חדש!!! קונטרס "לאורם" ומורחב על ימי הפורים

בימים אלו הופיע ויצא לאור הקובץ השמיני בסדרת 'לאורם' על ימי הפורים * בקונטרס מופיעים דברי חיזוק והתעוררות ממשנתם של גדולי ישראל, מרנן הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל, הגראי"ל שטיינמן, הגר"ג אדלשטיין, ופסקי הלכה ממרנן הגר"ח קניבסקי והגר"נ קרליץ שליט"א * כן הובאו מאמריהם של מרן המשגיח הגה"צ רבי דב יפה ומרן הגאון רבי אריה פינקל שליט"א * במדור מיוחד מופיעים פניני חיזוק והדרכה לימי הפורים ממשנתם של גדולי הדור וראשי הישיבות שליט"א

מצורף בזה קובץ PDF להורדה (90 עמודים)

מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן שליט"א

ליל פורים הוא זמן שאין הרבה מקומות שלומדים תורה, רוב האנשים עסוקים במצוות אחרות או בדברים אחרים, ויש שעושים דברים שהם בעצם סתירה לתכלית של פורים, שזה הכרה בריבונו של עולם, אמונה בהשם! ושוכחים מזה. ומי שזוכה בשעה כזו ללמוד תורה הרי זכות לימוד התורה בשעה זו מגן על כולם!

והנה כתוב בספר חסידים כי מצוה שאין לה הרבה דורשים נחשבת כמו מת מצוה, ודבר זה שייך גם כן בזמנים, שבזמן שחסר דורשים ללימוד התורה, ורוב האנשים אינם עוסקים בתורה, הרי לימוד התורה בשעה זו הוא כמו "מת מצוה".

אם כן לימוד התורה בליל פורים הוא כמו מת מצוה, כי כמעט אף אחד אינו לומד, רק מחפשים מצות אחרות... ולימוד התורה נשאר כמו מת מצוה, וממילא לימוד התורה בזמן כזה הוא דבר גדול מאד. אלו הזוכים ללמוד באותו זמן זו זכות שאין לשער! ומי שלומד בזמן כזה הוא נוטל שכר כל אלו שאינם לומדים, והרי הוא קונה עולמו בשעה אחת! כל אחד שלומד מרוויח בשעה אחת, מה שבפעם אחרת היה צריך לזה "עשרים שעות" ואולי אפילו יותר!

החפץ חיים אמר פעם [מובא בספר מעדני שמואל בהקדמה] שהיום אפשר לזכות יותר מאשר בדורות הקודמים, מפני שההשפעה מן השמים יורדת במידה מסוימת, ובדורות הקודמים שהיו הרבה לומדי תורה, זה התחלק בין כולם וכל אחד קיבל חלק קטן, אבל היום שנתמעטו לומדי תורה ההשפעה מתחלקת לפחות אנשים, וכל אחד שלומד מקבל חלק גדול.

אם כן גם לגבי לימוד התורה של ליל פורים, שהלומדים בו יותר מועטים משאר לילות, ממילא לפי ההשפעה שיורדת כל אחד שלומד יכול לזכות הרבה מאד. על ידי שעה אחת של לימוד יתכן לקבל כמו ביום אחר על ידי עשר שעות, ואפשר להשיג הרבה מאד.

*

במגיד מישרים כתוב שבליל שבועות הבית יוסף למד עם כמה תלמידים מהחבורה שלו, ובא המגיד [המלאך שהיה מדבר אליו] ואמר לו שהקב"ה שמח מאד, כי אף אחד לא שם לב כל כך על הצער של השכינה, ואם יש קצת אנשים שעושים נחת רוח להקב"ה, ולומדים תורה, הקב"ה מאד שמח בהם, וכך היה מרבה מאד בשבח של אלה שלומדים בליל שבועות.

ובליל יום טוב שני של שבועות כבר באו עשרה אנשים, ואז תיכף ומיד באה השכינה, והתחיל תיכף לומר אשריכם שאתם לומדים בלילה הזה. ובשל"ה הקדוש מביא כל הדיבורים מה שהמלאך אמר, ואיזה שמחה וששון יש להקב"ה באותו הזמן. והיה אז תיקון גדול מאד על ידי שלמדו תורה בזמן ההוא.

וכמו כן יש לדמות את הלימוד תורה בליל פורים, שהרי פורים הוא יום כעין מתן תורה, כמו שכתוב בחז"ל שעל ידי נס פורים קיבלו כלל ישראל את התורה מאהבה, ובוודאי לימוד תורה בזמן כזה עושה נחת רוח להקב"ה שאין לשער ואין לתאר.

ובפרט שלומדים בציבור הרבה ביחד, ולומדים תורה עם כל כך שמחה עם כל החשק, והשכר כל כך גדול, והשמחה בשמים אין לתאר! ואיזה נחת רוח יש להקב"ה בזה! אין לאדם כל כך הרבה זמנים שיכול לומר שהוא עושה בזמן הזה שמחה מיוחדת בשמים, אבל בזמן כזה זה זמן מיוחד שעושה שמחה מיוחדת בשמים!

*

מרן ראש הישיבה הגר"ג אדלשטיין שליט"א

ידוע שבימי הפורים יש חשש לרפיון מהתמדת התורה, ומורגלים בעולם שהם ימים של חוסר התמדה, עד שיש כאלה שסבורים כאילו יש היתר לעשות ליצנות ופריקת עול בפורים, והתמדת התורה בימים אלו נחשבת בעולם כמין מידת חסידות, עד כדי כך שיש שחושבים כי להיות דבוק בתורה בפורים זה סתירה לקיום מצוות היום. ברם צריכים לדעת כי ההיפך הוא הנכון, שבאמת ימים אלו הם זמן קבלת התורה מאהבה, וכמו שאמרו חז"ל (שבת פח, א) קיימו וקיבלו היהודים - קיימו מה שקיבלו כבר, וידוע מה שהובא בספרים מדברי הזוהר הקדוש (תיקוני זוהר נז, ב) שיום הכיפורים הוא "כפורים" ונקרא על שם הפורים.

והנה בוודאי שצריכים לקיים את מצוות היום משתה ושמחה וסעודת פורים כהלכתם, אבל צריכים שיהיה זה בצורה של חיזוק, ויפה עשו בישיבות הקדושות שהנהיגו בשנים האחרונות חיזוק בימי הפורים, וקבעו סדרי לימוד מיוחדים לחיזוק התמדת התורה בימים אלו, זה באמת דבר טוב מאד.

ונכנסו אלי שני תלמידי ישיבה קטנה מבני ברק, וסיפרו כי בדעתם לתת משלוח מנות לראש הישיבה שלהם, והחליטו לכבדו במשלוח מנות מיוחד במינו שיקבעו סדר לימוד בישיבתם ביום הפורים. בחורים מישיבה קטנה! עם הבנה של בגרות, הבינו שראש הישיבה ייהנה מזה יותר מכל דבר אחר, כפי הנראה שמחנכים אותם חינוך טוב לדעת מה החשיבות האמיתית, מה באמת חשוב ומה לא חשוב, וכך הגיעו לידי הבנה שהמשלוח-מנות שייסב לרבם את ההנאה הגדולה ביותר, זהו אם יראה את בני הישיבה יושבים ולומדים בפורים.

עלינו לדעת כי פורים כהלכתו צריך להיות ללא ליצנות ופריקת עול, עם חיזוק התמדת התורה, ומכבר סיפרתי מה שאמר לי אחד שלמד בישיבה לפני שנים רבות, כי שנה אחת עסק בימי הפורים בליצנות, כמו שיש גם בימינו כאלה שמורים היתר בזה אפילו על חשבון פגיעה באחרים, והעיד הלה על עצמו כי מאותה שנה שעסק בליצנות בפורים, שוב אינו מצליח לחזור לעצמו למצבו הקודם בתורה, שלפני כן היה לומד טוב מאד והיה לו טעם בלימוד, ומאז הוא אמנם ממשיך ללמוד אך לא כמו שהיה פעם - לפני הפורים ההוא.

ולדאבוננו יש שעוסקים בפריקת עול בפורים, כאילו שזה לשם עשיית חסד, אמנם יש ישיבות שאין זה מקובל, אך כבר סיפר לי אחד מראשי הישיבות כי אינו מצליח להשתלט על התלמידים, שמתחילים לעסוק בזה כבר כמה ימים לפני פורים, והרגשתם היא כתינוק הבורח מבית הספר ופריקת עול, והסיבה לזה מפני שהלימוד קשה להם, וחסר להם הטעם והשמחה בלימוד, ומי שאין לו טעם וסיפוק מהתורה, מחפש לעצמו זמנים שיוכל להתפרק בהם מעט.

הרפיון ופריקת העול בימי הפורים זהו דבר שלא היה מלפנים, וירידת הדורות היא שגרמה לכך שיש כאלה שמרגישים צורך בפריקת עול, ברוך השם יש רבים שאינם צריכים לזה, והם מחוזקים גם בימי הפורים ובימי שישי ושבת כמו בתחילת הזמן, והלימוד שלהם הוא תמיד עם אותו הטעם והמתיקות, כך מקיימים מצות פורים כהלכתה!

*

הרמ"א (או"ח תרצה, ב) כתב להלכה "יש אומרים שאין צריך להשתכר כל כך אלא ישתה יותר מלימודו ויישן ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי", והמשנה ברורה שם הביא מה שכתב על זה הפרי מגדים שכן ראוי לעשות, הרי שגם הפרי מגדים (שהיה מן החסידים) הסכים שכן ראוי לעשות למעשה, והביאור הלכה שם הביא מדברי החיי אדם שכתב כי "היודע בעצמו שיזלזל אז במצוה מן המצות בנטילת ידיים וברכה וברכת המזון או שלא יתפלל מנחה או מעריב או שינהג קלות ראש מוטב שלא ישתכר וכל מעשיו יהיו לשם שמים", עכ"ד.

ולמדנו כי צריכים להיזהר מאד משחוק וקלות ראש, שהם הדברים הגרועים ביותר, נכון, צריכים להיות בשמחה עם מצב רוח טוב אך לא מתוך קלות ראש, ושמעתי שגם הצדיקים בדורנו עושים שמחת פורים בצורה כזאת, שרים הרבה שירי רגש עם מנגינות, ומרגישים את ההתעלות בשמחה של מצוה, זהו פורים כהלכתו שלא מתחרטים אחר כך ונשארים עם טעם טוב, כי בדרך כלל כשיש זמן של פריקת עול מרגישים אחר כך ריקנות, חוץ מאלו שממשיכים כל השנה עם השחוק וקלות הראש, מי שחוזר קצת למצבו הקודם מרגיש ריקנות, וחושב לעצמו מה הרווחתי ומה נשאר לי מהימים שהלכו בבזבוז, והרי זו הרגשה מאד לא נעימה.

ומה שיש מורים היתר לעצמם לעשות כן מפני שרואים גם את אחרים שעושים כך, אין זו חכמה לחשוב זאת, וכי מפני שיש כאלה שאינם מבינים גם אני צריך שלא להבין? אלא שכוח החיקוי הוא חזק מאד, וכל אחד שישים לב יכול לראות ולהרגיש עד כמה כוח החיקוי שולט על האדם, וראיתי בעיני אנשים ברי דעת שכוח החיקוי שולט ומשפיע עליהם, ולדוגמא אם רואים דברים של 'כוחי ועוצם ידי' זה גורם לטעות שרוצים גם לעשות כך, וידוע שהטלוויזיה בעולם קלקלה הרבה אנשים, כי על ידי שראו מעשי רציחה ואכזריות הושפעו בעצמם מזה, וכל אחד צריך להשתדל בעצמו להתגבר על כוח החיקוי, לנהוג כפי ההלכה.

וזכורני מלפני שנים רבות שהיה אחד מתלמידי הישיבה המיוחס ליהודי הקדוש ששתה לשכרה בפורים, ומתוך שכרותו ישב וכמעט נרדם וגופו נופל לכאן ולכאן, ופתאום הרים את ראשו ואמר בקול רם "דער ייד הקדוש האט גיזאגט אז א מצוה דארף מען טאהן בשלמות" - היהודי הקדוש אמר שמצוה צריכים לעשות בשלמות, זה מה שהשמיע בשעת שכרותו! והתחיל לבכות על מצבו בתורה, והתאונן שעל אף ידיעותיו, עדיין הוא צריך לדעת יותר, וגם בשנים האחרונות בסעודות פורים ראיתי תלמידים יקרים שהתחילו מתוך שכרותם לבכות על מצבם הרוחני, זוהי דרגה! אך עדיף לחשוב על זה לעצמו, בלי שאחרים יראו את זה.

ולמדים אנו כיצד צריכה להיות שמחת הפורים, שמחה של מצוה, לא מתוך שחוק וקלות ראש, וגם אם יהיו במצב של "נכנס יין יצא סוד" - שייצאו רק הדברים הטובים ולא יותר מזה. ועלינו ללמוד מהנהגת כל הגאונים והצדיקים, החפץ חיים, החזון איש, הבריסקער רב, רבי איסר זלמן, וכמוהם גם גדולי דורנו החיים עימנו, שלא השתכרו ואינם משתכרים בפורים, כנראה שכך היא ההלכה.

*

מרן המשגיח הגה"צ רבי דב יפה שליט"א

כתוב במשנה (מגילה יז, א) שהקורא את המגילה למפרע לא יצא, ורמזו בזה שמי שקורא את המגילה ורואה את הניסים כדבר היסטורי כדבר שהיה רק אז, לא יצא.

ובאמת בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם. ובהגדה של פסח מיד לאחר מכן מוסיפים: צא ולמד מה ביקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו שפרעה לא גזר על הזכרים ולבן ביקש לעקור הכל. אומר הגר"א שהרי לולא שהתורה הייתה מעידה שלבן ביקש להרוג את יעקב אבינו לא היינו יודעים זאת. אותו הדבר בכל דור ודור בלא שאנו יודעים עומדים עלינו לכלותינו, והקב"ה באהבתו אותנו מצילנו מידם.

"תשועתם הייתה לנצח" - אין זה תשועה זמנית, אלא לנצח. "להודיע" -  תמיד, "שכל קוויך לא ייבושו ולא ייכלמו לנצח כל החוסים בך" - מי שמקווה אל ד' וחוסה בו, אף על פי שאינו צדיק, זה עצמו סיבה שיזכה לישועה. וכן הוא הנוסח ברכת הרב את ריבנו - הכל בלשון הווה, מחמת שזה השגחה והצלה תמידית.

ובאמת, בדור שלנו זה לא פשוט בכלל, יש צורר באיראן שמדבר בגלוי להשמיד את עם ישראל. ר' אלחנן הרי אומר שמה שהגויים מדברים למטה דברי שנאה על עם ישראל, זה רק בגלל שגם למעלה יש קטרוג על ידי השר שלהם. אם כן כשאנו שומעים את הצורר באיראן מדבר בריש גלי להשמיד את עמנו רחמנא לצלן, צריך להתחזק מאד ולהכיר בחסדי ד' השומר אותנו ומצילנו מידם.

הודאה מיוחדת להקב"ה שזכינו להיות בני תורה. אנו זוכים ללמוד בישיבה קדושה ויש בידינו האפשרות להתמיד בתורת ד' במשך כל שעות היום. ולמרות שקמו כוחות אדירים להשכיח התורה מעם ישראל, נשארנו בני תורה.

ראש הממשלה הראשון רצה מאד לעקור את התורה מעם ישראל, ולעשות עם חדש. למרות הכל הוא בעצמו זה שנתן את הדיחוי לבני הישיבות, ובעקבותיו הלכו כולם. הרב לורנץ ז"ל שאל אותו בסוף ימיו אם יש דבר שהוא מתחרט עליו, ואמר לו כי הדבר היחיד שהוא מתחרט - על שנתן דיחוי לבני הישיבות. אמר לו הרב לורנץ, כל זמן שהיית ראש ממשלה, אז לב מלכים ושרים ביד ד', רק עכשיו שאינך בתפקיד, אתה מתחרט.

מרן החזון איש זצוק"ל אמר לי שהדחייה שהם נותנים לבני הישיבות, זהו מכוח ההבטחה שלא תישכח מפי זרעו. כן זה שאנו יושבים בישיבה זה לא פשוט כלל. לא כולם זכו בזה, צריך מאד לראות את חסד ד' בזה.

ובאמת, בכל דור ודור רוצים לבטל מאיתנו כוח התורה על ידי כוח החרב וכוח הויכוחים (כלשונו של הרמב"ם באגרת תימן), אבל הקב"ה הבטיח לנו על ידי ישעיהו הנביא (נד, יז) "כל כלי יוצר עליך לא יצלח" - דהיינו, שמי שיתכוון לסתור דלתנו בכלי זין, ישבר הבורא את כלי מלחמתו ולא יצלח, "וכל לשון תקום עליך למשפט תרשיעי" - דהיינו, כל טוען שיתכוון לבטל מה שבידינו בטענות ובקושיות לא תתקיים עצתו.

באמת יש אנשים שכל החיים חיו עם שקרי התקשורת, אחר כך באים כמה ימים לסמינר, ורואים לא רק שאפשר שהתורה אמיתית, אלא שאי אפשר אחרת. מפני כך אויבי התורה מפחדים ומתרים: אל תלכו לסמינרים, יעשו לכם שטיפת מוח. ואמנם באמת כך הוא, שעושים שטיפה למוח מכל הזוהמה שנדבקה בו. אם כן אנו יכולים להודות לד' לא רק על מה שהיה בכל הדורות, אלא גם על מה שעימנו, שזכינו להיות בני תורה וללמוד בישיבה קדושה ולהתמיד בתורה יומם ולילה.

*

מרן הגאון הגדול רבי ברוך דוב פוברסקי שליט"א

עומדים אנו לקראת ימים מיוחדים אשר ראויים להתעלות בהם במעלות נשגבות של שעת קבלת התורה, ולדבקה בו ולקיים בנו ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום, ומצות השמחה שמחת המצוה היא לחזק יותר את אהבת השי"ת בשמחת לבב, שתהיה באופן של ביטול יצר הרע ושמחת שני הלבבות, ואם כן כשקיום שמחה זו היא באופן של הוללות, שמחה זו אינה אלא שמחת לב היצר הרע וחיזוקו, והרי זה ביטול כל תכלית העניין והיפוכו המוחלט, והוא עוון חמור מאד.

וכתב הרמב"ם בפ"ח מהלכות לולב בדין השמחה במקדש בחג הסוכות שלא היו עושים אותה אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי מעשה אבל כל העם באים לראות ולשמוע, יעו"ש. ועניינו זהירות יתירה שהייתה במקדש לקיום המצוה כהלכתה בתכלית השלמות, בלי אבק שמחה זרה.

ואמנם הרי עינינו רואות בדאבון נפש את המון העם שאינו בני תורה איך ששמחת הפורים שלהם היא כולה עניין שחוק וליצנות כמנהג אומות העולם בימי אידיהם וימי חגיהם, והוא כמו שנאמר בחטא העגל וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק, וגם שמחת הפורים נעשה על ידי זה כתקרובת עבודה זרה רחמנא לצלן.

בני תורה אשר מכירים חביבות התורה וקיום המצוות ראוי להם לשים על לב דברים אלו ולהתעורר מאד שלא להיכשל בזה, ובמיוחד בדברי שחוק וזלזול בכבוד חברו שהוא היפוכו הגמור של תכלית היום ועוון חמור, והרי אהבת רעים וקירוב הלבבות באחדות היא מעיקרי קיום שמחת הפורים, ומה גדולה הכסילות באלו הטועים ומרשים לעצמם בימי הפורים דברי בדיחות וצחוק ולעג בכבוד חברו, הרי זה ביטול הגמור של מצות היום והיפוכו ממש.

ויש לציין כי בסייעתא דשמיא אכשר דרא ונשתנה הדבר לטובה, גם תיקון גדול ונאה מאד זכו לקיים בשנים האחרונות והוא סדר לימוד ביום הפורים אשר מלבד עצם מעלת העניין של לימוד התורה בזמן התחדשות קבלת התורה, הרי הוא גם סגולה ושמירה שלא להיכשל בכל הנ"ל, ואשרי הזוכה לקיים את מצות שמחת הפורים כהלכתה, ויזכה לכפרת עוונות ולחיי עולם.

*

ימים אלו הם ימי ערפל וחרדה בכל העולם וגם עם ישראל נתון בדאגה מי יודע מה יולד יום, והרי חרב שונאינו נטויה עלינו מדי יום ביומו רחמנא לצלן, ויש להבין כי עניין זה הוא הסרת טבעת וכדאיתא במגילה (יד, א) אמר רבי אבא בר כהנא גדולה הסרת טבעת יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להן לישראל, שכולן לא החזירום למוטב ואילו הסרת טבעת החזירתן למוטב.

אולם זאת יש לידע כי כתוב בתורה בפרשת שופטים "כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם וגו'", והרמב"ם כתב בפ"ז מהלכות מלכים הט"ו וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בלא תעשה וכו', ובמנחת חינוך העיר מהא דמבואר בסוטה שהירא ורך הלבב אינו עובר בלא תעשה.

וביאר מרן הקהילות יעקב זצ"ל בספר ברכת פרץ שאין איסור לא תעשה שלא להיות ירא, והרי גם ביעקב אבינו כתוב ויירא יעקב מאד וגו' ועניין זה הוא ביסודו יראת שמים שמא יגרום החטא, ובוודאי שמקום סכנה מעורר יראה, אולם עניין זה הוא לעורר הלבבות, והדרך המסורה לנו היא תשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה, והוא עניין הסרת טבעת.

אולם עניין הכתוב הוא וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם, ועניינו כי ראיית עם רב וכוחו הגדול של האויב אינו סיבה יותר להיות ירא, כי דבר זה אינו מעלה ומוריד כלל היד ה' תקצר, ומידת הביטחון היא לבטוח בה' והוא יעשה את הטוב והישר בעיניו, אולם בוודאי הסרת טבעת יש בזה, ומעלתה יתירה על אזהרת הנביאים כנ"ל, וצריך להתעורר ולהתחזק בתורה ובתפילה ובגמילות חסדים, ולבטוח בהשי"ת.

בהלה יתירה היא כבר עצת היצר לבלבל המוחות, וכן נראה שהוא כבר ממיני העונשין ככתוב בתורה בפרשת בחוקותי והפקדתי עליכם בהלה וגו', התורה מגינה עלינו, מקומות התורה והיכלי הישיבות הם המקלט הבטוח ביותר, קרנות המזבח המה, ובחודש אדר אשר נהפך מיגון לשמחה, נזכה גם אנו לראות את ישועת ה', ונקיים את ימי הפורים בששון ובשמחת לבב אכי"ר.

*

מרן הגאון הגדול רבי אריה פינקל שליט"א

הנה יש להעיר כי בפרשת בשלח נאמר "כי מחה אמחה את זכר עמלק". ובפרשת כי תצא כתיב "תמחה את זכר עמלק", ועוד אטו הקב"ה צריך סיוע מאיתנו למחות את שמו של עמלק, ומהי המצוה המיוחדת שנתחייבו ישראל למחות את שמו.

אבל הביאור הוא כי נתחייבנו לתקן את השיבוש הכפרני של "היש ד' בקרבנו אם אין". ועמלק הוא רק העונש שמגיע על מחשבה זו, ואם כן עיקר התיקון הוא לעקור את הרע מתוכנו ולהשריש האמונה בקרבנו, ועל ידי זה ימחה שמו של עמלק, כי שוב אין צורך בו, כי כל תכלית הימצאו של עמלק הוא רק כעונש למחשבת הכפירה.

וכן אמרו חז"ל (בילקוט שמעוני פ' בשלח) "משל למלך שהיה לו כרם והקיפו גדר והושיב בו המלך כלב נושך, אמר המלך כל מי שיבוא ויפרוץ הגדר ינשכנו הכלב ובא בנו של מלך ופרץ הגדר ונשכו הכלב, כל זמן שהיה המלך מבקש להזכיר חטא של בנו שעשה הוא אומר לו זכור את שנשכך הכלב, כך כל זמן שהקב"ה מבקש להזכיר חטא של ישראל מה שעשו ברפידים שאמרו היש ד' בקרבנו הוא אומר להם זכור את אשר עשה לך עמלק".

ובילקו"ש (פ' כי תצא) "רבי פינחס אומר אחר ארבעים שנה רצה משה לומר להן לישראל זכורים אתם מה שאמרתם היש ד' בקרבנו, אלא אמר משה אם אני אומר להם כך הרי אני מלבין פניהם, ומלבין פנים אין לו חלק לעולם הבא, משל למה הדבר דומה וכו'. אמר המלך אם אני אומר לאוהבי למה נכנסת לתוך פרדס שלי הרי אני מלבין את פניו, אלא אומר הראית כלב שוטה היאך קרע את בגדיך מיד הוא מבין מה עשה, כך אמר משה הריני אומר לישראל זכור את אשר עשה לך עמלק".

וחיוב זכירת מעשה עמלק הרי היא מצוה לדורות, והכוונה היא זכור את אשר נכשלת במחשבת כפירה לשאול היש ד' בקרבנו, והאם כבר תיקנת חטא זה ואתה מאמין שהקב"ה בקרבנו, האם אתה עושה השתדלות לפרנסה רק מצד החיוב של השתדלות, או שאתה מאמין בכוחי ועוצם ידי, ורק בכוח האמונה אנו יכולים להכרית את זכרו של עמלק.

והחיזוק באמונה הוא רק על ידי עמל התורה, כמו שנאמר באותה פרשה (שמות יז, א) "ויחנו ברפידים", ואיתא בגמ' (סנהדרין קו, א) "מאי לשון רפידים, ר' יהושע אומר שריפו עצמן מדברי תורה", ופירש רש"י "כלומר מפני שרפו ידיהם מן התורה בא עליהם עמלק", ומבואר טעם חדש לביאת עמלק.

ויש לבאר כי על ידי שרפו ידיהם מן התורה נכשלו באמרם היש ד' בקרבנו, ועל זה הגיע עמלק, אבל מי שעמל בתורה ומקבל על עצמו עול תורה, הרי הוא ניצול משאלה זאת, כי מאמין באמונה שלימה שהכל מהקב"ה, ואין אדם נוקף אצבעו מלמטה עד שמכריזים עליו מלמעלה.