עניין נ"ט בר נ"ט

מתי ניתן לומר נ"ט בר נ"ט? [נ"ט - ר"ת נותן טעם]

הגמרא במסכת חולין קיא:

איתמר דגים שעלו בקערה (בשרית):

רב אמר אסור לאוכלן בכותח (בגבינה). ושמואל אמר מותר לאוכלן בכותח.

רב אמר אסור נותן טעם הוא. ושמואל אמר מותר  נ"ט בר נ"ט הוא.

הלכתא: דגים שעלו בקערה מותר לאוכלן בכותח...

הסבר להיתר של נ"ט בר נ"ט

לדוגמא: קדרה שבישלו בה בשר ולאחר ששטפו את הקדרה היטב בישלו בקדרה מאכל "פרווה":

כעת הקדרה עצמה- נחשבת כנותן טעם ראשון (כיון שהיא קיבלה את הטעם ישירות מהבשר) ולכן אסור לבשל בה חלב. מכיוון שלפי ההלכה "טעם כעיקר".

לעומת זאת "מאכל הפרווה" – נחשב כנותן טעם שני (כיון שמאכל זה לא קיבל את הטעם ישירות מהבשר אלא רק מהכלי שהיה בלוע בו טעם בשר), ולכן מותר לאכול מאכל זה בחלב מכיוון שטעם שני הוא חלש ואין לומר בו "טעם כעיקר".

מחלוקת באיזה אופן ניתן להחשיב כנ"ט בר נ"ט

1. גם באוכל שנתבשל או נצלה ניתן לומר נ"ט בר נ"ט:

שו"ע - אפילו אוכל שנתבשל או נצלה (כלי ראשון בשרי בן יומו רחוץ), מותר לאוכלו עם חלב לכתחילה, משום שזה נ"ט בר נ"ט.

רמ"א - (ס"ב) – המנהג לאסור לכתחילה באוכל שנתבשל או נצלה ורק בדיעבד מותר.

2. ניתן לומר נ"ט בר נ"ט- רק בקיום ב' תנאים:

א. בכלים נקיים ורחוצים.

ב. בכלי היתר (בשר או חלב).

3. אין לומר נ"ט בר נ"ט- בקיום אחד התנאים הבאים:

א. בכלים מלוכלכים

ב. בכלי איסור.

ג. באוכל ממש שבושל עם בשר.