חוק המן

מאת הרב א. שקד שליט"א

24/02/2010

בסיפור המגילה בפשטות נראה כי בני האדם מנהלים את כללי החיים והם המחליטים להשמיד להרוג ולאבד אומה אשר איננה נוחה להם. אך כבר אמרו חז"ל במסכת חולין (קלט:): "אסתר מן התורה מנין, ואנכי הסתר אסתיר". וכתב רש"י בד"ה למעשה אסתר: "הסתר אסתיר בימי אסתר יהיה אסתר פנים ומצאוהו צרות רבות ורעות". במאמר הבא נרחיב בע"ה להסביר כיצד הקדים הקב"ה רפואה למכה, וכל צעד וחוק שעשו אחשורוש והמן היה להצלת עם ישראל.

מובא בגמרא במגילה (יב:) כי אחשורוש היה שומר הסוסים של נבוכדנצר, ובדרך לא דרך הצליח לכבוש את כס המלוכה. ואף לקח את ושתי שהייתה מזרע המלוכה כדי שתתן לו גושפנקא למלכותו. לאחר שלוש שנים במלכות נוכח אחשורוש כי עדין העם זוכר את עברו, וכדי להשכיח מהם זאת, עשה בעצת יועציו מאה ושמונים יום של משתאות, ובכל יום ויום היה מראה בפני המוזמנים ששה אוצרות של זהב וכסף ואבנים טובות, מתוך מחשבה שעל ידי כך שיראו את עושרו יכבדוהו כיאה למלך, וישכחו לו את עברו כסייס. במלאות ימים אלו, החליט אחשורוש כי אנשי העיר הבירה צריך לקרב יותר, כדי שיהיו נאמנים לו, ולא יעררו את שלטונו. וכך יצא כרוז נוסף המזמין את בני שושן הבירה לבוא לשבוע נוסף של מסיבות כיד המלך.

באותו השבוע החליט המלך כי למקורביו אנשי עיר הבירה צריך לתת הרגשה נינוחה, ועל כן הכריזו בסעודה "כי השתיה כדת אין אונס" וכל אחד יכול להזמין כרצונו כל סוגי הבשר והיין מכל המינים ומכל ההכשרים. ובנוסף לזאת ניתן ציווי לכל משרתי המלך "לעשות כרצון איש ואיש". ציווי זה אף נתלה בשלטי ענק בכל רחבי הארמון, כדי שכולם ידעו את זכויותיהם ויוכלו להנאות כראוי.

המלך נהנה מאוד מכל תשומת הלב שניתנה לו באותם הימים, אך דבר אחד העיב לו על שמחתו. שאילו הוא עשה את מסיבותיו "בחצר גינת ביתן המלך". ואילו ושתי אשתו שרצתה להראות לו את חשיבותה כי היא הגיעה מזרע המלוכה עשתה את סעודתה "בית המלכות אשר למלך אחשורוש".

במלאות מאה שמונים ושבע יום של הוללות ושיכרות, מספרת לנו הגמרא במגילה (י"ב:) כי יום שבת היה. ובוא וראה מה בין עם ישראל לאומות העולם. עם ישראל ביום השבת יושב בביתו אוכל ושותה לכבוד השבת ומהלל לה' יתברך ומדבר בדברי תורה. ואילו אומות העולם כיון שנכנס יין בראשם החלו לדבר בעניני הנשים. הללו אומרים מדיות יפות. והללו אומרים כשדיות יפות. והללו אומרים פרסיות יפות מכולם. וכך כל אחד היה מהלל את נשות ארצו ועמו, עד שקם אחשורוש ואמר: "כלי שאני משתמש בו איננו מדיי ואינו פרסי אלא כשדיי. רצונכם לראותה?"

לשמוע שאלה זו ענו יושבי הסעודה בחיוב כמובן, אך הוסיפו בקשה קטנה לפני המלך... שהמלכה ושתי תבוא לפני כולם כשרק כתר המלכות לראשה. וזה דבר פלא, כיצד מעיזים לבקש מהמלך להביא את אשתו לפני אלפי אנשים כשרק הכתר לראשה? והלא זוהי פגיעה במלך, דבר אשר אחת דינו למות. ואכן ברגע הראשון אחשורוש כועס מאוד על בקשה מוזרה זו. אך מיד מצביעים לו יועציו על הכרזה התלויה בקיר האולם שבה נכתב בציוויו של המלך "לעשות כרצון איש ואיש", ואף המלך צריך לעשות כאשר הוא ציווה על האחרים, וכך בחוסר רצון שולח אחשורוש לקרוא לושתי שתבוא לפניו כשרק כתר מלכות לראשה.

ושתי שהייתה רשעית לא פחות מכל משתתפי הסעודה, נענתה בחפץ לב לבקשה זו, ומיד נגשה לחדרה להתארגן לקראת הופעתה. אלא שכאשר נעמדה מול המראה לראות האם היא מוכנה, התפלאה מאוד לראות את הזנב שגידל לה הקב"ה באותו הרגע. (ואומרים חז"ל כי זה עונשה של ושתי מידה כנגד מידה על שהייתה משעבדת בנות יהודיות בביתה כשהן ערומות ביום השבת כדי לבזותן). בצורה כזאת כשזנב בגופה הבינה ושתי כי לא תוכל להתיצב לפני המלך כבקשתו, והחלה לחשוב כיצד תצא מן המבוכה אליה נקלעה כשידה על העליונה. וכך עלה בראשה לשלוח לאחשורוש בידי המשרתים, כלשון הזה: "בר אהורייריה דאבא! אבא לקבל אלפא חמרא שתי ולא רוי, וההוא גברא אשתטי בחמריה". (תרגום: שומר סוסיו של אבא... אבא שתה אלפי כוסות של יין ולא השתכר ואתה שתית קצת והשתכרת).

 

כשחזרו שלוחי המלך לסעודה כשתשובת ושתי בפיהם, כעס המלך אחשורוש מאוד. וכל כך למה? כי הרי במשך מאה ושמונים ושבעה יום מנסה הוא להשכיח מכל נתיניו את דבר היותו סייס, ובבת אחת מחזירה המלכה ושתי את הדבר לתודעת כולם. מיד פונה אחשורוש ליועציו הבכירים היושבים לפניו, לדעת מה לעשות במלכה ושתי אל אשר לא עשתה את מאמר המלך ביד הסריסים.

 

"והקרוב אליו כרשנא שתר אדמתה תרשיש מרס מרסנא ממוכן". ואומרים חז"ל כי נרשמו לפי דרגתם. והנה קם ממוכן הפחות מביניהם ואומר: "כי יצא דבר המלכה על כל הנשים להבזות ביניהם... וכדי בזיון וקצף". אסור שיקרה מצב כזה של בזיון הגבר במשפחה. ובכך מנצל המן את ההזדמנות כדי להיטיב לעצמו, וכמובא בחז"ל כי המן היה ספר בעיר קרצום עשרים ושתים שנה, ואשתו זרש שהייתה חכמה סייעה בידו להגיע לדרגת יועץ המלך (באותם הימים לא היו נשים בשלטון, ועל כן דאגה זרש שלפחות בעלה יהיה מקורב למלכות וכך גם לה יהיה כבוד כאשת שר). ומאחר והיא זו שגרמה לגדולתו הייתה זרש מנהלת את ביתם כמנהג אבותיה הכשדיים ולא כדרכו של המן שהיה מזרע עמלק. ובכל פעם שהיה המן כועס על כך שאשתו מדברת עם ילדיו כשדיית ומרגילה אותם במנהגי כשדיים, היתה זרש מוציא מכיסה זוג מספרים ומשחקת מול המן, להזכירו מנין הוא הגיע לדרגתו.

 

מיד מציע המן ב' הצעות חוק שכרגע נראות בעיניו טובות לאינטרס האישי שלו, אך בהמשך נראה כי דווקא הצעות חוק אלו הם שהורידוהו מגדולתו. הצעה א' אומר המן לפני אחשורוש: "אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו ויכתב בדתי פרס ומדי ולא יעבור על אשר לא תבוא ושתי לפני המלך אחשורוש ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה" – המן מחוקק חוק שכאשר פוגעים במלך אין צורך להעמיד את אותו אדם למשפט בפני שופטי העיר, אלא המלך יכול באותו הרגע לחתום על צו הריגה לאדם שפגע במלך. בכך רוצה המן לגרום למלך להעניש את ושתי בלי מחשבה, אלא מתוך רוגז. שהרי אם יחכו עד למחר יתפכח המלך מיינו ויבין כי עצם בקשתם להבאת המלכה לפניו כשרק הכתר לראשה זוהי מרידה במלכות, ויעניש אותם במקום להעניש את המלכה. ובחוק זה כבר מתחיל גאולת עם ישראל, שהרי על ידי חוק זה הרגו את ושתי והתפנה המקום לבואה של אסתר לבית המלך אחשורוש. חוק שני שמחוקק המן באותם הרגעים: "להיות כל איש שורר בביתו, ומדבר כלשון עמו" – חוק זה על פניו נראה כנטו לטובת המן, במיוחד לאור דברינו לעיל, אך בהמשך נראה את יד ה' אף בחוק זה. אחשורוש מקבל את עצת המן, ומיד מוציא אגרות לכל הממלכה "להיות כל איש שורר בביתו ומדבר כלשון עמו".

 

"אחר הדברים האלה כשוך חמת המלך אחשורוש, זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה. ויאמרו נערי המלך משרתיו, יבקשו למלך נערות בתולות טובות מראה" – והדברים תמוהים מאוד. ביום המשתה כאשר ושתי לא רוצה לבוא לפני המלך, פונה המלך ליועציו היושבים לפניו, ואשר כל תפקידם ליעצו על עניני הממלכה. ואם כן לאן נעלמו אותם יועצים!?! מדוע פתאום משרתי המלך, אותם נערים שתפקידם לשרת את המלך ולא ליעצו, אלה הם היועצים לו מה לעשות עם המצב הקיים לאחר הריגתה של ושתי?

 

אלא, שכל יועציו השתדלו באותו היום שלא להגיע לפני המלך אחשורוש. כי כולם הבינו את אשר קרה ביום שלפני בעת הסעודה. וכולם מבינים כי בקשה כזו מאת המלך אינה אלא זלזול ומרידה במלך. ובמיוחד שהם גרמו להריגתה של ושתי. ולכן אף אחד מיועציו לא הגיע באותו היום לארמון. דבר זה סובב על ידי מסובב כל הסיבות כדי להכניס את אסתר לארמון המלוכה. שהרי כל אחד יודע שכאשר מחפשים מלכה חיבות כל המעומדות למלאות שאלון מפורט על הלאום, הדת, ההשכלה של המעומדת ועוד שאלות רבות, ומבין כל המגישות תבחרנה מספר בנות אשר יזכו להפגש עם המלך. וכמו שאמר כבר המן קודם הריגתה של ושתי "ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה" – הרגיע המן את אחשורוש באומרו: אנחנו נחפש מלכה הרבה יותר טובה וחכמה מושתי, ואין לך להצטער על הריגתה. אך בפועל ביום שלמחרת כאשר קם אחשורוש פיכח מיין האמש, ונזכר בכל מה שקרה אתמול, עומדים לידו רק משרתיו, והם יועצים לו: "יבקשו למלך נערות בתולות טובות מראה" – אנשים פחותים אלו כל מה שמענין אותם בבחירת אישה הוא רק היופי החיצוני, ודבר זה הם מיעצים למלך. ומהשמים מגלגלים כך שאחשורוש שומע בקולם ועוד באותו היום נכתב השאלון לבחירת המלכה לארמון המלוכה, ועיקר הנתונים המבוקשים היו סביב מראה המיועדת. דבר זה גרום לכך שכאשר מגיעים לקחת את אסתר לארמון לא שואלים אותה לדתה ומולדתה, אלא מסתכלים רק על המראה החיצוני. שהרי ברור אם היו יודעים את זהותה, ספק אם היו מביאים אותה כלל לפני אחשורוש שלא היה מאוהבי היהודים. וכבר כאן אנחנו רואים את השימוש בחוקו של המן. שהרי מרדכי שלא רצה שאסתר תבוא לפני המלך היה יכול להחביאה ולומר כי איננו יודע היכן נמצאת אסתר. אלא שמאחר ויש חוק הקובע "להיות כל איש שורר בביתו" – כל גבר חייב לדעת מה הולך אצלו בבית והיכן נמצאים כל אחד מבני הבית, וכך אסתר מגיעה לבית המלך.

 

חולפים תשע שנים והמן בא ביום י"ג ניסן לפני המלך אחשורוש עם הצעה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד, תמורת עשרת אלפים ככר כסף. אומר לו אחשורוש: "הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך". יותר ממה שהמן שנא את היהודים, אחשורוש שנא אותם יותר. ויושב המן ומפיל פור ועולה לו בגורל כי יום י"ג באדר הינו היום האידיאלי להרוג את היהודים. מיד קורא המן לסופרי המלך שיכתבו אגרות לכל המדינות, אל עם ועם כלשונו להתכונן ליום המיוחל בו יהרגו וישמידו את כל עם ישראל מגדול ועד קטן. ועוד באותו היום נשלחות האיגרות ביד הרצים אל כל מדינות המלך אחשורוש.

 

המלבי"ם בספר שמואל מסביר מדוע זכה גולית לחרף את הקב"ה ולהפחיד את כל עם ישראל במשך ארבעים יום, משום שסבתו עורפה לוותה את נעמי חמותה ארבעים צעדים, וכנגד כל צעד קסלה שכר שנכדה יוכל להפחיד ולאיים אל בני ישראל, כי אין לגוי דבר יותר טוב מאשר הרגשת העליונות על אדם מישראל. ואם כן נשאלת השאלה: איך יתכן שכאשר מגיעים האגרות אל כל מדינה ומדינה בציווי המלך להתכונן במשך כשנה ליום י"ג אדר להשמדת עם ישראל, לא נמצא מבין האומות אדם אחד הזריז במצוה, אשר יהדר להרוג יהודיים אף בתוך זמן זה? אלא אומרים חז"ל: אילולי האגרות הראשונות, לא נשאר משונאיהם של ישראל שריד ופליט. שכאשר הגיע האגרות השניות להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודם, זכרו שרי המדינות את האגרות שנשלחו תשע שנים קודם בהם נאמר "להיות כל איש שורר בביתו". ובשעה שקבלו את האגרות הראשונות היה הדבר לפלא בעיניהם... וכי בשביל דבר כזה צריך לחוקק חוק, והרי כל בר דעת יודע כי הגבר הוא השולט בבית. ומכך הגיעו למסקנה כי המלך ושריו אינם שפויים דיים. ועל כן כאשר הגיעו האגרות השניות בציווי המלך להרוג את כל היהודים אמרו שרי המדינות: מי יודע אם לא יתחרט המלך מציווי זה עד לי"ג אדר, ואז יעניש את כל מי שהרג מהיהודים קודם לתאריך שנקבע על ידו, ולכן לא העיזו לשלוח יד ביהודים.

 

ביום בו יוצאות האגרות לכל מדינות הממלכה, והדבר נשמע בשושן הבירה, מחליטים מרדכי ואסתר לגזור צום על כל היהודים וקובעים את ג' הימים הבאים לימי תפילה ותחנונים לפני הקב"ה שירחם עליהם ויצילם מגזרת המן הרשע. ביום השלישי באה אסתר לפני אחשורוש ומזמינה אותו למשתה בחדרה יחד עם המן המשנה למלך. ולשאלת אחשורוש במשתה היין לבקשתה, מבקשת אסתר שלמחר יחזרו שוב אחשורוש והמן אל משתה נוסף בחדרה, ואז תשתף אותם בסודה.

 

בלילה ההוא נדדה שנת המלך אחשורוש, הוא לא יכול להרדם. בראשו רצות המחשבות: מדוע אסתר המלכה הזמינה גם את המן למשתה... אולי שניהם זוממים להרוג אותי תוך כדי המשתה ולחולל מהפכה בארמון, ולקחת את השלטון להמן... אך מדוע אף אחד ממשרתי או נאמני הקרובים לא מספר לי את הנרקם מתחת לעיני... כנראה שאינני מכיר טובה לעושים לי טובה ולכן אנישם ממענים לסייע לי. מיד מבקש המלך שיביאו לפניו את ספר הזכרונות בו נמצא כתוב על מרדכי אשר הציל את המלך ממיתה, כשבגתן ותרש רצו להרוג את אחשורוש.

 

באותו הלילה עבד המן כל הלילה להעמיד עץ גבוה חמישים אמה כדי לתלות את מרדכי עליו. לפנות בוקר בא המן לפני אחשורוש לבקש את רשותו לתליית מרדכי. כשנכנס המן לפני אחשורוש, שואל אותו המלך: מה נעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו? המן בלבו חושב:למי המלך יכול לרצות ביקרו יותר ממני? ומחליט לחזק את מעמדו בממלכה, ומציע למלך: יביאו לבוש מלכות אשר לבש המלך, וסוס אשר רכב עליו המלך, ואשר ניתן כתר מלכות בראשו", ואחד מסריסי המלך יוביל את אותו האיש ברחובת העיר ויקרא לפניו: "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". המלך שבראשו רצות עדין המחשבות מהלילה, מבין כי המן שואף שדבר זה יתקיים כלפיו, וזה אף מחזק את מחשבותיו של המלך על דבר רצונו של המן לכבוש את המלכות.

 

באותו היום לאחר שהמן מוביל את מרדכי ברחובות העיר, מגעים אחשורוש והמן אל משתה אסתר בפעם השניה. וחוזר המלך ושואל את אסתר למבוקשה. עונה אסתר: "אם מצאתי חן על המלך... תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי. כי נמכרנו אני ועמי להשמיד ולהרוג ולאבד...". כששומע את זה אחשורוש מיד הוא שואל: "מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן". וקשה: וכי אחשורוש שכח את השיחה שהתנהלה בינו להמן לפני כשלושה ימים? אלא כמו שכתבנו, שיותר ממה שהמן שנא את היהודים אחשורוש שנא אותם יותר. אחשורוש לא רוצה להעניש את המן אהובו. מסיבה זו "והמלך קם בחמתו ממשתה היין אל גינת הביתן", הוא יוצא להרגע בתקווה שבנתיים המן יסדר את הענינים עם אסתר. אך אומרים חז"ל שבאותה שעה שיצא אחשורוש להרגע בגינת ארמונו באו מלאכים בדמותם של בני המן והיו כורתים את עצי הפרי שבחצר, והורסים את כל החצר. ולתמיהת אחשורוש מי הרשה להם להכנס לחצר, ענו כי אביהם המן ציוה עליהם לעשות כך. דבר זה הגביר את חשדותיו של אחשורוש על דבר השתלתותו של המן על חצר המלוכה, עד כדי כך שהוא כבר איננו חושש מפניו, ובאמצע היום הוא שולח את בניו להרוס את חצר ביתו.

 

כששב אחשורוש מהגינה כועס ועצבני, הוא רואה את המן "נופל" על המיטה אשר אסתר עליה. ואומרים חז"ל כי המן רצה לקום, אך בא מלאך והחזיק אותו במצב זה. (ולכן נאמר בפסוק "נופל" לשון הווה, שבכל רגע ורגע המן נפל מחדש). כשרואה את זה אחשורוש הוא כבר לא יכול להתאפק, ואומר: "הגם לכבוש את המלכה עמי בבית".אין גבול לחוצפה... את כל הממלכה אתה הולך לכבוש!?! אך עדין המלך לא חושב להעניש את המן. הוא זוכר שבפעם האחרונה שהוא התנהג מתוך כעס הדבר גרם להריגת ושתי, ואחשורוש לא רוצה לחזור על טעות זו שוב. בדעתו לנוח לחשוב על עונש הולם להמן, גם בלי להרוג אותו, ואולי אף להמשיך בתוכנית המשותפת להם.

 

ואז מופיע חרבונה אחד מן הסריסים (ואמרו חז"ל מדרש רבה (אסתר פרשה י' אות ט') שאליהו הנביא בא בדמות חרבונה) ואומר לפני המלך אחשורוש: "גם הנה העץ אשר עשה המן למרדכי אשר דבר טוב על המלך עומד בבית המן גבוה חמישים אמה" – חרבונה בא וטוען למלך, ישנו חוק בספר החוקים אשר נקבע על ידי המלך על פי טענת יועצו המן, אשר אמר: "אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו ויכתב בדתי פרס ומדי ולא יעבור על אשר לא תבוא ושתי לפני המלך אחשורוש ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה" – חוק זה קובע שאדם הפוגע במלך או במקורבים למלך אחת דינו למות בלא להעמידו לפני שופט. ברגע זה לא נשאר למלך אחשורוש עוד ברירה, "ויאמר המלך תלוהו עליו".

 

רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום. בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם. אין הקב"ה מפקיר את עמו בני ישראל לעולם, ובכל דור ודור מקדים רפואה למכה. עוד לפני שמגיעה המכה כבר הקב"ה דואג לרפואתה בעולם. ומכאן למדנו שדווקא החוקים שחוקק המן שעל פניו היו לטובתו, בסופו של דבר הם אלו שגרמו למפלתו.