חליצת תפילין כהלכתם

מאת הרה"ג אריה הכהן פלשניצקי שליט"א מח"ס 'אתקינו סעודתא' ו'שערי בית המדרש'

בפרשת השבוע נאמרה הפרשה הראשונה בפרשת תפילין' 'וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ וגו'.

במאמר שלפנינו נדבר בעז"ה אודות הלכות 'חליצת התפילין' שכתובים בכמה מקומות בפוסקים וליקטנו רובם בס"ד דיבור דיבור על אופניו

כתב השולחן ערוך בהלכות תפילין (סימן כח' סעיף ב'): תפילין של ראש חולץ תחילה משום דכתיב והיו לטוטפות בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהיו שתים. ומבואר במשנה ברורה (ס"ק ה') שמוריד את התפילין של ראש אחרי שמוריד את ג' הכריכות מהאצבע (כפי שיבוא' לקמן). וכתב בשולחן ערוך אורח (סימן כח' ג'): מנהג החכמים לנשק התפילין בשעת הנחתן ובשעת חליצתן. (עי' בביאור הגר"א)

כתב השולחן ערוך (סימן כה' סעיף יג'): נהגו העולם שלא לחלוץ תפילין עד אחר קדושת ובא לציון. רמ"א. ויש מי שכתב על צד הקבלה שלא לחלוץ עד שאמר בהם שלש קדושות וארבע קדישים דהיינו לאחר קדיש יתום (ועיין במשנה ברורה סעיף קטן נ"ו) וכך נוהגים המדקדקין. ואין לקפל הטלית והתפילין בזמן אמירת הקדיש משום שיש לכוון בענית אמן יהא שמיה רבא (משנה ברורה שם). וביום שיש ברית מילה ראוי שלא להוריד את התפילין עד לאחר ברית המילה כי מילה היא אות ותפילין הם אות (מ"ב סעיף קטן נ"ה). וביום שיש קריאת התורה נוהגין שלא לחלוץ התפילין עד שיחזירו את הספר תורה לארון הקודש. ואומר הרמ"א שזה דווקא במקומות שנוהגין להכניס את הספר תורה לאחר ובא לציון דהיינו מנהג ספרד, אבל למנהג אשכנז שמכניסין את הספר תורה לאחר קריאת התורה חולץ כרגיל כדלעייל. ובראש חודש חולצין קודם מוסף דהיינו אחרי שהחזירו את הספר תורה להיכל ובמקומות שמכניסין את ספר התורה אחר הקריאה יחלוץ התפילין אחרי הקדיש שקודם תפילת מוסף.

במשנה בס' נדה (נד' ע"ב) איתא: ויש שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו. שואלת הגמ' איזהו? ירק, שטעון ברכה לפניו ולא לאחריו (דעת רבי יצחק בר אבדימי – ברכות מד' ע"ב). שואלת הגמ', ולרבי יצחק שסובר שמברכים על ירק 'בורא נפשות' לאחריו (וכך נפסק להלכה) מהי כוונת המשנה? מתרצת הגמ' 'מים' שטעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם (ברכות שם). שואלת הגמ' ולפי רב פפא שמברכים 'בורא נפשות' אחר שתיית המים (וכך נפסק להלכה) מהי כוונת המשנה? מתרצת הגמ' – מצוות כגון תפילין ציצית לולב שופר סוכה מזוזה וכו' שמברכים לפני המצוה עובר לעשייתם ואין מברכים לאחריהם. שואלת הגמ' ולבני מערבא (בני ארץ ישראל שהיא מערבית לבבל) שלאחר שחולצים את התפילין מברכים 'אשר קדשנו במצוותיו וצונו לשמור חוקיו', מהי כוונת המשנה שיש דבר שטעון ברכה לפניו ולא לאחריו? מתרצת הגמ' – ריח מברכים לפני אך לא אחרי והטעם פי' רש"י מפני שזה הנאה מועטת. מבוא בגמ' בני ארץ ישראל היו מברכים אחר חליצת התפילין. וטעמם הוא, שבזמנם היה מונח עליהם התפילין כל היום (עי' שו"ע סי' לז' סעי' ב') והם סברו שמצות תפילין היא רק ביום ולא בלילה (עי' שו"ע סי' ל' סעי' ב') ולמדו זאת מהפסוק הנאמר בפרשה הראשונה בתפילין (שמות יג' י') ''וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה'. – דוקא בימים ולא בלילות וחובה לחלוץ התפילין קודם השקיעה, ולכך שהיו חולצים התפילין מעליהם דוקא (תוס' שם) קודם השקיעה היו מקיימים מצות עשה היות ובלילה לשיטתם אסור להניח תפילין ולכן היו מברכים 'לשמור חוקיו' מלשון הפסוק 'חוקה'. (עי' ברמב"ן שם. וברשב"א עירובין צו' ע"א. ועי' בטור סי' כט'. ובשו"ע נפסק שאין מברכים). כתב השו"ע בהל' תפילין (סי' כה' סעי' יג'): נהגו העולם שלא לחלוץ תפילין עד אחר קדושת ובא לציון, ע"ש. ועפ"י הדברים לעיל כתב בספר סדר היום (סדר אשרי ובא לציון) ועוד מצורף לזה שהוא זמן סילוק התפילין ואנו מתפללין לאל יתברך וית' שנשמור חקיו ומצותיו בעה"ז כמו שזכינו לשמור מצות האלו ציצית ותפילין ותפלה כן יה"ר מלפניו שנזכה לשמור ולקיים מצותיו וחוקיו ומשפטיו לזכות באמצעות זה לחיי העוה"ב וזה דומה לתפלת בני מערבא שהיו מברכין על סלוק התפילין לשמור חקיו. וכן ראיתי מדקדקין כשמגיעים (יה"ר מלפניך שנשמור חקיך) מתחילין להסיר הרצועה מעל יד וממתיני' עד שיאמר שליח צבור תתקבל ומסירים תפלה של ראש, (ועי' לקמן שהאינו המשך דבריו בזה הענין). וכן מבוא' בספר אליהו רבא (סי' כה'): ומה טוב לעסוק בחליצה כשאומר יהי רצון שנשמור חוקיך, כי במערבא היו מברכים 'לשמור חוקיו'. וכן הוא בלשון הקיצור שו"ע (י' יט'): אין לחלוץ התפילין עד אחר קדושת ובא לציון כשאומר יהי רצון שנשמור חוקיו.

בשו"ע הל' ראש חודש (סי' תכג' ד'. ובסי' כה' יג') כתב: נוהגים לחלוץ תפילין כשרומים להתפלל מוסף. (עי' בגמ' מנחות לו' ע"ב). וכתב במ"ב בשם הפרמ"ג, שיש לחלוץ התפילין ב-ובא לציון קודם יהי רצון שנשמור חוקיך. ויש נוהגים רק לחלוץ הרצועות מהאצבע קודם יהי רצון, ע"ש. ובהל' תפילין (כה' ס"ק נט') כתב המ"ב, בשם האליהו רבא, דבראש חודש יחלוץ אחר קדושת ובא לציון, קודם שיאמר 'יהי רצון מלפניך וכו' שנשמור חוקיך, ע"ש. מדברי המ"ב מוכח, דרק בראש חודש נהגו כן ולא הזכיר שגם בכל יום כך נוהגים,                       אך מהספרים שהבאינו לעיל מבוא' שבכל יום כך נוהגים וכתב בספר ערוך השולחן (סימן כו' סעיף ג') כתב, יש שנהגו שמגיעים לובא לציון שנשמור חוקיך וכו' לסור הרצועה מעל האצבע לזכר 'לשמור חוקיך' דבני מערבא, ואיני יודע אם כדאי לעשות כן, כיון דלא קיימא לן דבני מערבא. ועוד דבני מערבא לא היו מברכים רק אם חלצום לעת ערב אך להיפך איזה חשש יש בזה. ומכל מקום לא ידעתי אם יש לעשות זכר למנהג דלא קיימא לן מדינא וצריך עיון. ומנהג הגרש"ז אויערבך זצ"ל היה שחלץ התפילין מעל ידו בעת אמירת יהי רצון שנשמור חוקיך, ואמר שאפי' שהאחרונים תמהו על מנהג זה. שלמה נעשה זכר לדבר שהוא לא להלכה, מכל מקום כך לימדוהו בנערותו וכך לימד לבניו (הליכות שלמה פי"א הערה 45).                                 כתב המשנה ברורה (סימן כ"ח ס"ק ו'): ויש מהחכמים שהיו נוהגין לחלוץ התפילין של ראש ביד שמאל שהיא כהה להראות שקשה עליו חליצתן. אמנם בבאר היטב הוא מטעם אחר (סימן כט' סעיף קטן א') שכתב על דברי השלחן ערוך שפוסק שאין לברך שום ברכה שחולץ התפילין, מטעם זה נכון לחלוץ התפילין ביד שמאל כי דבר הצריך ברכה נוטל בימין (עי' בשו"ע או"ח סימן כו' סעיף ד')                                אך בספר כף החיים מביא (סימן כט' סעיף קטן א') בשם החסד לאלפים, שנכון לומר בשעת חליצת התפילין את הפסוק בשמות (פ' טו' פסוק כו') "ויאמר אם שמע תשמע בקול ה' אלוקיך והיש בעיניו תעשה והאזנת למצוותיו ושמרת כל חוקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאיך".

ובספר סדר היום כותב לבסוף: אבל לי נראה שאין ראוי למדקדק להסיר התפילין והטלית כ"א אחר ברכו ועלינו לשבח שהוא שבח גדול וחשוב וראוי לאומרו בטלית ותפילין. ובמ"ב (סי' כה' ס"ק נט') כתב, ובשם האר"י ז"ל כתבו שלא היה חולץ עד אחר 'על כן נקוה לך'. וע"ע ברמ"א שם סעי' יג'. ועוד כתב במשנה ברורה (ס"ק נו'): ואנשים שנוהגין לקפל הטלית ותפילין ולהניחן בתיקן בעת אמירת קדיש לא יפה הן עושין דמאוד יש לכוון בעניית 'אמן יהא שמיה רבא' כמבואר לקמן בסימן נ"ו בטור ובשו"ע ואיש"ר הוא עוד במדרגה גבוה יותר מקדושה כמבואר שם במ"א סק"א ובודאי לא גרע משאר ברכות דרבנן דאסור לעשות אפי' תשמיש קל בשעה שהוא מברך כמבואר לקמן בסימן קצ"א במ"א סק"ב.

חולץ ג' כריכות מהאצבע ולאחר מכן חולץ את התפילין של ראש תחילה מעומד בידו השמאלית (ס' כח' סעי' ב') ולאחר מכן מנשק את התפילין (סימן כח' ס' ג') ומקפל את רצועות התפילין לא על הבתים אלא על צידי הבתים על התיתורא. ויש נוהגין לכורכן ככנפיים ע"ש כנפי יונה וכוונתו היא לדברי הגמ' מסכת שבת ד' נו' עמ' א' שנעשה לו נס ונדמו תפיליו ככנפי יונה.משנה ברורה סי' כח' סעיף קטן ט'. וביא' בספר שפת אמת (במסכת שבת מ"ט ע"א) במעשה של אלישע בעל הכנפים, שעיקר הגזירה היתה רק על תפילין של ראש שבהם מנקרין העינים של הגויים, ולפי זה כתבו הספרים שהמנהג שהביא המשנה ברורה לכרוך את התפילין ככנפי יונה זה דוקא בתפילין של ראש כיון שרק בהם שייך את הענין של כנפי יונה ולא בשל יד (עי' בס' חיי משה סי' כ"ח). נכון להזהר שלא יחלוץ תפילין של יד עד שיניח של ראש. (שם ס"ק ח'). ולגבי מקום הנחת הקשר בתפילין של ראש כתב בספר ערוך השולחן (סימן כח' סעיף ח'), שיש נוהגין לשים הקשר של ראש מעל המעברתא ולא תחתיה. ובספר חמדת צבי (פרשת בא) כתב בשם החוזה מלובלין שהנזהר להניח הקשר על המעברתא ולא תחתיה סגולה היא לאריכות ימים (עיין במקור חיים כאן).                  לאחר שחלץ התפילין של ראש מנשקן כורכן ומניחן בצד שמאל של התיק. לאחר מכן חולץ את של יד ומנשקן וכורכן, ומניחן בצד ימין של התיק בכדי שמתי שיפתחם יפגע בשל יד תחילה (עי' מ"ב סי' כח' ס"ק ז'. ובענין מנהג העולם בזה, עי' מה שכ' בס' פס"ת).

כתב השו"ע (סי' לח' סעי' יא'): לא יחלוץ תפילין יד בפני רבו, אלא יפנה לצד אחר מפני אימתו, ויחלוץ שלא בפניו. (עי' במ"ב).

וכן יזהר שלא יחלוץ התפילין של ראש בפני הס"ת כדי שלא יגלה ראשו בפניה אלא יסתלק לצדדין ובתפילין של יד דליכא גילוי או בתפילין של ראש תחת הטלית גדול שרי (מ"ב סי' כה' ס"ק נח').