מילי דבדיחותא

עם הארץ שנתעשר קנה לעצמו "חתן תורה". בשמחת תורה בשעה שקראו לפניו את ה"רשות לחתן תורה" לא יכול אחד המתפללין להתאפק והוא לחש באזני הרב: "רבי, כלום יאה כך שעם הארץ כזה יהיה חתן תורה?" השיב לו הרב: "כך המנהג בישראל שהחתן אינו מכיר את הכלה..." (חד וחלק).

מדוע מברכין בתפילת כל נדרי "שהחיינו" ? משום שבאותה תפילה רואים הרבה מאוד "פנים חדשות" אנשים שאינם מראים פניהם בביהכ"נ כל השנה.

בועידת שלום שבה השתתפו נציגי שלש הדתות יהודי, נוצרי, ומוסלמי, הוקרא שמו של היהודי אחרי שמותיהם של הנוצרי והמוסלמי. לאחר הטכס, פנה המנחה אל היהודי ואמר לו: "אני מקווה שלא הקפדת על-כך ששמך הוקרא אחרון". חייך היהודי ואמר: לא היה כל מקום לקפידה, אמא לעולם אינה מקנאה ביוצאי חלציה, והדת היהודית היא כידוע האמא של הדתות האחרות. (חד וחלק)

מחבר הדפיס חומש עם פירוש משלו והביא את חיבורו לפני רב ידוע כדי לבקש ממנו הסכמה. הציץ הרב בחיבור וראה שאין בו אלא בורות ופיטפוטי הבל. העמיד פנים של התפעלות ואמר: "אה! איזו חכמה! איזה המצאה! איזה רעיון חריף! "התמוגג המחבר מרוב נחת ואמר בנעימה ענוותנית: "עד כדי כך?" אכן , השיב הרב , רעיון מחוכם הוא שהדפסת את פירושך יחד עם החומש כי מעתה אי אפשר להשליכו לאשפה. (חד וחלק)

תלמיד אחד מתלמידיו של רבי ישראל מאיר בעל "החפץ חיים" התחיל יום אחד מקפיד בלבושו ומסלסל בשערו. הוכיחו ר' ישראל מאיר: "כלום נאה לבחור בן תורה לסלסל בשערו?" רבי , התנצל התלמיד, כבר הגעתי לפרקי ועומד אני בשידוכים". שוטה , חייך רבי ישראל מאיר , חז"ל אמרו קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף ואתה רוצה לסייע לריבונו של עולם בחוט של שערה.

עני אחד נקלע לסעודת שבת בביתו של עשיר קמצן. הגישו לבעל הבית צלחות מלאות וגדושות בשר ודגים ואילו לעני הגישו מנות זעומות בשיעור כזית. לאחר שהעשיר מילא את כריסו פתח בזמירות שבת. "נו", זירז את אורחו שישב דומם ולא פצה את פיו , מדוע אינך מזמר זמירות של שבת? השיב לו העני: וכי שכחת מה שאנו אומרים בתפילה של שבת: "ואילו פינו מלא - שירה". (חד וחלק)

מה ראה המן הרשע לאבד את כל היהודים ביום אחד דוקא? ידע אותו רשע כי אבותיו ניסו להכחיד את ישראל ולא עלתה בידם. חשש שמא אף בידו לא יעלה הדבר ואז יהפכוהו ישראל לחג ארוך. צרה היתה עינו של אותו רשע, אמר בליבו: אם אגרום להם שמחה, מוטב יהא זה יום אחד ולא יותר.

יהודי כפרי מסר "הגדה של פסח" לכריכה, טעה הכורך וכרך בתוך ההגדה דף של סליחות לימים הנוראים. ב"ליל הסדר" ישב הכפרי לפני ההגדה המכורכת וקרא בנעימה: "אלו עשר מכות שהביא הקב"ה על המצרים במצרים ואלו הן: "דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך, אשמנו, בגדנו, גזלנו, דברנו דופי..." "אבא , התפלא הבן , נדמה לי שהשנה יש יותר מכות מאשר בכל שנה". הציץ בו אביו בעיניים מלאות חכמה: "וכי אינך יודע, בני, שהשנה היא שנה מעוברת?" (חד וחלק)

עם הארץ אחד שידך את בתו עם בחור ישיבה, ביקש לבחון את החתן ולראות עד היכן מגעת למדנותו "איזה פרק אתה לומד כעת"? שאלהו. "הכל שוחטין" ענה החתן. הכל שוחטין? נבהל המחותן: מה? שוחטין את הכל? גם אותי? תנוח דעתך, הרגיעו החתן, שכן המשנה אומרת להלן: "חוץ מחרש שוטה וקטן..." (חד וחלק)

אמר פעם רב בישראל: בני עירי אין ביניהם שנאת חינם. תמהו השומעים ושאלו: רבינו הרי ידוע לכל, שיש בין בני עדתו הרבה שנאה ומחלוקת על ענייני ממון. הוא אשר אמרתי, חייך הרב, אין ביניהם שנאת חינם, כי כל השנאה היא בעבור ממון. (חד וחלק)