ט"ו בשבט תשפ"ג
הרב יוסף זילברפרב
רב שכונת "הדר עליון" והמרכז הרפואי "בני ציון"
ראש רבני חיפה וארגון רבני השכונות בארץ
רח' בר גיורא 33, חיפה
טלפון: 04-8376489 נייד: 050-6267052,
052-7622072
פקס: 0772002756
yozefzil@gmail.com
ט"ו בשבט במקורות ובהלכה
א.
אין אומרים "תחנון" בט"ו בשבט, ואומרים
"למנצח", ונוהגים שאין אומרים "תחנון" גם במנחה שלפניו.
ב.
אין מתענין בט"ו בשבט, ואין מספידין בו. חתן וכלה
ביום חופתם אינם מתענים, אבל אומרים וידוי.
ג.
נוהגים להרבות באכילת מיני פירות של אילנות בליל
ט"ו בשבט, להראות בזה שהוא ראש השנה לאילנות ולברך עליהם ברכות הראויות להם.
ד.
המנהג בישראל לאכול פירות, כדי לשבח ולקלס להשי"ת
על העבר, על הפירות שגדלו אשתקד ובכח זה נתחדש הכח ושרף באילנות שיוציאו את פריים
בטוב טעם הפירות ויצמיחו פירות טובים ושמנים ומתוקים לצרכי האדם (ספר תורת אמת).
ה.
נהגו לאכול שלשים מיני פירות. רבי חיים פאלאג'י מביא
בספרו שראוי לאכול לפחות ט"ו מיני פירות.
ו.
עדיף לאכול פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל וגדלו וינקו
בארץ מאשר פירות של חוצה לארץ גם אם הם מחמשת המינים.
ז.
האוכל פירות האילן, בין שלא בתוך הסעודה ובין בתוך
הסעודה, מברך עליהם בתחילה "בורא פרי העץ" ואין ברכת המוציא שבתחילת
סעודה פוטרת את הפירות אלא אם אוכלם עם הפת לשם טיבול הפת.
ח.
היו לפניו הרבה מינים של פירות האילן, מברך על הפרי
החשוב בעיניו מכולם ופוטר בברכה זו את כל שאר המינים.
ט.
היו ביניהם מחמשת המינים שנשתבחה בהם הארץ, מברך עליהם
ופוטר את שאר הפירות אעפ"י שחביב עליו יותר מין אחר של פירות ממה שלפניו.
י.
ברכה מבוררת קודם לברכה שאינה מבוררת, ולכן
"העץ" קודם ל"שהכל", ו"האדמה" קודם
ל"שהכל". "העץ" ו"האדמה" – העץ קודם. אמנם, אם
האדמה יותר חביב – מברך האדמה תחילה, וכן אם יש שם מין שבעה, מברך עליו תחילה.
יא. סדר הקדימה לברכות מחמשת המינים –
כל הקודם ל"ארץ" שבפסוק: "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ
זית שמן ודבש".
יב. סדר הדברים הוא: המוציא, מזונות,
זית, תמר, גפן, תאנה, רמון.
יג. אף אם יש לו רמון שלם וחצי תאנה,
החצי תאנה קודם לרמון, כיון שהוא מוקדם בפסוק.
יד. יש לפניו בירה [שבעת המינים]
ובוטן, והבירה חביבה יותר, תחילה על הבוטן כיון שהאדמה היא ברכה מבוררת יותר מברכת
"שהכל".
טו. אם יש לפניו מיץ רימונים ומיץ
תפוזים, אע"פ ששניהם ברכתם "שהכל", יש להקדים את מיץ הרימונים כיון
שהוא עשוי משבעת המינים.
טז. פירות שריסקום או שעשו מהם ריבות,
כתפוחי עץ, בננות וכדומה, אם ניכר צורת הפרי, מברך ברכתו הראויה, אך אין ניכר
תוארם וצורתם, מברך "שהכל".
יז. יש להחזיק את הפרי ביד ימין בשעת
הברכה, ואיטר יד, יחזיק ביד שמאל, שהוא ימין דידיה.
יח. אין צורך בשיעור אכילת הפרי,
ואפילו אכל מעט מהפירות – מברך.
יט. היה לפניו פרי חדש שלא אכלו עוד
בעונה זו, מברך עליו גם ברכת "שהחיינו" לאחר ברכת "בורא פרי
העץ".
כ.
שכח ואכל ולא בירך "שהחיינו", יכול לברך כל
עוד נמשכת האכילה הראשונה.
כא.
מברכים "שהחיינו" גם על פירות מבושלים, כגון:
חבושים מבושלים.
כב.
פירות וירקות עונתיים אך מצויים כל השנה בבתי קירור, אין
מברכים עליהם "שהחיינו".
כג. המהדרין לברך
"שהחיינו" בחמשה עשר בשבט, יכולים לקיים מנהגם על: אפרסמון, אננס חי,
קיוי, אנונה, פפיה, אפרסק, שזיף, גוייבה.
כד. לא מברכים
"שהחיינו" על אתרוג, כיון שהוא על העץ כל השנה.
כה.
היו לפניו
הרבה מינים חדשים שצריך לברך עליהם "שהחיינו" – כשם שפוטר ב"פרי
העץ" את כולם, כך פוטר את כולם ב"שהחיינו" אחת.
כו. היו לפניו על השולחן כמה
מיני פירות שצריך לברך עליהם "שהחיינו", ובירך על אחד מהם, פטר את כולם
אע"פ שלא אכלם, כיון שהיו לפניו וראה אותם.
כז. יש לברר היטב איזה פרי
מתחדש משנה לשנה, ואיזה פרי אינו מתחדש, היות ועקב התפתחות הטכניקה, יש שמצליחים
לגדלם בחממות כל ימות השנה.
כח.
אם ייבוא הפירות ממדינות אחרות הוא באופן רצוף כל השנה,
אין מברך עליהן "שהחיינו".
כט.
בא"י חותם "על הארץ ועל פירותיה", ואם
גדלו בחו"ל חותם "ועל הפירות".
ל.
אם אכל גם פירות א"י וגם פירות מחו"ל, יש
לחתום "ועל פירותיה".
לא. אם מסתפק אם הפירות מגיעים מא"י או לא, או
אם הפירות מגיעים ממקום שהוא ספק א"י, לא יחתום "פירותיה" אלא יאמר
"ועל הפירות".
לב.
טעה ובירך "על המחיה" על שבעת המינים, לא יצא,
חוץ מעל תמרים ויין שיצא.
לג. אין מברכים ברכה אחרונה אלא אם כן
אכל כזית בכדי אכילת פרס, ולכתחילה הוא שתי דקות, ובדיעבד עד ארבע דקות, ואם
מסתפק, יש להדר לאכול עוד כזית.
לד. אם אכל חצי כזית משבעת המינים
וחצי כזית משאר מינים, מברך בורא נפשות.
לה.
התקבל המנהג להתפלל בט"ו בשבט על אתרוג כשר, יפה
ומהודר, שיזמין ה' יתברך בעת המצטרך למצוה. נוסח התפילה – כדלהלן:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֶאֱלֹקֵי
אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּבָרֵךְ כָּל אִילָנוֹת הָאֶתְרוֹג לְהוֹצִיא פֵּרוֹתֵיהֶם בְּעִתָּם
וְיוֹצִיאוּ אֶתְרוֹגִים טוֹבִים יָפִים וּמְהֻדָּרִים וּנְקִיִּים מִכָּל מוּם וְלֹא
יַעֲלֶה בָּהֶם חֲזָזִית, וְיִהְיוּ שְׁלֵמִים וְלֹא יִהְיֶה בָּהֶם שׁוּם
חֶסְרוֹן וַאֲפִלּוּ עֲקִיצַת קוֹץ, וְיִהְיוּ מְצוּיִים לָנוּ וּלְכָל
יִשְׂרָאֵל אַחֵינוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם, לְקַיֵּם בָּהּ מִצְוַת נְטִילָה עִם
הַלּוּלָב בֶחָג הַסֻּכּוֹת שֶׁיָּבֹא עָלֵינוּ לְחָיַיִם טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם כַּאֲשֶׁר
צִוִּיתָנוּ בְּתוֹרָתְךָ ע"י מֹשֶׁה עַבְדְּךָ 'וּלְקַחְתֶּם לָכֶם
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפּוֹת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עֲבוֹת'.
וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֶאֱלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּעַזְרֵנוּ וּתְסַיְּעֵנוּ לְקַיֵּם מִצְוָה זוֹ שֶׁל נְטִילַת לוּלָב וַהֲדַס וַעֲרָבָה וְאֶתְרוֹג כְּתִקּוּנָהּ בִּזְמַנָּהּ בַּחַג הַסֻּכּוֹת שֶׁיָּבֹא עָלֵינוּ לְיַמִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם בַּשִּׂמְחָה וּבְטוּב לֵב, וְתַזְמִין לָנוּ אֶתְרוֹג יָפֶה וּמְהֻדָּר וְשָׁלֵם וְכָשֵׁר כְּהִלְכָתוֹ. וִיהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי ה' אֱלֹקֵינוּ וּאלְקֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּבָרֵךְ כָּל מִינֵי הָאִילָנוֹת וְיוֹצִיאוּ פֵּרוֹתֵיהֶם בְּרִבּוּי שְׁמֵנִים וְטוֹבִים, וּתְבָרֵךְ כָּל הַגְּפָנִים שֶׁיּוֹצִיא עֲנָבִים הַרְבֵּה שְׁמָנִים וְטוֹבִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַיַּיִן הַיּוֹצֵא מֵהֶם מָצוּי לְרֹב לְכָל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְקַיֵּם בּוֹ מִצְוַת קִדּוּשׁ וּמִצְוַת הַבְדָּלָה בְּשַׁבָּתוֹת וּבַיָּמִים טוֹבִים, וְיִתְקַיֵּם בָּנוּ וּבְכָל יִשְׂרָאֵל אָחִינוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב "לֵךְ אֱכֹל בַּשִּׂמְחָה לַחַמְךָ וְשֶׁתֵּה בְּלֵב טוֹב יֵינְךָ כִּי כְּבָר רָצָה אֱלֹקִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ" בָּאתִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי כַּלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׁמַי אָכַלְתִּי יַעֲרִי עִם דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי, אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׂכְרוּ דּוֹדִים (שה"ש ה' א'). יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרִי פִּי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגוֹאֲלִי.
