מדמויות ההוד

הגה"צ רבי שמשון דוד פינקוס זצוק"ל - במלאת עשור לסילוקו י"ב ניסן תשס"א-תשע"א

 

חותם האצולה של מלכות האדם, שנשא עימו הגאון הצדיק רבי שמשון דוד פינקוס זצוק"ל מאויר הפסגות של בית התלמוד מחד, ובריסק מאידך, נטע באדמת העידית של כנסת ישראל את אחת הדמויות הפלאיות שידע עולם התורה בדורות האחרונים. אחד מענקי וגאוני התורה והיראה, דמות מופת ופלא, ומסכת חייו הקצרה כולה תורה ואהבתה, יראה מרוממת ואהבת הבריות באופן מופלא. לא לחינם התבטא עליו מורו ורבו הגר"א ויינטרוב זצוק"ל, שרבי שמשון דוד הינו מלך מעצמו שהעפיל לפסגת ארמונו של מלכו של עולם...

יש האומרים, כי לאחר סילוקו הטראגי כקרבן פסח של כלל ישראל לפני עשור שנים, בערבו של חג החירות, התגלתה דמותו המיטמרת, כמי שנשלחה ממרום לדורינו דור יתום להעלותו לפסגת מלכים, ובכך להצילו מדור תועה. ואכן זכה רבי שמשון דוד, וספריו ודברותיו מתבדרין בבי מדרשא בכל מקום ומקום, ואורו הנוגה מזהיר לכל את אורחות האדם אשר נצרך הוא לילך בימיו עדי שלימותו.

במסגרת תקציר זה השופך או על דמויות ההוד שחיו עמנו לא מכבר, נביא אלומות אור זעירות משבת הגדול ואורחותיה במעונו של הגה"צ רבי שמשון דוד פינקוס זצ"ל, במלאת עשור לסילוקו בטרם עת, ויהיו הדברים לעילוי נשמתו ונשמת רעייתו הרבנית ובתם הטהורות.

 

תיאורו הדומע של אב הקובר את בנו...

ברגעי החימום עם כלות השבעה להלוייתו, כשכל בית ישראל ביכו את השריפה אשר שרף ד', סיפר אביו בהתרגשות רבה: פעם שוחח רבי שמשון זצ"ל עם חתני ואמר לו שאינו יודע לאחר מאה ועשרים שנה שלו, כשיהיה בשמים רעש ומה אעשה... כך הוא חשש מיום לכתו.

אך ההשגחה העליונה רצתה אחרת, רואים כיום ברחובות קריה מודעות והספדים מגדולים וצדיקים, והתעוררות עצומה בכל הקהל עם סילוקו. וההסבר הוא פשוט, כפי שכל חייו היו זיכוי הרבים, כך פטירתו היתה זיכוי הרבים, כל חייו חשב על האחר כיצד לעורר, ועתה לאחר פטירתו כך הוא הדבר, וגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם. רבים באו לנחם וסיפרו במעלותיו העצומות של הנפטר הגדול, וניצבת השאלה - איה כאן הניחום, הרי זה מגדיל את האבידה לאין ערוך. אולם זוהי טעות, שכן זוהי הנחמה שרואים שכל חייו היו מוקדשים לבורא עולם, לעורר את ישראל לאביהם שבשמים, למעשי החסד הרבים ולתפילה וירא"ש, זוהי הנחמה הגדולה.

רבי אלחנן זצ"ל לאחר פטירת מרן החפץ חיים אמר, שכשהחפץ חיים היה חי כל אחד יכל לבא אליו לשוחח עמו ולהתחזק מדבריו, ועכשיו עם פטירתו רואים אנו שאפילו לידית דלתו של החפץ חיים היינו מתביישים להגיע, ר' שמשון בני, כל חייך היו נתונים לכלל ונהנו מזיו אורך, ועכשיו מתביישים אנו להסתכל בפניך, וחשים אנו חרפה להביט בך, איזו גדלות עצומה היתה מנת חלקיך כל הימים.

 

לדרשת שבת הגדול לא אוכל להופיע כך...

את אותה שבת הגדול, לא ישכח רבי א. ש. לעולם. בנו של רבי שמשון דוד נקש על דלת ביתו, ומסר כי הרב מבקש שיכנס אליו בהקדם, אותו שכן מיהר לגשת אל בית הרב אשר ניגש ישר לענין - "מה מספר הנעליים שלך" שאל הרב, והאברך השיב כי הוא נועל נעליים במידה ארבעים ושש, תוך שמקולו לא נעלמת נימת הפליאה על השאלה המוזרה בעיצומה של השבת.

הרב התעלם מפליאתו של בר שיחו וביקש "אנא הואל להסיר את נעליך לרגע ותן לי למדוד אותן", "בשמחה" - השיב האברך אשר טרם הצליח להבין מה לרבה של הקהילה ולנעליו.

הרב מיהר למדוד את הנעליים, ומשנוכח לדעת כי תואמות הן למידתו בירר האם יש לאותו אברך נעליים אחרות, ומשנענה בחיוב ביקש לשאול את נעליו למספר שעות, "מה קרה" - התפלא הלה, והרב הסביר בפשטות וטבעיות:

"היום בבוקר חזרתי מהישיבה דרך השדה, ובדרך הבחנתי לפתע כי עיגול המתכת שמגן על החור שבו שורכים את השרוכים באחת מנעלי השתחרר ממקומו, ונותר תלוי באויר, מעתה התעוררה בעיה חמורה של טלטול בשבת".

"לא נותרה בידי אפוא כל ברירה כי אם להותיר את נעליי בשדה, ולהמשיך את דרכי אל ביתי, כשרגלי יחפות, אולם עתה ניצבת בפני בעיה אחרת, השבת שבת הגדול היא ועלי לשאת את דרשת שבת הגדול בבית המדרש, להגיע יחף לבית הכנסת ולשאת את דרשתי באופן זה בודאי אין זה ראוי, ועל כן מבקש אני כי תשאיל לי את נעליך למספר שעות רק בכדי שאוכל לשאת את דרשת שבת הגדול" - הסביר לו הרב אשר לא שכח מאוחר יותר לשוב ולהודות למיטיבו תוך שהוא מציין כי 'נעליו דיברו יפה היום'.

מעשה מעין זה אירע בהזדמנות אחרת כאשר גילה לאחר תפילת שחרית בישיבה, כי חוט משתלשל מכפתור חולצתו, בדקדוק הלכה אופייני חשש פן יש בעיה של טלטול בחוט המשתלשל, ואף עורר דיון בנושא עם המתפללים, כאשר בסופו של דבר החליט להחמיר על עצמו, הוא לא היסס אלא פשט את חולצתו ועשה את דרכו אל ביתו בעוד הפראק והציצית בלבד עוטים את גופו.

 

התפילה ברגעי האימה

כאשר נסע לחו"ל במסגרת מעשה חסד מופלא, כדי ללוות אדם מהקהילה לטיפול רפואי דחוף, התעוררה אצלו 'בעיה', השהות בחו"ל כללה גם את יום השבת, ואילו בעיירה בה שכן בית החולים בו התבצע הטיפול, לא ניתן היה למצוא מקוה טהרה, ורבי שמשון דוד לא יוותר על טבילת השבת.

ובכן מה עושים, הפתרון נמצא בסופו של דבר בדמות חוף ים, במרחק רב של נסיעה, ולמעשה טבילה זו כמעט ועלתה לו בחייו, שכן לאחר מעשה התברר כי חוף זה לא נועד לרחצה, עקב החול במקום שהיה טובעני, וכאשר נכנס לטבול חש כי הוא שוקע אט אט בבוץ מבלי יכולת להיחלץ, רק בנס גמור עלה בידו לשוב אל חוף מבטחים ברגעיו האחרונים, ולהציל את נפשו.

לימים כשנשאל מה חשב באותו זמן שחש כי תלוי הוא בין חיים למות... סיפר רבי שמשון דוד שהתפלל בלבו לבורא העולם, שיימצא לכל הפחות על ידי מאן דהוא וניתן יהיה להביאו אל קבר ישראל...

את מצות הטבילה לכבוד שבת קיים הוא כהלכתה, מבלי לוותר בכל הנוגע לכבודה של המלכה.

 

גם לתפילה יש לידע הגבולות

למרות היותו איש התפילה ועבודת ד', התבטא פעם נוראות על כך שצריך לדעת עד היכן היא התפילה...

היה זה לאחר שנתבקש בנסיעתו לחו"ל, להביא עבור אחד משכניו רכב מיובא, שעלותו זולה בהרבה, שיסייע לו בניסעותיו לההדיר התורה בדרום, והוא כדרכו עונה לכל בקשה, ועשה זאת בחפץ לב.

עם זאת כשהגיע לדלפק קבלת הרכב, הבחין לפתע ששכח במקום אכסנייתו את כל האישורים של הרכב, שבלעדם לא ניתן לשחרר את הרכב מכבלי המכס בארץ זו. רבי שמשון לא ידע את שעליו לעשות, הוא ידע כמה אותו אברך משווע ומייחל לרכב זה, בלית ברירה התפלל לד' שיושיעו בעצתו.

הוא פנה לשומר המכס, והציג בפניו דף מרשימותיו באומרו שזהו האישור על הרכב, השומר הביט בו בפליאה, ושאל - מה הקשר בין זה לרכב, ורבי שמשון בתקיפותו משיב נכוחה - אינך רואה, תביט טוב, זה מה שכתוב כאן, זהו האישור!!

המוכס הביא את מנהלו, ושוב חזר על עצמו הטכס במלואו, שהוא מתעקש על אישורו. הללו ראו את נחישותו של העומד לפניהם, החליטו לוותר לו ולשחרר את הרכב, למרות שאין לו כל אישור לכך.

עם הגיעו ארצה, הביא את הרכב בשמחה לאותו יהודי שכה ייחל לרכב זה. אלא שבנסיעתו הראשונה, אירעה תאונה קשה עם רכבו זה, ואותו יהודי מצא בה את מותו הטראגי.

כשנודע הדבר לרבי שמשון דוד, הצטער על כך רבות ואמר - מכאן צריך ללמוד שלא צריך להתפלל יתר על המידה, בדבר שמשמיא לא מסייעין, אל לנו לעשות תחבולות להצליח בכך...

 

 

כל ימי חייו היה חיזוק הרבים

מלבד עיתות לימודיו הרבים, הקדיש רבי שמשון דוד את עיקר חייו עבור חיזוק הרבים, היה נודד בכל קצווי תבל להחזיר יהודים תועים לאביהם שבשמים, מסירותה של רעייתו הרבנית ע"ה, ניבטה באותן פעולות ביתר שאת.

אך מלבד זאת, כל הליכותיו היו קודש לחיזוק הרבים, כך לדוגמא כשנסע פעם עם נהג מונית חילוני, שהיה רחוק מתורה ומצוות, שמע אותו כשהוא מספר לחברו היושב לצדו, כי הוא נוסע בשבת, וכי בשבת האחרונה נסע עם רכבו לטייל במקום פלוני, ובשבת שלפניה סייר במקום אלמוני, וכך בכל שבת ושבת הוא יוצא עם רכבו תוך חילול שבת נוראי.

רבינו זצ"ל לא היה יכול להישאר אדיש אל מול דברי הבלע, הסיפורים שהיוו לדידו סיפורי זוועה איומים, הוא פנה ליושב לצדו והחל לספר לו סיפור על מנת שיגיע לאוזני הנהג.

'ישמע נא סיפור' - פתח ואמר, 'בשבוע שעבר נסעתי ברכב הפרטי שלי, והנה אני רואה במראה את אבי עומד מאחורי מכוניתי, אתה יודע מה עשיתי, בו במקום שילבתי להילוך אחורי ובמלא התנופה נסעתי לאחור, ודרסתי את אבא שלי, כן איזה צחוק זה היה, אח"כ נסעתי קדימה ואז כבר יכולתי לראות את איבריו של אבי מתרסקים, את ידיו המרוסקות ורגליו השבורות כמה שזה היה מצחיק...".

'תגיד לי אתה לא מתבייש' - זעק הנהג בנימה היסטרית כלפיו, 'מה קרה לך השתגעת, האם אכן העזת להתנהג בצורה כה נוראית אכזרית שפלה ומזעזעת, אל אביך מולידך אשר העניק לך את חייך, ואם נהגת כך מסיבה זו או אחרת לכל הפחות אל תספר זאת, הלא זוהי בושה שאין כדוגמתה ובודאי אין כאן מקום לצחוק ולהיתול'.  

הרב זצ"ל מיהר לנצל את תגובתו ולהעביר את המסר "ואתה לא דרסת את אבא שלך... כיצד אינך מתבייש כאשר הנך דורס בכל שבוע מחדש את השבת, את אמא שלך, מדוע אינך מזדעזע אז", הקשה, ושאלתו נותרה ללא מענה.

 

קניות השבת והחג מחשבונו של מקום

תיאור מופלא סיפר אחד משכניו, היינו נכנסים עם הרב אל המכולת, ומיד בכניסה היה לוחש לנו בסערה - "זכרו החנות עתה כולה שלכם, הכל בחינם, הכל ביד רחבה, הכל על חשבון הקב"ה, כמו שאמרו חז"ל 'כל מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה ועד ראש השנה חוץ מהוצאות שבת ויום טוב שאם הוסיף מוסיפין לו'.

הנה אם היו מציעים לכם לערוך קניות במכולת בחינם, האם לא הייתם קופצים על ההזדמנות, וממלאים עגלות שלמות, ובכן יש לכם הזדמנות חד שבועית, לערוך קניות לשבת על חשבונו של מלך מלכי המלכים הקב"ה...

נקל לתאר כיצד נראו הקניות לאחר הקדמה זו, קנינו ביד רחבה, ועל פי המבואר בשו"ע [רמב] עד כמה מותר להרחיב את ההוצאות, ובד בבד עם הדגים ורוב מטעמים מיני מתיקה ומגדנות לילדים, רכשנו עולם חדש, עבודה של אמונה, עבודה של בטחון, של דביקות בקב"ה, של תחושה עמוקה ופנימית, כי בידו אנחנו כאשר אנו מוקפים בחביבותו הטהורה של הרב זצ"ל.

בנו שהתלווה אליו ל'עבודת' הקניות שאל - "אבא הניחא לענין המוצרים המשמשים לעונג שבת, עליהם ודאי התכוונו חז"ל 'חוץ מהוצאות שבת ויו"ט', אולם מה באשר לאותם מיני מתיקה או מוצרי 'מותרות' הנשארים ובאים לבסוף לידי שימוש בשאר ימות השבוע, והלא אינך קונה בצמצום לשבת בלבד, אלא ברוחב לב, כאשר סביר להניח כי יישאר שפע גדול גם לששת ימי המעשה".

רבינו עמד על דעתו - "אין זה משנה מתי משתמשים בפועל במצרכים אלו, מאחר ואני קונה את המוצרים כולם לכבוד שבת המלכה, ומכוון לכך, הרי שאינם על חשבוני אפילו אם בסופו של דבר באים הם לידי שימוש במשך השבוע...".

את התחושה המעשית של אמיתות דברי חז"ל גם לילדיו, כאשר מפעם לפעם העניק להם בערב שבת את ההזדמנות לגשת למכולת ולקנות כל העולה על לבם - "מחלקים עתה ממתקים בחינם במכולת" - הכריז בביתו, "יכולים אתם ללכת ולקנות ממתקים כרצונכם לכבוד שבת 'כל מזונותיו של אדם קצובים חוץ מהוצאות שבת ויום טוב' היום לא עולה כסף", הילדים מיהרו אל המכולת וקנו לכבוד שבת קודש.

גם אם בכל ימות השבוע לא שידר בביתו תחושה של 'צמצום' או דחקות, לא 'מותרות' חלילה, הרי שבשבת קודש ויום טוב היה השפע גדול שבעתיים, מבלי כל השוואה לשאר ימות השבוע כי התורה קבעה שישנה אפשרות להתענג בתענוגים ברווח גדול על חשבון אוצר המלוכה, ומי לא ינצל הזדמנות נפלאה מעין זו.