תוכן מרכזי בעמודדלג על תוכן מרכזי בעמוד
עירובי תבשילין - בירור הלכות עם תשובות מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א
מתוך עלון "שערי ציון" לבירור הלכות עם תשובות מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א * הלכות עירובי תבשילין * אלול התשס"ז * גליון ל"ח.
מי שאינו מבשל ביו"ט לשבת אם יניח עירוב
א. כתב השו"ע בסי' תקכ"ז סעי' ז' וז"ל "מצוה על כל אדם לערב" וכו' ויש להסתפק מה הדין באדם שגמר להכין כל צרכי השבת קודם יו"ט ואינו מבשל ביו"ט כלל בשביל שבת האם בכ"ז יניח עירוב בברכה או לאו, דהנה אף מי שבישל קודם יו"ט בשביל שבת מ"מ הרי צריך להדליק נרות בע"ש וא"כ יצטרך להניח עירוב בשביל שיותר לו להדליק הנר, אלא דזה תלוי במחלוקת הראשונים שהביא הב"י דהנה הרמב"ם בפ"ו מהל' יו"ט ה"ח כ' וז"ל "המניח עירוב תבשילין חייב לברך וכו' ואומר בעירוב זה יותר לי לאפות ולבשל מיו"ט שלמחר לשבת" ומדייק הב"י דמהא דלא הוזכר שיותר גם להדליק הנר ש"מ ששי' הרמב"ם דהדלקת הנר אינו תלוי בעירוב, ומביא בב"י שגם ברי"ף בביצה ט' ע"ב לא הזכיר זה, מיהו הטור כ' "מי שלא עירב אסור להדליק נר של שבת" ומביא הב"י דכ"כ הרא"ש בסי' ט"ז. והר"ן בביצה י"א ע"א ד"ה "ומדאמרינן" וא"כ נראה דהנ"ד תלוי בזה ולשי' הרמב"ם (כפי שדקדק הב"י) א"צ להניח ע"ת בשביל הדלקת הנר, ולשי' שאר הראשונים יהא צריך להניח בשביל שיותר להדליק הנר.
והנה בשו"ע סעי' י"ט כ' "מי שלא עירב מותר להדליק נר של שבת ויש אוסרים" הרי דנקט בסתם שי' בדעת הרמב"ם דלהדלקת הנר א"צ עירוב (וידוע הכלל בשו"ע דסתם וי"א הלכה כסתם ועי' בזה באורך בשד"ח ח"ו כללי הפוסקים סי' י"ג אות ח' ואכמ"ל) ובמשנ"ב סקנ"ה כ' דהרבה אחרונים הסכימו דעיקר כדעת היש אוסרים להדליק הנר היכא שלא עירב ולכן אנו אומרים בנוסח בהדין עירובא גם לאדלוקי שרגא דגם זה ניתר ע"י העירוב עיי"ש ובשעה"צ אות ע"ח.
וראיתי במאמר מרדכי בסי' זה סקי"ח שנסתפק בנ"ד במי שדעתו שלא לבשל או לאפות כלל מיו"ט לשבת אם צריך לערב או לאו ותלה זאת במחלוקת הנ"ל אם הדה"נ מצריך ע"ת דלדעת היש אוסרים צריך לערב בכדי להתיר הדה"נ, ולדעת הרמב"ם (לשי' הב"י) א"צ לערב, וסיים שהבא לערב אין לו לברך ברכת העירוב משום דספק ברכות להקל ורק יאמר נוסח בדין עירובא עייש"ד והוב"ד בכפה"ח בס"ק קי"ג. וע"ע בזה בשו"ת אג"מ או"ח ח"ה סי' ל"ו אות ט' ושו"ת מנחת יצחק ח"ז סי' ל"ו וח"ט סי' נ"ד אות ג'. ובס' שמירת שבת כהלכתה פל"א הל"ה (ועיי"ש בהערה פ"ג) שכתבו דמי שלא מבשל כלל מיו"ט לשבת אלא רק מדליק נר שבת יניח ע"ת בלא ברכה וכ"כ לנו מו"ר מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א שלא יברך באופן זה.
מיהו בס' מועדים וזמנים ח"ז סי' קכ"ב כ' לחדש דאף מי שלא מבשל מיו"ט לשבת בכ"ז יניח ע"ת בברכה משום שעי"ז הותר לו הבישול מיו"ט לשבת ואף שאינו צריך להיתר מ"מ כיון שהותר מברך (ועי"ש בתח"ד שכ' לחדש דע"ת הוי מצוה בכא"פ כיון דיסוד התקנה הוא מפני כבוד שבת שיזכור את השבת כשמבשל לכבוד יו"ט לכן מערבים בע"ת ולכן אף כשאינו מבשל ואופה ביו"ט גופא שייך תיקון ע"ת עיש"ד) ושוב הביא דברי הכפה"ח הנ"ל דהנ"ד תלוי במח' אם צריך עירוב להתיר הדה"נ וכ' לבאר דברי הכפה"ח דמיירי על עיקר החיוב אם צריך מדינא עירוב או לאו אבל הרוצה לעשות ע"ת כדי לזכות במצוה וברכה זכה בכך וכו' עיש"ד וצ"ע במש"כ לבאר הכי דברי הכפה"ח כיון דבהדיא מבואר בדבריו שהבא לערב א"צ לברך משום סב"ל.
ובעיקר מש"כ במו"ז שאף מי שלא מבשל מיו"ט לשבת יברך על העירוב כיון שעי"כ הותר בבישול עי' בשו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' נ"ג אות ב' שכ' דאע"ג שאם יניח ודאי יהא מותר לו גם לאפות ולבשל אם רוצה מ"מ אין לו לברך דלא מהני מה שממילא הותר בכדי שיברך משום שע"ת ל"ח בגדר מצוה והברכה היא רק על מה שהעירוב מועיל לו להתירו בעשיית מלאכה ולכן אם אין בדעתו לעשות מלאכה אין מקום לברכה עיש"ד
ולהמבואר גם מי שמתארח וכגון בן אצל אביו או חתן אצל חמיו וכדו' ואוכל כל סעודות השבת שם אך ישן בביתו הפרטי ומדליק שם נר שבת יניח ע"ת בלא ברכה וכ"כ לנו מו"ר מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א. וע"ע בזה בשו"ת משנה הלכות ח"ז סי' ע"ד. ובעיקר הענין אם יש מצוה להניח ע"ת אף כשאינו צריך לבשל או לאפות מיו"ט לשבת ע"ע בזה בשו"ת אג"מ חאו"ח ח"ה סי' כ' אות כ"ו, ובמש"כ מרן שליט"א בס' נחל איתן עמ' פ"ב פ"ג ואכמ"ל.
בהא דצריך להקדים הכנת המאכלים מוקדם.
ב. כתב המשנ"ב בסק"ג וז"ל "כתבו הפוסקים דהיתר העירוב הוא אף למ"ד דמלאכות שבת אין נעשין ביו"ט מדאורייתא מ"מ מהני העירוב דמ"מ אין כאן אלא איסור מד"ס דמדאורייתא אמרי' הואיל ואלו מקלעי אורחים וחזי ליה ליו"ט גופא א"כ אין עושה איסור בזה ורק מדרבנן אסור ובשביל שבת שהוא שעת הדחק התירו ע"י עירוב שנחשב בזה כאילו כבר התחיל להכין מעיו"ט לשבת ורק שגומר ביו"ט וכדלקמיה בהגה, וכתבו האחרונים דביו"ט שחל להיות בע"ש יזהר להקדים הכנת מאכלים לשבת בכדי שיגמר במלאכתו בעוד יום גדול דסמוך לחשיכה בזמן דלא שייך שיצטרך לו ביו"ט גופא הלא יש כאן לתא דמלאכה דאורייתא [וכן יש ליזהר בהמאכלים שמטמין לשבת שיטמין בזמן שאפשר שיתבשלו שליש בישול מבעו"י] וכו' ועי' בה"ל דבשעת הדחק יש להקל ביו"ט שני שחל בע"ש אם נתאחר בישולו לשבת עד סמוך לשבת ואף ביו"ט ראשון אפשר דיש להקל בשעת הדחק ולכתחילה בודאי צריך ליזהר בזה ובפרט ביו"ט ראשון שהוא דאורייתא" עכ"ד.
ובס' דודאים בשדה (להרה"ג ר' שמואל דודוביץ שליט"א) סי' ט"ז הק' בזה מהמבואר בשעה"צ סי' תק"ג אות ד' דמי שמבשל איזה דבר ביו"ט ראשון וכונתו בשביל יום השביעי דבודאי שרי [ועיי"ש שכ' דבאמת זה תלוי במחלוקת בסי' תצ"ה עייש"ד] וא"כ יל"ע דאף מבשל ביו"ט סמוך לחשיכה אמאי אסור נימא הואיל, ואע"ג שהוא גמר אכילתו ואין זמן שיקלעו אורחים מ"מ דילמא חזי ליום השביעי ובפרט בזה"ז שיש אפשרות לשמור במקרר וכדו', והצענו השאלה קמיה מו"ר מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א והשיב בזה"ל "מיירי בשבועות" ונראה בבי' דבריו דכל מש"כ המשנ"ב בסי' תקכ"ז דצריך ליזהר לגמור הבישול מוקדם זהו דוקא בשבועות דאז ליכא יו"ט שביעי אבל באמת אה"נ בסוכות ופסח שאיכא יו"ט שביעי יהא מותר לבשל אף סמוך לשבת משום דחזי ליום השביעי. אלא דלא ברירא לן לענין מעשה אם כונת מרן שליט"א להתיר זאת וכמו שיתבאר לקמן.
והצענו כל המו"מ הנ"ל קמיה גאון אחד מגדולי הדור שליט"א ואמר דמה שהמשנ"ב לא הביא היתר זה לבשל סמוך לשבת מחמת שיכול לבשל מיו"ט ליו"ט מכיון שבזמן המשנ"ב לא היה מצוי אפשרות לשמור תבשילים מיו"ט לחברו.
ואמר עוד שגם בזה"ז שאפשר לשמור מיו"ט לחברו ע"י מקפיא מ"מ אולי אין זה היתר להלכה לפי מאי דקיי"ל בסי' תצ"ה במשנ"ב סק"ח כהשיטות דאף באוכל נפש אם אפשר לעשותו בערב יו"ט לא התירו ביו"ט והכא כיון שעושה מיו"ט לחברו כ"ש שהרי יכול לעשותו אח"כ בימים שלפני יו"ט הבא, וכמו שכבר העיר בזה בשעה"צ בסי' תק"ג. [ולפעמים משכח"ל שא"א להכין ליו"ט הבא רק ביו"ט הזה, וכגון במלאכת הוצאה כשבלתי ניתן ליטול האוכלין מאדם מסויים רק ביו"ט זה וכגון דאח"כ יפליג וא"א ליטול ממנו].
ואף דאפילו להאוסרים כשאפשר לבשל מעיו"ט א"ז אלא איסור מדרבנן לבשל ביו"ט והרי אשכחן דהתירו ע"י עירוב תבשילין אף שהוצרכו לסמוך על הואיל דאורחין אע"פ דמדרבנן אסור, מ"מ י"ל דלא התירו רק באיסור דרבנן זה, אבל באיסור דרבנן של אפשר מעיו"ט י"ל דחמיר ולא התירו בזה אף ע"י ע"ת ולא מיקרי כלל שאפשר להשתמש בזה ביו"ט בהיתר כיון דהוי איסור מדרבנן. עכ"ד.
שכח לערב ונזכר בהיותו בביהכנ"ס
ג. כתב הרמ"א בסעי' א' "הגה ומותר להניח עירוב זה אפי' ספק חשיכה" וכ' המג"א בסק"א וז"ל "ונ"ל דמי שהוא בביהכנ"ס ולא הניח ע"ת ואם ילך לביתו להניח ע"ת יעבור זמן מנחה יתפלל מנחה ולא יניח ע"ת דיוכל להקנות קמחו לאחרים" (ודין מקנה קמחו לאחרים עי' בסעי' כ') והוב"ד במשנ"ב סק"ד והוסיף המשנ"ב דמיהו אם יכול לעשות עירובו ע"י שליח ישלח שליח לעשות עירוב קודם שיתפלל מנחה ויאמר להשליח שיעשה בשבילו ויזכה גם למשרתיו.
מיהו בתפארת ישראל בביצה פ"ב בבועז אות ב' כתב וז"ל "ומי שהוא בביהכנ"ס ונזכר שלא הניח ע"ת ואין לו פנאי לחזור לביתו עי' מג"א דיקנה קמחו לאחרים, ולפענ"ד אם יש לו פת ותבשיל בביתו יוכל גם בביהכנ"ס לומר פת ותבשיל שאקחנו כשאבא לביתי יהיה מעכשיו לעירוב תבשילין בא"י אמ"ה וכו' דאף שיש לו הרבה פתים בביתו הרי בדרבנן יש ברירה, ואף שאין העירוב בידו בשעת ברכה לית לן בה דהרי ברכת עירוב חצרות הוא בשעה שמקבצו כסס"י שס"ו ואפ"ה מותר לקבצו ע"י קטן אף דלא ס"ד שיברך הקטן להוציא הגדול" וכו' עייש"ד.
ובעצם דברי התפא"י שכ' דיכול לערב בביהכנ"ס ומה שאין העירוב בידו אין מעכב הנה החיד"א בשו"ת חיים שאל ח"א סי' כ"ט נשאל בזה באחד שהיה יושב בביהכנ"ס ונזכר שלא עשה ע"ת ובביהכנ"ס בירך על מצות עירוב ואמר בתבשיל פ' שבביתי יהא שרי לי לאפות וכו' אי שפיר עבד או לאו, ואחר שהאריך בדברים חריפים נגד אותו אחד שעשה כן [ובתו"ד שם כ' דבירך ברכה לבטלה ועבר איסור לבשל מיו"ט לשבת] כ' דמלשון מטבע חכמים "בדין עירובא" מורה באצבע דנקיט בידיה תבשיל העירוב וכן הוא ל' הבה"ג דף ל"ו "דנשתרי לן למיפא ולבשולי מיומא טבא לשבתא והכי עבדין שקלין חדא רפתא ממעלי יומא טבא ומתנח בגויה בשרא או ביעתא" וכו', ול' הרי"ף בתשובותיו סי' שי"ב "נוטל מעט בשר צלי ומבושל ומברך בא"י וכו' והביא דכן מוכח מל' הרמ' פ"ו מהל' יו"ט עיי"ש, ובסו"ד הביא את דברי המג"א הנ"ל דמי שנזכר בביהכנ"ס יקנה קמחו לאחרים, ומסתבר דכוונתו לדייק מהמג"א דמהא דלא יעץ שיערב בביהכנ"ס אלא רק שיקנה קמחו לאחרים דמוכח דאין לעשות כך לערב בהיותו בביהכנ"ס עייש"ד באורך וע"ע בזה בשו"ת מהרש"ם ח"ב סי' ל"ו.
ובשו"ת מנחת יצחק ח"ז סי' ל"ו האריך בהאי ענינא והעלה שם דכיון דהא דצריך ע"ת הוא מדרבנן כמבו' בפוסקים ובענין אם צריך ליטול התבשיל בידו הוא מחלוקת וא"כ הוי ספיקא דפלוגתא ויש להקל בשעת הדחק והוסיף דביותר אם יצטרף לזה ג"כ כמו ששכיח שמזמינים הפת והתבשיל לע"ת עוד מקודם ורק ששכח אח"כ ליטול בידו ולברך דהוי תרתי לטיבותא דיש להקל באמירה בביהכנ"ס ולא יעבור זמן המנחה, אך כתב דלענין הברכה כיון דאין מתירין לעשות כן אלא משום ספק אבל הברכה שאינה מעכבת אזי ספק ברכות להקל ולכך לא יברך כשמערב מביהכנ"ס, וע"ע בשו"ת שבט הלוי ח"ח סי' קכ"ג.
ובס' שלחן שלמה סי' תקכ"ז אות ב' מביא בשם מרן הגרש"ז אוירבאך זצוק"ל שבתחילה רצה לחלק לענין אדם המערב בביהכנ"ס אם יברך על העירוב ובאופן שכבר יחד קודם בביתו את העירוב ורק שכח לערב בזה שפיר יכול לברך גם בביהכנ"ס אבל היכא שלא ייחד כלום לא יברך ואח"כ כ' שהתבונן בזה וראה שגם אחרים דנו בזה אם אפשר לברך באופן זה ולא הזכירו חילוק זה לכן חזר בו ממש"כ וכ' דבשני האופנים יכול לברך אך מי שחושש בזה מלברך גם הוא יתברך עייש"ד. ומו"ר מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א כתב לנו בזה דיתכן ואפשר לנהוג כמש"כ בתפא"י לערב מביהכנ"ס ולברך.
ובעיקר הענין אם צריך להחזיק העירוב בידו בשעת הברכה עי' בשו"ע סי' ר"ו סעי' ד' שכ' "כל דבר שמברך עליו לאכלו או להריח בו צריך לאוחזו בימינו כשהוא מברך" ובמשנ"ב סקי"ח כ' דכן בכל ברכה שיברך על איזה מצוה יש לו לאחוז הדבר ביד ימינו בשעת הברכה, ובס"ק י"ז כ' שטעם האחיזה הוא בכדי שיכוון ליבו על מה שמברך והוא רק לכתחילה, דבדיעבד אף אם בירך עליו כשהיה מונח בפניו אף שלא אחזו כלל יצא, ומש"כ השו"ע שיאחז ביד ימינו כ' המשנ"ב דהטעם הוא משום חשיבות, ודין איטר יד אזלי' בתר ימין ושמאל דידיה ולא בתר דעלמא כן משמע מהגרעק"א וכ"מ במג"א סי' קפ"ג, ועי' במש"כ מרן שליט"א בקונט' איש איטר (שבמס' תפילין) אות ל"ח, וע"ע בס' שלמי תודה (עניני יו"ט) סי' ל"ג אות ג'.
בהא דיש הידור מצוה לערב בדברים חשובים.
ד. כתב בשל"ה הקדוש במס' סוכה (עמ' ע"ו) וז"ל "עירוב תבשילין ראיתי הרבה המונים לוקחין פת ולוקחין בשר עצם א' שפל ומשופל בודאי לענין דינא יוצאים אבל חביבה מצוה בשעתה. ואל תהי מצוה זו קלה בעיניך ולא לחנם ארז"ל שקיים אברהם מצות עירוב תבשילין ובספר יוחסין כתוב סוד בדבר זה ע"כ כל איש השמח במצוה זו יקח פת המוכן לסעודת שחרית של שבת או של סעודה שלישית וגם יקח תבשיל חשוב המוכן לו לסעודה של שבת כגון חתיכת דג חשוב או בשר או תרנגול ומה שחננו ה' המוכן לו לסעודת שבת שחרית או לסעודה שלישית אבל אותן האנשים הלוקחים עצם קטן ועל כל פנים מכינים סעודת שבת א"כ בחנם עושים המצוה בביזוי ואפשר שאח"כ משליכין אותו ע"כ מנהג טוב לנהוג כמו שכתבתי" עכ"ד ופסק כן במשנ"ב בסק"ח דאף שמעה"ד שיעור התבשיל הוא כזית מ"מ משום הידור מצוה יקח לחם שלם וחתיכת בשר או דגים תשובה, וע"ע בבן איש חי ש"ר פ' צו הל' ערוב אות א'.
והנה מלבד מה שיש הידור מצוה בזה שלוקח פת חשובה (ולא איזה חתיכה של כזית או כביצה) יש ג"כ ענין שיוכל להשתמש בזה ללחם משנה וכמו שהביא במשנ"ב בסקי"א בשם מהרי"ל שלקח לחם שלם והיה לוקח אותו אח"כ ללחם משנה ובוצע עליו בסעודה שלישית דכיון דאיתעביד ביה מצוה חדא ליתעבד בה מצוה אחרינא עייש"ד, וכן בשו"ע הגר"ז בסעי' כ"ה כתב וז"ל "ויש נוהגין שלא לבצוע עליו עד סעודה ג' של שבת כדי לעשות בו מצות הרבה שמניחין זה הככר לחם משנה בסעודה הראשונה ובסעודה שניה של שבת ובסעודה שלישית בוצעין עליו" עכ"ד ובס' שמירת שבת כהלכתה פ"ב הערה ל"ה כתב בשם מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל שאלה הנוהגים לבצוע בכל סעודה שני לחמים (עי' בסי' עד"ר במשנ"ב סק"ד) מוטב שיקדימו לכבד את הלחם וכן התבשיל של העירוב לאוכלם בליל שבת.
בענין פושע דאין יכול לסמוך על עירוב רב העיר
ה. איתא בגמ' ביצה דף ט"ז ע"ב "ההוא סמיא דהוה מסדר מתניתא קמיה דמר שמואל חזייה דהוה עציב אמר ליה אמאי עציבת א"ל דלא אותיבי ערובי תבשילין א"ל סמוך אדידי לשנה (פרש"י "לשנה אחרת וראש השנה היה שאין יכול להניח ולהתנות", ובגליון הש"ס להגרעק"א ציין לשו"ת חכם צבי סי' ק"ל שבי' דברי רש"י הנ"ל) חזייה דהוה עציב א"ל אמאי עציבת א"ל דלא אותיבי ערובי תבשילין א"ל פושע את לכו"ע שרי לדידך אסור" ופרש"י דמה דא"ל לדידך אסור היינו משום שאין דעתו על המזידין והפושעים שאינם חרדים לדברי חכמים עכ"ד. ובשו"ע בסעי' ז' כ' "מצוה על כל אדם לערב ומצוה על כל גדול העיר לערב על כל בני עירו כדי שיסמוך עליו מי ששכח או נאנס או שהניח עירוב ואבד (וה"ה עם הארץ שאינו יודע לערב) אבל מי שאפשר לערב ולא עירב אלא שרוצה לסמוך על עירובו של גדול העיר נקרא פושע ואינו יוצא בו" עכ"ל, ובמשנ"ב בסקכ"ב כ' דכל מה שמי ששכח חשיב אנוס ויכול לסמוך על הרב זהו דוקא בפעם ראשון אבל אם ברגל השני שכח עוד פעם הוי כפושע שניכר שאינו חרד לדבר מצוה ודינו שלא יכול לסמוך על הרב.
ויש להסתפק במה דאמרי' דמי ששכח ברגל שני חשיב פושע האם זהו דוקא באופן ששכח בב' רגלים רצופים, או אף באופן ששכח רגל ראשון, וברגל שני הניח עירוב כדין, וברגל שלישי שוב שכח להניח האם גם באופן זה חשיב פושע או לאו, והצעתי הספק קמיה מו"ר מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א והשיב דצ"ע בזה, ושו"ר שנחלקו האחרונים בזה ודעת החיי אדם בכלל ק"ב סעי' ז' שאף מי ששכח ב' פעמים לא רצופים חשיב פושע ואינו יכול לסמוך על עירוב הרב, וסיים בצ"ע, ובנשמת אדם אות ה' כ' לדקדק מעובדא דההיא סמיא דאף השוכח ב' פעמים לא רצופים חשיב פושע שהרי פרש"י שם (כדלעיל) בד"ה "לשנה" וז"ל "לשנה אחרת ור"ה היה'" וכו' ומוכח דאפי' לא היה ב' י"ט רצופים ששכח בשנה זו בר"ה שחל ה"ו ולשנה אחרת חל ג"כ ה"ו אע"ג דאז גם סוכות חל ה"ו ועירב בו חשיב פושע, אלא דכ' דא"ז מוכרח די"ל בדברי רש"י דל"ד שנה שלימה אלא היה פ"א בפסח, אולם דעת הכפה"ח בסקמ"ח דדוקא בב' שכחות רצופות חשיב פושע אבל היכא שהפסיק ביניהם ועשה עירוב כדין ל"ח פושע. שהרי ניכר שחרד לדברי חכמים ורק השכחה גרמה לו, וע"ע בזה בס' שלמי תודה (עניני יו"ט) סי' ל"ו אות ד'.
והנה בשערי תשובה סק"ב מביא שבכנסת יחזקאל סי' כ"א כ' באחד ששכח להניח ע"ת ואמר לו גדול העיר סמוך אדידי ושוב ברגל אחר שכח ג"כ אפ"ה יכול לסמוך על גדול העיר אפי' ברגלים רצופים שלפי שהאידנא כוונת המזכה אף על השוכח כמה פעמים רצופים מכ"ש אם היה בינתים רגל או רגלים שעשה בהן ע"ת כתיקון עייש"ד [ובעיקר דבריו שכ' דכיון שדעת המזכה הוא גם על הפושעים ולכך יכול לסמוך ע"ז עי' במש"כ בזה בב"י בשי' הראשונים] ומוכח מלשונו דמי ששוכח ב' פעמים לא רצופים קיל טפי מהשוכח ברציפות, וע"ע בזה בערוך השולחן סעי' י"ח.
והנה נתבאר דבשכחה ב' פעמים חשיב פושע ואין יכול לסמוך על עירוב גדול העיר ויש להסתפק מה הדין באחד שברגל אחד שכח להניח עירוב וסמך על עירוב רב העיר וברגל שני שלאחמ"כ הניח עירוב אך אכלו ביום ו' קודם שבישל לשבת (שכ' בתשו' הרשב"א ח"א סי' תרפ"ג שיכול אף באופן זה לסמוך על מי שהניח עירוב) האם מצטרפים ב' פעמים הנ"ל ולא יוכל לסמוך בפעם השניה על הרב או לאו, וראיתי בס' הזיכרון למרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל מבקשי תורה ח"א עמ' תנ"ד (כ"ה) שהביא ששאל שאלה זו קמיה מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א והשיבו דאינו מצטרף ויכול לסמוך על עירובו של גדול העיר, וראיתי שכן הורה בעל השבט הלוי שליט"א.
זמן הנחת העירוב
ו. בשו"ע סעי' י"ד "אם הניח העירוב על דעת לסמוך עליו כ"ז שיהיה קיים אפי' ליו"ט אחר לכתחילה לא יסמוך עליו ליו"ט אחר אבל בדיעבד יכול לסמוך עליו" ובמשנ"ב סקמ"ב כ' דיש דעות בזה בין הפוסקים וי"א דלטעם העירוב המובא בסעי' א' שהענין הוא שיבשל ויאפה מיו"ט לשבת עם מה שאפה כבר בעיו"ט לשבת ונמצא שלא התחיל מלאכה ביו"ט אלא גמר אותה. לטעם זה יכול לערב בעיו"ט ולהתנות שיהא לעירוב אף ליו"ט אחר אם יתקיים דאף שנמצא שהניח עירוב זמן רב קודם יו"ט מ"מ לא איכפת לן כיון דעכ"פ כבר התחיל להכין לשבת ההוא מזמן קודם בימות החול, וי"א דמצות עירוב להניחו דוקא בערב אותו יו"ט שבא להתיר לבשל בו ואפילו אם הניח ב' או ג' ימים מקודם לא מהני והכרעת המחבר שלכתחילה צריך להחמיר כדעה זו ובדיעבד סומכין על המקילין באיסור דרבנן עייש"ד וע"ע בביאוה"ל שהביא דעה שלישית בזה.
ויש להסתפק לדעה זו דבעי' להניח העירוב דוקא בערב אותו יו"ט שבא להתיר לבשל ול"מ ב' או ג' ימים קודם האם מי שמניח העירוב בליל ערב יו"ט חשיב כערב יו"ט או דבעי' שיניח דוקא בערב יו"ט ביום והצעתי הספק קמיה מו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א והשיב דמסתבר דמהני אף אם הניח מהלילה.
ובספר הזיכרון מבקשי תורה ח"א עמ' רט"ז הביא שבשו"ת שיח יצחק סי' רמ"ב דן בזה מחמת ל' המשנה בביצה ט"ו ע"ב דתנן "ועושה תבשיל מערב יו"ט" וצריך לידע אם הוא דוקא מערב יו"ט קפדו או דאפשר לעשות אף בליל עיו"ט והשאיר בצ"ע והביא שם בשם מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א שאמר דלילו כיומו לענין זה ויכול להניח העירוב גם בליל עיו"ט.
בענין עירו"ת אם מתיר גם שאר מלאכות
ז. הנה בענין זה באם עירוב תבשילין מתיר להכין רק צורכי סעודה מיו"ט לשבת או מתיר גם שאר הכנות שאינם שייכים לצרכי סעודה האריכו הרבה בספרי הפוסקים ונראה לברר דעת המשנ"ב בענין זה דהנה בשו"ע סי' תקכ"ח סעי' ב' כ' "יו"ט שחל להיות בע"ש אין מערבין לא עירובי חצרות ולא עירובי תחומין אפילו אם הניח עירוב תבשילין" ובמשנ"ב סק"ג כ' הטעם דעירובי תבשילין אינו מתיר אלא לתקן צרכי סעודה לצורך מחר הרי דנקט בפשיטות כדעות הסוברים שע"ת אינו מתיר אלא הכנת צרכי סעודה, ומאידך בהל' שבת סי' ש"ב במשנ"ב סקי"ז כ' "ומ"מ ביו"ט שחל בע"ש מותר לקפל טליתו כשפושטו אם היא חדשה ולבנה אף שאין דעתו ללבשו בו ביום והיינו כשעשה עירובי תבשילין דאל"ה הרי אסור לו להכין לצורך מחר כ"כ בא"ר אבל בחי' רעק"א (עי' בשעה"צ אות כ"ג שהביא מהגרעק"א שמותר להציע מיו"ט לשבת אף אם לא הניח ע"ת) הוכיח דאף בלא הניח ע"ת שרי אם היא סמוכה לשבת" עכ"ד ומבואר לכאו' מהא שהביא דברי הא"ר דע"ת מתיר אף קיפול הטלית שזה אינו מצרכי סעודה וזה סותר להנ"ל, וראיתי שעמד בקו' זו בשו"ת שבט הלוי ח"ג סי' ס"ח והשאיר בצ"ע. [וע"ע במשנ"ב סי' תקכ"ז סקל"ז לענין הוצאה].
והצעתי שאלה זו קמיה מו"ר מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א השיב בזה"ל "אולי בגדיו הוי צרכי עצמו כמאכל" עכ"ד. ועוד י"ל בזה דיתכן דהמשנ"ב היקל כדעת הא"ר לקפל הטלית מכיון דדעת הגרעק"א דלזה א"צ ע"ת כלל ולכן בצירוף זה היקל באופן שכן הניח, וע"ע במש"כ בזה באורך הרה"ג ר' צבי רייזמן שליט"א במאמרו שבקובץ שבט הכהונה ח"ב.
