משנת זכויות היוצר פרק יט הוספות למהדורה שניה, סיון תשס"ב

ב"ה וזיכני השי"ת להו"ל שוב את ספרי זה "משנת זכויות היוצר" תוך ששה חדשים מהדפסת המהדורה הראשונה, והואיל ואין ביהמ"ד בלא חידוש, הנני מגיש בזה פסקים נוספים וכן הוספות אשר נשלחו אלי כדי שהכניסם במהדורה החדשה. תודתי נתונה לכל מי שהקדיש מזמנו והואיל בטובו לשלוח לי הוספות אלו, ושוב אני בבקשתי לשלוח אלי כל פסק וכל דין בעניני זכויות יוצרים אשר הושמטו מהספר מחוסר ידיעה או פסקים חדשים שיצאו בעתיד.

א. פסקים נוספים ששמעתי מעמוד ההוראה מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א - הכנסנום בספר פרק יח עמ' קכ פסקים 26–24. ב.

פס"ד: בדין ראובן שהמציא המצאה, ושמעון הכניס בה שיפור.(1)

1. אם לא משתמש בחידוש של ראובן, הוי ספיקא דדינא אם נסתלק מעשהו של ראשון, ושמעון פטור מלשלם לראובן או שלא נסתלק וחייב לשלם.

2. אם משתמש בחידושו של ראובן, ראובן הוא בעל ההמצאה ושמעון חייב לשלם לו.

3. אם יש ספק אם משתמש בחידושו של ראובן והנתבע טוען שאינו משתמש - ראובן הוא המוציא ועליו להביא ראיה כדי להוציא ממון משמעון.

ג. פס"ד: בדין עשה קנין על יצירות שכבר באו לעולם עם יצירות שטרם באו לעולם.(2)

גם אם לא חל הקנין על יצירות ספרים שלא באו לעולם מ"מ חל על יצירות שכבר בא לעולם.

ד. פס"ד: בדין ראובן שהקנה זכויות הפצת ספרים לשמעון, האם תביעתו של שמעון את האחרים היא בשם ראובן או בשם שמעון.(3)

ודאי שאין הנתבעים יכולים לומר להם "לאו בעל דבריו דידי את", ויותר מכך, תביעתם הוא כאילו הם ראובן המו"ל.

ה. פס"ד: בדין שכר עבודת אדירכל שלא הוזמנה ממנו, וזכות יוצרים על עבודה ששולם עליה.(4)

1. פסק הגרי"ד: שאין לנכדים שום תביעה נגד מו"ל.

2. יתכן שזהו דוקא שגם המו"ל הוא נכד והוא השקיע הרבה טירחא וכסף. וכשסופר להגרא"ז מלצר זצ"ל את הפסק של הגרי"ד בדין אחד שהדפיס מכת"י שהיה לו ממו"ר הגר"ש, זצ"ל והבן מחה, הגרא"ז היה נבוך בזה שנתן הסכמה, כנראה שסבר שלא דומה מה שנכד הדפיס והשקיע בזה הרבה.

3. תכנית עבודה ששילם עבורה, הרי היא רכושה של ראובן ולא של האדריכל.

4. דין ראובן שהגיש תכנית עבודה שהכין הוא עצמו לבנין ערים, במעטפה של האדריכל ששמו מופיע עליה, לענין אם לשמו של אדם יש ערך של כסף.

פס"ד: יש לפשר בין הצדדים.

ו. פס"ד: בדין אדם שהדפיס ספר ושייר לעצמו הזכויות.(5)

1. כל הזכויות שמורות לו, ואין רשות לשום אדם להדפיס ללא נטילת רשות.

2. ה"ה לקלטות של ד"ת או שירה וזימרה שאסור להעתיקן אפי' לצורך עצמו.

3. אם רוצה להעתיק דף מספר או שיר מקלטת לצורך לימוד וכדומה, מותר, כיון דלא קפדי, אא"כ פירש להדיא אפי' חלק ממנו.

4. תוכנות מחשב שכתוב שמוכרים רק זכות שימוש, אסור להעתיק מהם כלל ואפי' חלק ממנו.

5. היכא שאזלו ספרי הקודש או קלטות של ד"ת והלכה, ובעלי הזכויות לא מדפיסים, כדי לזכות את הרבים, מותר לצלם ולהעתיק לצורך עצמו.

ז. הסכמתו של הנוב"י הגאון רבי יחזקאל לנדא על ספר "דרוש השבח והודאה".(6)

להיות שנעלה הר"ר אברהם... הפציר בי שאתן לו רשות לקבוע בדפוס... ולרוב הפצרותיו... וגם הדברים בעצמם הם דברים נכונים...לכן נתרציתי לו ונתתי לו רשות להדפיס הדרוש הזה, ולא נתתי רשות, אבל לאחרים חקה ובאישור על כל איש ישראל, להביא הדרוש הזה בדפוס, הן כאן הן במקומות אחרים, הן ע"י עצמו והן ע"י אחרים, וכמו כן האיסור על הזעציר והדרוקר שיסייע בזה לאחר, זולת לר"א הנ"ל משך שנתיים מהיום, והעובר על דברינו יחוש לעצמו מלטותא דאורייתא, ארור מסיג גבול רעהו. עכ"ל.(7)

ח. בדין העתקת קלטות.(8)

בדין מה שבזמן האחרון מופיעים קלטות שכתוב עליהם שאסור להעתיק אפי' פעם אחת, ויש שכתבו שגם אסור בהשאלה, ויש שהוסיפו סייגים בשימוש שאין הדעת סובלן, ומכיון שמדיני השגת גבול אין בזה איסור, יש לדון אם חל האיסור מצד מה שכתוב על זה. יעוי"ש תשובתו, מה שחידש להקל בזה. [שיטתו שכל האיסור הוא מכח השגת גבול בלבד].

ט. בדיני זכויות יוצרים.(9)

1. מזכותו של מוציא לאור ספר מסויים לעכב על אחר מלהוציא לאור אותו ספר, אך האיסור אינו מעיקר הדין, דהיינו לא מדין בר מבואה אבר מבואה או אבר מתא אחרינא, ולא מדיני מערופיא, ולא מדין עני המהפך בחררה, [הואיל ואינו נוטל ממנו אותו דבר בעצמו אלא הוא מדפיס משלו].

2. מהגר"מ בנט, החת"ס, ומעוד פוסקים מפורש בדבריהם, כי המדפיס הראשון המוציא לאור ספר חדש משלו, יכול לעכב על השני מלהשתמש בהמצאתו של הראשון, וזהו מחוץ למה שהסיק שם שאפשר לגזור בחרם בי"ד משום תקנת הציבור.

3. יש לחלק בין טענת ירושה על חידושי תורה מפי השמועה בלא שהעלם על הכתב, דהוי כדבר שאין בו ממש, לבין חידושי תורה שכתבן וסידרן שהוא דבר שיש בו ממש ושייך להורישו.

4. מחבר המוכר ספריו יכול לשייר לעצמו את זכות העתקה, אבל לא כן הדבר אם המחקה אינו משתמש בחפץ הממציא, נראים הדברים שבאופן זה אינו יכול לעכב את השני, וצ"ע.

5. לגבי מחברי ספרים הדבר במחלוקת שנויה אם זכותם בתור מחברים לעכב על אחרים מלהדפיס ספריהם וחיבוריהם, ובמקום שיש מחסור בספרים אלו וחסרונם גורם ביטול תורה, החובה להשאילם ולאפשר העתקתם. ויש ביד בי"ד לכופם על כך, להגדיל תורה ולהאדירה, מאידך על הבי"ד לשקול בפלס ובמאוזנים כאשר אוסרים על אחרים מלהשיג גבולו של ראשון, שהזמן יהיה מוגבל לזמן סביר שעד אז ימכור הראשון את ספריו.

6. כאשר ראובן המחבר תובע את שמעון שהעתיק חלקים מספרו, יש למנות מומחה שישוה את החומר שבידי הנתבע ולהגיש לבי"ד חוו"ד, ולאחר הבדיקה ידון הבי"ד מה החומר שעל הנתבע להוציא מספרו.

י. בדין הפרת זכויות יוצרים בהוצאת כת"י בשניה.(10)

בדבר מכון תורני אשר נטל ספרי קדמונים והשקיע בהוצאתם רבות בכך שהושיב תלמידי חכמים שערכו והוסיפו מראי מקומות וציונים, פיענחו מילים קשות ופתחו ראשי תיבות, והוציאם לאור, ובא מכון אחר והוציאם שוב תחת מסווה של "הוצאה ראשונית" (ע"י סריקת מחשב וכיוצ"ב), והצהיר שמוציאם לראשונה ע"פ כתב היד.

הגאונים חברי הבד"צ ירושלים הטילו עיקול על ספרי המשיג גבול, והגיעו להסכם לפיו מתחייב המשיג גבול 1. שלא להדפיס את הספרים הנ"ל. 2. שלא להדפיס כתבי היד שהוחדרו ע"י מאן דהו ללא הסכמה בכתב של הבעלים על כתבי היד והמהדירים. 3. להחתים את כל עובדיו על התחייבות שלא להעתיק ו/או לעבוד על כל עבודה של צד א', או של מכונים אחרים.

יא. בדין הפרת זכויות יוצרים בהוצאת כת"י בשניה, כבנידון הקודם.(11)

בדבר אינשי דלא מעלי הנוטלים ספרי קדמונים אשר מכונים תורניים השקיעו בהוצאתם רבות, תלמידי חכמים ערכו והוסיפו מראי מקומות וציונים, פיענחו מילים קשות ופתחו ראשי תיבות, ומוציאים אותם שוב תחת מסווה של "הוצאה ראשונית" (ע"י סריקת מחשב וכיוצ"ב), ומצהירים שמוציאים את הספר לראשונה ע"פ כתב היד.

1. איסור השגת גבול יש לכו"ע, ויש בזה איסור גזל, והדבר פשוט וברור שגזירת רבנים קמאי שהחרימו וגזרו על מדפיסי הספרים שלא ישיגו את גבל המדפיסים הראשונים על זמן מה, לפי הענין המקום והזמן, שייכת אף בנידון דידן.

2. איסור הפרת זכויות יוצרים יש בה לדעת רבים מן הפוסקים, שיתכן דבמילתא דגזל נגעו בה, וזאת משום שבהדרת ספר כשעורכי הספר הוסיפו מעצמם הערות וציונים חיברו את היריעה אל חברתה ופיארו את היצירה בכוחותיהם שלהם, חשיב כיצירה שלהם לכל דבר.

3. דינא דמלכותא דינא, יש בזה אפי' בארץ ישראל, וכן דעת עמוד ההוראה הגרי"ש אלישיב שליט"א, והרי החוק הישראלי אוסר להעתיק להדפיס ולהוציא לאור כל יצירה למטרות מסחריות.

4. הדבר מוסכם על כל גדולי הוראה בכל הדורות ואין בכך ערעור.

5. עצה טובה למכונים תורניים לשתול מספר מילים ואותיות בספר שהוציאו לאור, למרות שמילים אלו לא הופיעו בכתב היד, ובכך יקשה לסוחרים אחרים להשיג גבולם ולומר שהם הוציאו זאת ראשונה מכת"י שהשיגו בעצמם.

מקורות והערות

(1) פס"ד שבהוצאת בי"ד ירושלים, חיי אדם 28 ירושלים, כרך ג' עמ' נג. וע"ע במש"כ לעיל פרק ה' סעי' ג', יט.

2) שם כרך ד' עמ' קפז.

(3) שם כרך ד' עמ' קצז, וע"ע במש"כ לעיל פרק ה' סעי' ז',ח,כג-כה.

(4) שם כרך ז' עמ' קמו, וע"ע במש"כ לעיל פרק ג' סעי' א,ה-י'.

(5) שם כרך ו' עמ' פג, וע"ע במש"כ לעיל פרק ו'.

(6) דרשות של הנוב"י שהובא לדפוס לא ע"י הנוב"י.

(7) מוכח שהאיסור הוא מדאורייתא, דהיינו גם במקומות אחרים שאין בזה משום השגת גבול, וגם מזה שהבעל הדפוס צריך לקחת רשות מהנוב"י להדפיס את הדברים.

(8) פתחי חושן, בדיני קנינים פרק כ' ס"ק מו.

(9) שו"ת משפטי שמואל מהדורא חנינא ב' סי' לה.

(10) מוריה שנה 24 גליון ג-ד, חשון תשס"ב עמ' קנ. וע"ע במש"כ לעיל פרק ח'.

(11) הרב שמואל ברוך גנט, מוריה שם, גליון ז-ח סיון תשס"ב.