גילוי שכינה בכותל המערבי

בצפת גר רבי אברהם הלוי ברוכים שהאר"י זצ"ל הפליג בחסידותו ואמר עליו שהוא גלגול של ירמיהו הנביא. בכל חצות לילה היה קם ומסובב ברחוב היהיודי ,ומעורר את בני החבורה להשכים לתיקון חצות. לאחר מכן היו כולם לומדים איש איש כפי השגתו.

הסיפור אודות גילוי השכינה מופיע בספר 'קב הישר' לרבי צבי הירש קייפנובר בנו של בעל ה'תפארת שמואל' המפרש על הרא"ש: "פעם אחת אמר לו האר"י להחסיד רבי אברהם, דע כי שלמו ימיך, והגיע זמנך למות, אם לא שתעשה תקנה אחת שאלמדך אזי תחיה עוד עשרים ושניים שנים וזו היא התקנה: לך לירושלים ושם תתפלל לפני הכותל המערבי, ותשפוך תחינתך, ותזכה לראות השכינה

הלך החסיד לביתו וסגר עצמו שלושה ימים ושלושה לילות בתענית שק ואפר ולאר מכן יצא לירושלים, ובא לפני ה"כותל המערבי" בתפילה ותחנונים ובבכיה גדולה, ואחר כך ראה על גבי הכותל דוגמת אשה מלובשת שחורים מרוב פחדו נפל ארצה, על פניו, והיה צועק ובוכה בכי גדול, ואמר: אוי לי שראיתיך בכך! אהה על נפשי! והיה מאריך בבכיות וזעקות, והיה ממרט שערות ראשו עד שנתעלף ונרדם.

ואז ראה בחלום שבאה אליו השכינה בבגדים נאים, ואמרה: התנחם בני אברהם, כי יש תקוה לאחריתך, וישובו הבנים לגבולם, כי אשיב את שבותם וריחמתים.

כאשר הקיץ, נסע חזרה לצפת, ובא אל האריז"ל, ותיכף אמר לו האריז"ל: אני רואה בך שזכית לראות פני השכינה, ומעתה תהיה בטוח שתחיה עוד עשרים ושניים שנה. וכך היה שהחסיד חי עוד כ"ב שנה".

וכך העיד החיד"א זצ"ל בספרו 'שם הגדולים' בערך שעל שמו: "רבי אברהם הלוי ברוכים, הוא  הקדוש שראה השכינה עין בעין בהקיץ בכותל מערבי ולקול הסיפור כדי שלא יפקפק שום אדם בליבו אני אענה במיטב, אנו מאמינים בודאי בדברי חז"ל, לכו חזו מאמרם בילקוט ירמיה סימן ט"ו.. שירמיה ראה אשה לובשת שחורים וכו' ואמרה אני אמא ציון וכו'".