הרב המשמח

מרבין בשמחה: "יהודי תמיד צריך להיות בשמחה, אפילו בחודש אב. השאלה היא רק באיזה מינון"

"אין ערך בפני עצמו שנקרא בדיחותא"

בחודש העמוס ביותר שלהם, ביקשנו לשוחח עם הרב מיכאל לסרי והרב מאיר שוורץ, שניים מהרבנים ה'משמחים' המובילים בארץ * מה בין שמחה לפורקן, מה בין שחוק לצחוק, האם באמת יש סיכוי לבדיחה להחזיר בתשובה, מה פשר הדיכאון השורר בעולם והאם הציבור החרדי באמת שמח יותר מכל ציבור אחר * בין לבין, ביקשנו מהם דוגמאות לבדיחות שמצליחות להעלות חיוכים בקהל – וקיבלנו בשפע * לא לבעלי חיוך חלש

 "האם יש כאן, בשוק, מישהו שעתיד לזכות לעולם הבא?", נשאל אליהו הנביא על-ידי רבי ברוקא.

"לא", השיבו אליהו.

תוך כדי שיחתם, נכנסו שני אנשים לשוק בי לפט.

"אלה הם בני עולם הבא", אמר אליהו והצביע על הצמד.

רבי ברוקא ביקש לדעת מה מעשיהם של אותם האנשים המובטחים בעולם הבא. ניגש אליהם ושאלם.

"אמרו לו: 'אינשי בדוחי אנן, מבדחינן עצבי' – אנשים שמחים אנחנו, ולדיבורנו יש חן, וכך אנו משמחים את העצובים. והוסיפו וסיפרו: כאשר אנו רואים שניים שיש ביניהם מריבה, אנו טורחים בדברי בדיחות הדעת ביניהם ועושים ביניהם שלום".

 (תענית, כ"ב ע"א)

הבקשה האחרונה

נראה כי דרגתם של הרב מיכאל לסרי והרב מיכאל שוורץ, שניים מה'רבנים' המשמחים המובילים בשוק, אינה פשוטה ועממית, כפי שהם מנסים להישמע.

היומנים שלהם עמוסים בהופעות, אבל מטרתם המוצהרת היא לשמח את הבריות ולקרבם לאבינו שבשמים. אם בכל ימות השנה הם עמוסים, כעת, בחודש השמחה, על אחת כמה וכמה. קשה היה לקבוע עמם מועד לראיון. האופציה היחידה הייתה בדרכים, בין הרצאה להרצאה.

בסוף זה קרה - ושוחחנו עם שניהם: הרב מאיר לסרי, מבכירי המרצים ב'ערכים' ומי שברשותו רזומה של 27 שנות רטוריקה; הרב מאיר שוורץ, בוגר ישיבת צאנז בנתניה. אביו משמש כדיין בקריה הנתנייתית וכרב המרכז הרפואי לניאדו.

השיחות עמם היו מרתקות ומצחיקות. לא היה רגע דל. אפילו במהלך שאלות רציניות ששאלנו אותם, הם השיבו במילתא דבדיחותא, כי הבדיחותא בנפשם. אבל המסר, כפי שהם מדגישים שוב ושוב, הוא מעל לכל.

"לאחרונה", מספר הרב לסרי, "הופעתי בפני בחורים הזקוקים לחיזוק. סיפרתי להם על אדם שעבר במכס עם מריצה מלאה בחול. המוכסים חשדו בו שמא הוא מחביא יהלומים בתוך החול. הם הביאו נפה, בדקו ולא גילו דבר. הם התנצלו בפניו ושחררוהו לדרכו. אלא מה, כעבור עשר דקות הוא הגיע עם עוד מריצה מלאה בחול. אמרו לעצמם המוכסים: זה גנב מתוחכם. בפעם הראשונה הוא יצא זכאי וכעת הוא מנצל את האמון שנתנו בו כדי להבריח באמת.

"כך, חזר על עצמו המחזה 300 פעם. שוב ושוב לא נמצא דבר בין הררי החול. המחזה התיש את המוכסים. ניגש אליו מנהל המכס, הבטיח לו שלא יעניש אותו ושאל אותו: תגיד את האמת, מה האינטרס שלך לעשות את זה אם אתה לא מבריח שום דבר?

"השיב לו ה'מבריח': שוטה שבעולם, אתה מסתכל על החול – אז אתה לא רואה. אני מבריח מאות מריצות חדשות...

"כאלה הם החיים", מגיע הרב לסרי לנמשל. "אנשים מתכננים תוכניות. נחליף את זה, נסדר את ההוא. כל היום מתעסקים בחולות. אתה שואל אדם למה הוא עובד? הוא אומר: כדי שיהיה לי מה לאכול. אתה שואל אותו למה הוא אוכל? הוא מסביר לך: כדי שיהיה לי כוח לעבוד. וכך בסוף מגיעים ל'סוף הדרך' בידיים ריקות..."

"זו הייתה הרצאה בפני קהל בחדרה", נזכר הרב שוורץ בדוגמה משלו על בדיחה עם מסר. "רציתי לדבר על שכר ועונש. הייתי חייב להדגיש שיש גיהינום. אבל יש כאן בעיה. אנשים מטבעם לא אוהבים לשמוע על הנושאים הללו, ובכלל אנשים לא אוהבים לשמוע מוסר. אז מה אני עושה? שאלתי: יש כאן מישהו שחילל שבת? הצביעו כמה אנשים. אמרתי להם: אתם במדור 4 של הגיהינום – והתחלתי לתאר כמה אורך ורוחב התא, כמה מעלות חום יש בו. אחר-כך שאלתי: יש כאן מישהו שאכל את הבשר החדש ממקסיקו? הצביעו כמה אנשים. אמרתי להם: אתם במדור 2 – וכן על זה הדרך.

"ראיתי שיש מתח ואנשים עוזבים את האולם. בדיוק באותו רגע, ממש משמים, נעמד אחד המשתתפים שהיה נמוך ושאל: איפה יכניסו אותי? אמרתי לו: 'אתה נמוך, אז יהיה לך מקום במיקרוגל'. כולם צחקו. אז מצד אחד הקהל שמע את המסר הרציני של גיהינום עם העוצמה שלו, מצד שני הוא שמע מיקרוגל. בשביל זה ההומור כל-כך חשוב.

"בהזדמנות אחרת", ממשיך שוורץ, "סיפרתי את המעשה הבא: היה אחד שנגזר עליו מוות בתליה. הכינו את כל האמצעים, והבטיחו לו כנהוג שיגשימו לו את משאלתו האחרונה. הוא אמר: 'אני רוצה לאכול אבטיח'. אמרו לו: 'השתגעת? זאת לא העונה, רק בעוד חצי שנה יהיה אבטיח'. אז הוא ענה: 'אין בעיה, זו הבקשה האחרונה שלי, לחכות לעונה הבאה...'

"ואז באו ליהודי. שאלו אותו, מהי בקשתך האחרונה? הוא אמר: 'הבקשה האחרונה שלי היא לברך ברכת החמה'...

"ואם כבר ברכת החמה, אבא אחד איים על בנו בעונש שלא ייקח אותו יחד איתו לברכת החמה. הבן ענה:: 'אם אתה לא לוקח אותי השנה, בפעם הבאה אני לא אקח אותך...'"

הרב שוורץ ממשיך: "שלמה המלך, החכם מכל אדם, כותב: טוב לכת אל בית האבל מלכת אל בית המשתה. אני פירשתי את זה על דרך ההלצה: מבחינה קולינרית, טוב ללכת לבית האבל של ספרדים מאשר לבית המשתה של האשכנזים, כאשר לא אחת אחרי החתונה אתה צריך להשלים את הארוחה עם מנת שווארמה וכדומה". 

כשאנו עוברים לשאלות, תוכלו להירגע מפרצי הצחוק שכבשו אתכם.

תסמונת המן

בכל סקר שייערך, יתגלה כי הדור בכללותו מלא באנשים מדוכאים. האם אתם באמת חושבים כי יש פיתרון לדבר?

הרב לסרי: "בשביל לענות על השאלה הזו, צריכים לקרוא את הדור שלנו. רוב האנשים היום עצובים בגלל  התהליכים החיצוניים המתרחשים בעולם, החל מבעיות כלליות – כמו כלכלה וממשלה – וכלה בבעיות פרטיות כמו שלום בית וחינוך הילדים.

"איך אמר לי מישהו לאחרונה? כשהילד שלי היה קטן, הייתי אומר: 'לאכול אותו...' היום אני אומר: 'חבל שלא אכלתי אותו...'

"שורש הבעיה הוא שהחברה שלנו זו חברה של 'זרימות'. כולם 'זורמים' ואומרים לאחרים: תזרמו עם המצב. אנשים מפונקים ולא בנויים להתמודד עם בעיות.

"היום אדם מזמין מגש פיצה. שואל אותו המוכר בפיצריה: לכמה לחתוך לך את הפיצה, לשמונה משולשים או לארבעה? משיב לו המזמין: 'בחייך, מי יכול לאכול היום שמונה...' מסביר לו המוכר: 'בחייך, זה אותו מגש'. אלא מה, אנשים מעדיפים לא להתמודד ולא לחשוב.  באופן כללי, זה מביא עצבות ובעיקר כשמדובר באדם שאין לו רוחניות".

הרב שוורץ: "הכל מתחיל מחוסר סיפוק. אני קורא לזה 'תסמונת המן'. מה לקח את הסיפוק מחייו של המן? שהיה אדם אחד בלבד שלא השתחווה לו, 'וכל זה איננו שווה לי'. מה התיקון לזה? 'איזהו עשיר, השמח בחלקו'.

"ברגע שאתה מפנים את העובדה כי אתה בן שלך מלך והכל מלמעלה – הכל מובן. יש אנשים שמחפשים את השמחה במדיטציות, באלכוהול ובדברים יותר גרועים. הפסוק מביא לנו טיפ ותיק ובעל ניסיון: 'דעו כי ה' הוא אלוקים הוא עשנו ולו אנחנו...'

"רואים בחוש שאנשים שומרי תורה שמחים פי כמה. באחד הסמינרים בהם הרציתי, השתתף תקליטן המופיע בפני קהלים רבים. הוא שאל אותי: איך זה שבחתונות של בני תורה תחת הפרדה מוחלטת אני רואה בחורי ישיבות הרוקדים ברצף במשך שעות ארוכות? מאיפה האנרגיות? ממה הם שמחים? אמרתי לו: בחורי ישיבה רוקדים מתוך הלב, לכבוד מלך מלכי המלכים. זו שמחה אמיתית".

מהי משמעותה של השמחה?

הרב לסרי: "השמחה קשורה לרוחניות. היא לא קשורה לגוף. הרי כל אחד יודע מאין הוא בא, לאן הוא הולך ושהוא בעצם כלום. כל הון שבעולם לא יהפוך אדם למאושר ברגע שהוא קיבל טלפון מהרופא המבשר לו על תוצאות שלילות של בדיקה רפואית.

"איך אמרתי למישהו? מה זה בנאדם? היום פה, מחר בקבר. אז הוא אמר לי: אני יודע. אמרתי לו: אז מחר אתה בקבר? הוא עונה לי: לא אני, כללית..."

מה גרם לך לעסוק בהרצאות משמחות?

הרב לסרי: "שמתי לב שאנשים מחפשים את השמחה אפילו באמצעים רדודים. ולכן ביקשתי לשמח אנשים כדי להחזיר להם אור אמיתי לפנים, עד שיתחילו לשמוח באמת. ההרצאות מתובלות בהומור. בדרך כלל ההומור שלי עוסק בדברים שקורים בתוך הבית של כל אחד מאיתנו. אני מדבר בגוף שלישי – ופתאום הבנאדם קולט שהוא צוחק מדברים שהוא עצמו נוהג לעשות על בסיס יומיומי בביתו".

"אבל", מדגיש הרב לסרי, "החוכמה היא שבבדיחות יהיה מסר. לגרום לאדם שיצחק על עצמו, ואז, כשאתה מבין דרך הצחוק שההתנהגות שלך לא נכונה, המסר חודר פנימה".

מבפנים החוצה

יש עניין כשלעצמו בבדיחותא?

הרב לסרי: "אין דבר כזה. ההבדל בין ליצנות לבין בדיחותא אמיתית הוא דק מאוד. ברגע שבדיחותא עומדת בפני עצמה, היא נקראת ליצנות. כדי שבדיחותא תהיה בדיחותא אמיתית, חייב להיות בה מסר, או אפילו מסר עדיף לאחריה.

"תפקידה של הבדיחותא הוא בסך-הכל לעורר ישנים, לפתוח להם את האוזניים. אתן לך דוגמה: בסמינרים של 'ערכים' יש כלל: אף מרצה לא מדבר בסמינר לפני ההרצאה שלי שאורכה כרבע שעה. מה אני עושה ברבע השעה הזו? אני מצחיק אותם אפילו בלי שום מסר. אני אומר להם: תגידו איזו מילה שאתה רוצים מכדור הארץ – ואספר לכם בדיחה שקשורה למילה הזו. הם צוחקים ונהנים וכך האוזניים נפתחות ואנשים מקשיבים למסרים הבאים. זו אחת הסיבות להצלחה בסמינרים".

הרב שוורץ מסכים אף הוא לדברים: "חשוב מאוד להקפיד שהאדם לא יילך הביתה עם הבדיחותא, אלא עם המסר. הבדיחותא היא מעין גז צחוק כדי 'להבליע' את המסר המוסרי. אבל המטרה שלה היא להפוך את השומע לכלי קיבלו לקבל את המוסר. אין מטרה בפני עצמה שנקראת בדיחותא. אם אתה רוצה הגדרה לשיטת העבודה שלנו, הייתי מנסח זאת כך: 'שמחים בצאתם וששים בבואם', ובאמצע, בין לבין, 'עושים באימה רצון קונם'".

הרב לסרי והרב שוורץ, שניהם, כל אחד לחוד, משתמשים במשל הנפלא של המגיד מדובנא, על הילד שמסרב ליטול את התרופה הלא-טעימה, אלא רק באמצעות ה'ממתק'. 

תמיד חייבים להיות שמחים? אין זמנים יהודיים בהם אנו מצווים להיות עצובים?

הרב שוורץ: "רבי אהרן מקרלין היה אומר שעצבות היא לא אחת מהעבירות שבתורה. אלא מה, דרך העצבות מגיעים לכל העבירות. לעומת זאת, שמחה היא לא מצות עשה. יש רק עניין לעבוד את ה' בשמחה כפי שכתוב 'כתוב תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה'. אלא מה, דרך השמחה, אפשר להגיע לכל המצוות והדרגות. ואגב, המדד האמיתי של שמחה נמדד בזמנים קשים של שלום בית, פרנסה וחינוך הילדים ועוד".

הרב לסרי: "שים לב. חז"ל אמרו 'משנכנס אדר מרבין בשמחה', אך לא אמרו 'משנכנס אב מרבין בעצבות' – אלא 'ממעטין בשמחה'. כלומר, יהודי תמיד צריך להיות בשמחה, השאלה היא מהו המינון הנכון. עלינו גם לזכור כי אפילו כשאנו שמחים, זה לא מתקרב לשמחה האמיתית, אותה נזכה לראות רק לעתיד לבוא, כפי שאמר דוד המלך 'אז יימלא שחוק פינו'".

הרב שוורץ: "השמחה היא מגן ומחסה. הרי ידוע בשם הגאון מוילנא שהמצוה הכי קשה בסוכות היא לא ארבעה מינים אלא 'ושמחת בחגך'".

מה לא תגיד לעולם בפני קהל?

הרב שוורץ: "דברים שהם לא בקונצנזוס. תמיד אני משתדל לא להיכנס לנושאים שיש עליהם מחלוקת בדעת הקהל. אם אפשר לקרב בדבר שכולם מסכימים עליו, זה עדיף פי כמה וכמה. מצד שני, לפעמים דווקא הקהל טורף את הקלפים. הרי בהרצאה הקהל גם הוא חלק אינטגראלי ומה תעשה אם פתאום נעמד אדם מהקהל ומנחית עליך שאלה בנושא שלא רצית לגעת בו?".

הרב לסרי: "אסור לומר דבר לא אמיתי ודבר שהמרצה לא מאמין בו".

אתם מופיעים בפני קהלים שונים ומגוונים. איך מתאימים תכנים לקהל חרדי וחילוני כאחד?

הרב לסרי: "בסופו של דבר, אני לא אומר פסיכולוגיה. כל מה שאני אומר, אני משתדל שיהיו דברים מהתורה ומחז"ל. אלא מה, אצל חילונים אני מדבר לפעמים בצורה פתוחה יותר כדי שיבינו באופן מוחשי יותר את העניין".

הרב שוורץ: "כתוב 'ודע לפני מי אתה עומד'. כשמרצה עולה על הבמה, החוכמה היא להסתכל בעיניים של הקהל ולהתאים את התכנים לפי הקהל. מה שכן, אני יכול להגיד לך שהכוח של השמחה וההומור תופס בכל שפה כי כשאתה רואה אדם שמח, אתה לא צריך שפה".

השמחה משפיעה גם עליכם - או שהסנדלר הולך יחף?

"הרב שוורץ: "אני חושב שאני אדם שמח, אבל אין הנחתום מעיד על עיסתו... במסכת תענית מובא הסיפור על אליהו הנביא, שאמר לרבי ברוקא כי אנשים המשמחים את הבריות וגורמים ביניהם לשלום, הם בני עולם הבא. רש"י על המקום מדגיש כי מי הוא בן העולם הבא, דווקא מי ששמח בעצמו ומשמח אחרים. כדי שהשמחה תיכנס ללבבות, האדם המשמח חייב להיות שמח. אם לא, הוא לא יכול לשמח". 

הרב לסרי משיב תשובה דומה: "אם אדם שמח שמחה פנימית אמיתית, השמחה תצא ממנו החוצה ותשפיע על אחרים. אבל אם זה רק חיצוני, זה לא ישפיע".

יש סטנדאפיסטים רחוקים מאושר אמיתי של תורה ומצוות שמצליחים להצחיק המונים.

הרב לסרי: "לא אמרתי שאדם כזה לא יכול להצחיק אחרים... אבל השפעה אמיתית – אין לו סיכוי לחולל. בתחום שלנו, המטרה שלנו היא לא להצחיק את הקהל. תבין, אנשים שבאים אליי יום יום ומספרים כמה חייהם השתנו בזכות ההרצאות – בשלום בית, בשמירת מצוות, בעוד נושאים".

הרב שוורץ: "שמחה באה מבפנים החוצה והוללות באה מבחוץ פנימה. אדם 'לוקח' אלכוהול וחומרים כימיים אחרים שמדליקים אותו, אבל זו שמחה שלא באה מנימי הנפש".

הרב לסרי: "סוד השמחה אינו בדברים גשמיים כי השמחה היא דבר שקשור לנשמה. ואם אדם יודע שיש אלוקים בשמים וכל דבר קורה בעקבות רצון הקב"ה, הוא יכול לחיות בשמחה עצומה. כי אפילו ברגע עצוב אתה מאמין באמונה שלמה שזה נועד כדי שתוכל לשמוח אחר-כך".

סמינרים לחרדים

איפה הייתה ההופעה הראשונה שלכם?

הרב לסרי: "היה זה לפני 27 שנה. הייתי בשבת אצל הוריי ברמלה. לתפילת מנחה הלכתי לבית-כנסת של אנשים פשוטים. הם ראו בחור ישיבה, חשבו שאני מי יודע מה. אמרו לי: 'יש לך עשרים דקות לדבר בין מנחה למעריב'. זה היה פרשת ויגש. לא הייתה לי קושיה מיוחדת על הפרשה. אמרתי: נדבר, ייצא מה שייצא.

"התחלתי לדבר בקול סמכותי של מרצה ואמרתי למתפללים: כתוב בפרשה 'ויגש אליו יהודה ויאמר'. מיד אמרתי 'נשאלת השאלה' וזה נותן לך שפה של מרצה דגול. שאלתי: מהיכן יודעים שמדובר ביהודה ולא בשמעון או לוי? אלא מה, בפרשה כתוב 'ויגש אליו יהודה'... מאיפה יודעים שהוא לא רץ? אלא מה, כתוב 'ויגש' – סימן שהוא ניגש. שאלתי: מאיפה יודעים שהוא ניגש אליו? אולי הוא ניגש ישירות? אלא מה, כתוב 'ויגש אליו'. וכך, כל שאלה ששאלתי, האנשים הפשוטים החלו לעזור לי ולהמשיך את הפסוק בעצמם וזו הייתה דרשה בהשתתפות ערה של הקהל. וכך הארכתי עד שהסתיים הזמן שהוקצב לדרשה...

"אפשר לומר שאני חב את הקריירה שלי לרב יוסף וליס, מנכ"ל 'ערכים'. באותם ימים, תנועת התשובה הייתה בתחילתה. יום אחד סיפרו לי שיש סיכוי באמצעות סופ"ש אחד להפוך אדם מקצה לקצה – ולגרום לו לשמור תורה ומצוות. אמרתי: אני חייב להיות חלק מזה – והשאר היסטוריה".

הקריירה של הרב שוורץ החלה באופן לא פחות מפתיע: "אני התחלתי מ'בית האבלים' ומשם עברתי ל'בית המשתה'... בלומדי בישיבה, נפטר עובד ניקיון. ביקשו ממני ללכת לנחם ולדבר בפני המשפחה. חיפשתי מדרשים על אחרית הימים ומשם זה התפתח עד להרצאות מתובלות בהומור – בעברית, יידיש ואנגלית".

יש אנשים שמזלזלים ביכולת של הרצאה קצרה – ובוודאי בבדיחה מצחיקה – להשפיע על חייו של המאזין מן הקצה לקצה לטווח הארוך עד כדי להחזירו בתשובה. מה תענו להם?

הרב לסרי: "יש לנו קבלות ב"ה. הקמתי ישיבה של חוזרים בתשובה, רובם חזרו מההרצאות שלי. בכל אופן, יש שני סוגים של התקרבות לקב"ה. אני מסכים איתך שאלה שחוזרים מתוך התלהבות ושמים ציצית, לפעמים הרגש יורד תוך כמה ימים ועמו גם הציצית, לעומת חזרה בתשובה הנובעת מתוך עומק.

"הפיתרון לזה הוא הסמינרים שלנו ב'ערכים' שמתפרסים לכל הפחות על סוף שבוע וכוללים עשרות הרצאות ושיחות. ואם לא די בכך, יש טיפול המשך לשמור שהאדם לא ייפול".

הרב שוורץ: "על דבר אחד אין חולק - יעידו רוב האנשים שקיבלו על עצמם עול תורה ומצוות בעקבות סמינרים, שאם הדבר נעשה בצורה של שמחה ומוסר לצידה, התשובה שלהם נשארה לאורך זמן. נכון שבטווח המיידי רואים יותר תוצאות משיטת 'יקוב הדין את ההר' שבה אתה מביא הוכחות חותכות לקיום האלוקים. אבל לא בהכרח זה משפיע על הנפש ועל האדם שישלח את ילדיו לבית ספר תורני".

יש לך דוגמא לחזרה בתשובה של מאזין שחזר בתשובה בעקבות הרצאה שמסרת?

הרב שוורץ: "הדוגמה המעניינת ביותר שהייתה לי היא דווקא אדם שבא להרצאה שלי כדי לשמוע מוסר בצורה של חיוך. ובסוף הוא אמר לי שחזר בתשובה דווקא מתוך תשובה עמוקה שהבאתי. הבאתי את השאלה מדוע שלמה המלך אמר 'כמים פנים אל פנים' ולא 'כיין פנים אל פנים'? זו הייתה תשובה עמוקה ומדהימה של הגאון מוילנא בצירוף גימטריא. קם אותו יהודי ואמר: 'אם יש כזו עמקות במערכת הדתית, אני רוצה להיות חלק מזה' – וחזר בתשובה". 

הציבור החרדי זקוק ל'קירוב'?

"היום צריכים סמינרים גם לחרדים", אומר הרב שוורץ וטוען, כי על כל אחד מאיתנו מוטלת חובת הקרנת השמחה על הסובבים. "השאיפה שלי היא שיראו את השמחה על פניו של כל אדם השומר מצוות. אם אתה רואה יהודי הולך בשמחה, אין לך קידוש ה' גדול מזה".

משפט הסיום לרב לסרי: "בכל מקום שאני מופיע, אני מתפלל לקב"ה 'להעביר גילולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתו לתקן עולם במלכות ש-די'... אני מופיע בפני ועדי עובדים, בפני אנשי החברות הגדולות, אני מצחיק אותם לפעמים אפילו בנושאי זוגיות, אבל המטרה שלי היא להראות להם: הנה, הרבנים לא מפחידים. אפשר לדבר איתם, תענוג לשמוע אותם – וכך זה מקרב אותם לעוד ועוד הרצאות, כשהמטרה הסופית מאוד ברורה: 'יכירו וידעו כל יושבי תבל'"...