תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
מכתב ו' - להרה"ג הר"ר אברהם לוי שליט"א מח"ס "לא כל הזכויות שמורות"
בס"ד, יום רביעי כ"ג כסלו תשס"א
כבוד מעלת ידידי
הרה"ג הר"ר אברהם לוי שליט"א מח"ס "לא כל הזכויות שמורות"
רוב שלום וברכה עד בלי די על ספרו הנ"ל בעניני "כל הזכויות שמורות"
קיבלתך את ספרך "לא כל הזכויות שמורות" ואת מכתבך החשובים, ואמרתי אעלה בכתב כמה הרהורים בעניינים אלו, מה שנראה להלכה ולא למעשה.
א. בדין אם למתרגם ספר יש לו זכויות יוצרים, נראה שלדעה הסוברת שהפרת זכויות יוצרים הוא איסור תורה, ודאי שהזכות היא של המחבר ולא של המתרגם, ולדעה השניה מהתורה אין לשניהם, ומהפרשת מרדכי חו"מ סי' ז' הדן במחזורי רדלהיים, משמע שעכ"פ שעל תרגום אין זכויות למתרגם, אך יתכן לומר שהפרשת מרדכי ס"ל שאין זכויות יוצרים, דיעוין בתשובתו שם סי' ז' בד"ה ואחרי, וז"ל: מיהו המחבר חיבור חדש י"ל דאינו מפסיד כלום, דלולי הא' גם להשני לא היה כלום, אבל בחרם הניתן על ספר שהיה כבר בעולם מאי איכא למימר, עכ"ל, ואם נאמר שס"ל שיש זכויות יוצרים, מה הדימיון ספר חדש לספר ישן.
ב. בדין תרגום ספר מעברית לרוסית ללא מטרת רווח, כשהמחבר שחיברו לעברית לא מקפיד על תרגומו לרוסית, והמו"ל שקנה את הזכויות אמר שלא מסכים, נראה:
1. אם באופן שיש איסור מהמלכות על המתרגם לתרגם ספר של מו"ל אחר - יש איסור של דינא דמלכותא.
2. אם באופן שאין איסור של דינא דמלכותא דינא וע"י התרגום אין הפסד למו"ל, כגון שזה לצורך מדינה אחרת או כשאינו חושב לתרגם או כשקוני התרגום לולי התרגום לא יקנו את המהדורה שבעברית, לפוסקים הסוברים לא כהשו"מ - אין איסור לתרגם, שהרי לא נעשה למטרת רווח ואין הפסד למחבר ולבא כוחו. מיהו אם סיבת המו"ל שאינו מעונין זהו מפני שרוצה לתרגם, והתרגום והפצתו תגרום הפסד להוצאתו - אסור לתרגם ויוכלו לחיי את המתרגם בדמי מה שנהנה. אך לפוסקים הסוברים כהשו"מ, יש לדון, שאם באופן שהמחבר מכר למו"ל גם את זכות התרגום - אסור לתרגם גם ללא שום סיבה וגם כשאין הפסד.
3. אם בסתמא כשלא דיברו וכתבו על כך, יש מקום לומר שהמחבר מכר רק את זכות ההפצה של הספר המקורי, ואין המו"ל יכול לעכב את המתרגם, אך יתכן ומה שהמחבר אמר לפנות למו"ל זה בגלל הנימוס. ויתכן משום שהמחבר מכר כל הזכויות למו"ל ואם המו"ל מעכב גם ללא סיבה אסור לתרגם.
4. בדיעבד אם יתרגמו ויפיצו ללא מטרת רווח לענין לחייב דמי נהנה - אם המו"ל יוכיח שקנה זכות התרגום, ויטעון שרוצה לתרגם ויגרמו לו הפסד - אפשר לחייב את המתרגם בדמי נהנה, ואת הנזקים. אך אם המו"ל יודה שאין בכוונתו לתרגם - הדין אם לחייבו בדמי נהנה תלוי במחלוקת הפוסקים הנ"ל, שאם הפרת זכויות יוצרים מן התורה אפשר לחייבו למרות שאין הפסד למו"ל ולבא כוחו, ואם הטעם רק משום השגת גבול - אי אפשר לחייבו, שהרי כאן אין למחבר ולמו"ל הפסד.
ג. בענין משרד שיש לו כמה מחשבים, שקנה תוכנה אחת אם יכול להשתמש בכמה מחשבים ע"י העתקה, יש בעלי תוכנה שלא מקפידים ומותר, ויש שמקפידים, ואז לדעה הסוברת שיש זכויות יוצרים מן התורה ודאי שאסור להעתיק ולהשתמש בתוכנה יותר ממחשב אחד בזמן אחד, ולכאורה גם לדעה אין ראוי להעתיק, שהרי העתקה נעשית לצורך משרד שהיא מטרה מסחרית, ועוד הרי אינו יכול להשתמש בתוכנה אחת לכמה מחשבים בבת אחת, ואילו לא היה מעתיק היה קונה, נמצא שמפסיד את המו"ל.
ד. לענין הקונה לצורך עצמי שאינו מסחרי מחשב עם תוכנות, לדעה ראשונה ודאי צריך למוחקם, ואילו לדעה השניה הדין תלוי במחלוקת הפוסקים אם חרמים הוי איסור חפצא, יעוין בשו"ת דברי שאול ויוסף דעת לבעל השו"מ חלק שני סי' שלה, ואף את"ל שהוי איסור גברא, מ"מ איכא איסור משום מסייע ידי עוברי עבירה.
ה. לענין מי שקנה תוכנה ואחר זמן יש גירסא חדשה ורוצה להעתיקה, ובעלי זכויות היוצרים אינם מסכימים ללא תשלום, לדעה הראשונה - ודאי שאסור, ולדעה השניה - באם אין דעתו לשלם ויכול להשתמש עם הגירסא הישנה לאותן מטרות רק בפחות נוחיות ובפחות פונקציות, יש מקום להקל, וכ"ש במקום שאינם יכולים לכוף על כך מכח דינא דמלכותא דינא, או בארץ ישראל שיש פוסקים הסוברים שאין דינא דמלכותא דינא, או בתוכנה שנעשה ע"י אינו יהודי.
ו. להעתיק תוכנה גירסא ישנה באופן שלא קנה גירסא ישנה יותר, לדעה הראשונה - אסור מהתורה, ולדעה השניה - לדעת רוב הפוסקים אסור מדין השגת גבול.
ז. להעתיק תוכנות של אינם יהודים - לדעה הראשונה - אסור מהתורה, ולדעה השניה - לא מצינו שתיקנו איסור השגת גבול לטובת אינו יהודי.
ח. לקנות או לקבל תוכנות מעותקות של אינם יהודים, יש מקום יותר להקל, דגם משום מסייע אין כאן, שהרי לפי מה שכתבנו בסעי' הקודם שלא מצינו שתיקנו איסור השגת גבול לטובת אינו יהודי, א"כ הקונה או המקבל ממי שאינו שומר תורה ומצוות - יש לו על מי לסמוך, בפרט שיש גם מקום לומר - לשיטה זו - שאיסור השגת גבול הוא על המוכר ולא על הקונים.
ט. בענין להקליט קלטות של רבנים מפורסמים, שאירגונים תורניים מוכרים את הקלטות ורשום עליהם "כל הזכויות שמורות כולל העתקה וכו'" או נוסח דומה, הדין דומה מאד לתשובתו של האג"מ חלק ד', שאם האירגונים עושים זאת למטרת רווח, אסור לאחר להעתיק משום גזל, הואיל ויש אומדנא שהם משיירים לעצמם זכות העתקה, ולפי"ז אסור להקליט קלטות אלו גם למטרת גמ"ח.
מיהו לשיטות הסוברות שאין בזה גזל אלא רק השגת גבול, אם כיסו השקעתם לכאורה מותר לאחר להעתיק, אך עדיין יש לדון בקולא זו, דהרי הדעה הראשונה היא דעת השו"מ, והדעה השניה שאין איסור זכויות יוצרים מן התורה הוא עכ"פ דעת הבית יצחק, שלכאורה שיטתו היא שיש בעלות ממונית על היצירה אולם הבעלות מתייחסת דוקא לגבי ההפסדים שלא יפסידוהו, ומסתבר שכל דעת הבית יצחק היא בתקופתו שבהדפסה שניה היו הרבה הוצאות, ואמדן דעת של המחברים היה שאחרי שנמכרו פעם ראשונה לא הקפידו אם ידפיסו אחרים ויפיצו מעיינותיהם חוצה, והיה איכפת להם שהדפסה ראשונה שמדפיסים לא יוזקו משא"כ היום, שמקפידים שלא ידפיסו, וכ"ש בספר שנפוץ הרבה שנהפכת הזכות לזכות ממונית.
י. להעתיק תמונות של רבנים מתוך סרטי וידאו, ואח"כ למכור את התמונה, באופן שכתוב על הסרט וידאו "כל הזכויות שמורות", לכאורה שוב הדין תלוי במחלוקת הנ"ל, שלדעה ראשונה - כל שמקפידים אסור ואף לצורך עצמי לא למטרת מכירה, ולדעה השניה - מותר כל שאינו גורם הפסד למי שיש לו זכויות על הסרט, רק יתכן שגם לדעה הראשונה יש מקום להקל אם יש אומדנא שהם לא מקפידים, הואיל ואין בדעתם למכור תמונות בנפרד.
יא. בדין העתקת והדפסת חידו"ת על מסכת שלימה ע"מ לצרפו לקובץ מפרשים על מסכת מסויימת ללא רשות מהמחבר או באי כוחו, נראה שנחשב ליצירה שלימה אף שהמחבר צירפו לכמה מסכתות ואסור לכו"ע, וזאת מלבד שלפי השו"מ ודעימיה המחבר יכול לאסור בכל אופן שיהיה.
יב. כבר מפורסם דברי מרן הגרש"ז אוייערבאך זצ"ל: כל החפץ ללכת בדרכי הבורא ית"ש, חייב להמנע מכל עשיית דברים שהם בניגוד לרצון בעליהם, אפי' כשאין במעשהו איסור גזילה או איסור מתנאי בי"ד, והעושה כן אף שמעיקר הדין אין בזה איסור מ"מ הוי ליה כנבל ברשות התורה.
ביקרא דאורייתא,
נחום מנשה ויספיש
כבוד מעלת ידידי
הרה"ג הר"ר אברהם לוי שליט"א מח"ס "לא כל הזכויות שמורות"
רוב שלום וברכה עד בלי די על ספרו הנ"ל בעניני "כל הזכויות שמורות"
קיבלתך את ספרך "לא כל הזכויות שמורות" ואת מכתבך החשובים, ואמרתי אעלה בכתב כמה הרהורים בעניינים אלו, מה שנראה להלכה ולא למעשה.
א. בדין אם למתרגם ספר יש לו זכויות יוצרים, נראה שלדעה הסוברת שהפרת זכויות יוצרים הוא איסור תורה, ודאי שהזכות היא של המחבר ולא של המתרגם, ולדעה השניה מהתורה אין לשניהם, ומהפרשת מרדכי חו"מ סי' ז' הדן במחזורי רדלהיים, משמע שעכ"פ שעל תרגום אין זכויות למתרגם, אך יתכן לומר שהפרשת מרדכי ס"ל שאין זכויות יוצרים, דיעוין בתשובתו שם סי' ז' בד"ה ואחרי, וז"ל: מיהו המחבר חיבור חדש י"ל דאינו מפסיד כלום, דלולי הא' גם להשני לא היה כלום, אבל בחרם הניתן על ספר שהיה כבר בעולם מאי איכא למימר, עכ"ל, ואם נאמר שס"ל שיש זכויות יוצרים, מה הדימיון ספר חדש לספר ישן.
ב. בדין תרגום ספר מעברית לרוסית ללא מטרת רווח, כשהמחבר שחיברו לעברית לא מקפיד על תרגומו לרוסית, והמו"ל שקנה את הזכויות אמר שלא מסכים, נראה:
1. אם באופן שיש איסור מהמלכות על המתרגם לתרגם ספר של מו"ל אחר - יש איסור של דינא דמלכותא.
2. אם באופן שאין איסור של דינא דמלכותא דינא וע"י התרגום אין הפסד למו"ל, כגון שזה לצורך מדינה אחרת או כשאינו חושב לתרגם או כשקוני התרגום לולי התרגום לא יקנו את המהדורה שבעברית, לפוסקים הסוברים לא כהשו"מ - אין איסור לתרגם, שהרי לא נעשה למטרת רווח ואין הפסד למחבר ולבא כוחו. מיהו אם סיבת המו"ל שאינו מעונין זהו מפני שרוצה לתרגם, והתרגום והפצתו תגרום הפסד להוצאתו - אסור לתרגם ויוכלו לחיי את המתרגם בדמי מה שנהנה. אך לפוסקים הסוברים כהשו"מ, יש לדון, שאם באופן שהמחבר מכר למו"ל גם את זכות התרגום - אסור לתרגם גם ללא שום סיבה וגם כשאין הפסד.
3. אם בסתמא כשלא דיברו וכתבו על כך, יש מקום לומר שהמחבר מכר רק את זכות ההפצה של הספר המקורי, ואין המו"ל יכול לעכב את המתרגם, אך יתכן ומה שהמחבר אמר לפנות למו"ל זה בגלל הנימוס. ויתכן משום שהמחבר מכר כל הזכויות למו"ל ואם המו"ל מעכב גם ללא סיבה אסור לתרגם.
4. בדיעבד אם יתרגמו ויפיצו ללא מטרת רווח לענין לחייב דמי נהנה - אם המו"ל יוכיח שקנה זכות התרגום, ויטעון שרוצה לתרגם ויגרמו לו הפסד - אפשר לחייב את המתרגם בדמי נהנה, ואת הנזקים. אך אם המו"ל יודה שאין בכוונתו לתרגם - הדין אם לחייבו בדמי נהנה תלוי במחלוקת הפוסקים הנ"ל, שאם הפרת זכויות יוצרים מן התורה אפשר לחייבו למרות שאין הפסד למו"ל ולבא כוחו, ואם הטעם רק משום השגת גבול - אי אפשר לחייבו, שהרי כאן אין למחבר ולמו"ל הפסד.
ג. בענין משרד שיש לו כמה מחשבים, שקנה תוכנה אחת אם יכול להשתמש בכמה מחשבים ע"י העתקה, יש בעלי תוכנה שלא מקפידים ומותר, ויש שמקפידים, ואז לדעה הסוברת שיש זכויות יוצרים מן התורה ודאי שאסור להעתיק ולהשתמש בתוכנה יותר ממחשב אחד בזמן אחד, ולכאורה גם לדעה אין ראוי להעתיק, שהרי העתקה נעשית לצורך משרד שהיא מטרה מסחרית, ועוד הרי אינו יכול להשתמש בתוכנה אחת לכמה מחשבים בבת אחת, ואילו לא היה מעתיק היה קונה, נמצא שמפסיד את המו"ל.
ד. לענין הקונה לצורך עצמי שאינו מסחרי מחשב עם תוכנות, לדעה ראשונה ודאי צריך למוחקם, ואילו לדעה השניה הדין תלוי במחלוקת הפוסקים אם חרמים הוי איסור חפצא, יעוין בשו"ת דברי שאול ויוסף דעת לבעל השו"מ חלק שני סי' שלה, ואף את"ל שהוי איסור גברא, מ"מ איכא איסור משום מסייע ידי עוברי עבירה.
ה. לענין מי שקנה תוכנה ואחר זמן יש גירסא חדשה ורוצה להעתיקה, ובעלי זכויות היוצרים אינם מסכימים ללא תשלום, לדעה הראשונה - ודאי שאסור, ולדעה השניה - באם אין דעתו לשלם ויכול להשתמש עם הגירסא הישנה לאותן מטרות רק בפחות נוחיות ובפחות פונקציות, יש מקום להקל, וכ"ש במקום שאינם יכולים לכוף על כך מכח דינא דמלכותא דינא, או בארץ ישראל שיש פוסקים הסוברים שאין דינא דמלכותא דינא, או בתוכנה שנעשה ע"י אינו יהודי.
ו. להעתיק תוכנה גירסא ישנה באופן שלא קנה גירסא ישנה יותר, לדעה הראשונה - אסור מהתורה, ולדעה השניה - לדעת רוב הפוסקים אסור מדין השגת גבול.
ז. להעתיק תוכנות של אינם יהודים - לדעה הראשונה - אסור מהתורה, ולדעה השניה - לא מצינו שתיקנו איסור השגת גבול לטובת אינו יהודי.
ח. לקנות או לקבל תוכנות מעותקות של אינם יהודים, יש מקום יותר להקל, דגם משום מסייע אין כאן, שהרי לפי מה שכתבנו בסעי' הקודם שלא מצינו שתיקנו איסור השגת גבול לטובת אינו יהודי, א"כ הקונה או המקבל ממי שאינו שומר תורה ומצוות - יש לו על מי לסמוך, בפרט שיש גם מקום לומר - לשיטה זו - שאיסור השגת גבול הוא על המוכר ולא על הקונים.
ט. בענין להקליט קלטות של רבנים מפורסמים, שאירגונים תורניים מוכרים את הקלטות ורשום עליהם "כל הזכויות שמורות כולל העתקה וכו'" או נוסח דומה, הדין דומה מאד לתשובתו של האג"מ חלק ד', שאם האירגונים עושים זאת למטרת רווח, אסור לאחר להעתיק משום גזל, הואיל ויש אומדנא שהם משיירים לעצמם זכות העתקה, ולפי"ז אסור להקליט קלטות אלו גם למטרת גמ"ח.
מיהו לשיטות הסוברות שאין בזה גזל אלא רק השגת גבול, אם כיסו השקעתם לכאורה מותר לאחר להעתיק, אך עדיין יש לדון בקולא זו, דהרי הדעה הראשונה היא דעת השו"מ, והדעה השניה שאין איסור זכויות יוצרים מן התורה הוא עכ"פ דעת הבית יצחק, שלכאורה שיטתו היא שיש בעלות ממונית על היצירה אולם הבעלות מתייחסת דוקא לגבי ההפסדים שלא יפסידוהו, ומסתבר שכל דעת הבית יצחק היא בתקופתו שבהדפסה שניה היו הרבה הוצאות, ואמדן דעת של המחברים היה שאחרי שנמכרו פעם ראשונה לא הקפידו אם ידפיסו אחרים ויפיצו מעיינותיהם חוצה, והיה איכפת להם שהדפסה ראשונה שמדפיסים לא יוזקו משא"כ היום, שמקפידים שלא ידפיסו, וכ"ש בספר שנפוץ הרבה שנהפכת הזכות לזכות ממונית.
י. להעתיק תמונות של רבנים מתוך סרטי וידאו, ואח"כ למכור את התמונה, באופן שכתוב על הסרט וידאו "כל הזכויות שמורות", לכאורה שוב הדין תלוי במחלוקת הנ"ל, שלדעה ראשונה - כל שמקפידים אסור ואף לצורך עצמי לא למטרת מכירה, ולדעה השניה - מותר כל שאינו גורם הפסד למי שיש לו זכויות על הסרט, רק יתכן שגם לדעה הראשונה יש מקום להקל אם יש אומדנא שהם לא מקפידים, הואיל ואין בדעתם למכור תמונות בנפרד.
יא. בדין העתקת והדפסת חידו"ת על מסכת שלימה ע"מ לצרפו לקובץ מפרשים על מסכת מסויימת ללא רשות מהמחבר או באי כוחו, נראה שנחשב ליצירה שלימה אף שהמחבר צירפו לכמה מסכתות ואסור לכו"ע, וזאת מלבד שלפי השו"מ ודעימיה המחבר יכול לאסור בכל אופן שיהיה.
יב. כבר מפורסם דברי מרן הגרש"ז אוייערבאך זצ"ל: כל החפץ ללכת בדרכי הבורא ית"ש, חייב להמנע מכל עשיית דברים שהם בניגוד לרצון בעליהם, אפי' כשאין במעשהו איסור גזילה או איסור מתנאי בי"ד, והעושה כן אף שמעיקר הדין אין בזה איסור מ"מ הוי ליה כנבל ברשות התורה.
ביקרא דאורייתא,
נחום מנשה ויספיש
