד הלכות לשון הרע ביסודיות מתוך הספר "חפץ חיים" ]
כמובן שהייתה שמחה גדולה, כמה דמעות של שמחה והתרגשות מהקרובים, אחלו לנו מזל טוב עוד לפני הלידה.
בבדיקות הכלליות השגרתיות לא נמצאה כל בעיה, אולם לקראת סוף ההריון הוצרכה האשה להתאשפז לצורך שמירת היריון. היה זה שבועיים לפני פסח, קיוונו שתשתחרר במהרה לנוח בבית, אולם האשפוז התארך לכדי 3 שבועות, כולל חג הפסח, למותר לציין כי זה לא היה קל, אפילו קצת מתיש ומאכזב להיות בפסח בבית החולים, אולם אמרנו לעצמנו, הכל כדאי! הרי בסוף נזכה לילד בעזרת ה', הכול כדאי!
לאחר 3 שבועות במוצאי שביעי של פסח לאחר למעלה מ- 7.5 שנים הגיע רגע הלידה המיוחל; מוצאי שביעי של פסח , ה' תש"ס נולד לנו בן בסייעתא דשמיא.
אין לתאר במילים את השמחה הגדולה, הודענו לכולם סוף כל סוף ובשעה טובה זכינו לבן, ובכך חשנו שנסתיימה לה התקופה הקשה בחיינו וכי היא מאחורינו.
הנה כי כן, יוצאים לדרך חדשה ומשמחת...
אולם..
שמחה זו ארכה לא יותר מ- 20 דקות עד חצי שעה...
הרופאה בחדר הלידה קוראת לאבא החדש , כשבעדינות ובזהירות מנסה להסביר שהתינוק החדש, בעצם לא כ"כ רגיל, נראה שיש לו בעיות מסוימות, כנראה פיגור שכלי, תסמונת דאון, חולשה בשרירים מעט, ועוד...
הלם!!!!
פתאום להרגיש באמצע הלילה איך העולם מתהפך מן הקצה אל הקצה, השמים נופלים עליך, מה אעשה, מה אדבר, מי חלם על דבר כזה, ועוד אחרי 7 שנים וחצי? במה הועילו כל תפילותינו ? איך אודיע את הבשורה המרה למשפחה ולמכרים?
למחרת בבוקר אחרי ליל שימורים קשה ביותר, הגענו למנהל המחלקה אשר גולל בפנינו את הגרוע מכל: הילד שלכם עם פיגור, בעיות בלב, בעיות בשרירים, ושט שאינו מחובר לקיבה, ולכן צריך מיד לצאת לניתוח בבית חולים איכילוב, תוך 24 שעות!!
וכך היה, מיד שלחו אותנו לאיכילוב באמבולנס לניתוח.
הרגשנו משל כאילו היינו בכף הקלע, כאילו לא די בהלם שנתקפנו בעצם הידיעה שנולד לנו ילד כזה, כעת אף למצער להתאושש מן אותו ההלם אין זמן! ואני עייף, מותש, מבולבל..
לפתע מצאתי את עצמי בבית חולים ענק כמו איכילוב, עם ילד שספק אם אני חש קשר אליו ומי יודע אם ארצה אותו בכלל.
אשתי עדיין שוהה בבית החולים מעייני הישועה אחרי לידה, כאובה ומיוסרת בלי תינוק בידיים, כשכל היולדות מסביב לה שמחות עם תינוקות בחיקן, והיא לעומתן בודדה, המומה, כאובה, חלשה כשאפילו בעלה לא יכול להיות איתה ברגעים קשים ורגישים אלו מאחר והוא נאלץ להיות עם התינוק החדש בניתוח באיכלוב, כחלק מאחריותו.
הרי אני אבא שלו, אני צריך ללכת ולדבר עם הרופאים ולשאול ולבקר וכו' וכו'.
נודה בגילוי לב, ניסיון ההתמודדות עם הבשורה שנולד לנו ילד מוגבל היה קשה לנו עד מאוד. בתום ניסיון של 7.5 שנים, כשנדמה שהנה הייסורים והצער כבר אינם מנת חלקנו, פתאום הרגשנו עצמנו נכנסים במפתיע לתוך ניסיון קשה אף יותר מניסיון האמונה בו עמדנו של ציפייה ממושכת לפרי בטן, בפרט כשעצם הניסיון הוא בכך שהשמחה עצמה נהפכה לצער גדול.
כדי להמחיש ולחדד את גודל הניסיון, אנשים שנולד להם ילד מוגבל בוכים ומצטערים אפילו שיש להם ילדים בריאים נוספים שלכאורה הינם מעין "חצי נחמה"..
ולמרות הכל, עדיין הם מצטערים ובוכים...
ומה אנו נאמר?
במצב אליו נקלענו, חשבנו בליבנו, מה יש לאותם אנשים להצטער, אז מה? סוף כל סוף יש להם עוד ילדים, אז ילד אחד שונה, נכון שלא קל, אבל זה לא סוף העולם.
אבל אנחנו, הרי אין לנו כלום!!!
ועד שילד זה בא לעולם, כמה תפילות, ורופאים וטיפולים וריצות, מי יודע מה יהיה הלאה, האם נישאר רק עם זה הילד??
קרובת משפחה שאלה את אשתי:
איך הקב"ה עשה לכם דבר כזה, איך הוא נתן לכם ילד כזה לאחר כ"כ הרבה שנים, הרי אתם אנשים חרדים, שומרי תורה ומצוות, התפללתם כל כך הרבה, זה מה שמגיע לכם??!!
שאלה זאת נשאלה חודש לאחר הלידה של רפאל ז"ל.
וכאן באה התשובה הגדולה:
ענתה לה אשתי, מי יודע חשבונות שמים, אולי בכלל נגזר עלינו שלא יהיה לנו ילדים, אולם הקב"ה למרות הכל נעתר לתפילתנו והחליט שכדי שתהא לנו זכות לבטל את הגזירה, הוא יפקיד בידנו נשמה כזאת, עם כל הצער וההלם של הלידה.
ואולי על ידי כן שנעבור תהליך כזה באמונה נזכה להיפקד בעוד ילדים, דווקא בזכותו, וא"כ נמצא שהקב"ה עשה זאת לטובתנו על מנת להטיב לנו כשלמעשה כלל וכלל לא מדובר בעונש, אלא להיפך מדובר במתנה!!!
[ כמובן שעצם הצער הוא כפרה על עוונותינו, אולם עצם הניסיון וקבלת הצער באמונה הוא אך ורק להטיב לנו ]
באותה עת, לא הפנמנו במידה מספקת עד כמה דברים אלו נכונים ואמיתיים...
מיד לאחר לידתו של רפאל ז"ל עם כל הצער אשר היה כרוך בכך, קיבלנו על עצמנו לקבל אותו באהבה מכוח האמונה שכל מה שהקב"ה עושה הוא לטובה. זאת אע"פ שאיננו מבינים, אבל הקדמנו "נעשה לנשמע" באמונה תמימה שאצל הקב"ה אין סתם!!
ואדרבה...
אחרי כ"כ הרבה שנים של צער ותפילות, פתאום בא דבר שנראה כ"כ הפוך, כ"כ נוגד את השכל ואף נוגד את הטבע [ שכן כפי שהתבטא הפרופסור באיכילוב אין הסבר הגיוני מדוע נולד ילד כזה לזוג צעיר ללא בעיות גנטיות תורשתיות ו/או אחרות ].
אם כך, הרי זה סימן ברור שזה יד ה'!!!
גמרנו אומר בליבנו לקבל אותו באהבה ובאמונה, להשקיע בו, לטפח אותו, ולהמשיך לשמוח בחיים הלאה, לא נשברים!!!
אני אמשיך ללכת לכולל, אשתי תמשיך לעבוד, והכל ימשיך כרגיל כאילו כלום לא קרה.
דיברנו ביננו, הרי אנו מדברים כל הזמן בשולחן שבת, וכד', על אמונה, על ייסורים, עד עכשיו דיבורים אלו היו רק בגדר "דברי תורה על שולחן שבת" לפני ברכת המזון .
כעת הגיעה שעת המעשה, "נאה דורש נאה מקיים" האם באמת אנו חיים דיבורים אלו, או שהכל מן השפה ולחוץ? אמרנו לעצמנו, מי יודע אולי זה הניסיון הגדול של חיינו; אסור להתייאש, אסור להישבר.
החלטנו; ממשיכים קדימה בשמחה וה' יהא בעזרנו.
חודש לאחר הלידה נערכה הברית ביחד עם פדיון ברוב פאר והדר.
בתקופת הטיפולים שלפני הלידה, ע"פ בדיקות המעבדה נאמר לנו על ידי רופאים מומחים, שהסיכוי היחידי שלנו לזכות בילדים רק ע"י טיפולים מסוימים, וככל שנתבגר יותר, הסיכויים ילכו ויפחתו.
והיה אף פרופסור אחד שהתנגדנו לטיפול מסוים שהציע, מכיוון שהיה זה נגד ההלכה,
אותו פרופסור פשוט "שלח אותנו" לביתנו, תוך שהוא טוען בביטחון שבלי שנעשה מה שהוא אומר אין סיכויים וחבל על הזמן.
לא קיבלנו את דבריו וויתרנו על הפיתרון שהציע לנו מכח האמונה שלא הוא מנהל את העולם, כי ידענו שיש בורא לעולם!!!
כשנה לאחר לידת הבן רפאל ז"ל....
זכינו לראות את הברכה שבאה לנו בזכות רפאל ז"ל, התברר שהקב"ה פקד אותנו בהריון נוסף כנגד כל כללי הטבע וקביעות הרופאים.
זכינו שנולדה לנו בת בריאה ב"ה, שמחה גדולה, ראינו את יד ה' בחוש, את הברכה שנכנסה לביתנו בזכות רפאל ז"ל.
לאחר עוד שנה וחצי...
פעם נוספת זיכה אותנו ה' מידו הרחבה והפתוחה, לעוד הריון , בלי רופאים , בלי כלום!!
רק תפילות וחסד ה' הכל יכול, זכינו בס"ד לעוד בן!!! בריא ב"ה, והבית מלא אורה!!
ראינו עין בעין איך לידתו של הבן רפאל ז"ל על כל המשתמע מכך, הכניסה לביתנו ברכה, שמחה ואור , שערי שמים נפתחו בקלות.
ראינו שרפאל ז"ל היה הברכה של הבית, נקשרנו אליו עוד יותר בעבותות של אהבה, ידענו שכל מה שיש לנו, זה בזכותו, בזכות שקיבלנו נשמה טהורה כזאת, השתדלנו לקבלו באהבה ובשמחה, ואכן לא טעינו, כל מה שהקב"ה עושה נוכחנו בעינינו שלטוב הוא עושה, האמננו אע"פ שהיה קשה אבל הקב"ה הראה לנו לבסוף את ישועתו.
שיעור נוסף באמונה שלימד אותנו הקב"ה על ידי ובזכות רפאל ז"ל, שהקב"ה בעל היכולת והכוחות כולם, והוא יכול לרומם ולהציל אדם משערי מוות ממש.
רפאל ז"ל היה סובל בעיקר מראותיו, דלקות ריאות חוזרות ונשנות, אשפוזים אין ספור, חמצן, וכל פעם ראינו אין שהוא נלחם על כל נשימה, ולבסוף היה בחסדי ה' מתגבר וחוזר הביתה בריא.
מצב זה היה "רגיל" לשנותיו הראשונות.
אולם קרוב לגיל 5 אושפז רפאל בשל דלקת ריאות, ובמהלך האשפוז נתקף בחיידק אלים שחדר לריאות.
הוא הובהל לטיפול נמרץ, הורדם והונשם בירידת חמצן קשה ומצבו היה קריטי ביותר!!!
ריאותיו היו חולות מאוד, ובנוסף לכך החיידק תקף במלוא הכוח, כך שסיכוייו לחיות עוד שאפו לאפס.
בבית החולים הכינו אותנו לגרוע מכל "יתכן שלא יחזיק מעמד עד הבוקר".
והאמת, ידענו היטב את מצבו ועל פי טבע לא היה הרבה למה לצפות, אולם ידענו גם כן שיש את הקב"ה בעולם, והוא הכל יכול , וצריך לפנות אליו!!
הרעשנו את השמים בתפילות, אלפי ילדים!!
בתלמודי תורה ובבתי ספר של בית יעקב התפללו לרפואתו, משפחה, קרובים, ידידים, צדקות, ברכות, רבנים , קברי צדיקים.
ואכן ישועת ה' הגיעה. אחת האחיות בטיפול נמרץ שחזרה מספר ימים לאחר שרפאל ז"ל נכנס לטיפול נמרץ, פשוט לא האמינה שהוא עדיין כאן חי וקיים.
להערכת הרופאים גם אם הוא יחזיק מעמד, הוא יצטרך להיות מונשם לפחות חודש, והיות ואי אפשר להנשים יותר מדי זמן דרך הפה והאף לכן החליטו לעשות לו חור בחלק העליון של החזה כדי להנשים ישר לתוך הקנה.
הניתוח נקבע ליום ה- 12 של ההרדמה.
אולם בורא עולם החליט אחרת, פתאום ביום ה-10 החל שיפור בריאות, ועוד שיפור, עד שביום ה- 12!!! נותק רפאל ז"ל ממכשירי ההנשמה והחל לנשום בכוחות עצמו בס"ד. וכמובן שהניתוח בוטל!!!
חודשיים וחצי לאחר מכן התאשפז שוב רפאל בטיפול נמרץ עם דלקת ריאות קשה ביותר, מורדם, מונשם ללא שיפור, הפעם קבעו ניתוח ליום ה- 22 של ההנשמה, כי היו בטוחים שהפעם ודאי שיצטרך להיות מונשם הרבה זמן, ובחסד ה' גם הפעם ביום ה- 20 החל שיפור פתאומי וביום ה- 22 שהיה מיועד לניתוח , נותק ממכשיר ההנשמה.
יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם!!!
יתירה מכך,
על פי רוב, גם מי שעבר חיידק זה ושרד בחיים, בד"כ זקוק להשתלת ריאות, או לחלופין לכריתת חלקים מהריאה, אולם רפאל ז"ל יצא בלי כל זה והצליח לחזור הבייתה לאחר אשפוז ממושך ולהתנתק מהחמצן באופן כמעט קבוע!! אומנם, עם רגישות יתר בריאות, אבל בכל זאת חזר למסלול חיים כמעט נורמאלי!
בשלושת וחצי השבועות האחרונים לחייו, היה רפאל ז"ל בטיפול נמרץ עם דלקת ריאות קשה, לאחר דום לב וקריסת מערכות ..
אולם, למרות המצב הקשה מאוד..לא איבדנו את התקווה מכיוון שכבר למדנו שגם כשחרב חדה מונחת על צווארו של אדם, ואפילו שכבר הינה חותכת! אל יתייאש מן הרחמים!!
מספר פעמים באותו אשפוז החלה התדרדרות קריטית במצבו, וכבר הודיעו לנו פשוט להתכונן לסוף, אולם מיד הלכנו הצידה וקראנו תהילים לרפואתו, ובאמת מצבו התייצב.
הרופאים העריכו את מצבו הקשה שזהו עניין של שעות או ימים, אבל למעשה הקב"ה נתן לו חיים גם במצב הזה, נגד הטבע וההיגיון במשך שלושה וחצי שבועות, החל מיום לפני ראש השנה תשס"ח ועד יום לאחר שמחת תורה, שאז השיב את נשמתו הטהורה בליל שבת קודש.
רופא המשפחה שבא לנחם בימי השבעה אמר לנו כך: הייתי בטוח שגם הפעם הוא ייצא מזה חי, למרות המצב הקריטי והאנוש שהוא היה. ולמה?
היות והילד הזה חי כנגד כל כללי הרפואה, על פי הרפואה מזמן הוא כבר לא היה צריך להיות כאן, הוא חי נגד הטבע, ובפרט מה שהוא עבר לפני שנתיים וחצי את החיידק בטיפול נמרץ ויצא מזה חי, ובצורה שאנשים בריאים לא היו מצליחים לצאת, ראיתי איך שהוא חי מעל הטבע, והייתי בטוח שגם הפעם הוא יעבור את זה.
אבל הקב"ה רצה אחרת.
ביום לפני שנפטר אמרה האחות שטיפלה בו, מה יהיה עם הילד הזה?
הוא פשוט נלחם!!
יש כאן מלחמה על החיים.
אין לנו מושג בחשבונות שמים, וגם אנו לא מתיימרים לנסות להבין את דרכו של הקב"ה, אבל ראינו ברפאל ז"ל שהוא "חפץ של מצווה". הוא לא בא לעולם רק כדי לתקן את עצמו [הייסורים שסבל ב- 7.5 שנותיו לא עובר אדם רגיל ב- 70 שנה!! ] ראינו שרפאל בא גם לרומם אחרים, ובעיקר אותנו ההורים והמשפחה.
כמה חיזוק באמונה קיבלנו בחוש בזכותו, שכל מה שהקב"ה עושה זה לטוב גם אם לא רואים מיד.
וכמה הקב"ה הוא הכל יכול ואין להתייאש מלפנות אליו בכל מצב שיהיה.
אכן כך: " האמונה לנשמה כמו אוויר לנשימה"
דבר נוסף שהתחזקנו בזכות רפאל ז"ל הנוגע לאמונה גם כן, עניין השגחה פרטית משמים
על האדם לדעת שכל מה שקורה לו מאת הקב"ה מחושבן בשיא הדיוק, כמה יהיה לו טוב ומה שיגיע לו יקבל בדיוק, ומה שלא מגיע לו , לא יקבל , וכך להיפך...
כשקשה לו ויש לו ניסיונות ומרגיש רע, צריך לדעת שלא הכל רע, כל קושי שהקב"ה נותן , כל ניסיון הוא מחושבן בדיוק, כמה יהיה קשה וכמה לא.
אין סתם ומקריות בעולם.
ולדוגמא:
באשפוז הקריטי שהיה לפני שנתיים וחצי לפטירתו, כשמצבו היה קשה ביותר, למעשה הלכנו לישון בבית מכיוון שאין טעם ואפשרות להישאר בבית החולים, כשהילד מורדם מונשם ומטופל על ידי אחות צמודה.
כשהיינו מגיעים לבית החולים בשעות הבוקר, שהם שעות השיא של מבקרים ולמצוא חנייה אפילו בתשלום לא קל, כל שכן למצוא חנייה ליד בית החולים במדרכה פנויה ובלי תשלום, זה כמעט בגדר נס.
אולם, למרבה הפלא, כמה פעמים הגענו, ופשוט חיכתה לנו חנייה ריקה במדרכה קרוב לבית החולים, בקלות ובמהירות.
אמרנו לעצמנו, גם אם נגזר עלינו כעת כל הצער והקושי, אבל צער של חניה, לא נגזר עלינו, הכל מחושבן ומדוקדק.
באשפוז האחרון לחייו כשמצבו היה קריטי, היינו בראש השנה אצל ההורים שזה קצת קרוב לבית החולים, וסיכמנו שנשאיר את הטלפון פתוח, ובמידה שנשמע צלצול ונראה שזה מבית החולים, נבין שיש משהו דחוף שמחפשים אותנו ומיד נלך ברגל.
בליל ראש השנה הייתה ירידת לחץ דם ומצבו החל להידרדר בצורה חמורה ביותר.
מבית החולים התקשרו אלינו לפלאפון, אולם משמים באורח פלא!! פשוט לא שמענו!!
שמנו את הפלאפון במקום שנוכל לשמוע, אבל למעשה לא שמענו כלום!!
למחרת בבוקר כשהגיעה האם ברגל לבית החולים. אמרו לה הרופאים, התקשרנו בלילה אבל טוב שלא באתם, מכיוון שמצבו הידרדר ואח"כ התייצב, וממילא לא הייתם צריכים לבוא.
ראינו בחוש את השגחת ה', אם היינו שומעים, היינו מיד הולכים באמצע הלילה בחרדה לבית החולים הליכה במשך כמעט כשעה, ולבסוף מגיעים ורואים שהלכנו בחינם.
אבל הקב"ה שמחשבן כל דבר בדקדוק עצום!! ידע שלמרות כל המצב, את הצער הזה לא מגיע להם.
ומי שיתבונן כך במשך חייו במאורעות העוברים עליו, יראה עד כמה דברים אלו נכונים.
שאין סתם בעולם, ואין מקרה, יש הקב"ה שמנהל ומשגיח ומכוון ומסדר והוא ורק הוא מחליט מה כל אחד יקבל , איך מתי, כמה ובאיזה אופן....
דבר נוסף שקיבלנו מרפאל ז"ל, הכרת הטוב להקב"ה!!
אדם פונה להקב"ה כשפתאום הוא רואה שרע לו, שלא טוב לו, יש לו צרה, בעיה מסויימת, אז הוא יודע בדיוק את הכתובת, הרע? זה מהקב"ה, צריך לפנות אליו .
אולם מרפאל ז"ל למדנו שצריך לפנות להקב"ה גם כשטוב.
טוב לך? תן תודה לקב"ה, תעריך את הטוב שה' נותן לך, הבעיה שלנו היא שאת הטוב אנו מקבלים בטבעיות, כך צריך להיות! מגיע לנו! וזו הטעות, אדם צריך לדעת שגם הטוב שה' נותן לו זה בחסד וברחמים מתנת חינם, וצריך להודות על כך, וכשאדם מתחיל להתבונן בזה אז הוא נהיה אסיר תודה להקב"ה ואז הוא יראה שיש לו פתאום חשק לקיים מצוות , ויתקרב להקב"ה להיות יותר ירא שמים!!
לא מתוך כפיה אלא מתוך שמחה ורוממות, וניתן מספר דוגמאות:
אדם הולך לבית הכנסת בכניסת שבת, הוא בריא, אשתו בבית, הילדים בריאים , שולחן ערוך , אוכל טעים וחם ..
האם נעצר לומר לקב"ה תודה רבה על השבת בבית?
על כל הטוב והשפע?
על השקט והשלווה והבריאות?
אנחנו למדנו להעריך שבת בבית , כמה פעמים תכננו את השבת ולבסוף מצאנו את עצמנו באשפוז בבית חולים , שבוע שבועיים , מתמודדים , בקושי זמן לאכול, בקושי זמן לנוח, אז פתאום הבנו כמה חסד ה' יש בזה שאנחנו בבית שבת. ואנו בריאים ושלמים ויש שקט ושלווה, זה לא פשוט בכלל!!!
הרבה מאוד אנשים מבלים בבתי חולים שבתות, חגים תקופות ארוכות , לכן כל אחד ואחד מאיתנו צריך ללמוד להעריך כשהולך לבית הכנסת בכניסת שבת, כשאשה מדליקה נרות, מחויבים אנו ליתן תודה לקב"ה!! על הטוב הזה של שבת ושלווה במנוחה ושמחה.
אדם אשר נולדו לו בס"ד ילדים, פשוט לו שילד זוחל, ואח"כ הולך ואח"כ מדבר, הכל פשוט וטבעי, האם הוא חושב שצריך לקום ולהודות לקב"ה על כך ? הרי זה טבעי!!
אצל רפאל למדנו שזה לא טבעי בכלל!! כמה טיפולי פיזיותרפיה שהתרוצצנו איתו עד שהתחיל ללכת בגיל 4, כמה קלינאיות תקשורת כדי להוציא כמה מילים מהפה, כמה השקעה וריצות בכל מיני מכונים למינהם, בריכות שחיה טיפוליות ועוד ועוד.
פתאום הבנו שילד; מדבר, הולך , אוכל לבד, כמה זה חסד ה' וכמה צריך להודות לו על כך.
העולם אומר, יש מושג שנקרא "שגרה אפורה" , דהיינו – "משעמם"- אין הרבה חדש, אנו למדנו להעריך את חסד ה' שבשגרה, מה זה לישון לילה שלם במנוחה, מה זה ילד בריא ונושם בשקט, הכל חסד ה', בחינם ,
זכינו בזכות רפאל ז"ל להתקרב לקב"ה ולהכיר אותו גם כשטוב לנו שהכל מאיתו יתברך.
מובא בספרים הקדושים, כאשר אדם מתלונן לקב"ה שרע לו, אומר לו הקב"ה אתה מתלונן שאני עושה לך רע?
אראה לך מה זה באמת רע, ואז אותו אדם מושך על עצמו ייסורים וקשיים.
אבל כשאדם מודה לקב"ה על כל דבר שעושה לו ואומר לקב"ה כמה אתה טוב ומתבונן בחסד ה' על כל דבר, אזי אומר הקב"ה אתה אומר שזה טוב, אתה עוד לא יודע מה זה באמת טוב, אם כך אני אתן לך טוב שאתה תראה מהו טוב אמיתי, ואז אדם כזה זוכה שמורידים לו עוד יותר שפע ועוד יותר טובה.
דבר נוסף שהוריד רפאל ז"ל לעולם – חסד, כמה חסד שהיה סביבו וכמה קידוש ה' שנעשה עקב כך, כל המשפחה; הסבא והסבתא שיחיו משני הצדדים, אחים ואחיות, מתנדבות בשכונה, המורות של רפאל, ועוד, שהיו שותפים במשך שנות חייו לחסד בצורה יוצאת מגדר הרגיל.
כל אשפוז היה צריך צריך לנהל כמו מבצע צבאי; מי לוקח, מי מחזיר , מי מוציא ילדים מהגן, מי שומר בינתיים, וכו' וכו'. והיה זה ממש למופת.
באחד האשפוזים פנתה אלינו אשה שאינה שומרת תורה ומצוות ששהתה עימנו בחדר בבית החולים ואמרה לנו; אני ממש המומה ממה שאני רואה כאן , אני רואה כאן במשך היום תחלופה של אנשים ליד מיטתו של רפאל ז"ל 24 שעות ביממה. זו באה וזו יוצאת, זו שעתיים וזו שלוש , אני ממש מתפעלת מהאיכפתיות והחסד שיש אצלכם. אני נמצאת כאן שבועיים בבית חולים ואף אחד לא מסתכל עלי, ואילו אצלכם זה ממש פלא!! כמה קידוש ה'.
אין ספק שנשמתו הטהורה זכתה לזכות אחרים ולהוריד לעולם שפע של חסד.
לומר את האמת, כל אדם מעדיף שלא להזדקק לאחרים , אבל היינו במצב שאין ברירה ,וכדי שנוכל להמשיך לתפקד כרגיל, היינו זקוקים לאותם בעלי חסד, אשריהם ואשרי חלקם זכות נשמתו הטהורה תעמוד להם למליץ יושר, ויהי רצון שירבו בעלי החסד כמותם בעם ישראל. מכיוון שיש לצערנו מציאות שבהרבה בתים זקוקים לעזרה ואשרי מי שיפקח את עיניו ואת ליבו להטיב לזולת בגופו.
גם בתוך הבית, האחים הקטנים שראו את המוגבלות של רפאל ז"ל נהיו יותר וותרנים, עוזרים, מבינים , רגישים ובעלי חסד שזו ברכה שאין כמוה לחינוכם.
דבר נוסף שזכינו להתחזק בזכות רפאל ז"ל לדון לכף זכות!!
פעמים רבות, בשל מצבו הבריאותי, אשפוזים, מחלות , היינו מוגבלים בכל מיני עניינים, לא יכלנו ללכת לכל מיני אירועים משפחתיים, לפעמים עייפות יתר, רוצים מנוחה, לפעמים קצת קשה לצאת עם כל המכשירים שנלווים אליו. לפעמים צריך ללכת להתפלל מאוחר אחרי לילה מעייף, או עד שהחליפו אותנו בבית החולים, ולא נעים להגיע לבית הכנסת מאוחר.
ואז חיפשנו ורצינו, שידונו אותנו לכף זכות, כי לא כל אחד יודע מה עברנו בלילה, מה עברנו במשך השבוע שעבר, באיזה מתח אנו נמצאים, וכו' וכו'.
ואז, כשהרגשנו בעצמנו, כמה זקוקים אנו שידונו אותנו לכף זכות, התחלנו להרגיש כך גם כלפי אחרים. כאשר אתה רואה מישהו מאחר לתפילה, יוצא מהתפילה מהר, לא שם לב אליך ברחוב, וכו' וכו', אין לך היתר לדון אותו לכף חובה!!!
וכי אתה יודע מה עובר עליו בבית?? אולי יש לו ילד חולה? אולי אשה חולה? אולי בעיות שלום בית? פרנסה? אולי הוא בעצמו חולה? אולי בעיות עם הילדים? וכי אתה יודע מה עובר על אדם בחדרי חדרים? בחייו? הרי אנו בדיוק הרגשנו מה אנו עוברים וכמה אנשים ברחוב בכלל לא יודעים מאומה!! אכן הרווחנו!! לדון לכף זכות כל יהודי באשר הוא!
א"כ רפאל ז"ל זיכה אותנו במתנות גדולות:
אמונה אמיתית בחוש , שכל מה שהקב"ה עושה זה לטובה גם אם לא נראה כך.
אמונה שהקב"ה הוא כל יכול וגם במצבים הקשים ביותר שנראה שאפסה התקווה, הקב"ה הוא כל יכול, ועזר ועוזר ויעזור.
כל מה שקורה לנו בכל מצב הכל בהשגחה פרטית ומדוקדקת וחשבון הייסורים מדויק.
הכרת הטוב לקב"ה לתת לו תודה על כל הטוב ולא לחכות לדברים קשים כדי לפנות ולהתקרב אליו.
חסד- להרבות בחסד לתת לב ועין למצבו של הזולת.
לדון לכף זכות כל יהודי באשר איננו יודעים מה עובר עליו בחדרי ליבו וחדרי ביתו.
הנה כי כן, הרמנו את היהלום שנזרק עלינו, התעשרנו ממנו ושמחנו בו.
נביא משל נפלא של הרב פינקוס זצ"ל, ישב לו ילד וצייר ציור , בית עם צמחייה, מדרגות ומנורות, עמל על הציור במשך שעות , ולבסוף הסתכל על הציור בהנאה, כאשר בא להניח במקומו את המכחול שבו הוא צייר, לא שם לב שנשארה טיפת דיו שחורה במכחול ובטעות נפלה אותה טיפה שחורה באמצע הציור על המדרגות.
אותו ילד חשכו עיניו, והחל לשאול עצמו בייאוש; מה אעשה כעת, כיצד אמחק את הטיפה, ואולי לא אצליח, ומה יהיה עם כל הציור שהשקעתי??
עבר שם אדם חכם , ראה בצרתו ואמר לו כך; תראה ילד, אם תנסה למחוק את הטיפה, לא רק שלא תצליח, אלא גם תכער את כל הציור , כי יישאר כתם וחבל על כל מה שהשקעת.. תשמע לעצתי.. בוא ניקח את הטיפה, נמשוך אותה קצת למעלה, קצת למטה, קצת לצדדים, נעשה ממנה ציור של ילד שיורד במדרגות וכך לא רק שלא תכער את הציור, אלא אדרבה, הציור שלך יהיה יותר יפה ומשובח והכתם השחור ייהפך ליופי שבציור. ע"כ .
כך גם האדם, לכל אדם יש את הציור של חייו, פעמים רואה אדם שנהיה לו כתם שחור כביכול באמצע ציור חייו, צרה מסוימת נחתה עליו, קושי לא צפוי, וכו' וכו'.
אדם שלא יקבל עליו את הייסורים באהבה, וינסה להתנגד להם, לא רק שלא יצליח להתגבר על הקושי, אלא הפוך , קושי זה רק ילך ויגבר ויקשה עליו עוד יותר את מהלך חייו, אולם אדם שיקח את הקושי והניסיון וינסה לקבל עליו אותו באהבה ובאמונה ולהתרומם ולהתקרב לקב"ה , לבסוף יראה שאותו ניסיון לא רק שלא היה טיפה שחורה ומכערת, אלא אדרבה, אותו ניסיון, נהפך לשמחה, לאמונה, לאור של חייו, לרומם אותו ולקרב אותו לה' יתברך.
כך הרגשנו עם רפאל ז"ל, כשנולד, זה היה ניסיון קשה, זה היה נראה חלילה כמו כתם שחור בתוך מעגל החיים, אולם הקב"ה עזר לנו להפוך אותו ליופי של ציור חיינו. לאור שהיה בבית, לברכה עצומה, לשמחה גדולה שהיתה לנו בו, לאהבה עצומה שהיתה לנו אליו.
לסיום... מספר מילים, על נשמתו הטהורה של רפאל ז"ל..
ראינו בבית איזה נשמה מיוחדת נתן לנו הקב"ה, השמחה שהייתה לו הייתה מיוחדת במינה, מכל הלב, פשוט מכונה של שמחה, פעמים רבות, איך ידענו שרפאל התעורר משינה? פשוט מאוד! הוא היה מתעורר, מתיישב במיטה ושר! פשוט שר לעצמו ושמח..
וכמו כן הרגישות שלו הייתה פלא עצום!!!
אם הוא היה רואה מישהו בוכה, פשוט הוא הולך בצד ובוכה אחריו מכל הלב, כאילו מישהו פגע בו. הוא פשוט לא היה מסוגל לראות מישהו בוכה. נשמתו הרגישה בצער של הזולת וזה היה לנו לפלא עצום.
(כשהילדים היו מתחילים לבכות היינו אומרים להם - "תפסיקו" אתם יודעים שרפאל יתחיל לבכות, והם כבר ידעו והיו משתדלים להפסיק...)
המשיכה שלו לדברים שבקדושה הייתה מיוחדת; בגן, בבית הספר , למרות כל קשיי הלמידה שלו דבר אחד הוא ידע לעשות בצורה מיוחדת, התפילה. את כל סדר התפילה הוא ידע, השתתף, אהב, וממש היה חי את התפילה. גם בבית היה משתדל לברך עם כל המוגבלות שלו להוציא מילים וכן לענות אמן, היה צועק אמן!!!
בשבת הייתה לו הארה מיוחדת, כשהיינו אומרים שלום עליכם, היה בא ורוצה שאבוא להרים אותו ואומר איתי שלום עליכם והיה שמח מאוד!!!
על שירי שבת לא היה מוותר!!
פשוט כשמתחילים לשיר, היה יורד מהכסא שלו ובא לשבת על אבא לשיר איתו שירי שבת, והיה משתדל להוציא את קטעי השירים והברות מילים בכל שיר ושיר, ולא רצה לחזור למקומו עד שיסיימו לשיר.
ובאמת, נשמתו הטהורה עלתה השמיימה דווקא בליל שבת קודש, לאחר חצות לילה, בזמן הנחשב למעולה ביותר בדרגות הנשמות כמובא בספרים הקדושים.
אין ספק, שמדובר בנשמה גבוהה מאוד שירדה לעולם, שהועילה המון לסובבים אותה.
ולכן בקשתנו לכל אדם, שיקבל על עצמו חיזוק מסוים בקיום המצוות הן באמונה, והן בשאר הדברים שכתבנו לעיל שהתחזקנו בזכותו, והן בשאר מצוות התורה ; שמירת שבת, צניעות, שמירת הלשון, קביעות עיתים לתורה ועוד ועוד.
רפאל ז"ל, נכנס באשפוז האחרון לטיפול נמרץ, יום לפני ראש השנה והשיב נשמתו הטהורה יום לאחר שמחת תורה. הוא החזיק מעמד במצבו הקריטי נגד כל תחזיות הרופאים.
מי יודע אולי הקב"ה עשה כן כדי שיהיה חיזוק גדול לימים הנוראים שהחלו בראש השנה והסתיימו בשמחת תורה, ובאמת הייתה התעוררות גדולה הן מצד המשפחה הן מצד חברים; בתפילות, בצניעות, בשמירת שבת, בשמירת הלשון, בברכות, בברכת אשר יצר, בחסד, באמת היו ימים נוראים היוצאים מגדר הרגיל בזכותו.
וכן ראינו בלוויה ובמשך השבעה ובימי השלושים ולאחריהם כמה חיזוק שנעשה בזכותו.
ולכן גם כעת, בטוחים אנו שכל מי שיקבל על עצמו דבר מסוים שיהיה זה לנחת ולעילוי נשמתו הטהורה, והוא יליץ יושר וזכות בעד כל המתחזקים בזכותו.
ונסיים..
באמת, מניין היה לנו את הכוח להתמודד עם הניסיון הזה שהיה לא קל, אולם הצלחנו בסייעתא דשמיא לקבל אותו באהבה ובשמחה?
אלא שיודעים אנו בעצמנו שכל מה שזכינו לכך אין זה בזכות עצמנו וכל מה שהצלחנו להתרומם באמונה ובשאר העניינים הכל מאיתו יתברך ובעזרתו ובעיקר בזכות שזכינו להיות "שתולים בחצרות ה' '", ללמוד תורה, לקיים מצוות, להיות קשורים לתלמידי חכמים, שזה ורק זה נותן ליהודי את הכוח לעמוד כנגד כל הניסיונות.
לפעמים נדמה כאילו אדם ששומר תורה ומצוות, אמנם הוא משקיע ויהיה לו גן עדן ועולם הבא, אבל בעולם הזה הוא מסכן, הוא מוגבל, התורה לא מתירה לו כל דבר לעשות , ולכן הוא לכאורה משועבד.
וא"כ, עולם הבא יש לו , אולם עולם הזה אין לו.
אבל האמת שזוהי טעות איומה, אדם שחי לפי התורה, לומד אותה ומקיים את מצוותיה , יש לו עולם הזה יותר מכל אחד אחר, מכיוון שהתורה הקדושה נותנת כח וחוסן נפשי לאדם היהודי להתמודד נגד כל קשיי ונסיונות החיים שיש בעולם הזה, ואדרבה מי שקשור לתורה ומקיים מצוות, הוא המאושר שמצליח לעבור את העולם הזה בלי דיכאונות ובלי משברים. דבר זה ראינו והרגשנו בחוש על עצמנו!
ועל כך אנו מודים לקב"ה על הזכות הגדולה הזו שזיכנו להיות מלומדי תורתו ומקיימי מצוותיו.
ולכן, גם כעת למרות תחושת החסר הגדול של אותה נשמה טהורה שזכינו ששהתה בביתנו ועם כל הכאב והצער שנלווה לכך, סמוכים ובטוחים אנו כשם שעזרנו הקב"ה לעמוד בניסיון מעת לידתו ובמשך שנות חייו, כך יסייע בידנו להמשיך ולהתחזק באמונה ובשמחה, שהרי כל מה שעושה הקב"ה הוא לטוב לנו כל הימים, וזה השיעור שקיבלנו מרפאל מרגע לידתו וכל ימי חייו.
יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שנזכה תמיד לעובדו באמת ובלבב שלם ונזכה תמיד לראות בהארת פניו של הקב"ה אלינו, שנזכה לקדש את שמו מתוך שמחה ויהיו דברים אלו לנחת רוח לפניו יתברך ולעילוי נשמתו הטהורה של רפאל ז"ל בן יבלחט"א רון אברהןם נ"י.
נזכה במהרה לביאת המשיח, לתחיית המתים, ולגאולה השלמה במהרה בימינו אמן!
ההורים
נ.ב. לפרטים בנוגע למאמר ניתן לפנות בטלפון הבא: 03-9093564 משפחת שמיר.
כמו כן, ניתן להשיג בטלפון הנ"ל דיסק, הרצאתו של הרה"ג מנחם שטיין שליט"א "נשמות טהורות" , דברי הספד והתעוררות שנאמרו בכלות השבעה. מצווה לצלם ולהפיץ לזיכוי הרבים
פתיחה
ילדה קטנה נכנסה למטבח בצהרי היום, היא הייתה מופתעת לראות את אמה עומדת ליד השיש, סכין ובצל בידיה ודמעות זולגות מעיניה. הילדה נבהלה מעט. אולם מתוך הדמעות חייכה אליה האם ואמרה לה: "אל תדאגי בתי, אומנם עיני דומעות קמעה, אך מדמעות אלו עוד תראי שתצא ארוחה מיוחדת"...
כעבור מס' ימים, עברה אותה ילדה במטבח אחר, וראתה קבוצה גדולה של בנות קולפות בצל ו"בוכות", קולפות ודומעות, אולם היא הבחינה שגם בין לבין הן שוחקות. או אז הבינה אותה ילדה כי כאן אין מכינים סתם ארוחה, גם לא סעודת שבת. כאן מן הסתם לפי כמות הבצל והדמעות, מכינים שמחה גדולה מאוד!
אם נשווה את דורנו לסיפור זה, אין ספק שתואם מצב דורנו לחלקו השני של הסיפור, חיים אנו בדור שכמעט כל אדם ללא יוצא מן הכלל נמצא בים של דמעות, יסורים וקשיים.
לכאורה טובע הוא באין סוף קשיים ונסיונות. והוא עומד ושואל את עצמו, כיצד אתמודד, ומדוע?
עלינו לזכור, כי ישנה מטרה וישנה תכלית, וללא ספק שדמעות אלו מכינים לו "שמחה" אמיתית.
בורא עולם, מתוך רחמים, רוצה להטיבו ולפי הקשיים, אפשר להבין עד כמה גדול השכר שמכינים לו ועל כן כדאיים הם הקשיים בשביל האוצרות הנצחיים.
אולם יתירה מכך, אדם שבמשך חייו ישתדל לקבל את נסיונותיו וקשייו באהבה ושמחה , יוכל להפוך את אותם קשיים , את אותם דמעות, לקרן אור גדולה, לדמעות של שמחה כבר בעצם הניסיון.
אח יקר, אחות יקרה!
לפניך מוגש סיפור מהחיים, אמיתי, לא סיפור מעובד, אלא דברים היוצאים מן הלב ממש, בלי מחיצות, דברים כהוויתם, המראים כיצד דמעות של צער וקושי נהפכו לשמחה, לאורה ולהתרוממות הנפש.
אנו מקווים שתפיקו את מירב התועלת מסיפור זה, ודברים היוצאים מן הלב, אין ספק שיהיו נכנסים ללב!
דברי ההספד בלוויה של רפאל ז"ל
"הצור תמים פועלו כי כל דרכיו משפט, א-ל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא"
רפאלי היקר!
קיבלנו אותך לפני שבע וחצי שנים בדמעות, וכעת אנו נפרדים ממך בדמעות.
קיבלנו אותך בדמעות כי לא הבננו את המתנה הגדולה שהקב"ה נתן לנו אותך.
נולדת במוצאי שביעי של פסח, והשבת את נשמתך הטהורה יום לאחר שמחת תורה.
השבת את נשמתך בשנה השביעית- בחודש השביעי (תשרי) – ביום השביעי, בליל שבת לאחר חצות לילה בשעה השביעית של הלילה שהוא זמן עילוי גדול של הנשמות.
איננו יודעים חשבונות שמיים, שכבת בבית החולים החל מיום לפני ראש השנה, עד לאחר שמחת תורה.
כמה חיזוק שהיה בזכותך, איזה ימים נוראים, איזה ראש השנה, איזה יום כיפור, עשרת ימי תשובה, סוכות, כמה התחזקות הייתה בזכותך , בברכות, בברכת אשר יצר, בצניעות, עשרת ימי תשובה, סוכות, מי יודע איזה נשמה גבוהה וחשובה הייתה כאן.
רפאל!
סבלת ייסורים קשים במשך שבע וחצי שנים, וכעת נשמתך הטהורה הגיעה למנוחה, למנוחה האמיתית והשלימה.
עכשיו אתה מאושר, אנחנו בטוחים שאתה שמח, שטוב לך, וגם אנו מצטרפים ושמחים בשמחתך.
אלא שכעת אנו בוכים, ועל מה אנו בוכים?
לא עליך, הרי לך טוב!
אנו בוכים על עצמנו, על הזכות הגדולה שהייתה לנו , וכעת נגמרה ולא ממשיכה.
כמה התרוממנו בזכותך באמונה, כמה אור שהיה בבית בזכותך, כמה ברכה שנכנסה לבית בזכותך מכל הכיוונים, כמה חסד שהיה בבית, וכעת אתה הולך למנוחות ועוזב אותנו לאנחות.
אבל, רפאל היקר....
השארת לנו דבר שיישאר לנו לנצח נצחים, אנו מאמינים באמונה שלמה שכל מה שהקב"ה עושה זה לטובה, הרי ממך למדנו!
אתה רוממת אותנו וראינו בזכותך איך דמעות שנראות כואבות, בסוף הכול נהיה טוב, מתהפך לטובה.
הקב"ה לא עושה רע, אין מהקב"ה רע, זה אתה לימדת אותנו, שגם דבר שנראה כאילו רע, לבסוף רואים שהקב"ה עושה רק טוב.
לכן, גם כעת אין לנו שום קושיות על הקב"ה, ואנו לא שואלים למה, אנו יודעים ובטוחים שהקב"ה עושה רק טוב.
רפאלי היקר!
עד עכשיו, שבע וחצי שנים היית צריך אותנו, כעת אנו צריכים אותך.
איננו יודעים איזה נשמה גבוהה היית, אולי לאחר מאה ועשרים נזכה לראות מי היית, אולי תנא, אולי אמורא, אולי מהראשונים , אולי אחד מגדולי הדורות.
לכן, אנו עומדים ומבקשים ממך, שתעמוד נא בתפילה על עם ישראל.
עם ישראל במצב קשה הן ברוחניות והן בגשמיות, צריכים הרבה רחמים.
תעמוד נא בתפילה על כל העוזרים והמסייעים שעזרו לנו וליוו אותנו במשך שבע וחצי השנים, הסבא והסבתא משני הצדדים, אחים, אחיות, קרובי משפחה.
על המתנדבות המסורות שבאו לעשות חסד אתך ואתנו.
תעמוד נא בתפילה על אמא היקרה שטיפלה בך במסירות נפש ממש, רצה איתך ממקום למקום, שלחה אותי ללמוד תורה ונשארה לטפל בך.
וגם תעמוד נא בתפילה עלי שהשתדלתי בך ואהבתי אותך ומי יודע אם יצאתי ידי חובה כלפיך.
תעמוד נא בתפילה על הבית שימשיך להיות מלא אורה ושמחה וברכה.
ת . נ . צ . ב. ה
מאמר" זיכרון רפאל"
דברי חיזוק ואמונה לעילוי נשמת רפאל שמיר ז"ל בן יבלחט"א רון אברהם נ"י
הולך אדם לתומו ברחוב, לפתע נזרקת עליו אבן, כתוצאה מכך פניו נחבלו קשות והוא החל שותת דם..
לגודל תדהמתו וכאבו, הוא מביט על הרצפה ורואה שהאבן הזאת היא בעצם יהלום מיוחד במינו.
נעצר אותו אדם וחושב לעצמו, נכון שכעת אני חבול ושותת דם, אך יחד עם זאת אם ארים את היהלום, אנקה אותו ואמכור אותו , הרי שגם אוכל להתעשר עושר רב וגם לרפא את החבלה שבפניי. אמנם כעת אני כואב וחבול, אבל עומדת בפני הזדמנות פז להתעשר וממילא אף לרפא את המכה.
אך מנגד..
אם אנהג בטיפשות ואבכה על חבלתי ועל כאבי ולא ארים את אותו יהלום שנזרק עלי, הרי שאני עלול להפסיד מכל הכיוונים;
שכן גם אשאר פצוע וחבול, כואב, וגם אפסיד עושר עצום ורב.
כמובן שאותו אדם הרים את היהלום, התעשר ממנו, וגם הצליח בקלות לרפא את חבלתו כשבדיעבד התברר לו מאוחר יותר שאף "החבלה" לא הייתה נוראה כ"כ.
משל זה, פותח וממחיש למעשה את סיפור חייו של רפאל בננו היקר ז"ל.
מרגישים אנו חובה לאותה נשמה טהורה ששהתה בצל קורתנו לספר על העושר הרב שזכינו בגללה, ויהי רצון שיהיו דברים אלו לעילוי נשמתו הטהורה.
אמונה
לכל אדם בעולם הזה יש פחות או יותר מהלך טבעי ורגיל של סדר מסוים בחיים; תקופת הילדות, בחרות, נישואין, גידול ילדים...
אף אנו זכינו להגיע לשלב הנישואין כדת משה וישראל, אולם לצלוח לשלב הבא היה כבר קשה.
בתוך כך חלפה לה שנה ועוד שנה בה אנו מצפים לפרי בטן, ואין.
התפילות מתגברות והופכות להיות יותר בבחינת "מעומקא דליבא", מכתתים רגלנו לקבל ברכות מרבנים, תפילות בקברי צדיקים, הולכים לרופאים, לטיפולים, ואולם עדיין אין אור בקצה המנהרה.
כך חולפות להן 7 שנים לא קלות בכלל. אולם לאחר אותן 7 שנים מגיעה הבשורה הטובה; הגיע שלב ההריון ב"ה. [ יש לציין שהיה זה כחודש לאחר שהתחלנו ללמוד הלכות לשון הרע ביסודיות מתוך הספר "חפץ חיים" ]
כמובן שהייתה שמחה גדולה, כמה דמעות של שמחה והתרגשות מהקרובים, אחלו לנו מזל טוב עוד לפני הלידה.
בבדיקות הכלליות השגרתיות לא נמצאה כל בעיה, אולם לקראת סוף ההריון הוצרכה האשה להתאשפז לצורך שמירת היריון. היה זה שבועיים לפני פסח, קיוונו שתשתחרר במהרה לנוח בבית, אולם האשפוז התארך לכדי 3 שבועות, כולל חג הפסח, למותר לציין כי זה לא היה קל, אפילו קצת מתיש ומאכזב להיות בפסח בבית החולים, אולם אמרנו לעצמנו, הכל כדאי! הרי בסוף נזכה לילד בעזרת ה', הכול כדאי!
לאחר 3 שבועות במוצאי שביעי של פסח לאחר למעלה מ- 7.5 שנים הגיע רגע הלידה המיוחל; מוצאי שביעי של פסח , ה' תש"ס נולד לנו בן בסייעתא דשמיא.
אין לתאר במילים את השמחה הגדולה, הודענו לכולם סוף כל סוף ובשעה טובה זכינו לבן, ובכך חשנו שנסתיימה לה התקופה הקשה בחיינו וכי היא מאחורינו.
הנה כי כן, יוצאים לדרך חדשה ומשמחת...
אולם..
שמחה זו ארכה לא יותר מ- 20 דקות עד חצי שעה...
הרופאה בחדר הלידה קוראת לאבא החדש , כשבעדינות ובזהירות מנסה להסביר שהתינוק החדש, בעצם לא כ"כ רגיל, נראה שיש לו בעיות מסוימות, כנראה פיגור שכלי, תסמונת דאון, חולשה בשרירים מעט, ועוד...
הלם!!!!
פתאום להרגיש באמצע הלילה איך העולם מתהפך מן הקצה אל הקצה, השמים נופלים עליך, מה אעשה, מה אדבר, מי חלם על דבר כזה, ועוד אחרי 7 שנים וחצי? במה הועילו כל תפילותינו ? איך אודיע את הבשורה המרה למשפחה ולמכרים?
למחרת בבוקר אחרי ליל שימורים קשה ביותר, הגענו למנהל המחלקה אשר גולל בפנינו את הגרוע מכל: הילד שלכם עם פיגור, בעיות בלב, בעיות בשרירים, ושט שאינו מחובר לקיבה, ולכן צריך מיד לצאת לניתוח בבית חולים איכילוב, תוך 24 שעות!!
וכך היה, מיד שלחו אותנו לאיכילוב באמבולנס לניתוח.
הרגשנו משל כאילו היינו בכף הקלע, כאילו לא די בהלם שנתקפנו בעצם הידיעה שנולד לנו ילד כזה, כעת אף למצער להתאושש מן אותו ההלם אין זמן! ואני עייף, מותש, מבולבל..
לפתע מצאתי את עצמי בבית חולים ענק כמו איכילוב, עם ילד שספק אם אני חש קשר אליו ומי יודע אם ארצה אותו בכלל.
אשתי עדיין שוהה בבית החולים מעייני הישועה אחרי לידה, כאובה ומיוסרת בלי תינוק בידיים, כשכל היולדות מסביב לה שמחות עם תינוקות בחיקן, והיא לעומתן בודדה, המומה, כאובה, חלשה כשאפילו בעלה לא יכול להיות איתה ברגעים קשים ורגישים אלו מאחר והוא נאלץ להיות עם התינוק החדש בניתוח באיכלוב, כחלק מאחריותו.
הרי אני אבא שלו, אני צריך ללכת ולדבר עם הרופאים ולשאול ולבקר וכו' וכו'.
נודה בגילוי לב, ניסיון ההתמודדות עם הבשורה שנולד לנו ילד מוגבל היה קשה לנו עד מאוד. בתום ניסיון של 7.5 שנים, כשנדמה שהנה הייסורים והצער כבר אינם מנת חלקנו, פתאום הרגשנו עצמנו נכנסים במפתיע לתוך ניסיון קשה אף יותר מניסיון האמונה בו עמדנו של ציפייה ממושכת לפרי בטן, בפרט כשעצם הניסיון הוא בכך שהשמחה עצמה נהפכה לצער גדול.
כדי להמחיש ולחדד את גודל הניסיון, אנשים שנולד להם ילד מוגבל בוכים ומצטערים אפילו שיש להם ילדים בריאים נוספים שלכאורה הינם מעין "חצי נחמה"..
ולמרות הכל, עדיין הם מצטערים ובוכים...
ומה אנו נאמר?
במצב אליו נקלענו, חשבנו בליבנו, מה יש לאותם אנשים להצטער, אז מה? סוף כל סוף יש להם עוד ילדים, אז ילד אחד שונה, נכון שלא קל, אבל זה לא סוף העולם.
אבל אנחנו, הרי אין לנו כלום!!!
ועד שילד זה בא לעולם, כמה תפילות, ורופאים וטיפולים וריצות, מי יודע מה יהיה הלאה, האם נישאר רק עם זה הילד??
קרובת משפחה שאלה את אשתי:
איך הקב"ה עשה לכם דבר כזה, איך הוא נתן לכם ילד כזה לאחר כ"כ הרבה שנים, הרי אתם אנשים חרדים, שומרי תורה ומצוות, התפללתם כל כך הרבה, זה מה שמגיע לכם??!!
שאלה זאת נשאלה חודש לאחר הלידה של רפאל ז"ל.
וכאן באה התשובה הגדולה:
ענתה לה אשתי, מי יודע חשבונות שמים, אולי בכלל נגזר עלינו שלא יהיה לנו ילדים, אולם הקב"ה למרות הכל נעתר לתפילתנו והחליט שכדי שתהא לנו זכות לבטל את הגזירה, הוא יפקיד בידנו נשמה כזאת, עם כל הצער וההלם של הלידה.
ואולי על ידי כן שנעבור תהליך כזה באמונה נזכה להיפקד בעוד ילדים, דווקא בזכותו, וא"כ נמצא שהקב"ה עשה זאת לטובתנו על מנת להטיב לנו כשלמעשה כלל וכלל לא מדובר בעונש, אלא להיפך מדובר במתנה!!!
[ כמובן שעצם הצער הוא כפרה על עוונותינו, אולם עצם הניסיון וקבלת הצער באמונה הוא אך ורק להטיב לנו ]
באותה עת, לא הפנמנו במידה מספקת עד כמה דברים אלו נכונים ואמיתיים...
מיד לאחר לידתו של רפאל ז"ל עם כל הצער אשר היה כרוך בכך, קיבלנו על עצמנו לקבל אותו באהבה מכוח האמונה שכל מה שהקב"ה עושה הוא לטובה. זאת אע"פ שאיננו מבינים, אבל הקדמנו "נעשה לנשמע" באמונה תמימה שאצל הקב"ה אין סתם!!
ואדרבה...
אחרי כ"כ הרבה שנים של צער ותפילות, פתאום בא דבר שנראה כ"כ הפוך, כ"כ נוגד את השכל ואף נוגד את הטבע [ שכן כפי שהתבטא הפרופסור באיכילוב אין הסבר הגיוני מדוע נולד ילד כזה לזוג צעיר ללא בעיות גנטיות תורשתיות ו/או אחרות ].
אם כך, הרי זה סימן ברור שזה יד ה'!!!
גמרנו אומר בליבנו לקבל אותו באהבה ובאמונה, להשקיע בו, לטפח אותו, ולהמשיך לשמוח בחיים הלאה, לא נשברים!!!
אני אמשיך ללכת לכולל, אשתי תמשיך לעבוד, והכל ימשיך כרגיל כאילו כלום לא קרה.
דיברנו ביננו, הרי אנו מדברים כל הזמן בשולחן שבת, וכד', על אמונה, על ייסורים, עד עכשיו דיבורים אלו היו רק בגדר "דברי תורה על שולחן שבת" לפני ברכת המזון .
כעת הגיעה שעת המעשה, "נאה דורש נאה מקיים" האם באמת אנו חיים דיבורים אלו, או שהכל מן השפה ולחוץ? אמרנו לעצמנו, מי יודע אולי זה הניסיון הגדול של חיינו; אסור להתייאש, אסור להישבר.
החלטנו; ממשיכים קדימה בשמחה וה' יהא בעזרנו.
חודש לאחר הלידה נערכה הברית ביחד עם פדיון ברוב פאר והדר.
בתקופת הטיפולים שלפני הלידה, ע"פ בדיקות המעבדה נאמר לנו על ידי רופאים מומחים, שהסיכוי היחידי שלנו לזכות בילדים רק ע"י טיפולים מסוימים, וככל שנתבגר יותר, הסיכויים ילכו ויפחתו.
והיה אף פרופסור אחד שהתנגדנו לטיפול מסוים שהציע, מכיוון שהיה זה נגד ההלכה,
אותו פרופסור פשוט "שלח אותנו" לביתנו, תוך שהוא טוען בביטחון שבלי שנעשה מה שהוא אומר אין סיכויים וחבל על הזמן.
לא קיבלנו את דבריו וויתרנו על הפיתרון שהציע לנו מכח האמונה שלא הוא מנהל את העולם, כי ידענו שיש בורא לעולם!!!
כשנה לאחר לידת הבן רפאל ז"ל....
זכינו לראות את הברכה שבאה לנו בזכות רפאל ז"ל, התברר שהקב"ה פקד אותנו בהריון נוסף כנגד כל כללי הטבע וקביעות הרופאים.
זכינו שנולדה לנו בת בריאה ב"ה, שמחה גדולה, ראינו את יד ה' בחוש, את הברכה שנכנסה לביתנו בזכות רפאל ז"ל.
לאחר עוד שנה וחצי...
פעם נוספת זיכה אותנו ה' מידו הרחבה והפתוחה, לעוד הריון , בלי רופאים , בלי כלום!!
רק תפילות וחסד ה' הכל יכול, זכינו בס"ד לעוד בן!!! בריא ב"ה, והבית מלא אורה!!
ראינו עין בעין איך לידתו של הבן רפאל ז"ל על כל המשתמע מכך, הכניסה לביתנו ברכה, שמחה ואור , שערי שמים נפתחו בקלות.
ראינו שרפאל ז"ל היה הברכה של הבית, נקשרנו אליו עוד יותר בעבותות של אהבה, ידענו שכל מה שיש לנו, זה בזכותו, בזכות שקיבלנו נשמה טהורה כזאת, השתדלנו לקבלו באהבה ובשמחה, ואכן לא טעינו, כל מה שהקב"ה עושה נוכחנו בעינינו שלטוב הוא עושה, האמננו אע"פ שהיה קשה אבל הקב"ה הראה לנו לבסוף את ישועתו.
שיעור נוסף באמונה שלימד אותנו הקב"ה על ידי ובזכות רפאל ז"ל, שהקב"ה בעל היכולת והכוחות כולם, והוא יכול לרומם ולהציל אדם משערי מוות ממש.
רפאל ז"ל היה סובל בעיקר מראותיו, דלקות ריאות חוזרות ונשנות, אשפוזים אין ספור, חמצן, וכל פעם ראינו אין שהוא נלחם על כל נשימה, ולבסוף היה בחסדי ה' מתגבר וחוזר הביתה בריא.
מצב זה היה "רגיל" לשנותיו הראשונות.
אולם קרוב לגיל 5 אושפז רפאל בשל דלקת ריאות, ובמהלך האשפוז נתקף בחיידק אלים שחדר לריאות.
הוא הובהל לטיפול נמרץ, הורדם והונשם בירידת חמצן קשה ומצבו היה קריטי ביותר!!!
ריאותיו היו חולות מאוד, ובנוסף לכך החיידק תקף במלוא הכוח, כך שסיכוייו לחיות עוד שאפו לאפס.
בבית החולים הכינו אותנו לגרוע מכל "יתכן שלא יחזיק מעמד עד הבוקר".
והאמת, ידענו היטב את מצבו ועל פי טבע לא היה הרבה למה לצפות, אולם ידענו גם כן שיש את הקב"ה בעולם, והוא הכל יכול , וצריך לפנות אליו!!
הרעשנו את השמים בתפילות, אלפי ילדים!!
בתלמודי תורה ובבתי ספר של בית יעקב התפללו לרפואתו, משפחה, קרובים, ידידים, צדקות, ברכות, רבנים , קברי צדיקים.
ואכן ישועת ה' הגיעה. אחת האחיות בטיפול נמרץ שחזרה מספר ימים לאחר שרפאל ז"ל נכנס לטיפול נמרץ, פשוט לא האמינה שהוא עדיין כאן חי וקיים.
להערכת הרופאים גם אם הוא יחזיק מעמד, הוא יצטרך להיות מונשם לפחות חודש, והיות ואי אפשר להנשים יותר מדי זמן דרך הפה והאף לכן החליטו לעשות לו חור בחלק העליון של החזה כדי להנשים ישר לתוך הקנה.
הניתוח נקבע ליום ה- 12 של ההרדמה.
אולם בורא עולם החליט אחרת, פתאום ביום ה-10 החל שיפור בריאות, ועוד שיפור, עד שביום ה- 12!!! נותק רפאל ז"ל ממכשירי ההנשמה והחל לנשום בכוחות עצמו בס"ד. וכמובן שהניתוח בוטל!!!
חודשיים וחצי לאחר מכן התאשפז שוב רפאל בטיפול נמרץ עם דלקת ריאות קשה ביותר, מורדם, מונשם ללא שיפור, הפעם קבעו ניתוח ליום ה- 22 של ההנשמה, כי היו בטוחים שהפעם ודאי שיצטרך להיות מונשם הרבה זמן, ובחסד ה' גם הפעם ביום ה- 20 החל שיפור פתאומי וביום ה- 22 שהיה מיועד לניתוח , נותק ממכשיר ההנשמה.
יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם!!!
יתירה מכך,
על פי רוב, גם מי שעבר חיידק זה ושרד בחיים, בד"כ זקוק להשתלת ריאות, או לחלופין לכריתת חלקים מהריאה, אולם רפאל ז"ל יצא בלי כל זה והצליח לחזור הבייתה לאחר אשפוז ממושך ולהתנתק מהחמצן באופן כמעט קבוע!! אומנם, עם רגישות יתר בריאות, אבל בכל זאת חזר למסלול חיים כמעט נורמאלי!
בשלושת וחצי השבועות האחרונים לחייו, היה רפאל ז"ל בטיפול נמרץ עם דלקת ריאות קשה, לאחר דום לב וקריסת מערכות ..
אולם, למרות המצב הקשה מאוד..לא איבדנו את התקווה מכיוון שכבר למדנו שגם כשחרב חדה מונחת על צווארו של אדם, ואפילו שכבר הינה חותכת! אל יתייאש מן הרחמים!!
מספר פעמים באותו אשפוז החלה התדרדרות קריטית במצבו, וכבר הודיעו לנו פשוט להתכונן לסוף, אולם מיד הלכנו הצידה וקראנו תהילים לרפואתו, ובאמת מצבו התייצב.
הרופאים העריכו את מצבו הקשה שזהו עניין של שעות או ימים, אבל למעשה הקב"ה נתן לו חיים גם במצב הזה, נגד הטבע וההיגיון במשך שלושה וחצי שבועות, החל מיום לפני ראש השנה תשס"ח ועד יום לאחר שמחת תורה, שאז השיב את נשמתו הטהורה בליל שבת קודש.
רופא המשפחה שבא לנחם בימי השבעה אמר לנו כך: הייתי בטוח שגם הפעם הוא ייצא מזה חי, למרות המצב הקריטי והאנוש שהוא היה. ולמה?
היות והילד הזה חי כנגד כל כללי הרפואה, על פי הרפואה מזמן הוא כבר לא היה צריך להיות כאן, הוא חי נגד הטבע, ובפרט מה שהוא עבר לפני שנתיים וחצי את החיידק בטיפול נמרץ ויצא מזה חי, ובצורה שאנשים בריאים לא היו מצליחים לצאת, ראיתי איך שהוא חי מעל הטבע, והייתי בטוח שגם הפעם הוא יעבור את זה.
אבל הקב"ה רצה אחרת.
ביום לפני שנפטר אמרה האחות שטיפלה בו, מה יהיה עם הילד הזה?
הוא פשוט נלחם!!
יש כאן מלחמה על החיים.
אין לנו מושג בחשבונות שמים, וגם אנו לא מתיימרים לנסות להבין את דרכו של הקב"ה, אבל ראינו ברפאל ז"ל שהוא "חפץ של מצווה". הוא לא בא לעולם רק כדי לתקן את עצמו [הייסורים שסבל ב- 7.5 שנותיו לא עובר אדם רגיל ב- 70 שנה!! ] ראינו שרפאל בא גם לרומם אחרים, ובעיקר אותנו ההורים והמשפחה.
כמה חיזוק באמונה קיבלנו בחוש בזכותו, שכל מה שהקב"ה עושה זה לטוב גם אם לא רואים מיד.
וכמה הקב"ה הוא הכל יכול ואין להתייאש מלפנות אליו בכל מצב שיהיה.
אכן כך: " האמונה לנשמה כמו אוויר לנשימה"
דבר נוסף שהתחזקנו בזכות רפאל ז"ל הנוגע לאמונה גם כן, עניין השגחה פרטית משמים
על האדם לדעת שכל מה שקורה לו מאת הקב"ה מחושבן בשיא הדיוק, כמה יהיה לו טוב ומה שיגיע לו יקבל בדיוק, ומה שלא מגיע לו , לא יקבל , וכך להיפך...
כשקשה לו ויש לו ניסיונות ומרגיש רע, צריך לדעת שלא הכל רע, כל קושי שהקב"ה נותן , כל ניסיון הוא מחושבן בדיוק, כמה יהיה קשה וכמה לא.
אין סתם ומקריות בעולם.
ולדוגמא:
באשפוז הקריטי שהיה לפני שנתיים וחצי לפטירתו, כשמצבו היה קשה ביותר, למעשה הלכנו לישון בבית מכיוון שאין טעם ואפשרות להישאר בבית החולים, כשהילד מורדם מונשם ומטופל על ידי אחות צמודה.
כשהיינו מגיעים לבית החולים בשעות הבוקר, שהם שעות השיא של מבקרים ולמצוא חנייה אפילו בתשלום לא קל, כל שכן למצוא חנייה ליד בית החולים במדרכה פנויה ובלי תשלום, זה כמעט בגדר נס.
אולם, למרבה הפלא, כמה פעמים הגענו, ופשוט חיכתה לנו חנייה ריקה במדרכה קרוב לבית החולים, בקלות ובמהירות.
אמרנו לעצמנו, גם אם נגזר עלינו כעת כל הצער והקושי, אבל צער של חניה, לא נגזר עלינו, הכל מחושבן ומדוקדק.
באשפוז האחרון לחייו כשמצבו היה קריטי, היינו בראש השנה אצל ההורים שזה קצת קרוב לבית החולים, וסיכמנו שנשאיר את הטלפון פתוח, ובמידה שנשמע צלצול ונראה שזה מבית החולים, נבין שיש משהו דחוף שמחפשים אותנו ומיד נלך ברגל.
בליל ראש השנה הייתה ירידת לחץ דם ומצבו החל להידרדר בצורה חמורה ביותר.
מבית החולים התקשרו אלינו לפלאפון, אולם משמים באורח פלא!! פשוט לא שמענו!!
שמנו את הפלאפון במקום שנוכל לשמוע, אבל למעשה לא שמענו כלום!!
למחרת בבוקר כשהגיעה האם ברגל לבית החולים. אמרו לה הרופאים, התקשרנו בלילה אבל טוב שלא באתם, מכיוון שמצבו הידרדר ואח"כ התייצב, וממילא לא הייתם צריכים לבוא.
ראינו בחוש את השגחת ה', אם היינו שומעים, היינו מיד הולכים באמצע הלילה בחרדה לבית החולים הליכה במשך כמעט כשעה, ולבסוף מגיעים ורואים שהלכנו בחינם.
אבל הקב"ה שמחשבן כל דבר בדקדוק עצום!! ידע שלמרות כל המצב, את הצער הזה לא מגיע להם.
ומי שיתבונן כך במשך חייו במאורעות העוברים עליו, יראה עד כמה דברים אלו נכונים.
שאין סתם בעולם, ואין מקרה, יש הקב"ה שמנהל ומשגיח ומכוון ומסדר והוא ורק הוא מחליט מה כל אחד יקבל , איך מתי, כמה ובאיזה אופן....
דבר נוסף שקיבלנו מרפאל ז"ל, הכרת הטוב להקב"ה!!
אדם פונה להקב"ה כשפתאום הוא רואה שרע לו, שלא טוב לו, יש לו צרה, בעיה מסויימת, אז הוא יודע בדיוק את הכתובת, הרע? זה מהקב"ה, צריך לפנות אליו .
אולם מרפאל ז"ל למדנו שצריך לפנות להקב"ה גם כשטוב.
טוב לך? תן תודה לקב"ה, תעריך את הטוב שה' נותן לך, הבעיה שלנו היא שאת הטוב אנו מקבלים בטבעיות, כך צריך להיות! מגיע לנו! וזו הטעות, אדם צריך לדעת שגם הטוב שה' נותן לו זה בחסד וברחמים מתנת חינם, וצריך להודות על כך, וכשאדם מתחיל להתבונן בזה אז הוא נהיה אסיר תודה להקב"ה ואז הוא יראה שיש לו פתאום חשק לקיים מצוות , ויתקרב להקב"ה להיות יותר ירא שמים!!
לא מתוך כפיה אלא מתוך שמחה ורוממות, וניתן מספר דוגמאות:
אדם הולך לבית הכנסת בכניסת שבת, הוא בריא, אשתו בבית, הילדים בריאים , שולחן ערוך , אוכל טעים וחם ..
האם נעצר לומר לקב"ה תודה רבה על השבת בבית?
על כל הטוב והשפע?
על השקט והשלווה והבריאות?
אנחנו למדנו להעריך שבת בבית , כמה פעמים תכננו את השבת ולבסוף מצאנו את עצמנו באשפוז בבית חולים , שבוע שבועיים , מתמודדים , בקושי זמן לאכול, בקושי זמן לנוח, אז פתאום הבנו כמה חסד ה' יש בזה שאנחנו בבית שבת. ואנו בריאים ושלמים ויש שקט ושלווה, זה לא פשוט בכלל!!!
הרבה מאוד אנשים מבלים בבתי חולים שבתות, חגים תקופות ארוכות , לכן כל אחד ואחד מאיתנו צריך ללמוד להעריך כשהולך לבית הכנסת בכניסת שבת, כשאשה מדליקה נרות, מחויבים אנו ליתן תודה לקב"ה!! על הטוב הזה של שבת ושלווה במנוחה ושמחה.
אדם אשר נולדו לו בס"ד ילדים, פשוט לו שילד זוחל, ואח"כ הולך ואח"כ מדבר, הכל פשוט וטבעי, האם הוא חושב שצריך לקום ולהודות לקב"ה על כך ? הרי זה טבעי!!
אצל רפאל למדנו שזה לא טבעי בכלל!! כמה טיפולי פיזיותרפיה שהתרוצצנו איתו עד שהתחיל ללכת בגיל 4, כמה קלינאיות תקשורת כדי להוציא כמה מילים מהפה, כמה השקעה וריצות בכל מיני מכונים למינהם, בריכות שחיה טיפוליות ועוד ועוד.
פתאום הבנו שילד; מדבר, הולך , אוכל לבד, כמה זה חסד ה' וכמה צריך להודות לו על כך.
העולם אומר, יש מושג שנקרא "שגרה אפורה" , דהיינו – "משעמם"- אין הרבה חדש, אנו למדנו להעריך את חסד ה' שבשגרה, מה זה לישון לילה שלם במנוחה, מה זה ילד בריא ונושם בשקט, הכל חסד ה', בחינם ,
זכינו בזכות רפאל ז"ל להתקרב לקב"ה ולהכיר אותו גם כשטוב לנו שהכל מאיתו יתברך.
מובא בספרים הקדושים, כאשר אדם מתלונן לקב"ה שרע לו, אומר לו הקב"ה אתה מתלונן שאני עושה לך רע?
אראה לך מה זה באמת רע, ואז אותו אדם מושך על עצמו ייסורים וקשיים.
אבל כשאדם מודה לקב"ה על כל דבר שעושה לו ואומר לקב"ה כמה אתה טוב ומתבונן בחסד ה' על כל דבר, אזי אומר הקב"ה אתה אומר שזה טוב, אתה עוד לא יודע מה זה באמת טוב, אם כך אני אתן לך טוב שאתה תראה מהו טוב אמיתי, ואז אדם כזה זוכה שמורידים לו עוד יותר שפע ועוד יותר טובה.
דבר נוסף שהוריד רפאל ז"ל לעולם – חסד, כמה חסד שהיה סביבו וכמה קידוש ה' שנעשה עקב כך, כל המשפחה; הסבא והסבתא שיחיו משני הצדדים, אחים ואחיות, מתנדבות בשכונה, המורות של רפאל, ועוד, שהיו שותפים במשך שנות חייו לחסד בצורה יוצאת מגדר הרגיל.
כל אשפוז היה צריך צריך לנהל כמו מבצע צבאי; מי לוקח, מי מחזיר , מי מוציא ילדים מהגן, מי שומר בינתיים, וכו' וכו'. והיה זה ממש למופת.
באחד האשפוזים פנתה אלינו אשה שאינה שומרת תורה ומצוות ששהתה עימנו בחדר בבית החולים ואמרה לנו; אני ממש המומה ממה שאני רואה כאן , אני רואה כאן במשך היום תחלופה של אנשים ליד מיטתו של רפאל ז"ל 24 שעות ביממה. זו באה וזו יוצאת, זו שעתיים וזו שלוש , אני ממש מתפעלת מהאיכפתיות והחסד שיש אצלכם. אני נמצאת כאן שבועיים בבית חולים ואף אחד לא מסתכל עלי, ואילו אצלכם זה ממש פלא!! כמה קידוש ה'.
אין ספק שנשמתו הטהורה זכתה לזכות אחרים ולהוריד לעולם שפע של חסד.
לומר את האמת, כל אדם מעדיף שלא להזדקק לאחרים , אבל היינו במצב שאין ברירה ,וכדי שנוכל להמשיך לתפקד כרגיל, היינו זקוקים לאותם בעלי חסד, אשריהם ואשרי חלקם זכות נשמתו הטהורה תעמוד להם למליץ יושר, ויהי רצון שירבו בעלי החסד כמותם בעם ישראל. מכיוון שיש לצערנו מציאות שבהרבה בתים זקוקים לעזרה ואשרי מי שיפקח את עיניו ואת ליבו להטיב לזולת בגופו.
גם בתוך הבית, האחים הקטנים שראו את המוגבלות של רפאל ז"ל נהיו יותר וותרנים, עוזרים, מבינים , רגישים ובעלי חסד שזו ברכה שאין כמוה לחינוכם.
דבר נוסף שזכינו להתחזק בזכות רפאל ז"ל לדון לכף זכות!!
פעמים רבות, בשל מצבו הבריאותי, אשפוזים, מחלות , היינו מוגבלים בכל מיני עניינים, לא יכלנו ללכת לכל מיני אירועים משפחתיים, לפעמים עייפות יתר, רוצים מנוחה, לפעמים קצת קשה לצאת עם כל המכשירים שנלווים אליו. לפעמים צריך ללכת להתפלל מאוחר אחרי לילה מעייף, או עד שהחליפו אותנו בבית החולים, ולא נעים להגיע לבית הכנסת מאוחר.
ואז חיפשנו ורצינו, שידונו אותנו לכף זכות, כי לא כל אחד יודע מה עברנו בלילה, מה עברנו במשך השבוע שעבר, באיזה מתח אנו נמצאים, וכו' וכו'.
ואז, כשהרגשנו בעצמנו, כמה זקוקים אנו שידונו אותנו לכף זכות, התחלנו להרגיש כך גם כלפי אחרים. כאשר אתה רואה מישהו מאחר לתפילה, יוצא מהתפילה מהר, לא שם לב אליך ברחוב, וכו' וכו', אין לך היתר לדון אותו לכף חובה!!!
וכי אתה יודע מה עובר עליו בבית?? אולי יש לו ילד חולה? אולי אשה חולה? אולי בעיות שלום בית? פרנסה? אולי הוא בעצמו חולה? אולי בעיות עם הילדים? וכי אתה יודע מה עובר על אדם בחדרי חדרים? בחייו? הרי אנו בדיוק הרגשנו מה אנו עוברים וכמה אנשים ברחוב בכלל לא יודעים מאומה!! אכן הרווחנו!! לדון לכף זכות כל יהודי באשר הוא!
א"כ רפאל ז"ל זיכה אותנו במתנות גדולות:
אמונה אמיתית בחוש , שכל מה שהקב"ה עושה זה לטובה גם אם לא נראה כך.
אמונה שהקב"ה הוא כל יכול וגם במצבים הקשים ביותר שנראה שאפסה התקווה, הקב"ה הוא כל יכול, ועזר ועוזר ויעזור.
כל מה שקורה לנו בכל מצב הכל בהשגחה פרטית ומדוקדקת וחשבון הייסורים מדויק.
הכרת הטוב לקב"ה לתת לו תודה על כל הטוב ולא לחכות לדברים קשים כדי לפנות ולהתקרב אליו.
חסד- להרבות בחסד לתת לב ועין למצבו של הזולת.
לדון לכף זכות כל יהודי באשר איננו יודעים מה עובר עליו בחדרי ליבו וחדרי ביתו.
הנה כי כן, הרמנו את היהלום שנזרק עלינו, התעשרנו ממנו ושמחנו בו.
נביא משל נפלא של הרב פינקוס זצ"ל, ישב לו ילד וצייר ציור , בית עם צמחייה, מדרגות ומנורות, עמל על הציור במשך שעות , ולבסוף הסתכל על הציור בהנאה, כאשר בא להניח במקומו את המכחול שבו הוא צייר, לא שם לב שנשארה טיפת דיו שחורה במכחול ובטעות נפלה אותה טיפה שחורה באמצע הציור על המדרגות.
אותו ילד חשכו עיניו, והחל לשאול עצמו בייאוש; מה אעשה כעת, כיצד אמחק את הטיפה, ואולי לא אצליח, ומה יהיה עם כל הציור שהשקעתי??
עבר שם אדם חכם , ראה בצרתו ואמר לו כך; תראה ילד, אם תנסה למחוק את הטיפה, לא רק שלא תצליח, אלא גם תכער את כל הציור , כי יישאר כתם וחבל על כל מה שהשקעת.. תשמע לעצתי.. בוא ניקח את הטיפה, נמשוך אותה קצת למעלה, קצת למטה, קצת לצדדים, נעשה ממנה ציור של ילד שיורד במדרגות וכך לא רק שלא תכער את הציור, אלא אדרבה, הציור שלך יהיה יותר יפה ומשובח והכתם השחור ייהפך ליופי שבציור. ע"כ .
כך גם האדם, לכל אדם יש את הציור של חייו, פעמים רואה אדם שנהיה לו כתם שחור כביכול באמצע ציור חייו, צרה מסוימת נחתה עליו, קושי לא צפוי, וכו' וכו'.
אדם שלא יקבל עליו את הייסורים באהבה, וינסה להתנגד להם, לא רק שלא יצליח להתגבר על הקושי, אלא הפוך , קושי זה רק ילך ויגבר ויקשה עליו עוד יותר את מהלך חייו, אולם אדם שיקח את הקושי והניסיון וינסה לקבל עליו אותו באהבה ובאמונה ולהתרומם ולהתקרב לקב"ה , לבסוף יראה שאותו ניסיון לא רק שלא היה טיפה שחורה ומכערת, אלא אדרבה, אותו ניסיון, נהפך לשמחה, לאמונה, לאור של חייו, לרומם אותו ולקרב אותו לה' יתברך.
כך הרגשנו עם רפאל ז"ל, כשנולד, זה היה ניסיון קשה, זה היה נראה חלילה כמו כתם שחור בתוך מעגל החיים, אולם הקב"ה עזר לנו להפוך אותו ליופי של ציור חיינו. לאור שהיה בבית, לברכה עצומה, לשמחה גדולה שהיתה לנו בו, לאהבה עצומה שהיתה לנו אליו.
לסיום... מספר מילים, על נשמתו הטהורה של רפאל ז"ל..
ראינו בבית איזה נשמה מיוחדת נתן לנו הקב"ה, השמחה שהייתה לו הייתה מיוחדת במינה, מכל הלב, פשוט מכונה של שמחה, פעמים רבות, איך ידענו שרפאל התעורר משינה? פשוט מאוד! הוא היה מתעורר, מתיישב במיטה ושר! פשוט שר לעצמו ושמח..
וכמו כן הרגישות שלו הייתה פלא עצום!!!
אם הוא היה רואה מישהו בוכה, פשוט הוא הולך בצד ובוכה אחריו מכל הלב, כאילו מישהו פגע בו. הוא פשוט לא היה מסוגל לראות מישהו בוכה. נשמתו הרגישה בצער של הזולת וזה היה לנו לפלא עצום.
(כשהילדים היו מתחילים לבכות היינו אומרים להם - "תפסיקו" אתם יודעים שרפאל יתחיל לבכות, והם כבר ידעו והיו משתדלים להפסיק...)
המשיכה שלו לדברים שבקדושה הייתה מיוחדת; בגן, בבית הספר , למרות כל קשיי הלמידה שלו דבר אחד הוא ידע לעשות בצורה מיוחדת, התפילה. את כל סדר התפילה הוא ידע, השתתף, אהב, וממש היה חי את התפילה. גם בבית היה משתדל לברך עם כל המוגבלות שלו להוציא מילים וכן לענות אמן, היה צועק אמן!!!
בשבת הייתה לו הארה מיוחדת, כשהיינו אומרים שלום עליכם, היה בא ורוצה שאבוא להרים אותו ואומר איתי שלום עליכם והיה שמח מאוד!!!
על שירי שבת לא היה מוותר!!
פשוט כשמתחילים לשיר, היה יורד מהכסא שלו ובא לשבת על אבא לשיר איתו שירי שבת, והיה משתדל להוציא את קטעי השירים והברות מילים בכל שיר ושיר, ולא רצה לחזור למקומו עד שיסיימו לשיר.
ובאמת, נשמתו הטהורה עלתה השמיימה דווקא בליל שבת קודש, לאחר חצות לילה, בזמן הנחשב למעולה ביותר בדרגות הנשמות כמובא בספרים הקדושים.
אין ספק, שמדובר בנשמה גבוהה מאוד שירדה לעולם, שהועילה המון לסובבים אותה.
ולכן בקשתנו לכל אדם, שיקבל על עצמו חיזוק מסוים בקיום המצוות הן באמונה, והן בשאר הדברים שכתבנו לעיל שהתחזקנו בזכותו, והן בשאר מצוות התורה ; שמירת שבת, צניעות, שמירת הלשון, קביעות עיתים לתורה ועוד ועוד.
רפאל ז"ל, נכנס באשפוז האחרון לטיפול נמרץ, יום לפני ראש השנה והשיב נשמתו הטהורה יום לאחר שמחת תורה. הוא החזיק מעמד במצבו הקריטי נגד כל תחזיות הרופאים.
מי יודע אולי הקב"ה עשה כן כדי שיהיה חיזוק גדול לימים הנוראים שהחלו בראש השנה והסתיימו בשמחת תורה, ובאמת הייתה התעוררות גדולה הן מצד המשפחה הן מצד חברים; בתפילות, בצניעות, בשמירת שבת, בשמירת הלשון, בברכות, בברכת אשר יצר, בחסד, באמת היו ימים נוראים היוצאים מגדר הרגיל בזכותו.
וכן ראינו בלוויה ובמשך השבעה ובימי השלושים ולאחריהם כמה חיזוק שנעשה בזכותו.
ולכן גם כעת, בטוחים אנו שכל מי שיקבל על עצמו דבר מסוים שיהיה זה לנחת ולעילוי נשמתו הטהורה, והוא יליץ יושר וזכות בעד כל המתחזקים בזכותו.
ונסיים..
באמת, מניין היה לנו את הכוח להתמודד עם הניסיון הזה שהיה לא קל, אולם הצלחנו בסייעתא דשמיא לקבל אותו באהבה ובשמחה?
אלא שיודעים אנו בעצמנו שכל מה שזכינו לכך אין זה בזכות עצמנו וכל מה שהצלחנו להתרומם באמונה ובשאר העניינים הכל מאיתו יתברך ובעזרתו ובעיקר בזכות שזכינו להיות "שתולים בחצרות ה' '", ללמוד תורה, לקיים מצוות, להיות קשורים לתלמידי חכמים, שזה ורק זה נותן ליהודי את הכוח לעמוד כנגד כל הניסיונות.
לפעמים נדמה כאילו אדם ששומר תורה ומצוות, אמנם הוא משקיע ויהיה לו גן עדן ועולם הבא, אבל בעולם הזה הוא מסכן, הוא מוגבל, התורה לא מתירה לו כל דבר לעשות , ולכן הוא לכאורה משועבד.
וא"כ, עולם הבא יש לו , אולם עולם הזה אין לו.
אבל האמת שזוהי טעות איומה, אדם שחי לפי התורה, לומד אותה ומקיים את מצוותיה , יש לו עולם הזה יותר מכל אחד אחר, מכיוון שהתורה הקדושה נותנת כח וחוסן נפשי לאדם היהודי להתמודד נגד כל קשיי ונסיונות החיים שיש בעולם הזה, ואדרבה מי שקשור לתורה ומקיים מצוות, הוא המאושר שמצליח לעבור את העולם הזה בלי דיכאונות ובלי משברים. דבר זה ראינו והרגשנו בחוש על עצמנו!
ועל כך אנו מודים לקב"ה על הזכות הגדולה הזו שזיכנו להיות מלומדי תורתו ומקיימי מצוותיו.
ולכן, גם כעת למרות תחושת החסר הגדול של אותה נשמה טהורה שזכינו ששהתה בביתנו ועם כל הכאב והצער שנלווה לכך, סמוכים ובטוחים אנו כשם שעזרנו הקב"ה לעמוד בניסיון מעת לידתו ובמשך שנות חייו, כך יסייע בידנו להמשיך ולהתחזק באמונה ובשמחה, שהרי כל מה שעושה הקב"ה הוא לטוב לנו כל הימים, וזה השיעור שקיבלנו מרפאל מרגע לידתו וכל ימי חייו.
יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שנזכה תמיד לעובדו באמת ובלבב שלם ונזכה תמיד לראות בהארת פניו של הקב"ה אלינו, שנזכה לקדש את שמו מתוך שמחה ויהיו דברים אלו לנחת רוח לפניו יתברך ולעילוי נשמתו הטהורה של רפאל ז"ל בן יבלחט"א רון אברהןם נ"י.
נזכה במהרה לביאת המשיח, לתחיית המתים, ולגאולה השלמה במהרה בימינו אמן!
ההורים
נ.ב. לפרטים בנוגע למאמר ניתן לפנות בטלפון הבא: 03-9093564 משפחת שמיר.
כמו כן, ניתן להשיג בטלפון הנ"ל דיסק, הרצאתו של הרה"ג מנחם שטיין שליט"א "נשמות טהורות" , דברי הספד והתעוררות שנאמרו בכלות השבעה. מצווה לצלם ולהפיץ לזיכוי הרבים
