דם ביצים
דם ביצים |
| הבסיס של המאמר הוא של ד"ר אליקום ברמן |
"וכל דם לא תאכלו בכל מושבתיכם לעוף ולבהמה" (ויקרא ז, כו) בגמרא בכריתות כ, ב שנינו "כל דם לא תאכלו" (ויקרא ז, כו), שומע אני אפילו דם , תלמוד לומר "לעוף ולבהמה" (שם), מה עוף ובהמה מיוחדים שהם מין בשר, אוציא דם שאינם מין בשר. על אף פשטות דברי הגמרא שאין איסור באכילת דם , מנהג ישראל שאין אוכלים דם שנמצא בביצה, ואף זורקים את כל הביצה. על כן יש לעיין אם דם זה מותר או אסור, ואם דם זה אסור האם יכול לזרוק רק את הדם או שיש חיוב לזרוק את כל הביצה. עוד יש לברר האם יש לחלק בין רגילות הנולדים מלולים שיש בהם גם זכרים וגם נקבות, לבין . הנולדים מתרנגולות שמגדלים אותן בלולים מסוגרים ואי אפשר לזכר להגיע אליהם בשום אופן, ובכך יש לדון האם אף ביצים אלו נאסרים על ידי טיפת דם הנמצא בהם.
הסוגיא בכריתות – דם ביצים אין חייבין עליו שנינו במשנה בכריתות כ, ב אכל דם שחיטה בבהמה בחיה ובעוף, בין טמאין בין טהורין, דם נחירה, דם עיקור (רש"י: שעקר סימניהם) - חייבין עליו. דם הטחול, דם הלב, דם ביצים (תוספות ופירוש אחד ברש"י "דם ביצים" מדובר בביצת תרנגולת), דם חגבים, וכו' אין חייבין עליו. ופירש רש"י (שם) דאין חייבין עליהן כרת, שאין כרת אלא בדם הנפש דכתיב (ויקרא יז) "כי נפש כל בשר דמו היא כל אוכליו יכרת". ושם בגמרא תנו רבנן "כל דם לא תאכלו" (ויקרא ז') שומע אני אפילו דם ביצים, תלמוד לומר "לעוף ולבהמה" (שם), מה עוף ובהמה מיוחדים שהם מין בשר, אוציא דם ביצים שאינם מין בשר.
מבואר מהגמרא הנ"ל שאין חיוב באכילת דם ביצים, ולכאורה אף משמע דכי היכי דשרי דם חגבים ודם דגים, כמובא בברייתא בגמרא שם, הוא הדין נמי דמותר לאכול דם ביצים. |
הסוגיא בחולין - ביצים שיש בהן דם
אך בגמרא בחולין סד, ב תנו רבנן: נמצא עליה קורט דם - זורק את הדם ואוכל את השאר. אמר רבי ירמיה: והוא שנמצא על קשר שלה. תני דוסתאי אבוה דר' אפטוריקי: לא שנו אלא שנמצא על חלבון שלה, אבל נמצא על חלמון שלה - אפילו ביצה אסורה, מאי טעמא - דשדא תכלא בכולה.
ביאור דברי הגמרא, שלענין ביצים שיש בהם זרע של זכר (על פי ביאור הרשב"א), נמצא על הביצה קורט דם, שהוא סימן לתחילת ריקום של אפרוח בתוכה, זורק את הדם ואוכל את השאר, לפי ששאר הביצה אינה נאסרת על ידי אותו ריקום, ורק אותו דם עצמו אסור.
ומובא בגמרא דנמצא עליה קורט דם זורק את הדם ואוכל את השאר, והוא שנמצא הדם על הקשר שלה, ופירש רש"י (שם) שהוא בראש הכד של ביצה ששם הוא המקום שנקלט זרע התרנגול בביצה ומשם יצירת האפרוח מתחלת, וכיון דעדיין הוא שם לא נתפזר בשאר הביצה הלכך אוכל השאר. אבל נמצא הדם על חלמון שלה כולה אסורה כדמפרש לקמן "דשדא תיכלא בכולה" נתפשט הקלקול בכל הביצה, ולכן כולה אסורה.
מבואר מהגמרא בחולין לפי ביאור רש"י דנמצא הדם על חלמון שלה כולה אסורה, ולכאורה זה סותר את דברי הגמרא כריתות הנ"ל שהתיר דם ביצים.
והביאו תוספות שני תירוצים, תירוץ ראשון, יש לומר דמדרבנן החמירו בדם ביצים גזירה אטו דם עוף שהביצה בא ממנו ומדאורייתא שרי אף על פי שהאפרוח נוצר משם דהיינו על קשר שלה ואף על גב דהוי אפרוח לבסוף השתא מיהא לא הוו מין בשר שאין כאן עדיין בשר כלל.
תירוץ שני בתוספות, דדם שעל הקשר אסור מן התורה דחשיב מין בשר כיון שהאפרוח נוצר ממנו, דהא דשרי במסכת כריתות (שם) דם ביצים היינו כשאין דם בקשר אלא במקום אחר שמאותו דם אין האפרוח נוצר ולא חשיב מין בשר ומצוי הוא פעמים רבות אפילו לאלתר סמוך ללידת הביצה, ואותו דם אינו בא מחמת נשיכת תרנגול לתרנגולת.
סוגי עופות
''רבייה כבדה'': תרנגולות שמטילות ביצים מופרות שמודגרות ושמהן יצאו תרנגולים ותרנגולות שמגדלים רק עד גיל 6 או 7 שבועות לשחיטה. מונח זה כולל גם את הזכרים שמפרים את הנקבות האלו, ביחס של זכר אחד לכל 10 נקבות.
''רבייה קלה'': תרנגולות שמטילות ביצים מופרות שמודגרות ושמהן יצאו אפרוחות שתגדלנה להיות מטילות לביצי מאכל. מונח זה כולל גם את הזכרים שמפרים את הנקבות האלו, ביחס של זכר אחד לכל 10 נקבות.
''מטילה'': תרנגולת שמטילה ביצים למאכל (ביצים לא מופרות). יש רק נקבות, הזכרים מושמדים ביום הבקיעה.
סוגי ביצים
ביצה מופרית, ביצת רבייה: ביצה שעברה הפרייה מיד לאחר הביוץ ואם ידגירו אותה יתפתח אפרוח. אפשר לזהות אותה רק על ידי פתיחת ביצה טריה ובדיקת מקום העובר. לפי החוק הישראלי אסור למכור ביצים אלו כביצי מאכל.
ביצי מאכל: ביצי תרנגולות שאינן ביצים מופרות.
דם בביצים
תהליך ייצור הביצה
התהוות דם בזמן הביוץ
א.
בתוך השחלה (לתרנגולות יש רק שחלה אחת) של התרנגולת בדומה לשחלות של בני אדם מיוצרת הביצית. בתרנגולת הביצית היא החלמון של הביצה. פעם ביום או יומיים השחלה של עוף עוברת תהליך ביוץ (בהשוואה לפעם בחודש בבני אדם). בתהליך הביוץ השחלה משחררת חלמון (או שני חלמונים) לתוך צינור בחלק העליון של מערכת המין של הנקבה. הביוץ בתרנגולות כמו בבני אדם יתקיים בלי קשר לנוכחות זכר. בזמן הביוץ הקרום של השחלה מתבקע והחלמון משתחרר ממנה. בקרום הזה שמכסה את השחלה יש כלי דם.
ברוב המקרים הקרום מתבקע ברצועה דקה שאין בו כלי דם. במקרה שהקרום מתבקע מחוץ לרצועה זו, טיפת דם מכלי דם תטפטף על שטח החלמון ויופיע כנקודה או פס דם עליו. בנוסף, לפעמים יש דימום בתוך השחלה שיופיע על שטח החלמון.
ב.
לאחר הביוץ החלמון יורד לתוך צינור הנקרא ''צינור הביצים''. בשלב הזה אם התרנגולת עברה זיווג עם זכר תתקיים הפריה של הביצית על ידי הזרע של הזכר וכעבור מספר שעות תתחיל התפתחות של העובר. הביצה מתחילה תהליך איטי של ירידה בצינור הביצים שדפנותיו מפרישים את החלבון של הביצה. בזמן הזה לפעמים מופרשות גם חתיכות קטנות של רקמה מצנור ההטלה (כתמי בשר) או יש דימום מדופן הצינור לתוך החלבון.
בהמשך צינור הביצים החלבון מתעטף בשני קרומים דקים. בסוף צינור הביצים מתוספת הקליפה מעל החלבון והתרנגולת מטילה את הביצה כ-24 שעות לאחר הביוץ.
אם מסתכלים מקרוב על שטח החלמון של ביצה לא פוריה, רואים נקודה קטנה לבנה. הנקודה הזאת היא התא הלא מופרה. במקרה של ביצה פוריה, העובר עבר תהליך של התפתחות בהמשך 24 שעות ובמקום נקודה תראה טבעת קטנה המכילה כ-256 תאים.
באופן כללי יתכנו שתי מקורות לדם בביצה
1. דם של העובר כתוצאה מהתפתחות עובר בביצה מופרית.
2. דם מהתרנגולת המטילה את הביצה
1. דם של העובר כתוצאה מהתפתחות העובר. המצב הזה לא קיים בביצים המשווקות לפי החוק במדינת ישראל. כל הביצים המשווקות ברשתות השווק מקורן מביצים לא מופרות ולכן לא יכול להתפתח עובר בביצים אלו אפילו אם היו מדגירים אותם. בנוסף אפילו בביצה מופרית לא יימצא דם אלא אם כן מדגירים אותה. בביצה מופרית מודגרת מופיע דם רק 25 שעות לאחר תחילת ההדגרה. דם בביצה שמקורה מהתפתחות העובר מופיע ככלי דם דקים.
2. דם מהתרנגולת המטילה את הביצה. כל דם שנמצא בביצה למעט זה שפרטתי לעיל מקורו מהתרנגולת שהטילה את הביצה. בנוסף לדם הנמצא בביצה מופיעים לפעמים גם גושים קטנים בצבע לבן, אפור או חום. גושים אלו נקראים ''כתמי בשר''. מקור של הדם, כפי שפירטתי בחלק על התפתחות הביצה, הוא דימום בשחלה או דימום בצינור הביצים. מקורם של כתמי הבשר הוא הפרשות של צינור הביצים בזמן ייצור החלבון, חלקים מהשחלה שנקלטו בצינור הביצים בזמן הביוץ או שינוי צבע של דם בביצה. יש הבדל במספר ביצים עם דם ו\או כתמי בשר לפי זן התרנגולת. בביצים חומות יש לפחות פי חמש כמות דם וכתמי בשר בהשוואה לביצים לבנות.
דם וכתמי בשר בביצים מקורם איננו מעובר מתפתח ולכן יש להתיעץ עם פוסק הלכה בכל הקשור לביצים אלו.
דם ביצים להלכה
להלכה אם מדובר באיסור דאורייתא או באיסור דרבנן, הן לגבי שאלת איסור הביצה כולה כאשר נמצא בה כתם דם, והן לגבי ספיקות שונים העולים בסוגיה זו, ישנם כמה שיטות בפוסקים בשאלה זו.
וראה בשולחן ערוך (יורה דעה סימן סו סעיף א - ב) דם ביצים אם ידוע שהוא מרוקם האפרוח (פירוש שהתחילה להתהוות בו צורת האפרוח) חייבים עליו, אבל אם אינו יודע שהוא מרוקם האפרוח אין חייבים עליו, אבל חכמים אסרוהו.
עוד פסק השולחן ערוך (שם סעיף ג') דאם נמצא עליה קורט דם, זורק את הדם ואוכל את השאר. והוא שנמצא בחלבון, אבל אם נמצא בחלמון, כל הביצה אסורה. ועיין שם שהרמ"א הביא כמה שיטות בזה, ביניהם דיש מחמירין עוד דכל שנמצא הדם על הקשר של חלבון אפילו לא נתפשט כלל, אסור. ומזה נתפשט המנהג במדינות אלו לאסור כל ביצה שיש בה דם ואין מחלקין בין חלמון לחלבון. ובמקום דנוהגים להקל לזרוק הדם ולהתיר הביצה, במקום דמותר צריך ליטול כדי קליפה עם הדם כשזורקו.
ביצים מוזרות
אך לענין ביצים שהטילה תרנגולת שלא היתה במקום שהיה שם תרנגול זכר,
[כל היכא דאיכא זכר - לא ספנא מארעא, עד שישים בתים, ובהמשך הגמרא שם, אמר רבינא: קבלנו מרבותינו דכל מקום שיש זכר אינה מתחממת מהקרקע ואינה יולדת שלא מחמת זכר. וביארו בגמרא מה המרחק שיהיה בין הזכר להתרנגולת שלא תלד ממנו, אמר רב גמדא משמיה דרבי, כל מקום ששומעת התרנגולת את קול הזכר ביום, אינה יולדת בלא זכר. ורב מרי פסק הלכה למעשה במקרה שלא היה זכר עד שישים בתים.]
שנינו בגמרא בחולין סד, ב תנו רבנן: ביצים מוזרות - נפש יפה תאכלם. פירוש, "ביצים מוזרות" הם ביצים שלא הופרו על ידי זכר ואין אפרוח גדל מהן, "נפש יפה תאכלם", היינו מי שאינו איסטניס ואינו מואס בביצים כאלה, מותר לו לאכלן, ואין בזה איסור, אף על פי שישבה התרנגולת עליהן ימים רבים.
והחידוש בדבר הוא, שאפילו אם נמצא דם בביצה זו, מותרת היא (רשב"א בדעת רש"י) שהרי האיסור של דם אינו אלא משום שהוא תחילת ריקום של אפרוח, וביצה זו שאינה של זכר אין בה איסור (רשב"א), אלא שמכל מקום זורק את הדם עצמו.
להלכה, פסק השלחן ערוך, דביצים המוזרות (פירוש שנפסדו ונעשו כעין מטווה) אפילו ישבה התרנגולת עליהם ימים הרבה, מותר לאכלם ובלבד שיזרוק הדם.
וכבר נשאל על זה המנחת יצחק (חלק א סימן קו) לגבי ביצים הנולדים מתרנגולות שמגדלים אותן בלולים מסוגרים, ואי אפשר לזכר להגיע אליהם בשום אופן, אם נאסרים על ידי טיפת דם הנמצא בהם.
ובתשובתו כתב דלדעתו הביצים הנ"ל, יש להם דין ביצים המוזרות שמבואר דינם במסכת חולין (סד, ב), וכפי מה שפירש הטור ביורה דעה (סי' סו) שאינם מזכר אלא מספנא מארעא, ואינם נקלטות לעולם, דזורק הדם ואוכל את השאר.
וכתב עוד בסוף דבריו, דבנידון דידן אותן הביצים שנודעו בודאי שהטילם אחרי ההפסקה של כ"א יום משעה שפסקה מלהטיל, וכל אותו הזמן היתה סגורה בלול, לית דין צריך בושש דאינם נאסרים על ידי דם הנמצא בהם.
ביצים המובאים על ידי חברת תנובה מן הקיבוצים והמשקים
[יב"א] ואפילו אם ימצא אדם איזה משק או קיבוץ, שאינו מקפיד על המצאותם של תרנגולים זכרים עם התרנגולות המטילות, ונמצא שהביצים המשווקות מאותו משק ראויות לגדל אפרוחים, ויש לחוש בהן לאיסור דם, אולם מכל מקום הרי הלכה רווחת בידינו (בפסחים ט, ב וחולין צה, א ונדה יח, א) כל דפריש מרובא פריש, והואיל והרוב הגדול של המשקים והקיבוצים מקפידים על כך, אין לחוש למיעוט. ומכל שכן כאן שאלו שאין מקפידים הם מיעוטא דמיעוטא וזה ברור.
על כן כתב בשו"ת יחו"ד בסיכום הדברים, דביצים המשווקות כיום על ידי חברת תנובה, הואיל ואינן משל זכר, ואינן ראויות לגדל אפרוח, אין לחוש לדם שבהן משום ריקום אפרוח. לפיכך אם נמצא בהן דם, יש לזרוק את הדם ולאכול את הביצה.
הטעמים דמכל מקום יש להחמיר לזרוק כל הביצה
א. מכיון שלזרוק כל הביצה לא נחשב כלל להפסד. ב. מכיון שאין להתיר דבר שהוא תמוה לרבים ואין לך דבר תמוה לרבים יותר מזה שיאמרו שליכא איסור דם בביצים. ג. מכיון שלא שכיח שיהיה דם בביצים דספנא מארעא, ולכן יש ריעותא גדולה אם נמצא דם בביצה, ומסתבר שדם זה מהסוג שאוסר את כל הביצה.
בשו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק א סימן לו) והשיב שאם המגדלים אינם עוסקים כלל לגדל אפרוחים ואלו אין להם כלל זכרים וכל הביצים שלהם הם שלא מזכרים ונמצא שמהנמכרים בשוק עוד הוגדל הרוב למאד שהם מאלו שבלא זכרים שאין נקלטות שהדם אין אוסר כל הביצה. ולכן ודאי יש מקום להתיר סתם ביצים בארצות הברית מדין רוב. והוא רוב גדול טובא ויש מדינא לילך בתר רובא.
אבל למעשה כיון דבביצה לא נחשב לרובא דרובא האנשים הפסד כלל וכדחזינן שהחמירו בביצה כל השיטות אף שהוא רק דרבנן שהיה לנו לילך להקל, מה שלא מצינו זה בשאר דברים אף באיסורים דאורייתא. לכן כיון שעל כל פנים איכא מיעוט דבאים מזכרים שהדם אוסר כל הביצה, מן הראוי להחמיר אף שאין זה מדינא.
אולם עיין בשו"ת יחו"ד (חלק ג סימן נז) והעיר עליו דאולם במקומינו בארץ ישראל שעל פי הרוב הביצה נחשבת להפסד, יש לסמוך על עיקר הדין לזרוק את הדם ולאכול את השאר, עכ"ד.
טעם שני להחמיר, כיון שאין להתיר דבר שהוא תמוה לרבים
בשו"ת משנה הלכות (חלק ד' סימן צו)
אלא מכל מקום כיון דמיראי הוראה להתיר את כל הביצים שבמדינה לאוכלם כשיזרוק הדם, וגם שהוא דבר תמוה לרבים וכבר כתב בהגהות מימוניות (פ"ה מה' ת"ת) דכי היכי דאסור להורות בפני חכם הכי נמי אסור לחכם להתיר דבר התמוה לרבים שדומה לרבים שהתיר את האסור וטיהר את הטמא.
אך עיין בשו"ת יחו"ד (חלק ג סימן נז) שחלק על דברי המשנה הלכות וכתב דכאן שהדבר מבואר להיתר בתלמוד ובפוסקים ראשונים ואחרונים, אין לחשוב זאת לדבר התמוה לרבים, שאם לא כן אין לדבר סוף, והעיקר להקל.
טעם שלישי להחמיר, דמסתבר שהדם הנמצא בביצה מהסוג האוסר את כל הביצה
יש סיבה נוספת להחמיר, שאם אנחנו דנים על כל הביצים הנמצאות בשוק ודאי רובא דרובא אין בהם דם של אפרוח ואין חייב לבדקם, אבל כשאנו דנים על ביצה מסויימת שכבר פתחנו אותה ומצאנו בה דם ובאים לדון אם דם זה הוא מהסוג שאוסר את כל הביצה או לא, הלא כבר יש ריעותא גדולה לפנינו, ומסתבר שמתוך בצים אלו שיש בהם דם רובם הם מהסוג שהדם אוסר את הביצה.
ועיין בפתחי תשובה (סוס"ק ב') ובדרכי תשובה (אות טו) ובשו"ת מנחת יצחק (ח"א סי' קו) חשש לזה. ואף שבשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א סי' לו) לא סבירא ליה כן מצד הדין, מכל מקום גם הוא כתב שם שראוי להחמיר בזה. (ועיין עוד בספר שערי תורת הבית סימן ב' פרק א').
צבע הדם לאסור
בשולחן ערוך בהלכות נדה (יורה דעה סימן קפח סעיף א') פסק לענין מראות דמים שכל מראה אדום, בין אם היא כהה הרבה, או עמוק, טמאים. וכן כל מראה שחור. ואין טהור אלא מראה לבן וכן מראה ירוק, אפילו כמראה השעוה או הזהב, וכל שכן הירוק ככרתי או כעשבים (מרדכי), עכ"ל.
נמצא בביצה דבר גוש כמראה בשר עוף
בשו"ת אגרות משה (אורח חיים חלק ג' סימן סא) כתב דבביצה שנמצא בתוכה כמראה בשר עוף דבר גוש בלא שום אדמימות, הנה אם היה זה ממש ריקום בשר העוף הא אסור, אבל כיון שרק נדמה כבשר ועיין השואל וראה שהוא רק מה שקורין "פערבאקן איי" ואינו ריקום דבשר, אין לאסור זה, אבל צריך לעיין היטב שלא לטעות בזה.
וכן בשו"ת משנה הלכות (חלק ד' סימן צו) נשאל בענין זה וכתב, דאם מצאו בביצה כמין אצבע בשר עוף מבלי שום אדמומית וכנראה לו כמו "פערבאקען איי" נראה דמותר הוא לאכילה דאין זה דם כלל אלא איזה חיתוך, ובמדינתינו היו קוראים לכעין זה "אייער לעבעריל" ואין זה דם ביצים. אבל אם היה שחור או אדום אז חזרינן למה שכתב לעיל.
האם יש לבדוק כל ביצה קודם אכילתה ודין ביצים צלויות שאינם יכולות ליבדק
בשולחן ערוך (יורה דעה הלכות דם סימן סו סעיף ח') פסק דמותר לאכול ביצים צלויות אף על פי שאינם יכולות ליבדק. והגיה הרמ"א: וכן אין צריך לבדוק הביצים אם יש בהם דם, דסומכין על רוב ביצים שאין בהם דם (הגהות מיימוני). ומכל מקום נהגו להחמיר כשעושין מאכל עם ביצים ביום, שרואין בהם אם יש בהם דם, עכ"ל.
וכן העידו על האריז"ל שהיה גומע ביצה צלויה בלי להשגיח אם יש בה דם (הובא ביד אפרים בגליון השו"ע ובכה"ח שם), וכן הובא בהנהגות החזון איש בספר טעמא דקרא שכשאכל ביצה מבושלת קשה לא בדקה.
מכל מקום כשעושים מאכל עם ביצים שבין כה פותחים אותן, נוהגים לראות ולעיין בביצים אם יש בהן דם (רמ"א שם והובא בבא"ח פ' טהרות אות ח' ובכה"ח שם). ואף שהרמ"א כתב שרק אם פותחים את הביצה ביום החמירו לבדקה, זה היה בזמנו, שבלילה לא היתה להם תאורה טובה להבחין בצבע הדם, על כן לא היו מחמירים להסתכל בדבר שקשה לברר.
וכפי שכתב בקיצור שולחן ערוך (סימן מו סעיף א') דדם הנמצא בביצים אסור, ולפעמים כל הביצה אסורה, ולכן כשעושים מאכל עם ביצים יש לבדוק אותן.
שכח וטרף הביצה עם הדם
בשולחן ערוך (שם סעיף ה') פסק דאם נמצא הדם בביצה במקום שאינו אוסר את כולה, ולא זרק הדם, ושכח וטרף הביצה עם הדם, נראה לי שהוא מותר.
ועיין בש"ך (שם) שכתב על דברי השולחן ערוך דנראה לו שהוא מותר, שהרי יש פוסקים דאין בדם זה איסור כלל אפילו מדרבנן ואפילו לדברי האוסרים אותו מדרבנן היינו שלא לאכלו בעינו משום מראית העין אבל אם נתערב שלא מדעת שרי וכן כתב הרשב"א. ומשמע דאם ערבו מדעת אסור, וכן כתב העטרת זקנים, והיינו לדידיה או למי שנתבטל בשבילו משום קנסא.
וראה בפתחי תשובה (שם ס"ק ב') שהביא מספר תפילה למשה שכתב, ונראה לי דנפקא מינה לדידן בביצים דספנא מארעא דאין אסור רק הדם כמו שכתב הש"ך (ס"ק יד) ואי טריף עם הדם מותר, ונראה דאפילו אם הוא ספק אם מזכר אי ספנא מארעא אפשר שמותר בכהאי גונא. ואפילו אם תמצי לומר דאסור דהוי דאורייתא למאן דאמר דם ריקום דאורייתא, מכל מקום אם נתערב חד בחד וכל שכן בתרי בטל דהוי ספק ספיקא גמור. ולפי זה לדידן דכל הביצים הם ספק אי ספנא מארעא מותרים בתערובות. על כל פנים מיהו יש לומר דספנא מארעא לא שכיח כולי האי שיהיה בו דם כמו ביצי זכר והוי איסורא שכיח טפי ולא הוי ספק ספיקא גמור, צריך עיון, עכ"ד, עיי"ש.
ועיין בשו"ת באר משה (חלק ה' סימן קכט) שהביא שנשאל כמה פעמים מה הדין באשה שאפתה חלה לשבת, ומשחה את החלה בביצה, ואחר האפיה נתגלה לה שהיה בביצה טיפת דם, מה דין החלות. וגם מה דין החלות אם מצאה את טיפת הדם אחר שמשחה את החלה אך קודם האפיה.
ובתשובתו כתב, דאם כבר נאפתה החלה הדין נותן שצריך לקלוף את החלות כדי קליפה בכל השטח שנמשחו בביצה, ואם לא נאפו עדיין יחתכו בסכין את לחלוחית הביצה מעל החלות, ושוב יחזור וילוש את הבצק, ויבטל הלחלוחית שנשאר על החלות. ואם אי אפשר לחזור וללוש אז אחר שיחתכו הלחלוחית יאפו את החלות וסגי אם יגרדו טיפה מעל החלות. ולענין לחם משנה יוצא ידי חובת לחם משנה, ואחר כך יקלוף ביום השבת.
והוסיף, שבארצות הברית שכל הביצים כמעט אין יוצא מן הכלל דינם כספנא מארעא, יש להקל הרבה הרבה יותר.
