קצת דינים מלוקטים לפסח

סימן קיז – מתוך ספר קיצור שולחן ערוך

א. אם נמצא איזה תערובות חמץ בערב פסח עד הלילה, הרי הוא כמו שאר איסורין שבטל בששים ולכן אם נמצא גרעין בעוף ובתבשיל, זורקו והשאר מותר לאכול אפילו בפסח, אבל בתוך הפסח חמץ אוסר אפילו במשהו גם בהנאה, ובכל מקום שנמצא איזה גרעין מחמשת מיני דגן או משהו חמץ צריכין לעשות שאלה.

 

ב. באר מים שנמצאו בו גרעיני תבואה, אין להסתפק מזה המים אלא בדוחק גדול כגון שאין מים אחרים בנמצא, ואם נמצא בו חתיכת פת אסור אפילו אין מים אחרים וגם סינון לא מהני.

 

ג. נוהגין שלא להבהב את העופות בקש שעם השבלים, כי חיישינן שמא יש בהן גרעין מחומץ, ולכן מהבהבין בעשבים, או חותכין את השבלין מן הקש ובדיעבד מותר, ויזהר ליטול את הזפק מן העוף קודם שמהבהבין אותו.

 

ד. כל מיני קטניות אסורים, וכן כל מיני פירות יבשים אסורין, אלא אם כן נודע שנתיבשו בהכשר על גבי קנים, או בתנור שהוכשר לשם פסח, אפילו תאנים יבשים וצמוקים בין גדולים בין קטנים אסורין, וכן קליפות תפוח זהב. ומכל מקום המשקה שעושין מן הצמוקין נוהגין היתר לשתותו, נוהגין שלא ליתן לתוך התבשיל מיני תבלינים מפני שיש בהם חשש חימוץ, ואפילו זאפערין הגדלה במדינתינו בגנות אסורין משום לא פלוג, ושאר בשמים שאין בם חשש חימוץ, וכן המלח קודם שנותנים אותו לתבשיל, צריכין לבדקו אם אין איזה גרעין תבואה מעורב בו.

 

ה. דבש אין אוכלין אלא מה שלא נתרסק, או שנתרסק על ידי ישראל לשם פסח.

 

ו. בשעת הדחק, כגון לצורך חולה או זקן, מותרין לאפות מצות עם מי ביצים או שאר מי פירות כגון חלב או יין וכדומה, והיא נקראת מצה עשירה, ובלבד שיזהרו שלא יתערב בהם אפילו מעט מים, אבל בשני לילות הראשונים צריכין לאכול מצה ממש, ואין יוצאין במצה עשירה, ושלא לצורך גדול אסור לאפות מצה עשירה אפילו קודם פסח לשם פסח.

 

ז. הנותן תבואה או מורסן לפני עופות, יזהר לתתם במקום יבש שלא יתלחלחו, אבל לבהמה אסור ליתן מורסן כי יתלחלחו מן הרוק, וגם אם נותן להם תבואה יזהר לתת להם מעט מעט, שלא ישאירו מלוחלחים ואם השאירו יבערם מיד.

 

ח. בערב פסח משעה שהחמץ נאסר בהנאה, וכן בכל ימי הפסח אסור ליהנות אפילו מחמצו של אינו יהודי, ולכן אסור לישראל להוליך או לשמור חמצו של אינו יהודי ומכל שכן דאסור לקנות חמץ בשביל אינו יהודי אפילו במעותיו של אינו יהודי.

 

ט. וכן אסור להשכיר אז לאינו יהודי בהמה שתביא לו חמץ, או חדר לשום בו חמץ, מפני שאסור להשתכר באיסורי הנאה, אבל מותר להשכיר לו בהמה לשבוע של פסח (חוץ משבת ויום טוב) בסתם, שאין האינו יהודי מפרש לו שהוא צריך אותה להביא חמץ, אף על פי שהוא ידוע שהינו יהודי יוליך עליה חמץ אין בכך כלום, דכיון שאף אם לא יוליך עליה כלום, יצטרך לפרוע להישראל כל שכרו משלם, אין הישראל משתכר כלום מהחמץ, וכן מותר להשכיר לו חדר שידור בו בפסח, אף על פי שיודע שיכניס לתוכו חמץ, מכל מקום הישראל אינו נוטל ממנו שכר הכנסת החמץ אלא שכר הדירה, שאף אם לא יכניס לשם חמץ לא ינכה משכרו.

 

י. אסור למסור אפילו זמן הרבה קודם פסח בהמתו לאינו יהודי, כשיודע שיאכילנה חמץ בפסח.

 

יא מותר לומר למשרתו אינו יהודי אפילו בשעה שהחמץ אסור בהנאה: הילך מעות וקנה לך מזונות ואכלו, אף על פי שהוא יודע שיקנה חמץ, ובשעת הדחק מותר לו גם כן לומר לו: צא ואכול אצל אינו יהודי ואני אפרע לו, או לאמר לאינו יהודי אחר: תן למשרתי לאכול ואני אשלם לך, אבל אסור להקדים לו את המעות בשביל מה שיתן למשרתו.

 

יב. וכן מי שהוא צריך להאכיל לתינוק חמץ, ישאהו אל האינו יהודי ויאכילהו האינו יהודי חמץ, ויפרע לו הישראל אחר כך, אבל הישראל לא יאכילהו חמץ, ואם התינוק מסוכן פשיטא דהכל מותר.

 

יג. לשתות החלב מבהמת אינו יהודי האוכלת חמץ בפסח יש אוסרין ויש מתירין, ושומר נפשו יחמיר ובפרט במקום שנהגו לאסור, חלילה להתיר.