דיני ערב פסח שחל להיות בשבת

סימן קטו – מתוך ספר קיצור שולחן ערוך

א. ערב פסח שחל להיות בשבת בודקין את החמץ בליל שלשה עשר, דהיינו בלילה השייך ליום הששי, ואחר הבדיקה מבטלו ואומר כל חמירא וכו' כמו בפעם אחרת, וביום ששי שורפו גם כן בזמן שהוא שורפו בכל ערב פסח. אבל אינו צריך לומר כל חמירא, אלא בשבת לאחר האכילה מבטלו ואומר כל חמירא וכו'.

 

ב. הבכורים מתענים ביום חמישי, ואם קשה לו להתענות עד לאחר בדיקת חמץ, יכול לטעום איזה דבר מועט קודם הבדיקה או יעשה שליח לבדוק.

 

ג. אין מבשלים לשבת זה תבשילין קמחין וגריסין שיכולין להתדבק בקדרות, ואסור להדיחן על כן יבשל רק מאכלים שאינם מתדבקים, ואחר האכילה מנער היטב את המפה ומצניע אותה עם כל כלי החמץ, בחדר שאינו רגיל ללכת שמה בפסח, ואם נשאר לו מעט פת יתננו לאינו יהודי רק יזהר מאיסור הוצאה ומכבדין את הבית על ידי אינו יהודי או בדבר המותר.

 

ד. בבוקר מתפללין בהשכמה, שלא לאחר הזמן שמותרין באכילת חמץ, נכון לחלק סעודתו לשתים, דהיינו שיברך ברכת המזון, ומפסיק מעט בהליכה ובדברי תורה או בטיול, וחוזר ונוטל ידיו ואוכל קצת. ומברך שנית ברכת המזון, כדי לקיים מצות סעודה שלישית.

 

ה. נוהגין להפטיר במלאכי "וערבה" וגו' לפי שכתוב שם הביאו את כל המעשר אל בית האוצר וגו' והוא מעניינא. כי (לפי יש אומרים) היה זמן הביעור בערב פסח של שנה הרביעית שבשמיטה, ובערב פסח של שנה שביעית שבשמיטה, שכל המעשרות שהפריש כל שלש שנים מתבואתו והיו מונחים בביתו, מחוייבים אז ליתנם להלוי.

 

ו. בערב שבת יזהר כל אדם במאד מאד לשאול, אם הפרישו חלה מן החלות שאפו לכבוד שבת, כי אם לא הפרישו חלה ונזכרו בשבת, יש בזה מבוכה גדולה מה לעשות, כי אסור להפריש חלה בשבת, וגם אסור להשהותן, ודעת המגן אברהם שצריך ליתן כל החלות לאינו יהודי במתנה גמורה קודם שעה שנאסרין בהנאה, ויש חולקין, וכתבו תקנות אחרות וכולן דחוקות, ועל כן צריכין להזהר בדבר.