דור וסופריו

איך זכה הרה"ג רבי גבריאל ציננער, שספריו יילמדו על-ידי מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל בעת ובעונה אחת, לצד ה'משנה ברורה'? * מהו הספר הנמכר ביותר מתוך 36 הספרים שחיבר הרה"ג צבי כהן? * מה הביא את מחבר סדרת 'כמוצא שלל רב' להתחיל לכתוב על נביאי ישראל? * והאם ר' טוביה פריינד סומך על הטכנולוגיה בעת שהוא כותב את ספריו? * עם פתיחת שבוע הספר, נכנס שלמה קוק לחדרי-העבודה של ארבעה מחברים פופולאריים של 'ליקוטי' הלכה ואגדה, שאל אותם לסוד-הצלחתם, אם יש אחד כזה, וחזר עם תובנות מפתיעות

בשעה שהעולם כולו יודע להכריז בבטחה על מותה של המילה הכתובה, ישנו עם אחד, מפוזר ומפורד בין העמים, שמוציא השכם והערב ספרים מהודרים ממכבשי הדפוס ומעשיר את עולם הספרות התורנית ביבול רב, ולרוב גם משובח. זו אחת המתנות הנפלאות בהן זכה דורנו – מסכימים כולם, מלבד בודדים, בעיקר 'קנטרנים'.

עם הספר.

נכון, היו ימים אחרים, אבל מי אמר שהם היו יותר טובים. אם בימים עברו הייתה כתיבת-ספרים מנת חלקם הבלעדית של יחידים בכל דור, הרי שהיום פורח לו עולם של כותבים צעירים, מרביתם 'מלקטים' מומחים באגדה ובהלכה, וגם 'מחדשים'. חלקם הפכו, בעקבות ספריהם, למורי הוראה בעלי שם, וה'מאכערים' שבכותבי ימינו, אף מצליחים 'לעשות' מזה פרנסה לא רעה.

מצד שני, דווקא בעידן של יבול עשיר, התחרות נעשית קשה פי כמה וכמה. הרי בסופו של יום, אי-אפשר 'לעבוד' על עם הספר בעיניים, ורק כאשר הספר יהיה משובח באמת, הקהל יצביע בכיסו.

שאלת השאלות, אם כן, היא: איך קולעים לטעמו של צורב תלמיד-חכם מחד, ויהודי העמל לפרנסתו ולומד שעה יומית מאידך?

לקראת שבוע הספר, ישבנו עם ארבעה מחברי-ספרים הנחשבים לרבי-מכר בשוק ה'ליקוטים' באגדה ובהלכה, כדי לנסות ולמצוא את סוד-ההצלחה, אם יש אחד כזה.

וכשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות. חלקם שייכים לדור הישן, וחלקם החלו במלאכתם אך בשנים האחרונות; כל אחד וייחודיותו: חלקם משקיעים בפרטים הקטנים ומתאימים עצמם לשפת הדור, וחלקם לא רואים בכך עניין. אלה מתייחדים באותנטיות ומתעלמים מהמודרניזציה. אתם מוזמנים להכיר את הדמויות שמאחורי המילים.

"אני כותב ספרים לעצמי"

מהו הספר הנמכר ביותר שלך, אני שואל אותו. הוא משיב, כי הוא עצמו הופתע מהנתונים, כשקיבל אותם מן המפיץ. הספר 'תפילין – הלכה למעשה', הוא הפופולארי ביותר. והוא מסביר: "זהו ספר שבו מתועד כל תהליך עשיית תפילין בתמונות ובהסברים. חשבתי", הוא מודה, "שזה יהיה פופולארי כספר בר-מצוה, אבל מסתבר, שמבוגרים גם הם לא יודעים מה יש להם בתפילין".

יש מי שחושב כי ה'ליקוטים', מלאכה קלה היא. לא כשמדובר בספרי הרב כהן. הוא 'חי' את מלאכת כתיבת הספרים 24 שעות ביממה. "יש המון נושאים שעוד לא כתבתי עליהם ספרים", הוא אומר. "כל פעם שאני רואה ספר חדש, אני מקטלג אותו בתיקיה, ויבוא יום ואכתוב על הנושא ואיעזר במקור. אני חייב להיות מעודכן בכל ספר חדש שיוצא. וכשאני יושב בספריה של בית-מדרש מסוים ומעיין שם בספר זה או אחר, אני רושם לעצמי היכן ראיתי את הספר, על-מנת שביום שבו אכתוב על הנושא, אסור לאותה ספרייה ואשלוף את הספר. בנוסף, אני מקבל שאלות בנושאים מגוונים. וכשאני מקבל שאלה, אני רושם אותה בצד ומעמיק בנושא גם לטובת ספריי".

מהו סוד ההצלחה של הספרים שלך?

"כאשר ספרי השני, 'טבילת כלים', היה בהדפסה, בית-הדפוס עלה בלהבות. רק דבר אחד 'ניצל' – העופרת של הספר. אין ספק שזו זכות אבות וזכות הרבים".

האם ספר נמכר מצליח להתבטא גם בכיס?

"אני לא יודע מה קורה אצל אחרים. אצלי, ההוצאה-לאור מאוד יקרה. ההכנה. הביקורת. העימוד".

מה השתנה בין ספרים של פעם לספרים של היום?

"היום, ספר צריך להיות קריא בפעם הראשונה. הכלל הוא אחד: אל תעייף אנשים. זה לא גמרא, שהלומד יחזור ויתעמק עד שיבין. הכל צריך להיות ברור במבט הראשון. לפיכך, יש ספרים שאני נותן לאנשי הביקורת שלי לקרוא תוך שאני אומר להם: אני לא מחפש הערות. רק דבר אחד: איפה שנעצרתם לשניה, שימו לי נקודה. אם רצף הקריאה נקטע, סימן הוא שמשהו חסר".

מהו סוד ההצלחה של הספרים שלך?

"'תפילה עושה מחצה', כך אמרו חז"ל. צריך להתפלל שהכתיבה תהיה טובה, ושהדברים יתקבלו. אנחנו יודעים מהזוהר ש'הכל תלוי במזל, אפילו ספר תורה שבהיכל'. יש בארון-הקודש ספרי תורה שקוראים בהם תמיד, ואילו אחרים, לא קוראים בהם כלל. דבר שני, אני לא כותב לאחרים. אני כותב לעצמי. ורק אחרי שאני רואה שזה מושלם, אני מוציא את הספרים גם לאחרים".

אתה מאלו שנוהגים להתנצל "הספר לא הלכה למעשה – וכל אחד יעשה שאלת חכם"?

"פעם היו נוהגים להתנצל, מדרכי הענווה. יש כאלה שעושים זאת עד היום בספריהם. הגר"ח קנייבסקי, למשל. אני משתדל להיות ריאלי. לכן, חשוב לי מאוד להביא מקורות. הייתי רוצה שאדם יעיין במקורות, בטרם יכריע הלכה למעשה. ובכל זאת, מכיוון שאני יודע שלא כולם מעיינים במקורות, אני מאוד נזהר להוציא דבר מושלם ומתפלל לפני ואחרי שיוצא הספר שלא תצא חלילה תקלה תחת ידי".

נכון שספריו של הרב כהן הם 'ליקוטי הלכות', אולם מדובר, כאמור, במלאכת מחשבת. לא פעם נתקל הרב כהן בקונטרסים וספרים המעתיקים מילה במילה מספריו, ללא קרדיט. "אנשים צריכים לדעת", הוא אומר, "שכל גניבה ספרותית, בסופו של דבר אין לה הצלחת שמים. כשאדם כותב וחסרה לו יראת שמים - גם הצלחה לא תהיה לו", הוא מתפלא, "איך אפשר לכתוב ספר הלכה כשלא מצייתים למשנה 'האומר דבר בשם אומרו'?..."

למעתיקים הפתרונים.

"ספר חי, יש לו נשמה"

גל התגובות שקיבל, גרם לו לחבר מהדורות וספרים נוספים. לא חלפה אלא תקופה קצרה, והוא עזב את הישיבה שבה לימד, כאשר עיקר עיסוקו הוא בחיבור ספרים והוראה לרבים. עד עתה הוא חיבר שלושים ספרים, כאשר בימים אלו ממש הוא יושב על כתיבת הספר ה-31, שיקיף את הלכות שבת.

מה סוד ההצלחה של הספרים שלכם? שאלנו את הרב ציננער בשיחה טרנס-אטלנטית מארה"ב.

"אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל ר' חונא הלפרין מלונדון כתב שייחודיותם של ספריי הם בכך שכשיש מחלוקת, אני מביא את כל הדעות...

"אני חייב להגיד לך שאין בזה חוכמות. צריך להשקיע. אני עובד על הספרים שלי שעות על-גבי שעות בצורה מסודרת, מביא כל פוסק... וגם אחרי שהספר יוצא, אני מתייחס לכל אחד ואחד ברצינות. מקבל כל הערה שאומרים לי ורושם את זה למהדורה הבאה... כמעט כל שנה אני מדפיס מהדורה חדשה עם שינויי גרסאות..."

כמה זמן לוקח לכם לחבר ספר בממוצע?

"בערך שנה אני כותב, ואחר-כך שנה 'לוקח' לי לערוך ולעבור".

אתה יהודי חסידי... האם אתה מביא גם פוסקים ליטאיים?

"נכון, אני חסיד, אבל מביא בספריי כל אחד".

ובכל-זאת, הלכה זו הלכה.

"בשאלות של הכרעה שאין עליהן תשובות ברורות, אני פוסק לפי 'שולחן ערוך הרב'".

הרב ציננער מונה את שמותיהם של גדולי הפוסקים בדור האחרון, עמהם היה ועודו בקשרי הלכה וידידות. מרן הגרש"ז אויערבאך, הגרי"י פישר, הגר"מ ברנדסורפר והרבי מפאפא זצ"ל לצד יבדלחט"א מרן פוסק-הדור הגרי"ש אלישיב, מרן הגר"ש וואזנר, מרן הגר"ע יוסף ועוד.

"כשר' מרדכי מרחמיסטריווקא ביקר אצל רבי שלמה זלמן אויערבאך", מעיד הרב ציננער, "אמר לו ר' שלמה זלמן: 'כשאני רוצה ללמוד הלכה, יש לי על השולחן 'משנה ברורה' ו'נטעי גבריאל''. זו המחמאה הכי גדולה שיכולתי לקבל אי-פעם. שמעתי את הסיפור ממקור שני, מבנו של ר' מרדכי"...

מה דעתכם על הספריות הממוחשבות? אתם נעזרים בהן?

"בגיל שלי, אני לא יכול להשתמש בדברים האלה... אבל יש הרבה מעלות במחשב... ואם אני צריך משהו, אני מבקש שיחפשו לי במחשב ונעזר בזה גם... אבל זה לא מספיק... אדם חייב לעיין בספר. ועוד משהו: יש מחברים שנכשלו כשעיינו רק במסקנה. כשלא מעיינים בכל מהלך התשובה, לפעמים יש טעויות חמורות. חוץ מזה, לדעתי, ספר חי, יש לו יותר נשמה".

מהם רגעי הסיפוק שלכם?

"בערב פסח, אמר לי 'ביג רבי' כאן, באמריקה: 'אני עסוק בקהילה שלי ובבית-הדין שלי, אין לי זמן לשנן את הלכות הפסח, מה הייתי עושה לולא ה'נטעי גבריאל' שלך...' כשאני שומע כאלה תגובות, יש לי סיפוק רב ואני מבין שההשקעה האדירה הייתה שווה".

"תעבוד קשה, כדי שהקורא לא יעבוד"

רוזנטל החליט להתמקד בחיפוש מקורות בש"ס ובהלכה ולקשר את הדברים לפרשת-השבוע בשפה קולחת המתאימה לימינו. המטרה היא, כמובן, לשרת את מי שרוצה לומר משהו טוב בשולחן-שבת. כשהשלים את כתיבת הספרים על חמישה חומשי תורה, עבר למועדי ישראל, וכעת הוא 'מלקט' גם על נביאי ישראל. רוזנטל עצמו מופתע מההצלחה הגדולה, ועל כל קטע בספריו, עוברת גלריה של תלמידי-חכמים ידועים, ובהם הגר"ד כהן ראש-ישיבת חברון, כ"ק האדמו"ר מטאלנא והגר"א וייס ראש ישיבת דרכי תורה.

גלה לנו מהם המקורות שלך.

"אני מביא מספרים על הש"ס, משו"תים בהלכה, מקבצים תורניים שהציבור לא מגיע אליהם, וגם מכתבי-יד. בכלל, משום מה, בדרך-כלל מחברים אוהבים להעלים מקורות. אני מקפיד לצטט, ומעיון בספר, אפשר לדעת בדיוק מאיפה לקחתי כל דבר".

מה הדבר הכי רחוק שעשית כדי להגיע למקור משובח?

"זה העניין, שרוב הדברים שלי נמצאים מתחת לאף. רק מה, אנשים לא חיפשו שם, כי היו בטוחים שלא ימצאו את מבוקשם. אתן לך דוגמה: מי יילך חפש 'ווארט' על התורה ב'אבי עזרי' על הש"ס או על הרמב"ם? אני חיפשתי שם. ומצאתי. ובעריכה נכונה עם טכניקה של התאמה, זה נראה כאילו הובא במקור על הפסוק בפרשה. הרי בסופו של דבר, התורה כולה היא מקשה אחת. הרמב"ם על הגמרא, והגמרא היא על החומש וכו'".  

עולם יחסי-הציבור של הספרות התורנית בימינו התפתח לממדים חדשים. האם אתה חושב שיש לזה אפקט משמעותי על רמת מכירותיו של ספר?

"פרסום יכול לעזור כבסיס, אבל בסופו של דבר, כשאדם לוקח ספר ליד ומתלבט אם לרכוש אותו – אם זה לא מעניין, הוא לא יקנה אותו".

אז מה סוד ההצלחה?

"תעבוד קשה, כדי שהקורא לא יעבוד קשה... כדי שגם אדם עייף, יוכל למצוא ווארט ולומר על שולחן-השבת בישיבה או בבית השווער...  הכתיבה צריכה להיות עכשווית.... בנוסף, חשוב מאוד שיהיה תמהיל נכון. אני שואף להיות כלל-ציבורי ועובד קשה כדי להביא 'ווארטים' מכולם: מחסידים, ליטאים, אשכנזים וספרדים, ראשונים ואחרונים".

ועוד סוד הצלחה, מגלה רוזנטל, נמצא במקורות שברשותו: אביו עומד מאחורי 'מכון הרב פראנק', המפעיל את הספרייה הציבורית בשכונת מגוריו של המחבר, רמות ג'. "שם אני יושב במשך שנים ועובר על הספרים", הוא מודה, ומיד מסתייג: "אבל כל אחד יכול לעשות את זה".

במקביל לסדרת המועדים, עמל רוזנטל בימים אלו במרץ רב על הכרך השני בסדרת הנביאים. מאחורי הסדרה הזו, מסתתר סיפור מרתק. לפני כחמש שנים, נכנס למרן הגר"ח קנייבסקי להתייעצות בעניין אישי. אחד הנכדים, שסייע לרוזנטל להיכנס במאור פנים, זכה ממנו לאחד מכרכי 'כמוצא שלל רב'. הנכד העביר את הספר לסבו, שעיין בו במהלך השבת במשך כארבעים דקות ונהנה מכל רגע.

בפעם הבאה, כשנכנס הרב רוזנטל, הפעם כמחבר 'כמוצא שלל רב' והעביר לרבי חיים את ספריו, זכה ממנו לתגובה חמימה, כשבתומה אמר לו: "יש לי בקשה אליך, תכתוב ספרים כאלה על הנ"ך. זה דבר חשוב". רוזנטל, המופתע מהבקשה, לא שאל שאלות, והחל לעמול וללקט אמרות ופנינים על ספר יהושע. כשסיים את הספר, זכה למכתב הסכמה מיוחד, עליו חתומים גדולי-התורה של בני-ברק, ובהם הגר"ח, ובו הם מרחיבים בחשיבות לימוד הנ"ך בימינו ובייחודיות הכרך של רוזנטל.  

"ישבתי מוקסם שעות ארוכות"

"בגיל שבע עשרה", הוא מספר, "כבר היה ברשותי את כל החומר לחלק הראשון מסדרת ספרי 'מועדים לשמחה' על אלול ותשרי. הבאתי את תכריך הכתבים לאבי שליט"א המשמש כר"מ בישיבת דושינסקי, וביקשתי שיגייס לי הסכמות. הוא ניאות להראות את החומר להגרי"מ דושינסקי זצ"ל, ששימש אז גאב"ד העדה החרדית ולהגר"מ הלברשטאם זצ"ל. הגר"מ הלברשטאם כתב לי מיד הסכמה נלהבת והגרי"מ דושינסקי העדיף להמתין לבואי בברית האירוסין, ביום שבו מלאו לי שמונה עשרה, ואז ציין בהסכמתו את התואר 'האברך טוביה פריינד'. התרגשתי מאוד ממכתבו של הגרי"י פישר זצ"ל שכתב אף הוא הסכמה קודם נישואיי בהיות שזכיתי להיות קרוב אליו ולשמוע ממנו הלכה למעשה".

מה אתה עושה כדי שהספרים שלך יהיו אטרקטיביים לכל  מעיין?

"קודם כל, צריך סייעתא דשמייא. בנוסף, משתדלים שיהיה מרתק לקורא. אני תמיד מרחיב בנושאים שלא הובאו בהרחבה בספרי היסוד, כמו במשנה ברורה, כך שהקונה את הספר תמיד ימצא חידושים שלא ראה.

"אתן לך דוגמה: בחלק הראשון, על חודש תשרי, ערכתי פרק שלם על אמירת 'כל נדרי' בליל יום כיפור. בתוך כך מצאתי שורה בספר 'שבלי הלקט' לרבינו צדקיהו ב"ר אברהם הרופא, שחי בתקופת הראשונים, שכותב: 'ואותם הנוהגים לברך על מצות היתר נדר ושבועה לא נודע לנו מה מקום לברכה זו'. התחלתי לחקור מה כוונתו והלכתי לחפש בבתי המחזורים הישנים עד שגיליתי כי בתקופתו במקום מושבו – איטליה – היו מברכים ברכה על תפילת 'כל נדרי' וכך הרחבתי בנושא המרתק הזה.

"בנוסף, 'הנוטל עצה מן הזקנים לא נכשל', ואני משתדל תמיד להיכנס לגדולי הדור. כך, למשל, לפני הדפסת 'מועדים לשמחה' חלק שני, על חודש כסלו, התלבטתי אם להדפיס בתוכו את 'מעשה יהודית', כי יש שטענו שהוא ספר חיצוני. שאלתי את מרן הגרי"ש אלישיב שפרט על אתר רשימת ראשונים ופוסקים שמצטטים את הספר. הוא הוסיף שמעולם לא ראה את 'מעשה יהודית', וכשיודפס בספרי הוא ישמח לראותו".

האם אתה משתמש בטכנולוגיה מתקדמת לטובת חיבור הספרים?

"באותם ימים, לפני 13 שנה, עדיין לא היה נפוץ עידן המחשוב. עמלתי קשה על כל מקור הלכתי, התרוצצתי מספריה לספריה ובתוך כך סיפר לי אחד מידידי כי במכון 'אוצר הפוסקים', יש 'כרטסת' ענפה, זו האוגרת בתוכה אוצרות ומאגרים של מקורות הלכתיים לפי נושאים. עבורי, כבחור צעיר, המפגש עם אוצרות ההלכה והשו"ת פתח לי עולמות חדשים לעתידי. לא אשכח את ההיכרות הראשונה עם הכרטסת. ישבתי מוקסם שעות על גבי שעות. הייתי מגיע בין סדרי הישיבה ל'אוצר הפוסקים', שוקע לתוך השורות הצפופות של ספרות השו"ת, בין הדפים הנדירים. עד לעת שבה טפח הרב יהושע ריינמן, ראש המכון, על כתפי בשעות הקטנות של הלילה. מאז הפכתי לחבר קבוע במערכת ה'אוצר'".

מעניין לגלות, כי פריינד, שכתב את 'שלמי מועד' ובו הובאו פסקי-הלכה ממרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, לא זכה להכירו באופן אישי. "בשנת תשנ"ח, כאחד הכותבים הצעירים ב'תוספת התורנית' של עיתון המודיע, חשבתי על רעיון כתיבת מאמר לקראת חנוכה. בתוך כך עלה ברעיוני לקבץ פסקי הלכה מהגרש"ז. לצורך כך נפגשתי עם בנו הג"ר ברוך אויערבאך ז"ל. כמו כן אספתי חומר מתוך עשרות מחברות מכתביו וחידושיו של הגרש"ז שנשתמרו באוצרו של נכדו הרב אהרן גולדברג. המשוב העצום הפך את זה לסדרה של ארבעים מאמרים, שגדלו והפכו לספר".

האם הפסקים המובאים בשם הגרש"ז מוסמכים?

"כל הספר, מתחילתו ועד סופו, עבר את שבט ביקורתם של תלמידיו המובהקים של הגרש"ז: חתנו, הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג; החברותא של הגרש"ז, הגאון רבי אביגדור נבנצל; והגאון רבי יהושע נובירט שליט"א. בעת עריכת הספר, כל פרק שסיימתי, עלה על שולחנם באופן מיידי והם עברו על הדברים בדקדוק רב. שינו ושיפצו, הוסיפו והשמיטו. לפעמים גם תיקנו שגיאות הקלדה ולשון...