דין מכירת חמץ

סימן קיד – מתוך ספר קיצור שולחן ערוך

א. ישראל שהיה לו חמץ שלו ברשותו בפסח, עובר בכל רגע ורגע על בל יראה ובל ימצא, והחמץ אסור בהנאה לעולם, ואפילו ביטלו קודם פסח, ולכן מי שיש לו הרבה חמץ שאינו יכול לבערו מן העולם, צריך למכרו לאינו יהודי קודם הפסח בשעה שהוא עדיין מותר בהנאה, ולא יהא ענין מכירת חמץ אצל האדם כמו מצות אנשים מלומדה, אלא צריך שיגמור בדעתו שהוא מוכרח באמת להאינו יהודי מכירה גמורה וחלוטה, ולא ימכור ביוקר מן המחיר הראוי, ולאחר הפסח יבקש מאת האינו יהודי שישלם לו את החוב, וכאשר ישיבהו שאין לו כסף, יבקש ממנו שיחזור וימכור לו את החמץ (עם החדר) בעד כך וכך ולא יהא הדבר כחוכא בעלמא, אלא כדרך הסוחרים ממש.

 

ב. החמץ שהוא מוכר לאינו יהודי צריך שלא יהא בביתו של ישראל, ואם האינו יהודי לוקח את החמץ לתוך ביתו מה טוב ואם אי אפשר שיקחהו לביתו, צריך להשכיר לו את החדר שהחמץ מונח בו וצריך לכתוב בשטר שם הקונה, ובכמה שהשכיר לו את החדר, ושאגב קרקע הקנה לו את החמץ המונח שם, ויפרוט את כל החמץ בכמה מכור לו, אבל אינו צריך לפרוט סכום המדות, ויוכל לכתוב רק בעד כל מדה עד למדידה, וכל מה שכתוב בשטר ידבר עם הקונה גם בעל פה, ויקבל ממנו ערבון ושאר המעות יזקוף עליו במלוה, ויהא הכל כתוב בשטר, וגם ימסור לו את המפתח מן החדר. חמץ שהוא בתוך כלי הצריך טבילה (כשלוקחו מן האינו יהודי) לא ימכרנו עם הכלי, כי לאחר הפסח כשיחזור ויקנהו מן האינו יהודי יצטרך טבילה מחדש.

 

ג. לאחר שמכר לו את החמץ, אם ירא פן יקלקל שם הקונה, יכול גם הוא לתלות שם מסגרת לשמירה, או אם הקונה רוצה להפקיד אצל הישראל את המפתח רשאי, אבל אסור שיניח הישראל חותם על החמץ.

 

ד. אם אינו יכול להשכיר לו את כל החדר, מפני שהוא צריך גם כן להשתמש בו, יעשה מחיצה לפני החמץ, וישכיר לו את המקום שעד המחיצה, ויכתוב כן בתוך השטר, גם יכתוב שיש להקונה דריסת הרגל ללכת כרצונו אל המקום ההוא, וגם שאם ירצה האינו יהודי הזה למכור את החמץ לאינו יהודי אחר בתוך הפסח או לישראל באסרו חג פסח, יש לכולם דריסת הרגל ללכת שמה, וכן אם משכיר או מוכר להאינו יהודי חדר שצריכין ללכת שמה דרך רשותו של המוכר, צריך לכתוב כן בשטר שיש להאינו יהודי הקונה ולכל הקונים שיביא, דריסת הרגל ללכת שמה.

 

ה. אם הבית הוא אצל הישראל רק בשכירות מישראל אחר, אזי אינו יכול להשכירו לאינו יהודי לבית דירה בלי רשות המשכיר, לכן יתנה בפירוש עם האינו יהודי שאינו משכירו לו לדור בו רק להחזיק בו כליו ומטלטליו, אבל לא ישכירו בפירוש להחזיק בו את החמץ, רק סתם להחזיק בו כליו ומטלטליו כרצונו, ומכל מקום אם המשכיר בעיר יקח ממנו רשות להשכירו, וכן מי שנוסע לדרך קודם פתח, ואשתו תמכור את החמץ, יתן לה רשות בפירוש שתשכיר את החדר.

 

ו. אסור לעשות תנאי אם האינו יהודי למכרו לו, או שהישראל מחויב לחזור ולקנותו ממנו, אבל יכול להבטיחו שיחזור לקנותו ממנו ושיתן לו ריוח.

 

ז. אסור למכור את החמץ למומר או למומרת, ולא לבן מומרת אף על פי שילדתו מאינו יהודי לאחר שהמירה, כי לענין זה דינם כמו ישראל. והוי ליה חמצו של ישראל שעבר עליו הפסח דאסור בהנאה.

 

ח. מי שיש לו חמץ במקום אחר, או בדרך בעגלות או בספינה, יכול למכרו גם כן אגב קרקע שבמקומו. ומכל מקום יפקירו גם כן בפני בית דין או שלשה אנשים, ואם הובא לו החמץ בפסח, האינו יהודי הקונה הוא ישלם שכר העגלה ויתר ההוצאות. ואם הובא לו חמץ אשר שלח לו אינו יהודי סחורה והוא לא בקשה ולא ידע, יקבלה גם כן האינו יהודי, וישלם מה שמגיע להמביא, והישראל לא יתעסק בה כלל, ואדרבה יפקירה גם כן בפני בית דין או בפני שלשה אנשים.

 

ט. מי שיש לו ריחים והטוחנים נותנים מכס תבואות מחומצת, צריך למכור או להשכיר את הריחים קודם פסח לאינו יהודי.

 

י. בענין מכירת בהמות שיאכילם האינו יהודי חמץ, יש מחלוקת בין הגדולים זכרונם לברכה, ומי שאפשר לו להזהר טוב לו, ואם אי אפשר לו יעשה על פי הוראת חכם.

 

יא. מותר להלוות לישראל ככר חמץ קודם הפסח שיחזיר לו לאחר הפסח, ויש מקומות שנוהגין בזה איסור.

 

יב. אם חמצו של ישראל הוא ברשות אינו יהודי, או בהיפך חמצו של אינו יהודי ברשות ישראל יעשה שאלה היאך יתנהג בו, כי יש בזה הרבה חילוקין דינים.

 

יג. צריכין ליזהר שלא ליהנות לאחר הפסח מחמצו של ישראל שהוא חשוד שלא מכרו כדת. נוסח שטר מכירת חמץ: אנכי החתום למטה מכרתי להערל (פלוני) את כל השפירטוס שיש לי במרתף (קעללער) בדירה שאני דר בה. והמרתף הוא בתוך החצר מצד צפון, השני מצד מזרח וכל השפירטוס שיש לי שם הן בחביתין בינוניות הן בחביתין גדולות (קיפעס) הכל מכרתי להנזכר לעיל עם הכלים בעד מאתים ועשרים זהובים. וגם אראק שיש לי שם בצלוחית גדול, לערך שבע מדות מכרתי לו בעד חמשה זהובים בלי הכלים, וגם שליוואוויץ (שאינו נקי) שיש לי שם בחבית קטן (אנטיל) מכרתי לו בעד שנים עשר זהובים וחמשים פרוטות עם הכלי. וגם מכרתי לו שש חביות ריקנות שהיה בהם שפירטוס. ושתי חביות גדולות (קיפעס) בחשוקי ברזל גם כן ריקנות משפירטוס שיש לי שם. כולם מכרתי לו בעד שמונה זהובים וחמשים פרוטות. גם חמשה שקים קמח חטים שיש לי בתוך החדר הנקרא שפייזע קאמער השייך להדירה שאני דר בה מכרתי להנזכר לעיל עם השקים בעד שלשים ותשעה זהובים. וגם כל הכלים מחמץ שיש לי שם, דהיינו עריבות ותיבות מקמח מכרתי לו בעד ארבעה זהובים וחמשים פרוטות. גם גריסי שעורים (גערסטל) בשק קטן שיש לי שם מכרתי לו בעד זהב אחד וחמשים פרוטות עם השק. וקבלתי מאתו ערבון (אנגאבע) עשרה זהובים והמותר זקפתי עליו במלוה. וזמן הפרעון לא יאוחר מן עשרה ימים מיום דלמטה. והשכרתי להקונה הנזכר לעיל את המרתף הנזכר לעיל ואת החדר הנזכר לעיל מעכשיו עד עשרה ימים, מיום דלמטה בעד ארבעה זהובים וקבלתי ערבון שלשה זהובים והמותר זקפתי עליו במלוה שישלם לי, לא יאוחר מעשרה ימים מיום דלמטה. ואגב קרקע המושכר לו דהיינו המרתף והחדר הנזכר לעיל הקניתי לו כל המטלטלין הנזכרים לעיל, ואני מודה בהודאה גמורה שהשכרתי לו המרתף והחדר הנזכר לעיל, והקניתי לו כל המטלטלין הנזכרים לעיל בכל מיני קנינים המועילים, באיזה מהם שיהיה הקנין חל על פי דין תורתנו הקדושה ועל פי נימוסי המדינה בלי שום טענה ומענה. ורשות בידו לעשות בכל הנזכר לעיל ככל חפצו ורצונו. למכור וליתן במתנה ולהשכיר בלי שום מוחה. וכן יש רשות בידו ליקח מיד כל הנזכר לעיל לביתו. ואף אם ישאיר אותם כאשר המה שמה מעתה הכל הוא באחריותו של הקונה, ואין עלי שום אחריות ואפילו אחריות אונס, ונתתי לו דריסת הרגל דרך חצרי ודרך ביתי, לילך להמרתף ולהחדר הנזכר לעיל המושכרים לו. וכן אם ירצה בתוך משך ימי השכירות למכור מהמטלטלין לאיש אחר לכל הבאים מדעתו. לכולם יש להם דריסת הרגל, גם מסרתי לו את המפתחות מן המרתף ומן החדר הנזכר לעיל. נעשה בכל אופן היותר מועיל על פי דין תורתנו הקדושה ועל פי נימוסי המדינה. י"ד ניסן תרל"ד. ראובן ב"ר שמעון.