פורים מזווית שונה

סיפורו של ראש ישיבה

"אין ילד רע – יש ילד שרע לו"

שלושה סיפורים קטנים על שלוש נשמות:

 

כשהגיע אלחנן לפני חצי שנה לראיון הסתפקתי אם לקבלו. הוא שידר תכונה של עזות, אך התרשמתי שהוא כישרוני ויודע ללמוד. ניתן היה להגדיר אותו גס עם טבע רע. במשך התקופה היו לו הרבה עליות ומורדות, הוא השתפר מאוד- התלונן פחות ופחות ואף למד לפרגן. יחד עם זאת, בשבועיים האחרונים גם כשישב בסדר לא פתח ספר.

     מיד כשהגיע בנימין לישיבה חברו עליי כל אנשי הצוות- כיצד קיבלת בחור כזה שאינו מתאים כלל לישיבה?

     נפתלי הינו "תיק" אמיתי. לא נח לרגע, משחית מכל המזדמן על ידו, מדבר ללא הפוגה, ידו בכל, מפריע לכל שיעור או סדר וחשקו ללמוד או להתפלל שואף לאפס.

     שניים מתוכם (כמעט) היה מנוי וגמור מבחינתי שלא לקבלם לזמן הבא.

     ליל פורים תשס''ז, ביהמ''ד ב... השעה 2:00 לפנות בוקר. האורות כבו, נשארו רק אורות החרום.

     החברה שתו קצת ורקדו הרבה, החל השקט שלאחר הסערה, אבל השקט מופרע על ידי בכי חרישי שלפעמים מתפרץ בקול. ליד ארון הקודש יושבים/שוכבים חמישה- שישה בחורים, מתפללים לבורא עולם שיעזרם.

     ישבתי בצד אחר של ביהמ''ד כשלצידי יושב בחור, ראשו מושען על כתפי והוא מספר בבכיות: "הרב, הרב, הרב לא יודע איזה גיהינום עברתי בשנתיים האחרונות. הרב היצלת את חיי..." וכו'.

     לפתע צדו עיני את נפתלי יושב קרוב לארון הקודש על כסא אחד ורגליו פשוטות לפניו על כסא שני והוא בוכה ושואג: "תשרוף לי את היצר הרע! אני לא יכול, אני רוצה להיות יהודי, אני רוצה ללמוד,  אני רוצה להתפלל, למה עשית אותי היפראקטיבי?" התחלתי לנחמו: "נפתלי דע לך שהתקדמת הרבה בס''ד,

כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו וכו'.

המעט שאתה עושה חשוב אצל הקב''ה הרבה מאד". "אז למה אבא שלי אומר שאני גוי?" שאל...

     "איפה יש בבא קמא, איפה יש בבא קמא?" נשמע קולו של אחר בצד השני של ביהמ''ד כשהוא מגשש בתוך ארון הספרים. במשך כחצי שעה נשמע לימודו בעיון נפלא, במתיקות שלא זכורה לי.

     במרחק שני מטר שוכב אלחנן על הריצפה עם מסכת פסחים קטנה. "הרב תלמד איתי, הרב תלמד איתי (השבוע התחננתי אליו שיפתח ספר), הרב אני מתחנן..." נשכבתי מלא קומתי ארצה על הרצפה (למזלי הייתי לבוש בג'לביה של פורים). "איני מצליח לקרוא בחושך כזה ובגמרא כל כך קטנה" אמרתי לו. "לא נורא הרב אני אקרא", התרצה. למדנו עמוד שלם (לפלא היה בעיניי שהבנתו הייתה צלולה לגמרי ואף שאל ותירץ מדברי הראשונים). כל כמה דקות הגיע בחור אחר, ואלחנן פונה אליו בבכי: "אל תפריע, תעשה טובה אני רוצה ללמוד". כאב לי הגב מהשכיבה המאולתרת, אך אלחנן התעקש: "רק עמוד הרב, רק עמוד", כשניסה לעבור לעמוד ב' בקושי גדול הצלחתי להתרומם.

     "אני נשאר כאן ללמוד", אמר לי בנימין, "אני חייב ללמוד שלשה דפי גמרא ולגמור את כל ספר התהילים. הרב, הרב, אני רוצה ללמוד בע''פ את כל מסכת סוכה"- מ''ה דפים גמרא רש''י ותוספות. "הרב אני מתחיל שהרב יקשיב", נסיעה של קרוב לשעה והבחור נאם לפי הסדר: דף ב' עמוד א' כל הגמ', תוספות אחד אחרי השני.

ואני דומע ומשתומם, האם אני הוזה?

למחרת שתיתי גם אני. ביקרנו אצל אחד מידידי הישיבה כשסיפרתי לו את רשמיי מאמש התרגשתי מאד ולפתע פרצתי בבכי. הרמתי ידי למעלה ואמרתי: "רבונו של עולם, אני מבטיח לך שאני לא זורק אף בחור. אנא גם אתה אל תזרוק אותי!"

 

(מכתבו של ראש הישיבה הופיע בעיתון משפחה בעילום שם)