תענית אסתר

מאת הרה"ג אריה הכהן פלשניצקי שליט"א מח"ס 'אתקינו סעודתא' ו'שערי בית המדרש'

שאל אדם הנמצא לידך מהי תענית אסתר שאנו צמים בי"ג באדר? בדרך כלל על אתר יענה הוא: התענית שאסתר ציוותה עליה "וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי וגו". אם כך יענה הוא, תודיע לו שלפי רוב השיטות זה איננו נכון. (בהמשך הדברים נביא י"א כתשובתו), אלא עיקר טעם התענית כמו שכתב במשנה ברורה (סי' תרפ"ו ס"ק ב'): מתענין בי"ג באדר - כי בימי מרדכי ואסתר נקהלו ביום י"ג באדר להלחם ולעמוד על נפשם והיו צריכין לבקש רחמים ותחנונים שיעזרם ד' להנקם מאויביהם ומצינו כשהיו ביום מלחמה שהיו מתענין שכן אמרו רז"ל שמרע"ה ביום שנלחם עם עמלק היה מתענה וא"כ בודאי גם בימי מרדכי היו מתענים באותו יום ולכן נהגו כל ישראל להתענות בי"ג באדר ונקרא תענית אסתר כדי לזכור שהש"י רואה ושומע כל איש בעת צרתו כאשר יתענה וישוב אל ד' בכל לבבו כמו שעשה בימים ההם. (עפ"י שאילתות - ויקהל (תנחומא בראשית); ר"ת, מובא ברא"ש ובר"ן ריש מגילה; כלבו הל' פורים; לבוש תרפו,ב; משנ"ב שם (וע' רמב"ם הל' תעניות ה,ה ובכס"מ, ושם ב,ג. וראה עוד קב הישר פרק צז:)

כתב בספר התודעה: בי"ג באדר - תענית אסתר, זכר לתענית שהתענו מרדכי ואסתר וכל ישראל, באותו יום שלשה עשר בחדש אדר, אשר שִׂברו אויבי היהודים לשלוט בהם ולהשמידם וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשׂנְאֵיהֶם. נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם וגו' (אסתר ט). ומצינו, שכל שעה שנקהלו היהודים לעשות מלחמה באויבי ה' ואויבי ישראל - היו עושים תענית ביום הקהילה ומבקשים מה' שיפיל אויביהם לפניהם במלחמה. ואף משה רבינו כשבא לעשות מלחמה בעמלק, היה מתענה. והתענית - להראות שלא בכח יגבר אנוש ולא בגבורת מלחמתם, אלא במה שנושאים עיניהם בתפילה לשמים, ומן השמים מרחמים עליהם ונותנים בהם כח לנצח במלחמה. וכן ישראל שבאותו הדור בשעה שנקהלו לשלוח יד במבקשי נפשם, היו מתענים: ולזכר אותה התענית של יום הקהילה, נקבעה תענית לדורות, כדי לזכור תמיד שהבורא יתברך שמו רואה ושומע תפילת כל איש בעת צרתו כאשר יתענה וישוב אל ה' בכל לבבו, כמו שעשה לאבותינו בימי מרדכי ואסתר. וקבלת תענית זו של י"ג אדר שקבלו ישראל על עצמם לעשות בכל דור ודור, היא רמוזה במגילת אסתר שכתוב בה (שם): וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם דִּבְרֵי הַצּוֹמוֹת וְזַעֲקָתָם.

נקראת תענית זו על שם אסתר, לפי שהיא פתחה בתענית תחילה ואמרה למרדכי (שם ד): לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, לַיְלָה וָיוֹם. גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וגו'. ואעפ"י שתענית אסתר שאנו מתענים, לא קבעוה לזכר אותה תענית שלשת ימים, שהרי שלשה ימים אלה היו. י"ג, י"ד ו ט"ו בניסן, מיד לאחר שנודע למרדכי על גזרת המן והספרים שכתב בי"ג בניסן להשמיד וכו'; ואילו אנחנו מתענים בי"ג באדר לזכר התענית שביום הקהילה, אלא כיון שאסתר פתחה תחילה בתענית וצום, קוראים על שמה כל התעניות שהיו באותו הפרק.

ויש אומרים, (עפ"י מסכת סופרים כא,א ב; שבלי הלקט קצד:) שתענית אסתר שאנו מתענים, נקבעה בעיקר לזכר הצום של שלשה ימים שהתענו עם פרסום הגזרה, אלא שאי אפשר לקבעה בזמנה מפני שאין מתענים בניסן, ולכך סמכו חכמים את התענית ליום י"ג באדר, ביום שנקהלו למלחמה בשונאיהם, שאף הוא יום תענית היה. ואף על פי שתענית אסתר היא זכר לשלשה ימי הצום, הקלו בה חכמים ולא קבעוה אלא יום אחד בלבד.

ומן הטעם הזה יש מתענים עוד שלשה ימים, (עי' בשו"ע בהלכות תענית אסתר – תרפ"ו סעי' ג', ובמ"ב שם) בימים ב' ה' ב' שאחר הפורים כדי לעשות זכר לתענית, ולצוֹם שלשה ימים שאמרה אסתר. ויש שמתענים תענית זו בי"ג אדר לילה ויום, מאותו הטעם, כדי שיהא בה זכר לתענית, ולתעניות שבימי הגזרה שהתענו בהן לילה ויום.

כתב הלבוש (תרפו' ג'): יש מתענין באדר ג' ימים כנגד ג' תעניות של אסתר. ואע"פ שאותן היו בניסן, אין מתענין בו, לפי שבו נגאלו אבותינו ממצרים והוקם בו המשכן. ומה שלא נהגו להתענות אלו ג' ימים בדרך חובה, כדי שלא להכביד על הציבור, עכ"ל.

כתב בא"ר (שם ח'), יש מתענין בה"ב אחר פורים (בית יוסף מגן אברהם). ובמדרש איתא עה"פ וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, לַיְלָה וָיוֹם. וכי אפשר לאדם לעשות כן, אלא שהיו מפסיקין מבעוד יום, עד כאן. פירש בריב"ש סימן תי"ו שלא היה שלושה צומות רצופים אלא בלתי רצופים כגון בה"ב אלא שבכל אחד יפסיק מבעוד יום, עד כאן, כמו ביום כיפור ולזה אמר לילה ויום, ע"כ.

אמנם ברש"י מגילה (טו' ע"א בד"ה יו"ט ראשון של פסח) כתב: שהרי בשלשה עשר בניסן נכתבו האגרות וניתן הדת בשושן, וארבעה עשר וחמשה עשר וששה עשר התענו, ובששה עשר נתלה המן בערב, ע"כ. משמע שהתענו ברציפות ג' ימים. וכ"מ בגמ' יבמות דף קכא' ע"ב, ע"ש. (כה"ח תרפו' ל').