לימוד 'נדרים' בדף היומי בגיא צלמות... לא נתנשי מינך...

אחת משביבי אותה מסירות נפש מתגלית ברוב חזיונה במסמך נדיר ומדהים, שהגיע באקראי דוקא בימים אלו לידי כותב השורות, לב מי לא ירטט לשמע הסיפור המופלא המתאר במלא הודו ועוזו נפש יהודית ודף גמרא חד הם... ועוד איך שהם חד...

בין החורבנות הגדולים שהחריבה השואה בשמי אירופה בולטת היא חורבן הספרות התורתית, אלו ספרי הלימוד והחידושים עליהם עמלו רבבות יהודים בכל עיר ופלך, וכפי ששילמו בחייהם ובייסוריהם, כך נגוזה לה תורה שלימה שהעלתה ברובה אפר מיתמר אל על, הטומן בחובו מפעלי חיים של אלפים ורבבות שהעלו ספרות עתק בכל מקצועות התורה.

אך היו יוצאים מן הכלל, היו כאלו שזכו ודברי תורתם או ספריהם התלמודיים הצליחו לשרוד את אש התופת הנוראה, ובדרכים לא דרכים, בהשגחה יתירה, הגיעו בסופו של דבר לפני בני התורה ועמליה.

אחת מהם היא הגמרא שלפנינו... בלויה ונושנת, אך טומנת בחובה מסרים מרטיטים שירגשו כל לומד ומעיין, עד היכן היא מסירותו של יהודי ללימוד הגמרא, ולקיום חזונו הנשגב של מחולל הרעיון מלובלין.

כרך בודד של ש"ס תלמוד בבלי - מסכת נדרים נזיר סוטה, נותר מכל ספריו של רבי יעקב ב"ר ברוך ריעדנץ הי"ד, תושב העיר סיגעט בפולין, מהערותיו של דפי המסכת ניכר כי רבי יעקב היה צורבא שהשקיע מעתותיו ללימוד, אך לא בהם עסקינן...

רבי יעקב ביקש לחרוט עלי נייר למזכרת נצח, את מאורעותיו בשנות הזעם הנוראים כשמבחוץ שיכלה חרב, וחללים נפלו בכל רגע, בבטחון גמור רושם רבי יעקב בין דפי המסכת, כי למרות כל הרדיפות הנוראיות כולו הודאה ליושב במרומים שהצליח בידו להמשיך וללמוד את הדף היומי במסתרים, ואף לסיים מסכת ועוד מסכת... עד כי לסיים את מסכת סוטה האחרונה שבכרך זה לא עלה בידו וכדורי המות ככל הנראה הכריעוהו בעודו ברבצו במעיין התלמוד.

אלא שמעיון בכתובים ניכרת דמותו של יהודי קדוש שנתן דרור לרגשותיו, ופותח בפנינו צוהר מאלף ומרטיט, מסירות נפש ללימוד הדף היומי מהו, ועד היכן מגעת עומק רצונו של יהודי לעמוד ולהתמיד בלימוד הדף היומי, והכל בכדי ששם שמים יתגדל ויתאדר לנצח...

* * *

בפתח המסכת עלי כרך, כותב רבי יעקב את הודאתו ליושב במרומים שזיכהו להתחיל ולסיים מסכת זו בשנת תרצ"ג בעיר סיגעט, אלא שבבואו לרשום את לימודו בפעם השניה במחזור הבא, היה זה בשנת תש"א בעיצומם של ימי התופת והמלחמה, וכה רושם רבי יעקב בעמוד הראשון של מסכת נדרים, וכה הם דבריו המרטיטים:

- "מי אנכי שאזכה להודות לד' כי עפר אני בחיי, ורימה ותולעה אחר מיתתי, ובפרט לך דומיה תהילה, אבל לעצור במילים מי אוכל? הפעם אודה לד' בכפליים כי זה פעם שנית שזכיתי להתחיל בש"ס ללמוד מסכת נדרים, וד' היה לי בעזרי ועשו לי ניסים ונפלאות, ואקוה שגם מכאן ולהבא יהא ד' בעזרי, וא-ל שד-י יתן לי ולכל ישראל רחמים שיכולים לעמוד כנגד הצרות שנתגברו עלינו, כי בצרה גדולה אנחנו עכשיו, כצאן לטבח יובל, ובעפר ארץ תחת רגלי כל האומות וכקוצים בעיניהם.

הה.. רבש"ע!! השקיפה ממעון קדשיך וברך את עמך ישראל במהרה וידבר עמים תחת רגלינו ויתרומם קרן ישראל, ונזכה לביאת גואל צדק ולבנין בית המקדש במהרה, כי למה יאמרו הגויים איה אלוהיהם? ובאמת אלוקינו בשמים ובמהרה יחוס עלינו בישועות כלליות, והעושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל במהרה אכי"ר.

כה דברי השפל והמדוכה ביסורים בכפליים שאי אפשר לפורטם וקַמֵיה שְמַיָא גַלְיֶה, העותר והמצפה בכל רגע ורגע לישועה בתוך שאר ישראל...

יעקב ב"ר ברוך ריעדנץ סיגעט א' שלח תש"א".

כל מילה מיותרת, כשלב הכל דואב ודואג מה יעלה בגורל ילדיהם, האם יגוו ברעב בתוך כמה שעות, אם ייָרו במטווח בנסותם להביא מעט פת לפיהם... יושב יהודי ומודה כולו להשי"ת שזיכהו בימים אלו לישב ולהמשיך בלימוד הדף ולהתחיל את לימודו במסכת נדרים במחזור השני...

***

בדף הסיום של מסכת זו – מסכת נדרים, לצד רישומו הראשון בכותבו: א' תרומה תרצ"ג, עזר לי השי"ת וסיימתי מסכת נדרים אודה לא-ל בלב חוקר שזכיתי לזה - בחתימת ידו... רושם רבי יעקב את הקורה עמו בלימוד המחזור השני, כשהימים הם ימי האימה והזעם...

וכה הם דבריו המרטיטים הממיסים כל לב:

- "ב"ה אבקש מאדון כל העולמים שימחול לי בסליחה גמורה על מה שלא למדתי מידי יום ביומו את הדף היומי כמו רגילות שלי , כי חלילה לא במרד ובמעל עשיתי זאת, אלא אנוס הייתי מחמת הרדיפות של הרשעים יש"ו שהיו רצונם לגלות אותי עם כל ב"ב תלינה בגלותי לדאבון נפשי עם שאר אחינו בני ישראל, ומחמת צרות וצרות שונים שנגעו בי לא הי' לי פנאי ללמוד.. כי טרוד הייתי להציל אותי עם כתב תעודות.. והקב"ה ברוב רחמיו הי' לי בעזרי והציל אותי עם כל ב"ב, ומעתה אודה לו בכל לבבי הנשבר.. ואקוה בעזרת ד' להשלים מה שחסרתי אם יתן לי כח, והיום סיימתי פעם שניה מסכת זו...

פה סיגעט מש"ק שמות תש"ב לפ"ק 942 - יעקב..."

לב מי לא ירגש ועין מי לא תדמע בשמוע זאת, כשטרוד היה רבי יעקב, לא באחת מבעיות השעה, ואף לא בסידור הנצרך לנוחיותו, אלא בנסיון נואש להציל אותו ואת בני ביתו מהגלות של הגויים שביקשו לרוצחו עלי נפש על מר עולליו, והוא תר בבטחה לנסות ולאתר תעודות שיתנו לו מחסה ויאריכו במעט את חייו הקשים בלאו הכי, דאגתו היא כי היו ימים והוא לא הצליח לעמוד במשימתו להשלים את הלימוד הקבוע של הדף היומי מידי יום ביומו... כשהוא פרוט במעשיו באומרו כי חלילה לא במרד ולא במעל עשה זאת אלא אנוס הייתי מחמת הרדיפות של הרשעים... מרטיט...

***

בפתיחה למסכת נזיר באותו כרך בודד וישן, כותב רבי יעקב לצד דבריו: כי בג' תרומה תרצ"ג התחלתי ללמוד מסכת נזיר וכו'.. את הקורה עמו במחזור השני ללימוד הדף היומי, כששוב היו אלו ימי דם ותמרות עשן, וכה הם דבריו המרגשים:

- "ב"ה סיגעט תש"ב לפ"ק אור ליום א' וארא 942

עכשיו התחלתי ללמוד מסכת זו בעזרת השם הגדול והנורא, פעם שנית, ומי יתן יהי' שאזכה להיות תחת צל קורתי, ללמוד ולסיים מסכת זו, כי במצוק העתים הללו לדאבון נפשינו אין אדם יודע מה ילד רגע, אבל עוד לא אבדה תקותינו, ואקוה למי שאמר לעולם די יאמר במהרה לצרותינו די, ומהרה ישמע בערי יהודה ובירושלים בקול ששון וקול שמחה, ועוד יבנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת [ירמיה ל"ב ד'].

ובודאי נזכה ללמוד וללמד ולעשות ונזכה לביאת גואל צדקינו במהרה אמן...

יעקב ריעדנץ...".

לפתע, המילים שאומרים אנו בסיום ההדרן 'כשם שעזרתני לסיים מסכת זו כן תעזרני להתחיל מסכתות וספרים אחרים ולסיימם וללמוד וללמד...' מקבלים משמעות אחרת.

יהודי יקר, המוסר נפשו בעתות צר ומצוק ללמוד ולהספיק את לימודו השגור בדף היומי, מתחנן ומבקש, שיעזרהו ה' ויוכל להתחיל ולסיים מסכת זו... "כי אין אדם יודע מה ילד רגע...".

לכל צרור שנורה יש כתובת מלמעלה, ומי יודע אם אנו לא רשומים בו...

ובסיום מסכת נזיר כשסיים רבי יעקב את המסכת רושם הוא בתוך שורות הגמרא בין "ורב שלום בניך" המסיים את מסכת נזיר, לבין הבקשה המיוחלת הדן עלך מסכת נזיר, את המילים הבאות שמלבדם לא חסרה מילה:

- "ב"ה אודה לד' בכפליים על שזכיתי היום פעם שנית לסיים מסכת נזיר, אבל אבקש סליחה מרבון העולמים למחול לי על מה שלא למדתי מסכת זו בעיון כמו שאר המסכתות, כי לדאבון נפשי במצוק העיתים הללו כשישראל נרמסים תחת הרשעים בעפר האדמה, לא היה ביכולתי לצמצם את החושים...

יעזור לנו השי"ת במהרה בישועה כללית ונזכה ללמוד וללמד ולעשות.

פה סיגעט היום יום ל"ג בעומר בשנת תש"ב לפ"ק 942

הצעיר יעקב...".

הלב מתקשה לעכל, העינים דומעות ומסרבות להאמין, לדבריו העוצמתיים של אותו צדיק, בסיימו מסכת זו שנלמדה בצוק העתים, בהיותו בין חבלי ארץ בין חיים למות, מבקש הוא מרבון העולמים, שיחוס עליו וירחם שלא צלח בידו ללמוד מסכת זו ב"עיון" כהרגלו בשאר המסכתות...

* * *

ובתחילת לימודו מסכת סוטה לצד רישומו אודות לימודו הראשון במחזור הלימוד של הדף היומי:

- "היום הזה ח' ימים בחודש אייר א' אחרי תרצ"ג התחלתי ללמוד מסכת סוטה, אקוה שגם מכאן ולהבא יהי' הי"ת לי בעזרי שאזכה לסיים במהרה מסכת זו בלי ביטול..."

ולצד זה בלומדו בפעם השניה, בהיותו בגיא צלמות חורט רבי יעקב עלי כריכה את רישומיו, המתארים יותר מכל את הקורה עמו:

- "ב"ה ל"ג בעומר תש"ב סיגעט

ביום זה זכיתי להתחיל מסכת זו פעם שנית, ואודה ה' בכל ליבב בעבור מתנה גדולה כזה, יעזור לי השי"ת שאזכה להיות בביתי מתוך שלום ושלוה ואזכה ללמוד ולעשות מתוך פרנסה והרחבה והעושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום על כל הארץ, ונלמד במהרה, כי במצוק העתים הללו והרדיפות שנפלו על ישראל לדאבון נפשינו חיל ורעדה יאחזון בכל רגע ורגע. מי שאמר לעולם די יאמר במהרה לצרותינו די, ונזכה במהרה לישועה כללית ולגאולה שלימה.

הצעיר והשפל הכותב בלב נשבר ונדכה

יעקב ב"ר ברוך ריעדנץ...".

כהרגלו במסכתות הקודמות, רשם רבי יעקב ברטט עלי נייר את רשמיו בהודאתו ליושב במרומים עם הגיעו לסיום המסכת...

אך בסיום מסכת זו – מסכת סוטה – לא רשם רבי יעקב דבר...

נדמה הוא כי למרות עוז תעצומותיו ורצונו החד לסיים וללמוד את הדף היומי כולו כחזונו המופלא של מייסד הלימוד רבי מאיר שפירא, ולהגיע בחדוותא דשמעתתא עדי סיום הש"ס כולו... לא זכה רבי יעקב ככל הנראה, ונעקד על קידוש השם יחד עם רבבות מאחיו ואחיותיו, גבורי החיל, בעיצומו של לימוד מסכת סוטה, עם אחיו ואחיותיו שמסירותם לתורה נגלית במלא עוזה במסמך נדיר ומאלף זה.

על זה ניתן לומר את התפילה: 'הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה כִּי הָיִינוּ לַעַג וָקֶלֶס בַּגּוֹיִם. נֶחְשַׁבְנוּ כַּצֹּאן לַטֶּבַח יוּבָל. לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד וּלְמַכָּה וּלְחֶרְפָּה, וּבְכָל זֹאת שִׁמְךָ לֹא שָׁכָחְנוּ'. תוך בקשה ותפילה אף לעתיד 'נָא אַל תִּשְׁכָּחֵנוּ'...

צפה בקטע הוידאו מאת מערכת ש"ס לובלין שהפיקה זאת לכבוד כנס פנימי של עורכי הדף היומי