דיני הלישה ואפיית המצות

סימן קי – מתוך ספר קיצור שולחן ערוך

א. תנור שאפו בו חמץ כשרוצה לאפות בו מצות צריך להכשירו על ידי ליבון באור, דהיינו שיסיקו כל כך עד שיהיו ניצוצות ניתזין ממנו, כי בפחות מזה לא הוי ליבון גמור וצריך ליזהר שילכו הגחלים על פני כולו, וטוב וישר הוא לגרפו ולנקותו היטב אחר ההיסק, ולהמתין עד שיצטנן קצת, ואחר כך יחזור ויסיקהו לאפיית המצות, ולא מיד אחר הליבון.

 

ב. יש נוהגין לטוח את התנור בקרקע חדשה כדי שלא יצטרכו להכשירו על ידי היסק שהחמץ הבלוע בגגו ובקירותיו הוא נפלט על ידי ליבון מהשלהבת שמסיקין לאפיית המצות, ומנהג יפה הוא, ובלבד שיטיחו אותו כעובי אצבע או יותר על פני כולו אבל טוח מועט אינו מועיל כלום.

 

ג. אין לשין ואין עושין את המצות אלא בבית מקורה, ולא כנגד חלון פתוח אפילו אין החמה זורחת שמה, אבל אם החלונות נעולות ויש בהן זכוכית מותר אם אין החמה זורחת שמה, אבל אם החמה זורחת שמה לא מהני חלון זכוכית, אלא צריך לפרוס וילון במקום זריחת החמה, וכן צריכין ליזהר שלא יהא הבית מהוסק וחם.

 

ד. אין לשין עיסה גדולה יותר משיעור חלה וטוב למעט כי שיערו רבותינו זכרונם לברכה שאם העיסה גדולה יותר משיעור חלה, אי אפשר לעסוק בה בפעם אחת, וחלק ממנה מונח בלא עסק ויש לחוש פן יתחמץ, אם לש עיסה רכה לא יוסיף בה קמח להעבותה.

 

ה. לא ידחוק את הקמח תוך המדה, כי יש לחוש שלא יהא נילוש יפה, וישאר בתוך המצה משהו קמח, וכשיהא אחר כך בתבשיל יתחמץ גם יזהרו שלא להניח את הקמח סמוך למים, שלא יפול מאבק הקמח לתוך המים וכן המודד את הקמח לא יתקרב אל העיסה, או אל המים, וטוב ליזהר שלא להניח את היד אל הקמח שלא לצורך, כי היד מחממת קצת.

 

ו. הכלי שלשין בו צריכין להשגיח שלא יהא בו שום נקב או סדר, שיוכל להשאר שם משהו עיסה ותתחמץ, ולא יניח הכלי בשעת לישה על כרים וכסתות פן יתחמם, ויזהר שלאחר כל שמונה עשרה רגעים ינקה את הכלי היטב וגם ירחוץ ידיו היטב, וכן הדפין והעצים שמגלגלין בהם ישגיחו עליהם שלא יהא בהם שום נקב או סדק. ולכל הפחות לאחר כל שמונה עשרה רגעים ינקו אותם היטב, וכן הכלים שמנקבים בהם, שלא יהא עליהם אפילו משהו עיסה. וגם המרדה שמכניסין בה את המצות לתוך התנור, צריכין להשגיח שלא יהא בה שום סדר שלא יכנס בה קצת עיסה ויתחמץ.

 

ז. אם נפל לתוך העיסה איזה דבר חריף, כגון מלח או תבלין או סיד חי אפילו משהו ונילש בתוכה, כל העיסה אסורה משום דמתחממת שם, ואם נמצא בתוך העיסה גרעין תבואה, יטול מן העיסה כעובי אצבע סביב הגרעין וישליך והשאר מותר.

 

ח. יזהרו שלא להניח את העיסה אפילו רגע אחת בלי עסק, ומיד כשנגמר העיסה יחלקה כולה להמגלגלים, ועל כן יש להשגיח שלא לעשות עיסה גדולה רק כפי ערך המגלגלים, ואם נשאר מן העיסה ביד המחלק, ילישה ויעסוק בה שלא תנוח אפילו רגע בלי עסק.

 

ט. המגלגלים יגלגלו בזריזות, ואל ישהו לעשות את המצה כדמות איזה צורה, וישגיחו שלא יהיו פירורין מן העיסה על הדף, וגם שלא יהא מודבק בידיהם שום עיסה, ומיד כשרואין שנדבק בהן קצת עיסה ירחצו ידיהם היטב.

 

י. מיד לאחר שנגמרה המצה ינקבוה בזריזות, ולא יעשו איזה ציור במה שמנקבים אלא ימהרו בכל מה דאפשר ומיד יתנוה לתוך התנור, ויזהר מאד שלא ישהה אותה אפילו מעט נגד פי התנור כי שם תמהר להחמיץ. ועל כן צריכין להדר שזה שהוא מושיט את המצות להאופה יהיה בעל תורה וירא שמים שידקדק בזה.

 

יא. הירא דבר ה' יזהר שקודם אפיית מצות שלו, יסיקו היטב מחדש את התנור ולפזר את הגחלים על פני כולו, כי מי יודע אם זה אשר אפה קודם לו היה נזהר בכל הזהירות.

 

יב. האופה יזהר מאד להשגיח שלא תתכפל איזה מצה, וגם שלא תגע אחת בחברתה, כי במקום הנגיעה וכן במקום שמתכפלת אינה נאפית מהר ומתחמצת, ואם אירע שנתכפל או שנתנפחה איזה מצה, צריכין לשבור את המקום ההוא והוא חמץ והשאר מותרת, אבל אם נגעה זו בזו כשהן עדיין לחות בתנור יש להתיר בדיעבד, מצה נפוחה היינו שניכר שנתחלקה המצה בעוביה והחלל הוא כמו רוחב אגודל.

 

יג. צריכין ליזהר שלא להוציא מצה מן התנור כל זמן שלא נאפית קצת, עד שאם היו פורסין אותה לא היו כעין חוטין נמשכין, כי קודם שיעור זה הרי עדיין כמו עיסה, וכשהיא חוץ לתנור תמהר להחמיץ. וגם המרדה שהוציאוה עליה גם כן אסורה עוד למצות. ואם אי אפשר לידע אם היו חוטין נמשכין ממנה או לאו יש להחמיר מספק. אך אם קרמו פניה יש להקל.

 

יד. ראוי לכל ירא שמים שיהא הוא בעצמו עומד ומשגיח בעשיית ואפיית המצות שלו, ולהזהירם שיעשו בזריזות ובהשגחה, וכן היו עושים גדולי ישראל הראשונים זכרונם לברכה וכן עושין גם בזמנינו.

 

טו. המצות שהם לצאת בהם ידי חובת אכילת מצה בשתי לילות הראשונות, נקראות מצות מצוה, וצריכין לעשותן לשם מצוה על ידי ישראל גדול בן דעת שהוא בן שלש עשרה שנה ויום אחד ואשה בת שנים עשר שנה ויום אחד. ובכל העשיות יאמר העושה "לשם מצת מצוה" אפילו בשאיבת המים. (כל הדינים שכתבנו בענין אפיית המצות, זהו למנהגינו שאופין הכל לפני הפסח, אבל במקום הדחק שאופין גם בפסח, יש בזה עוד חומרות יתרות על מה שכתבנו, וכן הנוהגין לאפות מצות מצוה בערב פסח לאחר חצות היום, צריכין זהירות יתירה כא).