משלוח מנות בפירות שביעית, והפורע חובו במשלוח מנות

כתב השו"ע בסימן תרצ"ה סעיף ד' חייב אדם לשלוח לחבירו שתי מנות וכו'.

 

וכיון שחיוב הוא הסכימו הפוסקים שאין לשלוח מנות מפירות שביעית, שהרי זה דומה לפורע חובו שהוא כעושה סחורה בפירות שביעית והתורה אמרה לאכלה ולא לסחורה.

 

אמנם אין לאסור אלא מה שהוא מדינא וחיובא דמשלוח מנות שהם שתי מיני אוכלין או אוכל ומשנה, אבל מה שמוסיף לייפות ולקשט המשלוח מנות בעוד מיני מאכלים ומשקאות מותרים להיות מפירות שביעית.

 

וכן אין לאסור אלא המשלוח הראשון שנותן, שבזה יוצא ידי חובתו, אבל מה שמוסיף לתת לשאר ריעיו ואוהביו אף שהוא בכלל המצוה וכלשון השו"ע "דכל המרבה לשולח לריעים הרי זה משובח", מ"מ כיון שאינם חוב עליו, שהרי מעיקר הדין די שנותן לאחד, מותרים לבוא מפירות שביעית, אולם אם שולח לשני משום שהשני שלח לו ומוכרח להחזיר לו כפי המנהג ונימוס העולם, הרי זה כפורע חובו ויש להחמיר ולא לשלוח מפירות שביעית.

 

ומי שחייב לחבירו חוב כספי ושולח לו משלוח מנות כפרעון חובו אינו יוצא בזה י"ח מצות משלוח מנות, וה"ה אם עשה לו חבירו טובה ונותן לו בשכרו משלוח מנות אינו יוצא, דמשלוח מנות יש לקיים בחבירו כשאין עליו שום תביעות וזכיות.

 

מתוך ספר פסקי תשובות סימן תרצה