תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
מכתב ב' - תשובת הגרז"נ גולדברג שליט"א
מנחם אב התשמ"ח
כבוד... רבי נחום מנשה ויספיש שליט"א
נועם מכתבו קבלתי ובו מגילה עיפה בבקיאות ובחריפות מה שכתב כת"ר לפלפל ולהשיג על דברי בענין העתקת קלטות, ולענ"ד יש לי להשיב ולהצדיק ואבוא על סדר כתיבתו ובקצרה אזכיר דעתי ודעת כת"ר החולק כפי מה משהבין אותי.
כתב לדחות מה שהבאתי ראיות שאף שהמוכר מקפיד שלא להעתיק מ"מ כל שלא שייר מפורש אין אומרים שמכר בשיור אלא אומרים שמכר בלי שיור ומ"מ אסור לעבור על דעת בעה"ב זהו דעת חכמים אבל ר"מ חולק וסובר שכל שדעת בעה"ב שלא להעתיק אנו דנים כשיור, ועל זה טוען כת"ר שגם לדעת חכמים כך שמוכר בשיור, ולא נחלקו על ר' מאיר רק במקום שנתברר לו שלא היה צריך להקפיד ולכן שומר שמסר לשומר לדעת חכמים אינו כגזלן מאחר שנתברר לבסוף שלא פשע השני ולא גנבו, ובעיני הדברים רחוקים להמציא סברה חדשה שאין עליה ראיה ואם כסברתו מאי טעמא דר' מאיר, זולת אם נאמר שבסברת כת"ר גופא נחלקו ר"מ ורבנן אם נעשה גזלן או נעשה גזלן בתנאי אם יתברר שלא שמר כדין. וכל זה דחוק ביותר להמציא סברה חדשה ושבזה נחלקו ר"מ וחכמים. וביותר קשה מהיכן למד הרי"ף בפ' המפקיד לומר דבר זה שלר' מאיר שומר שמסר לשומר הוי גזלן ולרבנן אינו גזלן, הרי לא מצינו שנחלקו ר"מ וחכמים בדבר זה, ובע"כ שלמד הרי"ף כן ממה שנחלקו ר"מ ורבנן בנותן דינר לעני לקנות חלוק וקנה דבר אחר שלר' מאיר גזלן ולחכמים אינו כגזלן, ואם איתא לדברי כת"ר שבשומר מאחר שנתברר שלא גרם הפסד לבעלים במה שמסר לשומר אחר לכן אינו כגזלן א"כ מהיכן יודע הרי"ף שר' מאיר חולק על סברה זו. והנה לגבי המחלוקת בנותן דינר לעני ליקח בו חלוק, כתב כת"ר שסברת חכמים שלכן אינו כגזלן משום שהולכין אחר סיבת הדבר למה נתן דינר והסיבה היא כדי שיהיה לעני לצורכו, ולכן אין נ"מ מה קונה, כל שהוא לצורך העני. והנה כאן חידש כת"ר טעם חדש לחכמים וממילא מחלוקת ר"מ וחכמים היא בסברת כת"ר אם נכונה היא אם לאו, ואיך למד הרי"ף מכאן לענין שומר שמסר לשומר, וכן איך למדו בגמ' ממחלוקת שיש בעני לענין שוכר החמור לילך בהר והוליכו בבקעה והרי לא קרב זה אל זה, אלא ע"כ שליתא לסברת כת"ר ואין לחדש סברות, ומחלוקת ר"מ וחכמים היא בזה שלר' מאיר כל שמקפיד הנותן אנו אומדין שנתן בשיור, ולחכמים כל שלא פירש השיור אין הולכין אחר אומדנא אלא רק לענין שאסור לעבור על דעתו אבל לא לענין השיור, עכ"ל.
ועוד האריך הרה"ג הנ"ל בפילפול על שאר עניני שכתבתי במכתבו איליו, ואתיחס בראשונה בעיקר לנושא היסודי דהיינו במחלוקת ר"מ וחכמים שממנה יש השלכות הלכתיות לנושא דידן.
כבוד... רבי נחום מנשה ויספיש שליט"א
נועם מכתבו קבלתי ובו מגילה עיפה בבקיאות ובחריפות מה שכתב כת"ר לפלפל ולהשיג על דברי בענין העתקת קלטות, ולענ"ד יש לי להשיב ולהצדיק ואבוא על סדר כתיבתו ובקצרה אזכיר דעתי ודעת כת"ר החולק כפי מה משהבין אותי.
כתב לדחות מה שהבאתי ראיות שאף שהמוכר מקפיד שלא להעתיק מ"מ כל שלא שייר מפורש אין אומרים שמכר בשיור אלא אומרים שמכר בלי שיור ומ"מ אסור לעבור על דעת בעה"ב זהו דעת חכמים אבל ר"מ חולק וסובר שכל שדעת בעה"ב שלא להעתיק אנו דנים כשיור, ועל זה טוען כת"ר שגם לדעת חכמים כך שמוכר בשיור, ולא נחלקו על ר' מאיר רק במקום שנתברר לו שלא היה צריך להקפיד ולכן שומר שמסר לשומר לדעת חכמים אינו כגזלן מאחר שנתברר לבסוף שלא פשע השני ולא גנבו, ובעיני הדברים רחוקים להמציא סברה חדשה שאין עליה ראיה ואם כסברתו מאי טעמא דר' מאיר, זולת אם נאמר שבסברת כת"ר גופא נחלקו ר"מ ורבנן אם נעשה גזלן או נעשה גזלן בתנאי אם יתברר שלא שמר כדין. וכל זה דחוק ביותר להמציא סברה חדשה ושבזה נחלקו ר"מ וחכמים. וביותר קשה מהיכן למד הרי"ף בפ' המפקיד לומר דבר זה שלר' מאיר שומר שמסר לשומר הוי גזלן ולרבנן אינו גזלן, הרי לא מצינו שנחלקו ר"מ וחכמים בדבר זה, ובע"כ שלמד הרי"ף כן ממה שנחלקו ר"מ ורבנן בנותן דינר לעני לקנות חלוק וקנה דבר אחר שלר' מאיר גזלן ולחכמים אינו כגזלן, ואם איתא לדברי כת"ר שבשומר מאחר שנתברר שלא גרם הפסד לבעלים במה שמסר לשומר אחר לכן אינו כגזלן א"כ מהיכן יודע הרי"ף שר' מאיר חולק על סברה זו. והנה לגבי המחלוקת בנותן דינר לעני ליקח בו חלוק, כתב כת"ר שסברת חכמים שלכן אינו כגזלן משום שהולכין אחר סיבת הדבר למה נתן דינר והסיבה היא כדי שיהיה לעני לצורכו, ולכן אין נ"מ מה קונה, כל שהוא לצורך העני. והנה כאן חידש כת"ר טעם חדש לחכמים וממילא מחלוקת ר"מ וחכמים היא בסברת כת"ר אם נכונה היא אם לאו, ואיך למד הרי"ף מכאן לענין שומר שמסר לשומר, וכן איך למדו בגמ' ממחלוקת שיש בעני לענין שוכר החמור לילך בהר והוליכו בבקעה והרי לא קרב זה אל זה, אלא ע"כ שליתא לסברת כת"ר ואין לחדש סברות, ומחלוקת ר"מ וחכמים היא בזה שלר' מאיר כל שמקפיד הנותן אנו אומדין שנתן בשיור, ולחכמים כל שלא פירש השיור אין הולכין אחר אומדנא אלא רק לענין שאסור לעבור על דעתו אבל לא לענין השיור, עכ"ל.
ועוד האריך הרה"ג הנ"ל בפילפול על שאר עניני שכתבתי במכתבו איליו, ואתיחס בראשונה בעיקר לנושא היסודי דהיינו במחלוקת ר"מ וחכמים שממנה יש השלכות הלכתיות לנושא דידן.
