הלכות מעשיות לעירובי תבשילין
בית כנסת "בית במברגר" קהילת בוגרי ישיבת "עטרת ישראל" כולל אברכים ע"ש ר' דב ברנרד הוכשטיין ז"ל
בס"ד, ערב חג מתן תורה ה'תשס"ט הרב אלעזר מרק שליט"א מאברכי הכולל ומו"צ בבית דינו של הגרש"א שטרן שליט"א
קיצור הלכות עירוב תבשילין א. יו"ט
שחל להיות בע"ש אסור לבשל ביו"ט לצורך שבת אבל אם מניח עירוב תבשילין מערב
יו"ט מותר לבשל לכתחילה לשבת דהוי כאילו התחיל לבשל כבר מערב יו"ט לשבת
ורק גמר את המלאכה. (שו"ע סימן תקכ"ז סעיף א') ב. אף שמבשל ביו"ט לשבת יזהר שיגמור הבישול בעוד היום גדול דאם יגמור סמוך לחשיכה ברור שלא יאכלנו ביו"ט ויש כאן חשש של מלאכה דאוריתא דיש ראשונים שסוברים דמדאוריתא אסור לבשל ביו"ט לצורך
שבת ומה שמועיל עירוב תבשילין זה מצד ששייך לומר "הואיל ומקלעי אורחים"
ולכן זה ראוי ליו"ט עצמו וממילא כשמבשל סמוך לחשיכה לא שייך לומר "הואיל"
וכו'. (מ"ב שם ס"ק ג') ג. בשעת הדחק יש להקל אך מלכתחילה צריך להזהר בזה ואם מחמם מים ל"צ שיגמור בישולם מבע"י כיון שהם ראויים לשימוש גם כשחמים מעט כגון לרחיצת פניו ידיו ורגליו. (שם) ד. יניח את העירוב מבעוד יום ואם שכח יוכל להניח אף בבין השמשות ולברך. {מ"ב ס"ק י"א ובבה"ל בסימן רס"א ד.ה עירוב חצרות}. ה. העירוב צריך להיעשות מפת או מיני מאפה ותבשיל כיון שרוצה לאפות ולבשל מיו"ט לשבת ואם הניח רק תבשיל מותר לו לבשל ואף לאפות
כיון שמעיקר הדין א"צ להניח פת וסגי בתבשיל אלא שנהגו כדעת הפוסקים להצריך
פת ותבשיל ולכן בדיעבד שהניח רק תבשיל מותר.(שם סעיף ב-ג ומ"ב ס"ק ו') ו. אם לא צריך לאפות ביו"ט אלא רק לבשל סגי בתבשיל לחוד לכו"ע. ז. אם הניח רק פת – לא מועיל לבשל מיו"ט לשבת ואף לאפות אסור כיון שעיקר העירוב נתקן מתבשיל. (שם) ח. מעיקר הדין סגי בתבשיל כשיעור כזית ופת כביצה ומשום הידור מצוה יקח לחם שלם וחתיכת בשר או דגים חשובה. (שם ס"ק ח') ט. התבשיל
צריך שיהיה דבר שמלפתים בו את הפת כגון: בשר דגים וביצים וכד' ולא דייסא
דלא נקרא דבר שמלפת את הפת כיון שאוכלים אותה בעצמה כדי לשבוע כמו פת ואפי'
במקומות שנוהגין ללפת בדייסא את הפת בטלה דעתם אצל כל אדם. (שם סעיף ד'
ובמ"ב ס"ק י"ב) י. ישנם
הנוהגים לקחת לע"ת ביצה ומנהג זה נובע שתבשיל שלקחו בשביל ע"ת ונתקלקל או
נאבד וכד' אינו יכול לבשל וא"כ כתב בערוך השולחן בסימן תקכ"ז סעיף י"ג היות
וביצה מחזיקה יותר זמן מתבשיל רגיל לכן לקחו אותה לע"ת
וממילא האידנא שאפשר לשמור במקרר את התבשיל ראוי לקחת תבשיל חשוב כגון בשר
או דג ומ"מ מי שלוקח ביצה יזהר שלא תהיה קלופה כי ביצה קלופה שעבר עליה
הלילה אסור לאוכלה משום סכנה כדאיתא בגמ' בנידה דף י"ז. וממילא גם לא מהני
אם קלפוה קודם הלילה לע"ת כיון שאסור לאוכלה. יא. מצוה מן המובחר לקחת תבשיל שנתבשל בערב יו"ט במיוחד לשם הע"ת (בה"ל בסעיף ו' ד.ה. "עדשים"). יב. את
הפת שהניח נכון שישתמש בו ללחם משנה בערבית ושחרית ובסעודה שלישית יבצע
עליה דכיון דאיתעביד בו מצוה חדא ליתעביד בו מצוה אחריתא וה"ה שיאכל בשבת
את התבשיל מהטעם הנ"ל (שם מ"ב ס"ק מ"ח ) וכתב בשש"כ פרק ב' הערה ל"ה שמי
שנוהג לבצוע בסעודה את שתי הככרות טוב שיקדים ויבצע את הלחם ששם לע"ת בליל
שבת וכן שיאכל את התבשיל בליל שבת. יג. אם
אכל את התבשיל של העירוב או שאבד וכד' לפני שבישל לשבת אסור לו לבשל לשבת
אלא אם נשאר כזית דלכל הפחות בעינן כזית ואם נאכל או נאבד הפת ולא התבשיל
יכול לבשל ולאפות לשבת וכדלעיל באות ה'. (שם סעיף ט"ו) יד. אם
יש גדול בעיר שמערב על כל בני עירו כדי שיסמוך עליו מי ששכח או נאנס או
שהניח עירובו ואבד וכן עם הארץ שאינו יודע לערב מותר לו לבשל וסומך על
עירובו. (שם סעיף ז') טו. בדין
הקודם שגדול העיר מערב עבור בני העיר כגון מי ששכח, זה דוקא בפעם הראשונה
ששכח אבל אם שכח ביו"ט שאח"כ שחל בע"ש הוי פושע ולא יצא בעירוב של גדול
העיר מפני שתקנת חכמים היתה שכל אחד ואחד יעשה ע"ת כדי שיזכור שאם מיו"ט
לשבת אסור לבשל כ"ש מיו"ט לחול שאסור לבשל. (שם מ"ב ס"ק כ"ב ושעה"צ ס"ק מ') טז. אם ממנה שליח שיעשה בשבילו ע"ת מהני דשלוחו של אדם כמותו משא"כ גדול העיר אינו נקרא שלוחו ואם השליח מברך עיין לקמן. יז. המערב ע"ת מברך בא"י אמ"ה אקב"ו על מצות עירוב ואח"כ אומר בדין יהא שרא לן לאפויי ולבשול ולאטמוני ולאדלוקי שרגא ולמעבד
כל צרכנא מיו"ט לשבת לנא ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת {וכשגדול העיר מערב
אומר לנא ולפלוני ולפלוני או לכל בני העיר הזאת} ומי שלא מבין לשה"ק צריך
לומר בלשון שמבין. (שם סעיף י"ב ברמ"א) יח. מי
שהניח עירוב ולא אמר בנוסח את המלאכות בהדיא וכך אמר בדין יהא שרא לן
למעבד כל צרכנא, כתב הרמ"א דהוי כמי שלא עירב כלל והאמירה היא לעיכובא אך
יש חולקין שהאמירה היא רק מצוה לכתחילה ובדיעבד אינו מעכב מ"מ הכריע המ"ב
דלכתחילה יאמר את כל הנוסח, ואם נזכר לפני כניסת יו"ט יקח את העירוב בידיו
ויאמר את הנוסח, ואם נזכר בע"ש שלא אמר את הנוסחו מקנה את קמחו לאחרים והם
יבשלו ויתנו לו וכדיבואר לקמן, ואם אין לו למי להקנות יסמוך על היש חולקין שהאמירה אינה לעיכובא. (שם סעיף כ' ובמ"ב ס"ק ס"ג) יט. ואם שכח לברך יכול לבשל ולאפות דברכות אינן מעכבות. (שם ס"ק ס"ד) כ. במקרה
שמינה שליח שיעשה בשבילו ע"ת והתבשיל של המשלח אם פסקינן כהרמ"א שהאמירה
היא העיקר צריך השליח לברך ולומר בדין וכו' אבל ליש חולקין שהאמירה אינה
עיקר לא יברך כיון שלא עושה כלום. (בה"ל ד.ה. ומברך) כא. מצוה
על כל אחד ואחד לעשות עירוב תבשילין ואף שיודע שלא יבשל ביו"ט מפני דאיכא
פלוגתא על מי שלא עירב האם מותר לו להדליק נר של שבת דדעת הב"י שמותר לו
להדליק נר של שבת ובנוסח הב"י לא מובאות המילים "ולאדלוקי שרגא", והמ"א
והח"א ועוד אחרונים פסקו שאסור לו להדליק נר של שבת ולכן אנו אומרים בנוסח
"ולאדלוקי שרגא" כיון שגם זה ניתר בע"ת, ויניח ע"ת ולא יברך על הע"ת כיון
שי"א שלהדלקת הנר ל"צ כלל עירוב ואף שיכול לבשל עי"ז מ"מ בגלל שיש לו את
הרשות לבשל לא מברכים דאינה מצוה חיובית ולכן מי שהניח ע"ת ולא אמר את
הנוסח של "בהדין עירובא" וכו' כלל יכול להדליק אבל אם לא הניח כלל ע"ת אסור
לו להדליק אלא נר אחד בלבד. (שם סעיף י"ט ובמ"ב ס"ק נ"ה) כב. ולפי"ז
אף ילדים נשואים שאוכלים אצל הוריהם או מארחיהם את סעודת החג אבל ישנים
בביתם ושם מדליקים נרות חייבים להניח ע"ת בלא ברכה. (שו"ת משנה הלכות חלק
ז' סימן ע"ד) כג. בני
ביתו ואשתו של אדם יוצאים בעירובו של בעה"ב ומותרים לבשל{ומשרת יהודי
שאוכל ממאכלי בעה"ב אם צריך ע"ת בפני עצמו נשאר הבה"ל בצ"ע} (שם מ"ב ס"ק
נ"ו) כד. מי שלא עירב עירוב תבשילין {שפשע
או שגדול העיר אינו מערב או שמסופק בזה} תקנתו שיקנה את תבשילו וקמחו
לאחרים שעירבו במתנה {במשיכה או בהגבהה מ"ב ס"ק ס'} והם אופים ומבשלים
ויתנו לו ויכולים לבשל ולאפות אפי' בביתו. (שם סעיף כ') כה. ואם אין לו למי להקנות את תבשילו וקמחו, יכול לבשל לפני
אכילת הסעודה של יו"ט בבוקר אוכל בקדירה ולמלא בקדירה הרבה אוכל שישאר לו
אף לשבת ואפי' כמה קדירות שבכל אחד יש מין אחר של אוכל-מותר, וצריך שיאכל
מכל אחד ואחד ביו"ט. (סימן תק"ג סעיף א' והכא סעיף כ"א ובמ"ב ס"ק ס"ט) |
