מאמר גיד הנשה

האוכל בתשעה באב כאילו אכל גיד הנשה?

ענין גיד הנשה עמוק הוא מאוד ובזוהר הקדוש נפתח לנו חלון להביט לפי מיעוט שכלנו ולקבל אחיזה מסויימת בדברים.

וזה לשון הזוהר הקדוש;

בגין דאית בבר נש רמ"ח שייפין, לקבל רמ"ח פקודין דאורייתא דאינון למעבד אתיהבו, ולקבל רמ"ח מלאכין דאתלבשת בהון שכינתא ושמא דלהון כשמא דמאריהון, ואית בבר נש שס"ה גידין, ולקבלהון שס"ה פקודין דלאו אינון אתיהיבו למעבד, ולקבל שס"ה יומי שתא, והא תשעה באב חד מנהון, דאיהו לקבל סמא"ל, דאיהו חד מאינון שס"ה מלאכין (נ"א יומין), ובגין כך אמרה אורייתא לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, א"ת לאסגאה תשעה באב, דלא אכלין ביה ולא שתין, ובגין כך חזא קב"ה כלא, ונרמז בהון רמז ליעקב.

ויאבק איש עמו, בכל יומי שתא ובכל שייפין דיעקב, ולא אשכח בר ההוא גיד הנשה, מיד תשש חיליה דיעקב, וביומי שתא אשכח יום תשעה באב, דביה אתתקף ואתגזר דינא עלנא, ואתחרב בי מקדשא, וכל מאן דאכיל בתשעה באב כאילו אכיל גיד הנשה.

ובתרגום; מפני שיש באדם רמ"ח אברים כנגד רמ"ח מצוות התורה שבהם צריך לקיימם, וכנגד רמ"ח מלאכים שהשכינה מתלבשת בהם ושם שלהם כשם אדונם, ויש באדם שס"ה גידין, וכנגדם שס"ה ציוויים שהם מצוות שלא נתנו לעשותם וכנגדם שס"ה ימות השנה ותשעה באב אחד מהם שהוא כנגד סמא"ל שהוא אחד משס"ה מלאכים, ולכן אמרה התורה לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה א"ת ראשי תיבות תשעה באב שלא אוכלים ולא שותים בו, ובעבור כך ראה הקב"ה הכל ונרמז בהם רמז ליעקב.

ויאבק איש עמו, בכל ימות השנה ובכל אברי גופו של יעקב ולא מצא חוץ מההוא גיד הנשה, מיד תשש כוחו של יעקב, ובימות השנה לא מצא אלא תשעה באב, שבו התחזק הס"מ ונגזר הדין עלינ ונחרב בית במדקש, כל מי שאוכל בתשעה באב כאילו אכל גיד הנשה.

גיד הנשה – יצר הרע – וקדושת הברית

הנה השל"ה הקדוש נכנס לבאר דברי הזוהר, וקושר את ענין גיד הנשה לענין הקדושה, וכך דבריו;

הא לך סוד איסור גיד הנשה כפי המבואר בזוהר ובספרי המקובלים. דע כי אברי האדם הם ענפים מן המרכבה העליונה, מרמ"ח האברים שיש באדם העליון נגלים רמ"ח מצוות עשה, ורמ"ח מלאכים הנקראים לבעלי הקבלה מלבוש השכינה ששמם כשם רבם. וכמו כן שס"ה ענפים של דין יש באילן העליון, נגד שס"ה ימים ושס"ה גידין, וכל יום יש לו מצוה ויש לו גיד, וט' באב הוא גיד הנשה. ודרשו רבותינו 'את' גיד הנשה לרבות ט' באב שאין בו אכילה, ולרבות סמאל ויצר הרע, ואין אוכלין ואין ניאותין מהם. ובכל ימות השנה ובכל הגידין ובכל האברים לא מצא מפלתן של ישראל, כי אם בגיד הנשה אז תשש כחו, ובאותו יום נתקשה עלינו הדין, ונשה השם אותנו כביכול בגולה עד יערה השם רוח ממרום. וכל האוכל בט' באב כאלו אוכל גיד הנשה. וגיד הנשה יש לו חמישה ענפים מימין וחמישה משמאל שהם עשרה, נגד עשרה כחות הטומאה הסובבים את המרכבה, שנאמר (תהלים יב, ט), סביב רשעים יתהלכון. והגיד הזה סמוך לברית, שמשם משיכת אלו הכתות. והנה האוכלו מושך עליו רוח הטומאה, כי אבר מחזיק אבר. ולשון נשה, רוצה לומר גיד המשכח עבודת השם יתברך. וזהו על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, כי הם נזהרים מכח הטומאה. והנה אברי אבינו יעקב ע"ה היו כולם תקיפין, ולא היה יכול להם שרו של עשו הבא מכח הטומאה, רק בגיד הנשה מצא מקום לחול ולהכנס שם:

וכתבו המקובלים, עונש האוכל גיד הנשה בלי תשובה, להתגלגל בקדשה הנקראת זונה נשכחה, מדה כנגד מדה, משום דמחזיק יצר הרע ושוכח עבודת השם יתעלה, ונתלה בגיהנם בברית מילה ע"כ. צא ולמד, תחילת גילוי הנחש המסית ומדיח בכח סמאל שרכב עליו, היה רוח זנונים, כי ראה את אדם וחוה משמשים ונתאוה. על כן רגלים היו לנחש ונקצצו, כי הירך הוא בגבול הערוה. ועשו היה לו נחש בירך שלו מסומן, כמו שכתבתי בפרשת תולדות. ובני ישראל קדושים הם וגודרים גדר ערוה, אינם אוכלים גיד הנשה, כי לא נחש ביעקב.

והנה התפשטות גיד הנשה הוא מרכבת סמאל למטה שנוגע בכף ירך יעקב, וכמו שארז"ל (ב"ר עז, ד), וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו אלו יוצאי יריכו, נגע בכל הצדיקים שעתידין לעמוד ממנו, זהו דורו של שמד. ותקע כף ירך יעקב, ירמוז על הרושם והפגם שנעשה למעלה בחורבן בית המקדש שלמטה המכוון נגד שלמעלה, והקב"ה נשבע שלא יבא בירושלים של מעלה עד שיבא בירושלים של מטה (תענית ה, א). וכביכול אין השם שלם ואין הכסא שלם, כאלו נאמר מה שנעשה למטה זה נקרא גיד הנשה גזירות קשות כגידין, והוא גיד הרע משס"ה גידין, הוא כח סמאל המחזיק ידים ידי עשו. והפגם למעלה הוא יום מן שס"ה ימים, אשר עליו נאמר כל היום דוה, ופירש הזוהר שנגזר החורבן על כל פנים להיות אלף שנה כיומו של הקב"ה:

והנה בספר מעולפת ספירים [יום חמישי] כתב אף הוא כי גיד הנשה הוא יצר הרע.

מצות ד' צומות, כתב בספר בראשית דף ק"ע ע"ב, [ראה ניצוצי אורות] רמז בתורה לד' צומות (בראשית לב,לג) על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, כל האוכל בט' באב כאלו אוכל גיד הנשה, ויש רמז, ג' שלשה בתשרי, יו"ד עשרה בטבת, דלי"ת צום הרביעי, א"ת בהפך נוטריקון תשעה אב, הנשה למה נקרא כך, כלומר גיד שהוא מנשה ומשכח את האדם מידי יראת שמים ששם יצר הרע רבוץ:

ובשפתי כהן הביא דברי הזוהר הנ"ל והוסיף עוד;

על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. מצאתי כתוב כי שס"ה גידים יש באדם וכל אחד שולט יומו וגיד הנשה שולט יום תשעה באב לכך נחרב הבית בראשונה ובשניה בתשעה באב נגד שני גידים של ימין ושל שמאל שהלכה כחכמים שאמרו נוהג בשניהם, ולזה אנו מתענין בו בחמישה עינוים להתיש כוחו וכל האוכלו כאילו לא התענה תשעה באב, וכל האוכל בתשעה באב כאילו אכל גיד הנשה, ונותן לו כח לקטרג ולשלוט ביומו ולזה מתענין בעינוין שלא להניח לו שום כח עד כאן. ומה שנגע באותו מקום הוא מפני שאחזו בערלה ומצאו מהול לכך לא יכול לו ויגע בכף ירכו לפי שנשא שתי אחיות, כאומרם ז"ל (מגילה י"ג.) אין האשה מתקנאת אלא בירך חברתה, ולזה אמר ויגע בכף ירך יעקב, וחזר ואמר כי נגע בכף ירך יעקב לומר שנגעו בשתי אחיות:

רמז נאה יש בענין זה, דהגמרא במסכת חולין [צ"א ע"א ובפסחים פ"ג ע"ב] כתבה; דתניא שמנו [של גיד הנשה] מותר וישראל קדושים נהגו בו איסור. והנה, לא מצאנו בשום מקום אחר לגבי איזה איסור שנקטה הגמרא לשון זה של ישראל קדושים, והלא דבר הוא, ואמנם לאור הדברים המבוארים לעיל יש מקור מבוסס למושג קדושה באכילת גיד הנשה, לאמר כי קדושתם של ישראל גרמה להם שנזהרו אף משומנו של גיד הנשה ודווקא מצד הקדושה שהיא שייכא טפי באיסור גיד הנשה.

מצוות גיד הנשה לא נאמרה בסיני, מדוע?

איתא במסכת סנהדרין [דף נ"ט], כל מצוה שנאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני, לישראל נאמרה ולא לבני נח ואנו אין לנו אלא גיד הנשה ואליבא דרבי יהודה, דרבי יהודה סובר מבני יעקב נאסר גיד הנשה שהיה בן נח קודם מתן תורה עיין שם.

ובספר חנוכת התורה יורד לבאר במה שונה מצות גיד הנשה זו שלא נשנית בסיני, ומדוע כפל הקב"ה השבע מצות כדי להורות דלישראל ולבני נח נאמרה והוא נגד הסברא. ומה ההגיון שמצות גיד הנשה לבד לא נשנית כדי שתאמר לישראל בלבד הלא זה נגד הסברא, דאדרבה היה לו לשנות רק גיד הנשה והסברא נותנת דדוקא לישראל נאמרה, ולא ישנה השבע מצות ומצד הסברא נבין שלזה ולזה נאמרה וכו'.

וכתב לבאר, דהנה איתא דהמלאך של כל מצוה בא לסיני בשעת מתן תורה ואמר מקבלני את. ואיתא עוד במסכת שבת, דבשעת מתן תורה שלח הקב"ה כל המקטריגים לחוץ שלא יקטרגו ונתן התורה בחשאי. והנה איתא בזוהר הקדוש, דסמא"ל ממונה על מצות גיד הנשה והוא הוא המלאך המקטרג. אם כן לא היה הוא בסיני בשעת קבלת התורה ולא היה יכול לומר מקבלני את, לכן לא נשנית מצות גיד הנשה בסיני. והוצרך לשנות השבע מצות כדי שיהא לזה ולזה נאמרה. ולפי זה יש גם כן לומר טעם נכון בהפלוגתא במסכת חולין [ריש פרק גיד הנשה] אי גיד הנשה נוהג בשליל או לאו. על פי הפלוגתא במסכת סנהדרין מאימתי היצר הרע בא אם משעת יצירה או משעת לידה. ויש לומר, דרבי מאיר דסבירא ליה דגיד הנשה נוהג בשליל סבירא ליה כרבי דהיצר הרע ניתן במעי אמו ושם רביע הסמא"ל הוא היצר הרע על גיד הנשה, לכן אסור לנו גיד הנשה של שליל, לאפוקי רבי יהודה דסבירא ליה כאנטונינוס דהיצר הרע ליכא בתינוק כשהוא במעי אמו, אלא משיצא לאויר העולם, משום הכי לא אסר רבי יהודה גיד הנשה של שליל, ולכן קיימא לן דהלכתא כרבי יהודה דהא גם רבי הודה אחר כך לדעת אנטונינוס כמבואר שם בגמרא: