הלכות עירובי תבשילין
באדיבות מכון "תורת ארם צובה"
קובץ להורדה של ההלכות מסודר יותר בתוספת הערות שוליים
ccc111@netvision.net.il
כל הזכויות שמורות
א. אם חל יום טוב בערב שבת, יש לעשות עירוב תבשילין בשביל שיוכל להכין צרכי שבת ביום ו', דיו"ט
שחל בערב שבת אסור מדברי סופרים לבשל בקדירה בפני עצמה או לאפות פת לצורך
השבת, אלא ע"י שיעשה עירוב תבשילין, והוא שיניח תבשיל מערב יו"ט לשבת, ובזה
ניכר שאינו מתחיל בבישול ואפיה שאינם לצורך יו"ט ביו"ט, אלא הוא ממשיך
וגומר את מלאכת האוכל נפש שהתחיל בערב יו"ט. והמנהג להניח פת ותבשיל בשיעור
כזית, ושיעור
כזית הוא כ"ז גרם, דכזית הוא חצי ביצה [ע"פ שיטת התוס', וכן בש"ע סי'
תפו], ובדיעבד די בשליש ביצה כדעת הרי"ף והרמב"ם [חזו"ע הל' יו"ט עמ' רעו,
ועי' פרי חדש סי' תפו ובחזו"ע פסח הל' הסדר כרפס אות ד'], וטוב
שהפת תהיה בשיעור כביצה. ובדיעבד אם הניח רק תבשיל, מהני. ואם הניח רק פת
מהני בשביל לאפות אך לא בשביל לבשל. ויניחם במקום שמור. והלוקחים עצם קטן
לעירוב עם פת הרי הם מבזים את המצות ועבירה בידם, ולכך יקח חתיכת בשר חשובה
ואשריו [מחזור ב"ד דף ד' ע"ב].
ב. מ"מ ישתדל להכין את התבשיל בעוד היום גדול, שאם יבואו אורחים יתאפשר לאכול מהמאכלים שנתבשלו לשבת [הליכות עולם ח"א פרשת צו סל"ב וחזו"ע יו"ט עמ' רעח, ואכמ"ל].
ג. יברך על הנחת העירוב תבשילין:
"ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות עירוב".
ולאחמ"כ יאמר "בדין עירובא יהא שרי לנא לאפויי ולבשולי ולאדלוקי שרגא
ולמעבד כל צרכנא מיום טוב לשבת". וצריך להבין מה שאומר, ולא יהא כתפלה
בעלמא, ואם אינו מבין שפת הארמית יאמר בלשונו [מור"ם בהגה סי' תקכ"ז סי"ב
בשם מהרי"ל], ותרגומו בלשון הקודש "בעירוב זה יהיה מותר לנו לאפות ולבשל
ולהדליק הנר ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת".
ד. כשמניח את העירוב יזכיר את המלאכות שרוצה לעשות ביו"ט בעבור השבת, כגון אם רוצה לשחוט עוף יוסף תיבת "ולשחוט" [כנה"ג].
המאכלים הראויים לעירוב תבשילין
ה. יכול לתת כל תבשיל בעבור עירוב תבשילין, מבושל או צלי, שלוק או כבוש וכן מעושן [ביצה
טז: רי"ף ורא"ש שם, ש"ע סי' תקכ"ז ס"ה, ועי' ברכ"י סק"א, שו"ת חכם צבי סי'
קל ומשנ"ב בשעה"צ ס"ק כה], וכן תפוח מבושל שראוי ללפת בו את הפת [ש"ע שם],
וכן ריבה מבושלת [חזו"ע יו"ט עמ' רפ"א הערה י"ב].
ו. קטניות מבושלות כגון אפונים וכיו"ב שאין הדרך ללפת בהם את הפת, אין לערב בהם [שעה"צ ס"ק כב, חזו"ע יו"ט עמ' רפא].
ז. ביצה מבושלת קלופה,
יש להמנע מלהשתמש בה כעירוב תבשילין, דבהיות ויש להניחה עד סוף יו"ט,
וביצה קלופה שעבר עליה לילה האוכל אותה דמו בראשו מפני סכנת רוח [נדה יז.],
ולכך בהיות ולא תהיה ראויה לאכילה ביו"ט אין לערב עליה עירוב תבשילין,
אא"כ היא מעורבת עם מאכלים אחרים [חזו"ע יו"ט עמ' רפא הערה יב]. ובמקומות
החמים נהגו לקחת ביצה שלוקה בקליפתה, שאינה מתקלקלת כשאר מיני ליפתן [בא"ח
פרשת צו אות א' ושו"ת ישכיל עבדי ח"ו סי' ז' אות ד']. וכיון שיש מקרר ואין
חשש שיתקלקל התבשיל, ראוי לקחת לחם שלם כגון לחמניה או פיתה, שיש בהם
חשיבות, וכן תבשיל חשוב כגון בשר או דגים לצורך מצות עירוב תבשילין [חזו"ע
יו"ט עמ' רפא].
ח. דג מלוח אינו נקרא תבשיל, ואפילו לעירוב תבשילין שהקילו בו חכמים, כמ"ש בביצה
טז. וע"ז לח. דגים קטנים מלוחים אין בהם משום בישולי עכו"ם, אמר רב יוסף
ואם צלאן עכו"ם סומך ישראל עליהם משום עירובי תבשילין, וכתב בנשמת אדם [כלל
קב סוף אות ג'] דלכן אין שום דיעה להתיר לערב עירובי תבשילין בגד מליח,
ודלא כחכם צבי [סי' קל] שהתיר לערב תבשילין בשעת הדחק בדג מליח [עי' שו"ת
יחו"ד ח"ו ס"ס לא, חזו"ע ד' תעניות עמ' רנד והל' יו"ט עמ' רפא הערה יד].
ט. אם אין בדעתו לבשל כלום משבת ליו"ט ורק רוצה להניח התבשילין ע"ג פלאטה ביו"ט לצורך שבת, אפ"ה יברך על העירובי תבשילין
[הגר"י יוסף בקובץ ענף יוסף ב' עמ' כד, יעו"ש]. ובפרט שמדליק נרות משבת
ליו"ט שבשביל זה צריך לערב. אך אין לברך על עירוב זה ורק יאמרו "בדין
עירובא יהא שרי לנא לאדלוקי שרגא מיו"ט לשבת".
י. כמה בעלי בתים שגרים בדירה אחת, צריך כל אחד לערב בפני עצמו
[חיי אדם כלל ק"ב סי' ז', א"א בוטשאטש סי' תקכ"ז וחזו"ע יו"ט עמ' רעז], אך
בני משפחה אחת, ואפילו הנשואים שבאים לחג לבית אביהם, הם סמוכים בזה על
שולחן אביהם, ודי בעירוב שהוא עושה [ש"ע סי' תקכ"ז סי"ד, ואחרונים שם וכ"כ
ביש"ש פ"ב דביצה, וכ"כ בא"א שם שכן המנהג וכ"כ בשו"ת משנה הלכות ח"ז ס"ס עד
ובחזו"ע שם]. והמתארחים בבית מלון, יכולים לסמוך על עירובו של בעל המלון אף לענין הדלקת נרות [חזו"ע יו"ט עמ' רעז, כמתבאר דמ"מ אין לברך על עירוב זה משום סב"ל].
יא. מלכתחילה יניח את העירוב תבשילין בערב יו"ט, אך גם אם הניח קודם לכן, יכול לסמוך ע"ז ולבשל מיו"ט לשבת, ויותר
טוב שיטלנו שוב בערב יו"ט ויאמר שזה עירוב לאפות ולבשל מיו"ט לשבת, אך לא
יברך ע"ז, וה"ה אם הניח עירוב תבשילין בערב יו"ט וכיון לסמוך עליו ביו"ט
הבא, כגון שהניח בערב יו"ט ראשון של סוכות [בחו"ל], והתכוין לסמוך עליו גם
לשמחת תורה, מלכתחילה לא יסמוך ויעשה עירוב חדש, אך בדיעבד מהני, ויכול
לסמוך ע"ז. וכתב במשנ"ב [ביאור הלכה סי' תקי"ד סי"ד ד"ה אבל] שיהיה כזית
לכל יו"ט שרוצה לערב עליו.
יב. מעיקר הדין יש להניח העירוב תבשילין קודם יו"ט, אך מ"מ בדיעבד מהני כל זמן בין השמשות, ויכול אף לברך [שו"ת
מנחת יצחק ח"ז סי' לו ושו"ת יחו"ד ח"ו סי' לא וכן בספרו חזו"ע יו"ט עמ'
רפג], ואם מתפלל מבעוד יום ונזכר שלא הניח עירוב תבשילין, יכול להניח את העירוב אף לאחר ברכו, דאין קבלת יו"ט עד שיתפללו תפלת יו"ט.
יג. אם
שכח לערב עד שהגיע לבית הכנסת, יכול לחשוב על תבשיל שבביתו וליחדו לעירוב
תבשילין, אך לא יברך ע"ז אפילו שלא שקעה החמה, וכן יתנה ע"ז ש"אם אין
העירוב מועיל הוא סומך על עירובו של גדול העיר" [חזו"ע יו"ט עמ' רפז, ודלא
כמו שהעלה הגאון החיד"א בשו"ת חיים שאל ח"א סי' כט דבעינן להחזיק העירוב
בידו, ואם לא החזיק לא מהני].
יד. בחו"ל שיש יו"ט שני של גליות, ושכח לערב בעיו"ט, יכול
לערב ביו"ט ראשון ויתנה "אם היום חול ומחר קודש, בהדין עירובא" וכו',
ויותר טוב שיעשה כן מאשר שיסמוך על גדול בעירו [ראב"ד בהשגות על הרמב"ם פ"ו
מהל' יו"ט הי"ד], ואף דדעת הרמב"ם [שם] דכ"ז הוא בזמן שהיו מקדשים ע"פ
הראיה, בשל סופרים הלך אחר המיקל [שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תרסט, וכ"פ בש"ע סי'
תקכ"ז סכ"ב בסתם, שלחן גבוה ס"ק לד, משנ"ב וחזו"ע יו"ט עמ' רצו]. ואין מברכים על עירוב זה [רבינו
פרץ בהגהות סמ"ק מצוה קצד, שטמ"ק ביצה ו. בשם התוס', ברכ"י סק"ט, כה"ח ס"ק
קלה וקמ"א וחזו"ע שם, וכ"ז דלא כמד"א ס"ק כה שכתב בשם שלטי הגבורים שיברך] אך ב' ימי ראש השנה הם כיומא אריכתא, ואי אפשר לערב ביום הראשון בשביל היום השני ע"י תנאי [עי' מחזור ב"ד דף ד' ע"ב אות ד' וה'].
טו. העירוב תבשילין, ראוי שלא לאכלו כלל ביו"ט, אלא אחר שסיים בישולו לצורך השבת, וראוי שיאכל את התבשיל בשבת [ש"ע סי' תקכ"ז סט"ז ועי' מאו"י ברכות לט:].
טז. עירובי
תבשילין ועירובי חצרות ביום א' די בברכה אחת, ויאמר אשר קדשנו במצותיו
וצונו על מצות עירובין, ואף אם אמר על מצות עירוב, יצא י"ח לשניהם, וה"ה
לשיתופי מבואות [עי' באר עשק סי' לב, פני יצחק או"ח סי' מה וכן במחזור ב"ד דף ד' ע"ב אות ו' וכן העלה בחזו"ע יו"ט עמ' רפו].
יז. גדול בעירו או רב שכונה וכיו"ב, ראוי
שיזכה עירובו לבני העיר או השכונה ע"י אחר שיגיביהם טפח, ולאחר שזיכה את
העירוב יטלנו ויברך עליו, ויאמר הנוסח הנז' ויוסיף ע"ז "לנו ולכל בני העיר /
השכונה הזאת" [ש"ע סי' תקכ"ז ס"י-י"ב]. ומ"מ מהני לזכות גם אח"כ [שו"ת לב
חיים ח"ב סי' ק"א] ודעת שער הכוונות [דף סב ע"ד] דיזכה אחר הברכה [וכ"ד
הברכ"י סק"ה, וע"ע שו"ת דברי מלכיאל ח"ג סס"ו], אך עדיף לזכות קודם כדעת
מרן הש"ע [חזו"ע יו"ט עמ' רצ]. ובמקרה שבדרך כלל הוא מזכה לאחרים, אך פעם
אחת שכח, יכולים בני העיר לסמוך ע"ז בדיעבד, די"א [גן המלך סי' קכ] דאינו
צריך כלל לזכות לאחרים, ולכך בדיעבד מהני [הגאון החיד"א בטוב עין סי' יח
אות צ'].
יח. צריך הרב להודיע בבית הכנסת שמי שלא הניח עירובי תבשילין בביתו יסמוך על שלו [מחזור ב"ד דף ד' ע"ב].
יט. עדיף
שהמזכה לא יהיה מבני משפחתו של הרב, אך אם קשה לו למצוא מישהו אחר, יכול
לזכות אפי' ע"י אשתו [חזו"ע יו"ט עמ' רצ עפ"ד הש"ע סי' שס"ו ס"י גבי עירוב
חצירות].
כ. יכול אדם לערב עירוב תבשילין לשכנו עם הארץ שאינו יודע לעשות זאת,
וכן לשכנתו האלמנה שאינה בקיאה בזה, וילמדם את הברכה ולאחר מכן יאמר "בדין
עירובא יהא שרי לבעל הבית הזה לאפויי ולבשולי וכו'" [שו"ת חיים שאל ח"א
סי' עד אות נד, שו"ת רב פעלים ח"ד סי' יד, בא"ח סוף פרשת צו וחזו"ע יו"ט
עמ' רצט]. וי"א שהוא עצמו רשאי גם לברך בשבילו [רב פעלים שם ועי' ערך השלחן
סי' תקפה סק"ג וקול אליהו ח"א ס"ס לא, ובחזו"ע הב"ד ונראה דהסכים עם זה].
כא. עבר ובישל מיו"ט לשבת ללא שהניח עירוב תבשילין,
מותר לאכול את התבשיל בשבת, ואפילו אם יש לו כבר מה לאכול בשבת [ש"ע סי'
תקכז סכ"ג]. אך אם הערים ואחר שאכל סעודת יו"ט, אמר שרוצה לבשל לצורך יו"ט,
ובסוף הניח התבשיל לשבת, אסור לאכול ממנו בשבת, דגזרו במערים, שאם תתיר
למי שהערים, יבואו הכל להערים וישתקע שם עירוב תבשילין, אך מזיד הוא דבר
שאינו מצוי, דלא שבק איניש היתירא ואכיל איסורא, ולא גזרו בו חכמים [רמב"ם
פ"ו מהל' יו"ט ה"י ובש"ע שם סכ"ד ועי' שו"ת ריב"ש ס"ס טז].
כב. עירב ואבד עירובו,
יסמוך על עירובו של רב העיר, שכל אדם סומך דעתו על עירובו של גדול העיר אם
יאבד עירובו [ש"ע סי' תקכ"ז ס"ז, ועי' חזו"ע יו"ט עמ' רצב בהערה לו]. ואם
אין גדול בעירו שעירב עבור כל בני העיר, אין לבשל ולאפות מיו"ט לשבת.
ויכול לבשל קודם סעודת יו"ט יותר ממה שצריך, ומה שישאר יאכל בשבת, אך יבשל
רק בקדירה אחת ולא בכמה [ש"ע שם סכ"א] ואם התחיל כבר בבישול, ואח"כ אבד
העירוב יכול לסיים בישולו [ש"ע שם סי"ז].
כג. מותר להציע המטות מיו"ט לשבת, ולהדיח כלים מיו"ט לשבת, וכן מותר לגלול את הס"ת מיו"ט לשבת, כל שקיים עירוב תבשילין ואמר "למעבד כל צרכנא מיום טוב לשבת" [חזו"ע יו"ט עמ' שב, עש"ב].
