לכל נפץ יש מחיר

זה מתחיל כשההורים באים לבכות בפני הרבנים ואנשי החינוך, על כך שהבן יקיר שלהם ירד 'פתאום' אודות ה שקרה, בא לידי ביטוי בדרך בנוסח של 'פתאום הילד רוצה לקנות בגדים לא מתאימים', או 'פתאום הילד מסרב ללכת ללמוד', 'פתאום הוא דרוש מאתנו מכשיר סלולארי', 'פתאום הוא הולך לקניונים', 'פתאום אנחנו מוצאים אותו מבלה במקומות כל כך מפוקפקים, ועם חברים לא טובים'

הכל קרה, לדעתם, 'פתאום' באופן פתאומי, בלי 'הסבר משכנע', וללא צידוק הגיוני, בכך הם מתכוונים להסיר מעליהם את האחריות להתדרדרותו של הילד, שכן אם הדברים התרחשו 'פתאום', מה כבר יכולנו לעשות כדי למנוע זאת...

ההתדרדרות של הילד לא התרחשה פתאום, לא ולא, בשום אופן לא.

היא באה, בין היתר, בתשלום על 'אל תירא מפחד פתאום'!!

הולכת לה אשה ברחוב, והנה נוחת עליה פחד-פתאום, ילד קטן החליט לנפץ נפץ, וזה התפוצץ ליד האשה, וגרם לא לפחד נורא, ומי יודע לאיזה אסון הוא גרר אותה, וכבר הבאנו ב'עלינו לשבח' מקרה שר"מ בישיבה בא אלינו וסיפר שאחד מתלמידיו התוודה לפניו שכתוצאה מהנפץ שפוצץ ברחוב הפילה אשה את וולדה התלמיד אמנם ביקש עתה לעשות תשובה, אבל אולי מישהו יסביר לנו כיצד עושים תשובה במקרה כזה!!

עבר ה'פחד פתאום' שגרם הילד הקטן לאשה, מקבלים הוריו – שלא שמרוהו מן החטא – חלחלה פתאומית, ונגרם להם צער נורא ויסורים בל-יתוארו בגין התדרדרותו של בנם.

מן הראוי להשמיע דברים קשים אלה באוזני ההורים שאינם שומרים על ילדיהם ואינם משגיחים עליהם לבל יתעסקו עם הנפצים, מה אתם חושבים? שעבור קפידא של אנשים שניזוקו מהנפצים של ילדיהם, לא משלמים מחיר?!

והמחיר אמנם הגיע בצורה פתאומית, בהתדרדרות שאינה צפויה של הילד, אבל אנשי-אמונה יודעים שהדבר לא קרה פתאום. קולו המחריד של הנפץ 'נשמר' ו'אוחסן' בשמי-שמים, וכשהגיע העת לשלם על כך, החליט 'פתאום' הילד להוציא את דעתם של ההורים ולבלות במקומות מפוקפקים ולהתחבר לחברים שאף אחד אינו יודע מאיפה השיג אותם!

הרי אם השי"ת הביא עלינו מכה כל כך קשה בדמות אותם נערים הסרים מן הדרך, שומה על כל אחד ואחד לערוך חשבון-נפש מדוע ולמה עשה האלוקים ככה. והנה, כשיישב האדם ההוא, שבביתו קרה הדבר, ויחשוב עם נפשו, הוא יגיע מהר מאוד למסקנה שבתחילת הדרך הוא לא שמר על הילד הזה! פשוט לא שמר עליו! נתן לו לעשות כאוות-נפשו, להתהלך היכן שהוא רוצה, ולהתחבר עם מי שהוא רוצה!

עד שהשי"ת השיב לו כגמולו הרע, שהרי אם האבא אינו מחנך את בנו הדרך הטובה והישרה, ומביאו כמעט במו-ידיו להגיע למצב שבו לא יהיה איכפת לו להפחיד אנשים בצורה כל כך מזוייעת, מדוע שהקב"ה ייתן לו נחת מהבן הזה? האם זה מגיע לו?

אם היו ההורים לוקחים את כל זאת בחשבון, בודאי שלא היו מתירים לילד שלהם לשחק באש נוראה שכזו! הבעיה היא שיש הורים הסבורים ש'זה סתם משחק'....

והמצב בשטח אומר את ההיפך! הפצצות המתפוצצות ברחובותינו, רחוקות מלהיות משחק! סיפרו לנו כמה אנשים שכאשר מתקרב חודש אדר, ועוד הרבה לפני כן, חייהם אינם חיים, ללא הגזמה משמתקדם החודש שבו הצטווינו להיות בשמחה, הם כבר יודעים שהשמחה תהיה מאחריהם!

כיצד אפשר לשמוח אם מדי כמה דקות מתפוצץ לו נפץ ומרעיד את מיתרי-הלב שלהם?! וכבר הארכנו בשנים הקודמות בסכנה הממשית שיש ב'משחק' זה לחולי-לב, לנשים הרות או מניקות.

ובכלל – איזו סכנה עצומה קיימת מעצם העיסוק עם חומרים שכאלה! בגליון שעבר צוטטה ידיעה שהתרחשה בחו"ל, ולפיה נפץ שחדר לתוך אוטובוס, גרם לדליקה, ובתוך שניות עלה הרכב באש, כשלמכבי האש כבר לא היה הרבה מה לעשות, רק לספור 40 אנשים שנלכדו בתוך האוטובוס הבוער ונשרפו למוות!

רחמנא ליצלן מאסונות נוראיים שכאלה, אבל צריך להיות ברור שלא מדובר באסון לא-הגינוי. כל מה שצריך לקרות הוא שהנפץ יחדור אל תוך האוטובוס, ותו לא, ברגע שהנפץ כבר שם, והוא נאחז בחומר דליק, ולאו דוקא מיכל-הדלק בעצמו, כבר האסון בדרך, ישמרנו השם!

וגם אם לא מדובר באוטובוס, אלא ברכב פרטי, או בדירת מגורים, די שהנפץ יפול על ספה הנמצאת בסלון או באחד ממושבי הרכב, ויגרום לדליקה גדולה. ומי יהיה אחראי לכל זה, אם לא ההורים שלא שמרו על הילד?!

בודאי שיש כבר שלב כזה שבו ההורים יכולים לטעון שהילד יצא משליטתם, ואין להם כל אפשרות לשמור עליו. הבעיה היא שהם אינם זוכרים את השלב הראשון שבו הם הזניחו את הילד, לא שמרו עליו בצורה מספקת, והניחו לו לעשות כל אשר חפץ.

האב לא הראה לילד את הנאמר בתפילה זכה שמכל עבירה נוצר מזיק ומחבל, והם 'נגעי בני אדם', והמחבלים הללו מחטיאים את מי שברא ויצר אותם.

האב גם לא סיפר לילדו שחטא של ילד קטן הוא חטא, רק האבא משלם את המחיר עד שביום הבר-מצוה הוא אומר ברוך שפטרני.

האב גם לא אמר לבנו שקול נפץ גורם לילדים ולמבוגרים פחד לילך ברחובות, ומביא לביטול תורה לתלמידי חכמים, ועלול להמיט אסונות נוראיים ביותר.

במשנה ברורה סימן שמ"ג ס"ק ג' נאמר שאב חייב להפריש בנו מכל חטא. ויעויין שם בס"ק ט' 'קטן שגנב או הזיק ראוי לבית דין להכותו', ועכ"פ  בודאי צריך אביו למונעו מכל חטא, ואם לא מפרישו – מועל הוא בפקדון היקר שהיש"ת נתן לו, ולבסוף יצמח לו קוץ ודרדר מכאיב ודואב.

השי"ת יחוס וירחם עלינו, ויצילנו מכל הפגעים הללו הבאים לעולם בימי הפורים, וישמיענו רק קול תורה, וקול ששון ושמחה.

 

פורסם בבטאון קול ברמה

אדר תשס"ו